דיני הסוכה והסכך
א. להניח הסכך ע"י מחויב בסוכה:
לכתחילה אין לסכך הסוכה אלא ע"י גדול המחויב במצוות, לא ע"י נכרי, אשה, או קטן פחות מבן י"ג.
- אבל בדיעבד אם סיככו ע"י אחד מהם, כשרה (בכורי יעקב תרל"ה סק"ב).
ב. בניית סוכה בחוה"מ:
מי שלא עשה סוכה מלפני יו"ט, מותר לבנותה בחוה"מ.
- אבל אסור לבנות שלאק או לתקן אותו מעשה אומן בחוה"מ, אלא אם יש לו חפצים בסוכה שיתקלקלו מחמת הגשמים, שאז מותר (סי' תרל"ז ס"א, ועי' מקדש ישראל סי' שמ"א).
ג. הנחת חפצים על הסכך:
מותר להניח על הסכך נסרים קטנים, כגון נסרי עץ 2/4, כדי שלא יתפזרו ע"י הרוח (עי' פרמ"ג א"א תרכ"ט סקי"א).
- אבל אסור לקשור הסכך עם חבל (שטריק) שמקבל טומאה, אלא אם הסכך עומד ברוח מצויה אף בלא החבל.
- ואז גם כשיש רוח שאינה מצויה, הסוכה כשרה (כדין מעמיד בדיעבד בדבר המקבל טומאה) (סי' תרכ"ט, מ"א ס"ק ט', רב סי"ג, מ"ב ס"ק כ"ב, ועי' שו"ת בצל החכמה ח"ה מ"ד).
ד. שיעור סכך פסול:
סכך פסול (כגון מתכת או פלאסטיק) באמצע הסוכה, פוסל בד' טפחים (12.6 אינטשעס להגרא"ח נאה, 15.35 לחזו"א), ויש מחמירין אפילו רק ביותר מג' טפחים (9.4 להגראח"נ, 11.4 לחזו"א, (ח"א כלל קמ"ו סכ"א ב' הראב"ד הר"ן והריטב"א, ועי' מ"ב סל"ב סק"ב).
ה. שיעור פסול אוויר:
אוויר (שאינו מסוכך כלל) פוסל בג' טפחים (9.4 או 11.4 אינטשעס כנ"ל), וזהו דווקא כאשר האוויר הולך על פני כל הסוכה, או שיש בו כדי לעמוד בו ראשו או רובו.
לכן יש מדקדקים להניח קצת סכך גם לצד רוחב הסכך מלמעלה, מאחר שהסכך מונח ע"פ האורך (תרל"ב ס"ב).
ו. תליית נוי סוכה:
לכתחילה יש להיזהר לתלות נוי סוכה רק תוך ד' טפחים לסכך (רמ"א תרכ"ז ס"ד).
- אולם לעקטער מותר לתלות אפילו רחוק ד' טפחים מהסכך, אבל לא ישב תחתיו, ויש מתירין (מ"ב תרכ"ז סקט"ו, וע' שו"ת באר משה ח"ז ק"ע סי' ק"כ).
מצות ישיבה בסוכה
ז. נוי סוכה שנפל בתוך ימי סוכות:
נוי סוכה שנפל באמצע יו"ט, יש בו דין מוקצה, כלומר אסור להשתמש בו כל שמונת ימי החג, אבל בחוה"מ מותר בטלטול ולהחזירו למקומו, ובשבת ויו"ט אסור אף בטלטול (תרל"ח ס"ב).
- וביו"ט אם נפל על השולחן שאוכל עליו, מותר לטלטלו בלבד לצורך אוכל נפש (בצריך למקומו עבור אכילתו; ואם אפשר יעשה זאת כלאחר יד), אבל בשבת אסור בטלטול אפילו לצורך אוכל נפש (משב"ז תרל"ח סק"ד).
ח. 'תשבו כעין תדורו':
כל שבעת ימי סוכה צריך לאכול, לשתות, לישון ולטייל בסוכה, בין ביום ובין בלילה, הכל כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה, וכך גם אם צריך לדבר עם חבירו, ידבר עמו בתוך הסוכה, וגם צריך ללמוד בתוך הסוכה – ככל שזה לא מפריע לו בלימודו.
