אך לפני כמה ימים עמדו וניצבו להם כלל ישראל מעוטפים בטלית בבתי כנסיות ובתי מדרשות הפזורים להם בארץ ובגולה והעתירו בתפילה ובתחנונים להשי"ת שיחוס וירחם על שארית הפליטה בימי הדין הלוא הם עשרת ימי תשובה כשהאווירה היתה נעלית ומרוממת על שניקינו מחטאתינו עוונותינו ופשעינו וקיבלנו על עצמנו לשוב בתשובה שלימה להשי"ת.
ומ'ימי היראה' שבהם היינו דבקים להשי"ת מתוך יראת הרוממות כשאנו נסקרים בסקירה אחת לפני בוחן כליות ולב, באים כעת 'ימי האהבה' הלוא המה ימי חג הסוכות הבאים עלינו לטובה שהם ימי תשובה מאהבה.
כל אחד תמה בעצמו, איך יתכן שמימים נשגבים ומרוממים אלו שהיינו שרויים בהם בפחד ואימה מימי הדין, בפתע פתאום מתרגשת עלינו ימים נעלים אלו של ימי שמחה וצהלה כאילו לא היה כלום אך קודם לכן.
לפתע מתחילים אנו לרקוד בשמחת השואבה כמנהג חסידים ואנשי מעשה אשר היו מרקדים בבית המקדש באבוקות של אור שבידיהם כדאיתא בגמרא (סוכה נ"ג ע"א), וכאילו לא אירע כלום קודם לכן ולא היינו נמצאים אך עתה באימה ויראה מהדין ומשפט שנצטרכנו לתת לפני מלכו של עולם על כל אשר עברנו, ומי הוא שיוכל לומר לעצמו בטוח אני בצדקת דרכי ועם כל העבירות שבידי מהקלות עד החמורות יותר, מרגיש בעצמו שנמחלו עוונותיו ושמח על כך לפני הקב"ה, הלוא כן הוא, אתמהה.
רשמים מהביקור ההיסטורי של גדולי ישראל בבית הלבן | ניגשו אצל הנשיא טראמפ להתחנן מלפניו על עמו
ונקדים בזאת במשל נפלא.
בהתרחשות ההיסטורית שאירע אך לפני שבועיים בערך, בשעה שעם ישראל עמד להקיש על שערי הרחמים והרצון בימי הסליחות. לפתע הגיעה לאזנינו הידיעה המרגשת על גדולי ישראל מכל שכבות הציבור באמריקה רבתי שמצאו לעצמם גדר להתגדר בה ברוחניות והחליטו שלא עת לחשות וצריך להשמיע באזני הנשיא טראמפ את הקורות עם עם ישראל בכל מקום שהם בארץ ובגולה, ובפרט אשר בידו לרחם על שארית הפליטה מכח סמכויותיו החוקיות כנשיא המעצמה הגדולה בעולם למען השאיר בידם מעט מזעיר מהנותר בידינו בכל תחומי החיים, מענייני היהדות ועד לשאר תחומי החיים.
אכן ביום המיועד נשנה שוב ההיסטוריה אצל עם ישראל עת התכנסו להם גדולי האדמו"רים מהחצרות הגדולות בארה"ב למפגש רב האיכות ומעט הכמות אצל נשיא ארה"ב.
מובן מאליו שכל אחד רצה מיד לשמוע כל פסיס וכל הגה שיצא מבית המלכות של חסד, הן מצד הנשיא עצמו וכך גם מצד האדמו"רים מה שהם דיברו עם הנשיא ומשרתיו ויועציו. כך גם את הנושאים שעלו ביניהם בפגישה, אם זה בנושא הבוער של 'גזירת הגיוס' וכדומה בדברים הנוגעים בציפור נפשה של היהדות החרדים בארץ, ואם זה בדברים הנוגעים ליהודים שבגולה בענין חופש הדת ופדיון שבויים וכן הלאה.
כבר למחרת, כולם הסתקרנו לראות את התמונות המרהיבות שיצא מהפגישה ההיסטורית שקישט את כל העיתונות החרדית בצבעי דגל ארה"ב.
כולו אומר הוד והדר.
כולנו יודעים שהפגישה ביניהם זרם מאוד | אולם לא כן הוא
כפי שכל היהדות החרדית שמעה שהפגישה היתה מוצלחת מאוד, הן מבחינת היועצים שהיטו אוזנם כאפרכסת לשמוע מה בפיהם של גדולי האדמו"רים שמנהיגים כל אחד לעצמו קהילה ועדה קדושה בישראל, וגם הפגישה שהיה להם אחר כך עם הנשיא טראמפ כאשר הצטרכו לבקש ממעלת כבודו את הצטרכויותיהם של עמך בית ישראל בכל מקומות פזוריהם, ואכן הבטיח למלא משאלות ליבם.
המעט מזעיר שאנו יודעים הוא כפי שתיאר זאת ברגש רב אחד מגדולי העסקנים באמריקה שהתלווה לביקור. הוא אמר את מה שהרשו לו לומר, ודברים אלו נוגעים אלינו ביתר שאת, אשר לקח רב בצידו בימים אלו:
'כולנו חושבים שהפגישה ביניהם התאפיין באווירה חיובית והכל זרם כשורה – אולם לא כן הוא!', כך פתח את הראיון.
וכך הוא מתאר את הרגעים ההיסטוריים שהיה נלווה במשך זמן מה לעצם הביקור:
'היינו צריכים בהתחלה לשבת יחד עם העסקן רבי צבי מאיר מארגרעטן מחסידי סקווירא העוסק בפדיון שבויים. ומכיוון שבהתאם לתפקידו יש לו קשרים מסועפים עם בכירי השלטון, ייעצנו לו לבקש מהגורמים המעורים שייאותו לכך ויסייעו כדי שיתקיים הביקור.
דבר זה לכשעצמו ארך זמן רב כשהוא מלווה בפגישות תכופות עם טובי המומחים איך לבקש ועל מה עדיף שלא לבקש ולהטריד יותר מדאי את כבוד הנשיא, וכך גם תוכן הפגישות התמקדו בעיקר באיזה זמן בערך יקבעו את תאריך הפגישה, היינו באיזה יום יהיה הנשיא פנוי מבעוד מועד מהנושאים המטרידים אותו דבר יום ביומו בנושאי הכלכלה והביטחון!'
'ובכן, סיפר הוא למראיין. עצם הדבר ארך הרבה זמן עם כל הגורמים של בית הנשיא לקבוע את השעה היעודה אצל כל אחד מהם, מתי יוכל להתפנות מהנושאים שמופקד עליהם מבית הנשיא בענייני החוץ והפנים של מדינת ארה"ב, וכך גם היו צריכים לתאם עם הבנש"קים והמשב"קים של האדמו"רים כדי שיראו מתי הלו"ז של גדולי אמריקה פנוי'.
