מבחן 235 שמחת תורה

משנה ברורה

מסימן תמ"א עד תמ"ב סוף סעיף ד'

גוי שהלוה את ישראל על חמצו, ומשכן הלוה ביד הגוי את החמץ, ואמר לו 'אם לא אפרע לך עד זמן פלוני, מעכשיו יהא שלך', האם החמץ מותר אחר הפסח?

א' מותר בהנאה אף אם פרע.

ב' אם לא פרע, מותר בהנאה. ואם פרע, אסור בהנאה.

ג' בטלו, מותר בהנאה. ואם לא בטלו, אסור בהנאה.

ישראל שהלוה לגוי על החמץ, ומשכן החמץ ביד המלוה, ואמר הלוה למלוה 'אם לא אפרע לך יהא שלך', ולא אמר לו 'מעכשיו', האם החמץ מותר בהנאה אחר הפסח?

א' מותר בהנאה אם אין אחריותו עליו.

ב' אסור בהנאה.

ג' אם פרע, מותר בהנאה. ואם לא פרע, אסור בהנאה.

תערובת חמץ, מין בשאינו מינו, מתי צריך לבערו?

א' מחלוקת. י"א רק אם יש בו כזית בכדי אכילת פרס. וי"א כל שיש בכלי כזית, אף שאינו בכדי אכילת בפרס.

ב' כל שיש בכלי כזית, אף שאין בו כזית בכדי אכילת פרס, צריך לבערו.

ג' עד שישים צריך לבערו. יותר משישים אין צריך לבערו.

תבשיל שנתבשל לפני פסח בכלי חמץ בן יומו, מה דינו?

א' מותר להשהותו אפילו כשאין בו שישים, ובלבד שיעבירו לכלי שאינו חמץ ויצניעו.

ב' אם אין בו שישים חייב לבערו, ואם יש בו שישים א"צ לבערו או להצניעו.

ג' אם אין שישים יעבירו לכלי שאינו חמץ ויצניעו, ואם יש בו שישים חייב לבערו.

פת שעיפשה ונפסלה מאכילת כלב, האם חייב לבער?

א' אינו חייב.

ב' חייב לבער מפני שראוי לחמע בו עיסות אחרות.

ג' אם נתעפשה קודם זמן איסור, אינו חייב לבער. ואם נתעפשה אחר זמן איסורו, חייב לבער.

באיזה אופן אפשר להקל לכו"ע בדיבוק ניירות בחלון עם חמץ?

א' בכל אופן מותר לקיים לכו"ע, ובלבד שאין חשש שיפול על השולחן שאוכלים שם.

ב' אם יעשם קודם ל' יום, או פחות מכזית, או בלילה רכה.

ג' לפי דעה אחת, אין להקל בכל אופן.

דבר שנתערב בו כלשהו חמץ גמור לפני פסח, ונתבטל, ואינו מאכל אדם, האם מותר באכילה בפסח?

א' מותר.

ב' אם נעשה לפני זמן הביעור, מותר. ואם לאחר זמן הביעור, אסור.

ג' מותר, אא"כ יש חשש שמא ישכח ויכניס הקולמוס לפיו שלא בכוונה שאז אסור.

שמירת הלשון שער התורה פרק ג'

מנין שהתורה מגינה מן היסורים?

א' דכתיב "ובני רשף יגביהו עוף".

ב' דכתיב "לך עמי בא בחדריך וכו' ".

ג' שתי התשובות נכונות.

מה הכונה 'לקבוע עיתים לתורה'?

א' שבכל יום האדם יקדיש לפחות שעה אחת לעסק התורה.

ב' לקבוע זמן מסוים לעסק התורה, ולא לשנות לזמן אחר אפילו במקום הפסד.

ג' שבזמן שהאדם לומד, יקבע בנפשו שלא יפסיק בשום אופן באמצע הלימוד לדברים בטלים.