ט. אופן קיום מצות סוכה:
בב' לילי סוכות צריך לישב ולאכול פת כזית ולכתחילה כביצה (ר"ן, מ"ב תרל"ט ס"ק כ"ב), ולכוון שהקב"ה ציווה לישב בסוכה:
- זכר לענני הכבוד, שהקיף הקב"ה לבני ישראל ביציאתם ממצרים, לבל תַּכֶם השמש.
- זכר לסוכות ממש, שהושיבם אז הקב"ה לבני ישראל בסוכות. והכל זה 'זכר ליציאת מצרים' (תרכ"ה).
- בדיעבד יצא מ"מ כל שהתכוון לשם מצוה, אולם אם לא התכוון כלל לשם מצוה, לא יצא, ובליל ראשון יאכל פת שנית ויכוון לשם מצוה (פמ"ג תרכ"ה, מ"ב סק"א, ב"ח, וביכורי יעקב סק"ג).
י. דיני ליל ראשון וליל שני של גליות:
בלילי סוכות יאכל כביצה פת (משום ליל א' ומשום סעודת יו"ט) תיכף לאחר שיחזור מתפילתו (מט"א סמ"ד).
- ובכל עניין ידקדק לאכול קודם חצות, ובדיעבד אם נתאחר עד לאחר חצות, יאכל כביצה (לא כזית), ויכול לברך 'לישב בסוכה', ויאכל עכ"פ בכדי אכילת פרס (בערך 2-3 דקות, ומי שא"א לו, יכול אפילו ב6-7 דקות).
יא. האכילה בליל ראשון:
בליל ראשון צריך לאכול עכ"פ כזית אפילו בשעת הגשם, ואפילו אם מצטער, אבל לא יברך 'לישב בסוכה' אם מצטער (מחבר תרל"ט ס"ג, מ"ב ס"ק ל"ה, רמ"א תר"מ ס"ד, ביכורי יעקב סקכ"ד).
- אם ירדו הרבה גשמים עד שא"א לאכול בסוכה אפילו כזית, ימתין שעה וי"א שעתיים, או עד קרוב לחצות, אבל לא ימתין עד לאחר חצות, אלא יקדש ויאכל כביצה בבית (בשביל סעודת יו"ט).
- גם בליל ב' צריך להשתדל לאכול כזית בסוכה, אבל אין צריך להחמיר לאכול כזית ראשונה בגשם, אלא בשעת הצורך יקדש ויאכל הסעודה בית, ואח"כ יאכל כזית בתוך הסוכה, ולא יברך אז 'לישב בסוכה' (ט"ז סקי"ז, מ"א ט"ו, הרב ע"ט).
יב. אכילה ושתיה חוץ לסוכה:
לא יאכל חוץ לסוכה יותר מביצה פת או מזונות, וכן תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן (כגון פערפל, לאקשן וכדומה), אבל לא יברך 'לישב בסוכה' על תבשיל מה' המינים אלא אם אוכלו אכילת קבע (כגון בארוחת ערב).
- שאר המינים (בשר, דגים, גבינה, פירות, משקה וכדומה) מותר מעיקר הדין לאכלם חוץ לסוכה, אבל כל המחמיר שלא לאכול או לשתות כלל חוץ לסוכה, הרי זה משובח, ומ"מ אין מברכין 'לישב בסוכה' על אכילת ארעי.
יג. יצא חוץ לסוכה:
אם יצא יציאה גמורה ע"מ שלא לחזור תיכף לסוכה (כגון שיצא לתפילה), צריך לברך שנית, אבל אם הפסיק בתוך הסעודה כדי להביא חפצים וכדומה לתוך הסוכה, אינו צריך לברך עוד פעם.
- וכן אם לאחר סעודתו נכנס ושהה בביתו ואח"כ חזר לסוכה כדי לישון בה, אינו צריך לחזור ולברך.