היו צריכים לתאם בין האדמו"רים עצמם | מה עדיף להעלות על סדר היום לפני הנשיא
'וכך לאחר כמה ימים, מספר אותו עסקן.
'החלה סדרת פגישות מרתוניות עם חצרות בתי האדמו"רים. כל אחד עם בקשתו מה שבוער לו יותר על סדר היום. וכך היו צריכים להתכונן ביניהם מי הוא שיעלה את הנושא הספציפי הזה ל'גולת הכותרת' בבית המלכות ומי הוא שיעלה לסדר היום את הנושא הבוער האחרת שיש בעם ישראל'.
אכן הדברים התנהלו בהתחלה קצת בעצלתיים כאשר כל צד מתעקש על משהו אחר. הרי אצל כל אחד בוער נושא אחר, וכך היו צריכים המשב"קים לתאם ביניהם מה הם הדברים העיקריים שיועלו בזמן הפגישה ומה הם הדברים הטפלים שיתאפשר להעלות רק 'בין לבין' באמצע הפגישה.
כלומר מה הם העניינים העומדים ברומו של עולם שניצב לעת עתה כ'נושא הבוער ביותר' על סדר היום של היהדות החרדית בארה"ב ובעולם כולו שנצרכת לכך תשומת לב מיוחדת מצד כבוד הנשיא, ומה הם הנושאים הבוערים קצת פחות שיתאפשר ועדיף יהיה לגנוז אותם כרגע מתחת לשולחן ולהעביר אותם מסדר היום'.
יצאו תמונות מרהיבות מבית המלוכה | היתה נדרשת לכך הכנה רבתי מצד גדולי ישראל
'עוד זאת!, מספר אותו עסקן.
'חוץ מזה, היו צריכים כל בתי האדמו"רים לתאם ביניהם אלו נושאים יועלו בהתחלה כשייפגשו יחד אצל היועצים הזוטריים והבכירים הדומיננטיים יותר, ואיזה נושא יעלו הם קודם בפגישה, ואיך יצליחו לשכנע את הנשיא על דא ועל הא בנחיצות הענין'.
'ומי מדבר בכלל על עצם פגישתם. בהיפגשם במקום ההיסטורי שבבית הלבן עם שר מלכות החסד בעולם הלוא הוא נשיא ארה"ב, כשבפגישה זו עליהם להיזהר שבעתיים על כל דיבור ודיבור היוצא מפיהם, והרי כל תכלית הפגישה היא להאהיב את עם ישראל עליו שירצה מעצמו לתת להם את כל הצטרכויותיהם, ובכך לשכך כעס וחימה היוצא מבית המלוכה באם יש חלילה מצד גורמים שונים העוינים את עם ישראל'.
ולסיום מספר שם העסקן את המותר לגלות, וכה הוא אומר:
כל זה ארך הרבה זמן עד ליום הנכסף שהתקיימה בימים אלו הנושקים ליום ראש השנה של שנה זו, שמשם יצאו התמונות היפות והמרגשות מבית המלוכה.
במבט שטחי גדולי ישראל הצטרכו להטריח את עצמם ביותר כהכנה לפגישה | במציאות אחר כך התברר כי הכל היה שווה
ללמדנו בא, שאכן כפי ראות עינינו כל האדמו"רים והרבנים ולהבדיל אלף אלפי הבדלות היועצים הזוטרים והבכירים יותר שהתיידדו מאוד אחד עם השני, לא היה זה פגישה של מה בכך, של חיוכים מאולצים אחד לשני. כי אם היה זה פגישה שהצליח בסוף להניב תוצאות, ונכון שמצד המציאות היו צריכים לעמול על זה קשה מצד העסקנים ובתי האדמו"רים אבל משנסתכל ב'תוצאה' שאחר כך, כל המאמצים שנעשו לפני כן היה שווה.
והנמשל הוא:
אומר המגיד מישרים רבי אברהם מרדכי מלאך שליט"א שאלו הם הימים שאחר יוהכ"פ. כי הלוא איך יתכן שכלל ישראל בטוחים בצדקת דרכם אחר שעבר עליהם כל זאת, ימים שהיו הם שרויים בהם בפחד ואימה מאימת הדין לפני הקב"ה אשר מלוא כל הארץ כבודו ומי אשר יוכל להצטדק לפניו בדין.
עם ישראל הכינו את עצמם במחילה וסליחה מר"ח אלול | בחג הסוכות בטוחים אנו בישועתנו
והתשובה לכך היא, שלפי האמת הרי עשינו מה שעשינו בכל ימות השנה, חטאנו עווינו ופשענו לפניו. ואכן מראש חודש אלול ואילך מתחילים אנו לבקש תפילה ותחנונים לפניו ית"ש ולהתפייס עמו כביכול על כל מה שעשינו במרד ובמעל, בזדון ובשגגה.
הרבינו סליחה ומחילה לפניו, זעקנו אל ה' שיושיע אותנו מצרותינו ובעיקר מצרות נפשנו שבאו עלינו בעוונותינו הרבים. ואחר כל זאת בטוחים אנו שודאי שמע ה' את שוועתנו ויוציאנו למרחב והחתימנו לחיים טובים ארוכים ולשנת ישועה ורחמים, ולכן יש לנו על מה לשמוח על כך בשבעה ימים אלו.
וזהו כאותה פגישה ידידותית שהיה בין נשיא ארה"ב טראמפ לבין גדולי האדמו"רים והרבנים באמריקה שנהיה אחרי כל כך הרבה פגישות מרתוניות והשתדלות מצד היועצים העסקנים והבכירים למיניהם.
כלומר שהשמחה שיש לנו בחג הסוכות היא כ'תוצאה' מההכנה רבתי שהכינו את עצמם עם ישראל בימים שקודם לכן כבר מראש חודש אלול ואילך, וע"י כן אנו זוכים לשוש ולשמוח בשמחת החג עם האושפיזין הקדושים לאחר שנזדככנו כל כך ונהיינו כמלאכים ביום הכיפורים.
איך ביכלתנו לשוש ולשמוח בשמחת החג | הרי שרויים אנו בדאגות יומיומיות
עוד זאת שומה עלינו לדעת.
הרי כל אחד תוהה בעצמו באמרו, איך יתכן כדבר הזה שהקב"ה מצווה עלינו להיות בשמחה עילאית בימים אלו, הלוא זה דומה לבחינת אומרם ז"ל בגמרא (שבת פ"ח ע"א) שהקב"ה כפה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם 'אם אתם מקבלין התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם'.
