לעניין המציאת חן שבפרשת כי תשא שבת חוה"מ
מובא בגמ' סוטה מז. אמר רבי יוחנן שלשה חינות הן. חן המקום על יושביו חן אשה על בעלה וחן מקח על מקחו.
ובהסבר הדברים לפי פשטם, שהמציאת חן משפיעה על בחירת האדם ללא הגיון מסתבר על הדעת. מדוע יגור אדם במקום מסוים אע"פ שמקום אחר היה אולי יותר ראוי לו, וכן מדוע יקח לאשה דוקא זו ולא אחרת וכן מדוע ירכוש חפץ זה ולא אחר ואפילו בדמים יותר מרובים. אלא מציאת חן היא שמחליטה את הקניין.
החן הב' הוא חן אשה על בעלה. והיא מציאת חן של כנסת ישראל בעיני הקב"ה. וכן הוא אומר בפרשתנו כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך.
החן הג' הוא מציאת חן של התורה הקדושה בעיני לומדיה. והיא הנקראת עריבות התורה. וזה שאמר ר' יוחנן, חן מקח על מקחו. והתורה נקראת לקח, כי לקח טוב נתתי לכם. ומשלשה אלה נגזרים כל החינות שבעולם. וכן הוא אומר בפרשתנו אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך.
ולעומקו של מקרא בהבנת מאמרו של ר' יוחנן יש לומר, ששמו יו-חנן מעיד עליו על מציאת חן המיוחדת אשר לו לפני בוראו. ולו נאה ולו יאה לדרוש בעניין המציאת חן. ואשר על כן יש לבאר ולומר: החן הא' הוא חן המקום על יושביו, המקום הוא הקב"ה הנקרא מקום, שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. וכל המציאת חן היא מתנת שמים ממנו ית'. וכן הוא אומר בפרשתנו כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם.
חן של עם ישראל בעיני הקב"ה, ומציאת חן של הקב"ה בעיני בניו, ומציאת חן של התורה הק' על לומדיה.
ומציאת חן זו היא יסוד מצוות הראיה שברגלים. וכשם שבא לראות כן בא ליראות. במידה שאדם מודד כן מודדים לו. כמידת המציאת חן בעיני הבא לראות, כן מידת המציאת חן של הבא ליראות. ואפשר לומר שעולת הראיה נקראת על שם זה, שהמציאת חן בעיני ה' מעלה את חשיבות הראייה של הבא לראות כשם שבא ליראות.
וזה גם המציאת חן שיש בארבע מינים בכלל ובאתרוג בפרט שנאמר בו "מרגג למחזי" שהוא התרגום של כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה.
ועוד, יש לעיין לעניין הלשון של המציאת חן. אומר הקב"ה למשה רבנו כי מצאת חן בעיני. ולפי הלשון קשה. שהיה צריך לומר כביכול שכך אומר הקב"ה מצאתי את חִנְךָ בעיני. ומה זה שאמר מצאת חן בעיני. והרי הקב"ה הוא המוצא ולא משה. וכן בכל עניני המציאת חן, לכאורה הלשון הפוך. שאומר משה להקב"ה אם מצאתי חן בעיניך. והרי לא משה מוצא אלא הקב"ה מוצא. והיה צריך לומר אם מצאת את חיני בעיניך. ומדוע הפך הסדר.
ויש לומר, שהרי כל עניין המציאת חן היא מתנת שמים מאת הקב"ה, לכן לא שייך לומר שהקב"ה הוא המוצא. והרי הוא היוצר של האדם והוא יצר את המציאת חן אצל האדם, לכן לא שייך לומר שהוא המוצא. אלא תיקון הוא כלפי מעלה. לומר מצאתי חן בעיניך ה'.
לכן אומר משה רבנו ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך, למען אמצא חן בעיניך, כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך, והקב"ה משיבו כלשונו, ואומר כי מצאת חן בעיני, וגם מצאת חן בעיני. ולא אמר מצאתי חינך, כביכול מסכים לתיקון של משה כלפי מעלה שלא יזלזלו הבריות לומר שיש מציאה לפני ה'. שהרי הכל מצוי לפניו, שהוא יוצר הכל, גם את המציאת חן. ואשר על כן יתפלל כל אדם לפני בוראו למציאת חן בעיני המקום שימציא חינו בעיני בריותיו, ושימציא חן תורתו לפניו.