שינה בסוכה
יד. שינה בסוכה:
אסור לישון חוץ לסוכה אפילו שינת ארעי (תרל"ט ס"ב; כי פעמים די לו אפילו בנמנום קצת בלבד).
- אם נאנס ונרדם חוץ לסוכה, אין חייבין להעירו, אבל מיד כשייעור משינתו צריך לילך לישון בתוך הסוכה (מ"ב סקי"א).
טו. מצטער בשינה:
המצטער מחמת שינה בסוכה, כגון שקר לו, או שיש הרבה רעש או ריח מחוץ לסוכה עד שאינו יכול להירדם, פטור, ועי' להלן.
טז. שינה בירדו גשמים:
אם ירדו גשמים ונכנס לבית ואח"כ פסקו הגשמים, אין מטריחין אותו לחזור ולישון בסוכה, אבל אם פסקו הגשמים לפני שהלך לישון, צריך לחזור ולישון בתוך הסוכה.
- ואם התעורר משינתו אחרי עלות השחר ורוצה להמשיך בשנתו, צריך לחזור לסוכה (רמ"א תרל"ט, מ"ב סקל"ט).
- וכן באמצע היום, אם ישן בביתו מחמת הגשמים, ופסקו הגשמים, אין צריך להעירו משנתו, אבל אם התעורר מעצמו ורוצה להמשיך בשינה, צריך להיכנס לסוכה (ביכורי יעקב סקל"ז).
יז. שינה בשלאק סגור:
היה בסוכה וירדו גשמים, וסגר השלאק כדי לישון בתוך הסוכה, הרי שאם התעורר באמצע הלילה, צריך לפתוח השלאק – ככל שאפשר לפתוח מבפנים, אולם אם אפשר לפתוח את השלאק רק מבחוץ, אין צריך לצאת באמצע הלילה כדי לפתחו, אבל אחרי עלוה"ש או באמצע היום חייב לצאת וכנ"ל (מ"ב סקמ"א, שעה"צ ע"ח).
דיני מצטער בסוכה
יח. המצטער בסוכה:
המצטער בסוכה בדבר שדרך בני אדם להצטער בו, פטור מן הסוכה, כגון שאינו יכול לאכול מפני ריח רע או גשם שמצערים אותו.
- וכן אם אינו יכול לישון מחמת קצת גשם שיורד בסוכה, מפני הרוח והצינה, או שזבובים מפריעים לו, פטור (תר"מ ס"ד).
יט. מצטער אינו מברך 'לישב בסוכה':
המצטער בסוכה בדבר שדרך בני אדם להצטער בו ובכל זאת אוכל בסוכה, אינו מברך 'לישב בסוכה' (תרל"ט ס"ז, ומ"ב ס"ק מ"ה).
כ. אין לעשות סוכה במקום שמצטער:
הדין של 'מצטער' אינו אלא שבא הצער לאחר שעשה הסוכה, אבל אין לעשות לכתחילה הסוכה במקום שמצטער (מחבר שם).
- ואם עשה הסוכה במקום שמצטער בדבר אחד כגון באכילה או בשינה בסוכה, לא יצא ידי סוכה אפילו על שאר דברים שאינו מצטער, ויש חולקים (רמ"א שם, ומ"ב סק"כ).
כא. מצטער לילך לסוכת חבירו:
המצטער בסוכתו אינו צריך לילך לסוכת חבירו – ככל שיש טורח גדול בדבר.
- לכן אם נוטף בסוכה אחר הגשם ולחבירו יש לו שלאק ולא נוטף שם, אינו צריך לילך לסוכת חבירו - ככל שיש לו צער מזה שאינו יכול לישון בסוכתו (עפ"י משמעות מ"ב תחילת ס"ק כ"ב).
- כאשר יש איזה צער בסוכתו ויכול לאכול בסוכה בבית מדרש ליד ביתו, הרי שככל שאין טורח גדול בדבר, צריך לילך שם באוכלו אכילת קבע, דהיינו במאכל ממין דגן יותר מביצה (רמ"א שם, מ"ב ס"ק כ"ג).