ומבארים בזה המפרשים שמה טעם כפה עליהם את ההר כגיגית, והרי היה צריך ליתן להם התורה בדרכי נועם מתוך עונג ואושר.
אלא הביאור בזה הוא כמאמר נעים זמירות ישראל דוד המלך ע"ה בתהלים (ל"ד, ט') 'טעמו וראו כי טוב ה''.
כלומר, שכדי להרגיש את חשקת ונועם טיב התורה, על האדם להתייגע הדק היטב על דברי תורה, לרצות להבינם לעומק ורק אחר כך מתחיל להרגיש בפיו את טעם מתיקות התורה בבחינת 'כל ההתחלות קשות – מכאן ואילך יערב לכם', לכן היה צריך הקב"ה לכפות בתחילה עליהם את ההר כגיגית על עם ישראל כדי שירגישו בעצמם שלולא התורה חיים להם מנין.
אבל כאן, במצות השמחה שיש בחג הסוכות למה נצטוווינו בזה כלל, והלוא אין זה דבר של מה בכך ואין זה בא לו בנקל לאדם וכמו שפירשו בזה הצדיקים שיותר נקל לו לאדם לקיים מצוות אחרות מלהיות תמיד בשמחה, ואיך ציווה עלינו הקב"ה לחוג את חג הסוכות בדיצה וחדווה במשך שבעת הימים, כאילו אין לכל אחד ואחד די והותר דאגות בחיים.
אדם מבקר את החולה ומצווה עליו להיות בשמחה | מיד יזרוק אותו משם כלעומת שבא
'על מה ולמה?' ישאל האדם את עצמו.
'הרי איני במדריגה כזו שאני יכול להיות בשמחה בכל מצב שהוא. הרי רבות אנחותי ולבי דוי חלילה מרוב הצרות הפוקדות אותו ל"ע בכל עת ועונה, ושמחה זו מנין לו'.
ובכן בוא נשאל את עצמנו בכנות.
אדם שיש לו חולה בתוך ביתו חלילה או שהחשבון בבנק תופח ואינו יודע בעצמו אנה אני בא וכן שאר מרעין בישין שיכולים להתרגש על האדם חלילה בלא עת. האם יעלה בדעתנו לבוא אליו בעת הזאת ולומר לו 'אין לך מצוה גדולה יותר משמחה – ועל כן עליך להיות בשמחה ולא משנה כלל באיזה מצב נמצא אתה כעת, ואף כאשר בא עליו צרות רבות ורעות לא נעיז לומר לו שעליו להישאר רענן ולחיות מתוך שמחה תמידית'.
הרי מטבע הדברים הלה יצעק עליו מיד ויגער בו שייצא מארבע אמותיו על שהעיז פניו כנגדו בשעתו הקשה בדיבורים כאלו באמרו שאינו משגיח ומרחם עליו "באמת" ואינו מרעיף עליו טללי חיזוק.
כלומר כשהאדם שרוי בעת צרה, אזי מטבע הדברים אינו מסוגל להישקע במחשבות כאלו ואחרים אלא כל כולו נתון ב'צרות של עצמו' ומבקש להיפטר מהם ככל היותר מהר. ואם כן איך יתכן שהתורה מצווה עלינו להיות בשמחה בשבעה ימים אלו, הלוא איזה דבר ימלא את שחוק פינו ויביא אותנו לידי שמחה, ואיך יעלה על דעתנו כלל לשוש ולשמוח בשמחת החג כאשר העול מוטל על צווארינו מבית ומחוץ בכללות ופרטיות.
הבינה המלאכותית היא חכמה טכנולוגית מאין כמוה | בד בבד היא טומן בחובה כוחות הרסניים מאוד
כפי הידוע, אך לפני שבועיים אירע תפנית דרמטית בתחום הבינה המלאכותית כאשר אחד המומחים הראשיים התפטר מעצמו.
כששאלו אותו העיתונאים לפשר ההתפטרות, אמר להם דברים כהוויתן:
כולם מסתכלים על אלו שפיתחו את הבינה המלאכותית כאנשים חכמים וידועי שם. לאמיתו של דבר הם אכן צודקים, אולם מה יעשה האדם ולא יחטא. הרי ע"י כך נהיה שהרבה מהם עוקפים את המוח האנושי ועוד מעט יגיע הזמן שהאדם לא יהיה שווה כביכול כלום בעולם מבחינת המדע והחכמה.
כמובן שההתפטרותו הדהדה בכל הרשתות ועשתה רושם למליוני הצופים שהתמכרו לכך על בסיס יומי, למען ייזהרו מלהשתמש בה יותר ממידת הצורך.
כמה שעות אחרי הודעה זו הגיע אחד הפרשנים הידועים ופירש את דבריו באמרו:
מטבע הדברים, האנשים שבנו ושיכללו את הטכנולוגיה המתוחכמת הזו מעלים בדעתם שהם האנשים החכמים והמנוסים ביותר מכולם. הוא אומר לעצמו, אני הרי מנוסה מכל אדם אחר בתחום המדעי הבדיוני הזה, ועלי להתגאות בכך.
אולם בפתע פתאום מתייצב אחד האנשים הכי חזקים בעולם בתחום הזה שהוא מהמייסדים הראשונים של חכמה זו ויודע בדיוק את פרטי הפיתוח ואת תוכן הידע הרב שבו, ולכן הוא גם יודע את ההשלכות ההרסניות שיכולות להיות לעולם מכך. ואכן בהתחלה, זה נראה כטכנולוגיה פורצת דרך שבלי זה לא יהיה מהיכן להשיג הרבה דברים, אבל דווקא חכמה גדולה זו טומן בחובו דברים הרסניים מאוד.
הלה ישב על שפת הים ודג דגים | אולי תקבל משרה מכובדת במקום זה
לענייננו אנו, מספרים על אחד שהיה גר במקום כפרי מרוחק ולצורך פרנסתו היה הולך לעבר שפת הנהר ויושב שם מהבוקר עד הערב.
התיישב עם חכתו על יד שפת הנהר, הביא עימו אוכל ושתיה לסעוד את ארוחתו הדשינה וכך הצליח במשך היום לתפוס בחכתו סך של דגים, וכך בצהרי היום בא לכיוון העיר, ניצב שם בשוק עם מרכולתו ביד, וכך לאחר כמה זמן מכר את כל הדגים במחיר כפול ומכופל.
ובפרט אז שלא היו חברות של בריכות וכדומה לגדילת דגים ולמכירתם בשוק, ניצל הלה את הפירצה והביא עימו כמויות של דגים והצליח למכור אותם לכל המרבה במחיר.
יום אחד פגש אותו מאן-דהוא ותמה בפניו באמרו למה הנך יושב כאן לבדך בודד במקום זה עם כזה עבודה בזויה שבידך. הרי במקום זה תוכל לעבוד במשרה מכובדת באיזה מקום וכך תרוויח די והותר לפרנסתך ולפרנסת אנשי ביתך.
הלה היה תמה עליו ושאל אותו 'נו, ואם יש לי יותר כסף מה אני יעשה עם זה?'.
'מה זה נקרא 'מה תעשה עם זה?!' הרי ברגע שיש לך מספיק כסף תוכל להשקיע בדירה!' אמר לו החבר.
'נו, ואז מה?' שאל אותו שוב.
'מה, אתה חולם?! כשיהיה לך דירה תוכל לעשות יותר עסקים!' אמר.
'הכל טוב ויפה, אבל מה יהיה לי אם אם אני ירוויח מזה עוד?!'
'מה זה נקרא 'מה יהיה לך'?! יהיו לך עוד כמה דירות פה ושם!' אמר לו.
'נו, ואז?!'
תשקיע ואחר כך תצליח ביותר | תוכל ליהנות ממנעמי החיים
הלה כבר השתגע מתשובותיו ואמר לו 'שוטה שבעולם – אתה לא מבין עסקים?! הרי ע"י כך תוכל להתברג הלאה ולרכוש לעצמך בנין אחד או שניים שיהיו שלך!', שיכנע אותו החבר.
'ואם יהיה לי בנין אחד או שניים, מה יהיה לי מזה?!', שאלו שוב.
'אם יהיה לך את זה, אז ברבות הימים תוכל להרוויח עוד יותר ועוד יותר, וכך ברבות הימים יתהפך מזלך ותוכל להיות 'סוחר מוצלח!'
'ואז מה?'
'מה זה נקרא?! הרי ברבות הימים תוכל לרכוש לעצמך סוויטות ופנטהאוזים ומלונות יוקרה ולהתעשר בגדול!' אתה יודע איזה עשיר תהיה?! כולם ירדפו אחריך!'
נו, ואז מה?!'
הלה כבר התפוצץ עליו ואמר לו: 'האם השתגעת לגמרי? אתה יודע מה זה ביזנעס? בין רגע תוכל להפוך לאחד ממייסדי שכונות יוקרה לעשירים וכדומה!'
'אני באמת לא מבין אותך!, אמר לו הלה. 'לאן אתה חותר?'
נענה לו חבירו באמרו 'הרי ברגע שתהיה עשיר גדול ממילא תוכל ליהנות מטיולים ותענוגים ומחופש מלא על מלא במשך כל ימות השנה, ובמילים אחרות – תוכל ליהנות מהחיים עד הסוף.
תקנה לעצמך רכבי יוקרה שימשכו את עיני הצופים עליך, ותוכל לנסוע בכיף יחד עם כל משפחתך לאוסטריה, לשווייץ, לאריזונה ולעוד ועוד מקומות יפים בעולם מבלי להיות לחוץ מחשבון הבנק התופח!'
אני בין כה נהנה מהחיים | למה לי להשקיע כדי ליהנות
'אה, עכשיו אני כבר מבין לאן אתה חותר! אתה בעצם רוצה שאני יוכל ליהנות מהכיף של החיים וליהנות מכל רגע בעולם הזה'.
אתה בעצם צודק ב'רעיון', אבל מה לעשות שאני כבר נהנה עכשיו מהמצב בו אני נמצא כעת ואיני חפץ בטיולים ובחופשים למיניהם. אני כבר יושב כאן ליד החוף ונהנה מכל רגע.
אז למה אם כן אני צריך להשקיע כל כך הרבה דמים תרתי משמע עד שבסוף זה יקרה ואתהפך להיות עשיר גדול ואז אוכל ליהנות מהחיים, הרי בין כה ובין כה אני כבר נהנה מהחיים, אז מה בצע לי בגלל זה להתעשר ולקחת כאבי ראש על עצמי למשך זמן מה?!', חתם הלה את דבריו.
לפעמים בשנות הזקנה מבין האדם שלא הגיע עדיין לעושר הנכסף | הוא גרם לעצמו שלא להגיע ל'אושר האמיתי'
זהו משל נפלא שהמשיל הגה"צ רבי יענק'לי גלינסקי זצוק"ל בגודל מעלת השמחה בימים אלו.
כל אחד שואל את עצמו היתכן שאהיה שמח, הרי מה יביא אותי לידי שמחה. והתורה הרי מצווה עלי להיות בשמחה ואיך אקיים את המצוה.
אומר על כך רבי יענק'לי.
לפעמים האדם מרגיש את עצמו בגובה העננים ושואף להגיע ל'גבוה מעל גבוה' באמרו שכשיהיה כך וכך ויצליח בעיסקא זו וזו – אז ממילא הוא יהיה שמח בעודו חושב ששם טמון ה'אושר הנכסף'.
אולם לא כן הם פני הדברים.
יש, והאדם אינו תופס את עצמו שדווקא ע"י מעשיו הלא טובים להגיע לעושר הנכסף הוא מרחיק את עצמו מה'אושר האמיתי'.
אכן הוא רוצה לתפוס כל הון דעלמא, ובד בבד שוכח מעצמו לגמרי. הוא פשוט שקוע כל הזמן בהבלי העוה"ז ורודף אחר התאווה והכבוד ואינו נותן לעצמו מנוח ומחשבה באמרו 'היכן אני, ומה התכלית שלי כאן בעולם', ולבסוף מוצא את עצמו בזקנה ושיבה ערום מכל מצוות ומעשים טובים ואו אז מתברר לו שלא רק שלא הצליח להגיע אל האושר הנכסף אלא במו ידיו הבריח את עצמו מזה.
ראה פרסומת גרפיקאית על שבת במלון יוקרתי | החליט להשקיע ולנסוע לשם
מספרים על אחד שפתח את העיתון בבוקרו של יום וראה לפניו איזה פרסומת גרפיקאית מרהיבה על שבת מיוחדת שעומדת להיערך באחד מהמלונות היוקרתיים כאן בארץ, מלווה עם אחד מהזמרים החסידיים העולמיים עם מקהלה מפוארת של זמרים מהשורה הראשונה ועם אחד מילדי הפלא של מקהלת חסידימ'לעך.
לפניו נראו בתמונה המיטות וחדרים שיש שם, האירוח והאוכל המכובד שהולך להיות שם, ממש בבחינת כולו אומר כבוד ניגש מיד לפלאפון שבידיו, צלצל לבעלי המלון ואמר להם שברצונו להתארח באותו שבת הוא ובני משפחתו, ואמר להם שמאוד הקסים לו השהות שם מהתמונות שבפרסומת.
הם נקבו לו בסכום כלשהו גבוה שעליו לשלם, וכל ילד נוסף שהוא מביא עימו דורש להביא להם סכום כפול ומכופל, ומרוב השתאות אמר להם שהכל על חשבונו ואין להם מה לדאוג. הוא מיד גיהץ את התשלום בכרטיס אשראי.
נהנה מאוד מסעודות השבת | היה מרתק לו מאוד מכל השיעורים וההרצאות
היום המיוחל הגיע. ערב שבת זה היה כשנסע יחד עם כל משפחתו לשם.
הם ניצבו בשערי המלון המפואר, והנה הם ראו לפניהם נוף פסטורלי ומרהיב עוצר נשימה ממש בבחינת 'אשרי עין ראתה כל אלה – הלוא לראיית העין שמחה נפשם'.
ובכן ניגש יחד עם ילדיו לכיוון חדר השינה שהזמין, ואכן כמה שיותר הלך בפרוזדור הרגיש את עצמו ברום המעלה איך שהוא ניצב כאן בכזה מקום יפה ומכובד.
הילדים מיהרו ל'חדר המשחקים'. שם התחילו לשחק להנאתם במשחקים היוקרתיים וממש אין זה פלא שלא הרגישו את עצמם מרוב עונג ואושר שהיה להם.
הגיע השבת, כל באיה באו לבית המדרש הגדול המפואר שהיה שם. והנה התחילו לומר את קבלת שבת מתוך שירה וזמרה על כל פסוק ופיוט שנאמר שם במזמורי תהלים וב'לכה דודי', מלווה בקולם הערב של בעלי המנגנים.
כל זה ארך זמן רב עד שהגיעו ל'חדר האוכל' המפואר ששם אמורים לאכול את סעודות השבת בצוותא חדא כאיש אחד בלב אחד. נכנסו לתוכו, כסאות עגולים היו שם ואבן אחת מנצנצת ניבטה לעיני כולם באמצע המלון שפיארה את השולחנות באורות הבוהקים.
שרו הם יחד את זמירות השבת עם המקהלה שליוותה את הטקס. וכך הסעודה עצמה ארך זמן רב, כשהם שרים את זמירות השבת, 'כל מקדש' - 'מנוחה ושמחה' - 'ק-ה אכסוף' עד אחרון הפיוטים כשהכל מלווה בשירה עריבה של כל בעלי המנגנים ביחד, כל אחד בתורו, עד שהגיעה עת הנעילה.
לסעודת מלווה מלכה במוצאי שבת באו הרבנים משפיעים ומגידים, הרב ברוך רוזנבלום שהרעים בקולו לעורר את הלבבות, הרב חיים זאיד שסיפר את כל הסיפורים המרתקים וההשגחה הפרטית שהיה עמו באוטובוס וברכב, בבית ובקניון, בשמחה המשפחתית שהיה לו בדיוק באותו יום ובעזרה לשכן שפתאום הוא מצא איזה כסף במקום מסתור בהשגחה פרטית למעלה מן המשוער, סיפורים ומעשיות בלי סוף כדרכו בקודש. ומי מדבר בכלל על הרב אורי גלזר שהגיע במיוחד לשם לשמח את האנשים, בחינם יש כסף מאדון זה היינו בעלי המלון שמגיע מאדון אחר היינו מאלו השוהים במקום.
מובן מאליו שכולם נהנו מכך, והשיעורים והדרשות היו כל כך מרתקים עד שהם לא יכלו לצאת משם בצאת השבת.
שירי השבת היו כה ערבים לאוזן | הקומזיצ'ים היו כל כך מושכים
כשהגיע חזרה הביתה פוגש אותו איזה חבר ומתעניין בו איך עברה עליו השבת.
'איך היה קבלת שבת? מי ניגש לעמוד?' שואל אותו.
'מה, אתה לא יודע?! החזן העולמי איצ'ה הלפגוט ניגש לעמוד! בלעה"ר איזה קול יש לו! הוא פשוט הגביה את קולו כל כך חזק שהיה כל כך נעים לשמוע אותו!, אמר.
'מה היה אחר כך? מי שר את זמירות השבת?, שאלו שוב.
'שאלה טוב שאלת. אין לך מושג מה היה כאן! כל הבעלי מנגנים שרו יחד את הזמירות, את הקטעים הם התחלקו ביניהם ופשוט מרוב העריבות והמתיקות נשארנו שם לשמוע את הניגונים עד שעות הלילה הקטנות!', ענה.
'מה, כל כך הרבה שעות שרו את הזמירות?'
'כן, מה השאלה? הייתי כל כך מרותק לזה עד שלא יכולתי להתנתק מהקומזיץ!', ענה לו.
וכך התגלגלה השיחה ביניהם והחל לספר דברים כהוויתן מאותו שבת מיוחדת במינו שעברה עליו מתחילת השבת עד צאתה, מהשיעורים המרתקים מהרבנים המפורסמים החל, ועד זמירות השבת הנעימים והערבים לאוזן, וכלה לה בסימפוזיון ובקומזיצים המרתקים שהיו שם במשך כל השבת.
האווירה המוזיקלית בשבת היתה כה מרוממת | טעם השבת ממנו והלאה...
את זה סיפר הרב ברוך רוזנבלום ששמע דו-שיח בין שני שכנים שדיברו אחד עם השני על אודות שבת שכולה מוזיקה שעבר על השכן השני במלון היוקרתי והמפוארת הזו.
הפנה את פניו לעבר השומעים ואמר להם:
אתם חושבים שעבר עליו אווירה שבתית, לא ולא, ההיפך הוא הנכון. עברה עליו שבת של אווירה מוזיקלית עריבה.
הוא אכן השקיע ב'שבת הזו' כל כך הרבה כסף לו ולבני משפחתו, אבל לאמיתו של דבר הלה כלל לא טעם עריבות ונעימות השבת, את המתנה הטובה המונח באוצר בית גנזיו של השי"ת ושבת שמה, מתנה זו שכולו רוחני אשר אותה לא טעם הלה כלל מעולם.
כי אם כל כולו היה עסוק בדברים אחרים כדי להעסיק את עצמו בשבת ושירגיש קצת אווירה נינוחה בשבת מעמל טורח הפרנסה של ששת ימי השבוע, אבל השבת ממנו והלאה. הלה כלל לא היה מודע לכך ואינו יודע שבת מהו, הטעם שבה והמתיקות והעריבות שיש לשומריה ולמתענגים בה.
הוא שלט כעין דיקטטור במדינה | האזרחים אהבו אותו עד מאוד
מעתה, משנתבונן קצת במצות סוכה נראה דבר פלא, ונקדים זאת במשל הנפלא שהמשיל בזה הגה"צ רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל, ושמעתיה מפי הגאון הגדול רבי מנשה ישראל רייזמן שליט"א:
מעשה במלך אחד ששלט באחד המעצמות הגדולות בעולם.
הוא שלט בה ביד רמה, ובבחינת 'כמים הפנים לפנים – כן לב האדם לאדם' אהבו אותו אזרחי המדינה אהבה יתירה.
כמובן שהמלך שם נפשו בכפו מבעוד מועד.
מצד אחד רצה לשלוט על המדינה ביד רמה אולם מאידך לא רצה להיראות כ'דיקטטור' אלא כמלך שמאחד בין כולם ומכבד את כולם. כיבד את כל הדתות, כל גווני הקשת וכל העדות שהתגוררו בשטחו, ומעצמו דאג לרווחתם וסיפק להם כל צרכיהם בהרחבה גדולה וביד נדיבה.
ברבות הימים הצליח לרכוש לעצמו אהדה עצומה בבני מדינתו בכל שכבות הציבור, ומקרוב ומרחוק באו אנשים למדינה זו כדי לחתום עם עמיתיהם מהמדינה ההוא שותפויות ענקיות בענייני מסחר וכלכלה, כך גם בתחומי האקלים האנרגיה והחקלאות, וכן גם בעסקאות שוברי שוויון בתחומי ההייטק ובכלי הגנה והתקפה מהצבא האדיר שיכולים לשמש אותם ביום פקודה ככלי יעיל נגד האויב.
עד כדי כך הלך שמו הטוב למרחוק שכשהגיע המלך לאחת המדינות הידידותיות, כולם באו לשם לראות אותו ולהסתכל בפניו מרוב "יראת הרוממות" שאחזה בהם.
מדינתו היווה כעין 'מותג ומודל' על מושלי המדינות האחרות למען יראו איך מוטל עליהם להתנהג עם בני מדינתם ולהיטיב עימם כרצונם הטוב בכל המישורים.
החליט לבקר במדינה הרחוקה | רצונו להטיב עימם
מכיוון שמדינתו התפרסה על פני מרחקים עצומים ברחבי הגלובוס, ורצה לרכוש עצמו אהדה גם בקרב השכבות החלשות יותר באחד מעיירות העוני במעצמה.
יום אחד התקבלה החלטה על ידו לבוא לבקר במדינה רחוקה זו כדי שיוכל להתרשם מאורח החיים של בני המדינה ולהיטיב עמהם כרצונם, וכמובן תאוותו בידו לשמוע אותם בעודם מרעיפים עליו טללי שבחים ועידודים על מה שהוא עשה להם עד כה, על השקעתו העצומה שהניבה פירות ברבות הימים.
התושבים הכינו את עצמם מבעוד מועד | המצב של העיר הוחזר לקדמותו
היות וכך קבע המלך זמן מדויק לעוד כמה חודשים שבהם יוכלו להכין את עצמם כראוי, ולאות ולמופת יהיה ביקורו בקרב התושבים.
לשמע בשורה מפתיעה זו יוצאת מבית המלכות, בגיל וברננה התכנסו להם ראשי המדינה ועסקני העיירות לדון בטקס הביקור לפרטי פרטים, איך ביכולתם לכבד את המלך ביותרת הכבוד ולפאר את הטקס המרומם כיאה לפי כבודו.
היו הם חפצים להראות למלך את העיר כי טוב הוא, איך שחפצים מאוד ביקרו ורוצים בכבודו. לכן עשו את מירב יכולתם בכדי שהביקור ההיסטורי תירשם ותיחקק בדברי הימים של המדינה על הצד היותר טוב.
קישטו ופיארו את המדינה, ואפילו את הסמטאות ומבואות העיר שנזנחו זה שנים ולא השקיעו בהם, ולפתע עשו הכל כדי להשיב את המצב לקדמותו ולהחזיר את היופי לעיר בכיכרות ובצידי הדרכים, בגשרים ובכבישים, בכניסה לעיר ובמבואות ובסימטאות המובילות אל העיר, ולהוסיף בכך נופך ומראה של פאר והדר למדינה.
המלך התפעל מאוד מהקישוטים שהוכנו לכבודו | היו כאלו שלא הבינו מהו כבוד ומהו מלכות
הימים התקרבו בצעדי ענק.
ככל שנקפו השעות והשעון הראה על הביקור המתקרב רצו אצו הפועלים ושקדו על המלאכה יומם ולילה כשהעבודות נעשות בשקדנות וביעילות ערב ובוקר לא ישבותו.
והנה הגיע היום המיוחל והמלך הגיע אל שערי העיר ותושבי העיר התפלאו למראה ההוד וההדר הנסוך על פניו.
כולם נאחזו בכל נימי נפשם למראה כבוד מלכם הנערץ, וכמובן שאף הפיוטים שבעם יצאו לקבל את פניו, וביניהם היו גם כאלו שלא ידעו כבוד מהו ומלכות מהו, היינו במה מתבטאים גינוני מלכות.
המלך ביקש להתאכסן בבית רעוע | כולם תמהו על כך
מובן מאליו שבראש המקבלים את פני המלך היו שרים רמי מעלה ששימשו שם בעיירה בתפקידים בכירים מאוד, והם אלו שהכינו את ביתם בכבוד ובהדר בתקווה אולי יבוא אליהם המלך להתאכסן אצלם בכבוד ובהדר.
אולם עד מהרה תקוותם נכזבה.
לפליאתם רואים הם איך שהמלך ניגש לאחד מפשוטי העם אשר לו בקתה עלובה בקצה הכפר ומיטותיו סרוחים ומבקש להתאכסן דווקא אצלו, מקום אשר איש מבני המדינה לא העלה בדעתו שהמלך ירצה אי פעם לדרוך במקום זה וכ"ש שלא לסעוד שם שזהו בושה וחרפה למלכות.
אכן כל אזרחי המדינה והשרים רמי מעלה המה ראו כן תמהו לפשר בקשה תמוהה זו.
אפילו איש זה חש את עצמו במבוכה. הוא אמר לעצמו 'איך יתכן שיחפוץ המלך להתאכסן בביתי הרעוע ובאלו כלים אוכל לכבד את המלך', אולם חזקה עליו ציווי המלך ועשה הוא כפקודתו, ומכיוון שציווה לו המלך כן לא היה יכול לסרב לבקשת בית המלכות.
היופי וההדר הם רק ה'רוח' שמסביב | הצניעות וההסתרה היא ה'אמת לאמיתה'
והנה מגיע המלך לאותו בית.
הלה ישב בצד והתיישב עם עצמו ברוב בושה וכלימה על שאין לו במה לארח כראוי את המלך, ומשראה זאת המלך קרא לו לבוא לסעוד עימו, ואז אמר לו את המשפטים הבאים שייחקק בליבנו לאורך שנים:
'דע לך. לפי האמת ביתם של כל השרים כאן מקושטים כראוי וכיאות לכבודי, אולם לאמיתו של דבר כל זה הם עשו למען ה'רוח' כדי להתחנף אלי, וכדי למשוך את לב כולם שידברו מהביקור שערך המלך בביתם ויסתכלו בכליון עיניים על הבית המפואר והנוצץ וכך יהיה סביב ביתם מצב מהמתרחש סביבם'.
'אכן!' המשיך המלך ואמר לו. רואה אני לנגד עיניי הרבה אנשים שעבדו קשות כדי לקשט את הבתים ואת החצרות בשלל צבעים וראיתי עליהם שכל מטרתם היא כדי להתהדר בפניי.
'אבל, המשיך ואמר לו. 'אצלך ראיתי את הנקיון כפיים, רציתי את הצניעות היתירה שבך שלא רצית להתהדר בפניי ופשוט הראית את 'פרצופך האמיתי', והראית לי שאתה באמת אוהב אותי ורוצה בי כשניגשת אלי לברכת שלום עליכם ולא היה אצלך משוא פנים'.
עליך ראיתי מה זה להיות 'נתין נאמן' שאוהב את המלך ורוצה בטובתו ולא מתהדר כל הזמן במה שעושה.
מורי ורבותי.
אנחנו אוחזים כעת בימים אלו של חג הסוכות הלוא הוא 'זמן שמחתנו' האמור בתורה.
האם אנו מקימים דירת עראי כזו לשם מצות סוכה | היתכן שנארח בו את האושפיזין
ומה מצווה עלינו הקב"ה לעשות עבורו – לבנות סוכה פשוטה העשוי מ'אספך מגרנך ומיקבך', מפסולת גורן ויקב, היינו מדברים פשוטים ביותר למראה, וגם הדפנות צריכות להיעשות באופן שממחיש לנו מהו דירת עראי.
ולכאורה ישאל השואל, איך יתכן. האם בבית כזה אנו מאחרים את האושפיזין בימים אלו? האם נאה והאם יאה להזמין את נשמות האבות הקדושים אשר הם אבות האומה למקום קטן ובזוי כזה כביכול? האם חשבנו פעם בדעתנו שנוכל לארח את אחד מגדולי הדור במקום קטן ופשוט מאוד – הלוא לחוצפה ועזות ייחשב?! אם כן איך אנו מעיזים בעצמנו לבנות בקתה פשוטה וקטנה אשר 'ריח של פעם נודף ממנו... ולארח שם את השכינה הקדושה כביכול, והאם דבר זה לשמחה ייחשב?! והלוא לשמחה זו מה היא עושה במקום כזה?! אתמהה.
אומות העולם מתנהגים בממלכתיות כ'מעטפת חיצונית' כלפי העולם | עם ישראל צנועים הם במהותם
התשובה לכך מאוד פשוטה.
אין אנו כשאר גויי הארצות. הרי באומות העולם המנהג הוא להתהדר במראה חיצוני אבל לאמיתו של דבר אין תוכם כברם ומושחתים הם במידותיהם עד שברגע שנהיים פחותים במדריגתם או שהדיחו אותם מהשלטון מאבדים הם ברגע אחד את ה"ממלכיות" שלהם, ודבר זה מראה כי כל זה הוא רק כ'מעטפת חיצונית' להיראות בעיני הבריות כאדם מבוגר ואחראי וכאדם האוהב את הבריות ומרחם עליהם, אבל כלפי פנים לא אכפת להם מכלום ואין להם שום ערכים באמת.
אבל אצל עם ישראל אין הדבר כן, אלא נבראנו בצלם וכדכתיב (בראשית א', כ"ז) 'בצלם אלוקים עשה את האדם', וכל התכלית שלנו בעולם הוא לעשות רצון ה', ואין ה' חפץ מאיתנו שנרכוש עבורו מלונות יוקרה או נבנה בשבילו בניינים יוקרתיים אשר מתנוססים להם לתפארה בעוז ובגאון בבירות של סעודיה וקטאר וכדומה.
אינו דורש כי נרכוש עבורו סטים של כסף וזהב נוצץ אלא הוא רוצה מאיתנו דבר אחד – את ה'לב', ומפי השמועה למדו (רמב"ם הל' תפילה פ"א ה"א) על הפסוק 'ועבדתם את ה' אלוקיכם' שעבודה שבלב זו היא תפילה.
העיקר הוא ב'פנימיות הלב' | השמחה האמיתית בא לו לאדם בכח האמונה
כלומר שהקב"ה דורש מאיתנו את 'פנימיות הלב' שנרצה אותו ונשתעבד אליו בכל לבבנו ובכל נפשנו. ודבר זה אינו בדברים המושכים את העין כי אם בדברים הפשוטים ביותר, לכן ציווה עלינו השי"ת לבנות לו דירת עראי מפסולת גורן ויקב, ללמדנו בא שמה שנצרך לו הוא ה'פשטות והצניעות' והעיקר הוא עבודת הלב שלנו.
וע"י כך בא כבר ממילא השמחה לאדם כאשר יודע שאינו תלוי באף אדם ומבלעדי ישועתו ועזרתו אין לו עזרה וישועה מצד שום אדם בעולם. זה עצמו כבר יביא אותו ממילא לידי שמחה, וכאשר יש לו לאדם אמונה שלימה ואמיתית בהשי"ת ויודע שהכל הוא ממנו אז ממילא נהיה בשמחה.
ואף כאשר שחלילה פוקדות אותו דברים בלתי הגונים אשר אין העט יכול לכותבם, בכל זאת בוטח הוא באמונה שלימה וברורה בו ית"ש וסומך ובוטח עליו שהכל הוא ממנו לטובה.
סיפור מרטיט על רבי אליה ראטה זצוק"ל | היה מזמין בחורים להתארח אצלו בסעודות שבת
ונמחיש זאת בסיפור מאלף ומרטיט שאירע אצל הגה"צ רבי אליה ראטה זצוק"ל משמש בקודש ונאמן ביתו של הרה"ק רבי שלומקה מזוועהיל זיע"א, וכה היה מעשה:
ידוע שלרבי אלי'ה לא היו לו חיים קלים כלל ועיקר.
היתה לו אשה רעה וגם בנים לא היו לו, ואי לכך לא היה יכול לסעוד יחד עם אשתו אלא היה נוהג לארח בביתו בחורים ואורחים ודיבר איתם דברי תורה באגדה המושכים את הלב כדי להנעים להם את השהות שם, ויתרוממו יחד בצוותא מתוך שבת חברים לק-ל חי בשירה וזמרה מתוך התרוממות הנפש בבחינת 'צמאה נפשי לאלוקים'.
פעם אחת הזמין אצלו כמה וכמה בחורים ל'ליל הסדר'. כמובן שאת כל הסעודה הכין מעצמו לקראת היום הנשגב הזה, הכין אוכל בשפע והדליק את ביתו באור יקרות, כך שיהיה להם נעים לשהות בביתו.
כאשר האדם בוטח בהשם | שמח בכל מצב שהוא
בפרוס ליל א' דפסח כמו כולם הלך גם הוא לביהמ"ד בתקווה שהכל יעבור בשלום. לאחר שסיימו תפילת ערבית ואמרו הלל השלם, התפנה לצאת מביהמ"ד יחד עם הבחורים שהלכו לסעוד עמו בליל קדוש כזה.
אולם בדרך לכתם לביתו, משהסתכל אחד הבחורים מרחוק על ביתו של רבי אלי'ה – חשכו עיניו.
הוא ראה איך שכל הבית חשוך וכל הכלים שהיו שם התגלגלו על הרצפה כאילו שרבי אלי'ה לא טרח אך לפני שעות אחדות להניחם שם לכבוד החג.
מכל מקום, כשהבחורים הביטו על רבי אלי'ה ראו אותו כשהוא שמח ועליז, והיה נרגש אצלו כאילו לא קרה כלום.
כששאלו אותו לפרש הדבר נענה להם תשובה שהפתיעה אותם מאוד, וזהו יסוד גדול לכל החיים:
"הרי לכל אחד יש את הדברים המעיקים עליו, אולם אצל אחד מהם קצת פחות ואילו אצל השני יותר, ולכן מתפלל האדם יותר ויותר בכוונה ועושה את מירב המאמצים כדי שהדבר המעיק עליו ייפתר ככל היותר מהר.
המשיך ואמר: בואו נתאר לעצמנו זקן אחד יושב לו יחד עם צאצאיו אשר רבים הם כחול הים סביב לשולחנו והולך להסב איתם בליל הסדר, זהו ההרגשה הכי טובה.
ולא כן, כאשר היהודי דבוק במחשבתו כל הזמן בהשי"ת – אז ממילה יתמלא בשמחה בכל מצב שהוא כי הרי יודע שיש מי שמשגיח עליו מלמעלה ודואג לו ולכן הוא סומך ובוטח בו.
נמצינו למדים שהשי"ת אינו חפץ כביכול בפאר והדר שמשקיע האדם אלא הוא צריך רק את ה'לב', ולכן ציווה עלינו הקב"ה לעשות סוכה שהוא דירת עראי דווקא בימים אלו שהוא 'זמן שמחתנו', משום שברצונו להזכיר לנו שנדע מהי שמחה אמיתית.
וכדי להגיע להכרה זו, עלינו להיזכר קצת במה שהיה איתנו במדבר בבחינת הכתוב 'לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה' שבדרך הטבע אין לו לאדם במקום זה כלים וכסות ללבוש והכל בא לנו רק מאת ה' משום שבדרך הטבע לא היה לנו שום סיכוי שיהיה לנו משהו.
ודווקא ע"י שניזכר בזה – אזי מיד יעלה בליבנו לומר שירה לפני השי"ת על כל מה שעשה ועושה עימנו השי"ת בכל עת ובכל שעה.
סוכות מכוון כנגד יעקב
יעקב אמר 'יש לי כל' – היינו הסתפקות במועט
עשיו אמר לעצמו כל הזמן איני מסתפק במועט | יעקב מודה לה' על מה שיש לו
אכן כאן טמונה עיקר 'נקודת המחלוקת' של יעקב ועשיו כאשר נפגשו יחד.
יעקב שלח לו מתנות הרבה, וכשראה זאת עשיו אחיו שלח לו ד"ש בחזרה לאמור ליעקב 'אחי – יש לי רב'. ואילו יעקב אמר 'יש לי כל', ואז כתיב בו 'ויפצר בו ויקח'.
וכשנתעמק בדברי רש"י נבין כבר את הכל.
רש"י מבאר ואומר: מהו יש לי רב' היינו שיש לי באמת הרבה. אולם האם זה מספיק בשבילי?! – לא ולא – הוא רוצה כל הזמן עוד ועוד, ולא מספיק לו מה שיש לו כבר.
אבל יעקב אבינו אמר 'יש לי כל', היינו כל מה שאני צריך. כלומר שרצה לומר לאחיו עשיו, אין לי לדאוג כלל לכל הצטרכויותיי שהרי השי"ת הוא הנותן לי כל צרכי ואף שאין לי באמת הרבה.
נמצינו למדים מכאן יסוד גדול מאוד, והוא:
בעצם לשניהם היה את אותה עשירות כמו שמצינו בתורה, אולם ההבדל ביניהם היה 'הבדל מהותי' מאוד.
יעקב אבינו התעשר בעושר רב – ומטבע הדברים כאשר האדם התברך בעשירות הרי שליבו מלא גאווה על כך בראותו שהכל תלויים בו ויכול לעשות ככל אשר יחפוץ – אולם אצל יעקב לא מצינו כן, ולא רק שלא נתמלא ליבו בגאווה אלא ידע שכל זה ניתן לו אך ורק מאת ה', ואם כן אין בלבי על מה להתגאות כי ה' מוריש ומעשיר, ברגע אחד יכול ליתן הכל לאדם ובין רגע יכול לקחת את זה ממנו, ולכן היה חי את ימיו ברוגע בשמחה ובשלווה, ומה שה' נתן לי – אני מודה לך על כך.
אבל לא כן עשיו שדרכו היתה דרך רשע.
כל מה שהצליח במסחרו תלה את זה בכשרונותיו המזהירים ובחכמתו, ולכן כל הזמן חפץ היה להצליח עוד יותר ועוד יותר ולא הסתפק אף פעם במה שכבר יש לו.
השמחה האמיתית של חג הסוכות | כשאנחנו לחיות שבעה ימים ברצף בפשטות
ואם כן אפילו כאשר יש לו לאדם ארמונות פאר ושכונות יוקרתיות פה ושם אינו מתמלא בשמחה גם כי אינו מסתפק כלל במה שיש לו וגם משום שחושש על העתיד באמרו אולי אני יפסיד באיזשהו סיטואציה וליבו אינו נותן לו מרגוע כלל.
וזוהי הנקודה האמיתי של חג הסוכות – זמן שמחתנו.
הקב"ה מבקש מאיתנו דווקא בימים אלה להיעקר מדירת הקבע, הדירה המרווחת שהיה לנו עד כה, ולבנות במקומו דירת עראי פשוטה מאוד הבנויה מרעפים דקים ומשאר מיני עצים – ודווקא ע"י כך נשיג בליבנו שמחה אמיתית.