מוצאי יוהכ"פ תשכ"ד
מוצאי יום הכיפורים, שנת תשכ"ד, בסביבות השעה 11 בלילה. לאחר שהמתוועדים הקודמים כבר סיימו והתפזרו, נותרנו ב"זאַל הקטן" - אני וחברי ר' שלום בער לויטין שיחי' (כיום השליח בסיאטל). עמדנו ליד עמוד החזן ושוחחנו, מנסים להחליט לאן נלך להתוועד. עדיין זכרנו היטב את הזיכרונות והטעם של ההתוועדות המיוחדת שהייתה בשנה שעברה.
הזאל היה כמעט ריק, ופתאום, ללא כל התראה מוקדמת וללא שום הכנה, ראינו את הרבי בכבודו ובעצמו נכנס דרך הדלת שהייתה פתוחה מול חדרו הק'. הרבי התקדם בנחת בזאל, והתיישב מתחת לחלון (כיום ארון ספרים) שמחבר לחדר שני, בשולחן בו היה יושב בתפילות שבת קודש.
לא ידענו למה לצפות - האם הרבי רוצה שנתקרב? החלטנו להתקדם מעט לכיוון הרבי, ואם לא יאמר דבר, נמשיך להתקרב. וכך היה - הרבי המתין עד שהתקרבנו לשולחן, ואז שלף מכיסו מטפחת, כרך אותה סביב ידו הק', והחל באמירת מאמר חסידות: "להבין החילוק בין קיום התורה והמצוות", בהקדימו שהדברים מבוססים על מאמר של אדמו"ר הזקן שנאמר במוצאי יום הכיפורים, בשנת תקס"ב. הייתה זו הפתעה מוחלטת.
בינתיים, הבחורים שהיו בחדר שני ובפרוזדור נכנסו במהירות כששמעו את הרבי אומר מאמר. ר' בערקע וואלף ע"ה, ששם לב לכניסתו של הרבי לזאל, מיהר לחדר המזכירות [שאז כונה "המרכז" - המל"ח], ושם ראה את המזכיר, הרב חמ"א חדקוב ע"ה, יושב עם ר' שלמה מיידנצ'יק ע"ה, וממתינים שהרבי ייצא לרכבו כדי לנסוע הביתה.
"הרבי נכנס כעת להתוועד", אמר להם ר' בערקע. "אה", השיב הרב מיידנצ'יק בחיוך, "בערקע'ס ליצנות". כך הייתה גודל ההפתעה - שאף אחד לא העלה זאת בדעתו.
ר' שלום ישראל חדקוב שיחי' מיהר להביא מכשיר הקלטה ("טיפ") כדי להקליט את המאמר, ובזכותו נשמר חלק מהמאמר מוקלט, מה שסייע לכתיבת ההנחה.
באותה עת עמדו כמה אנשים בחוץ, כגון ר' מאיר הארליג ע"ה ועוד, והמתינו בסבלנות שהרבי ייצא לרכבו. והנה, הם הבחינו שהאור בחדרו של הרבי כבה, סימן שהרבי עזב את חדרו. אך, הדלת הראשית של 770 לא נפתחה, מובן שהם נכנסו לבדוק מה קרה, וגילו שהרבי נמצא בזאל ואומר מאמר.
קשה לתאר במילים את רגש הקרבה שחשנו באותם רגעים מרוממים. הנה, אנו זוכים לעמוד קרוב לרבי, בשעה שהוא אומר בהפתעה מאמר חסידות ומגלה דברי אלוקים חיים, במוצאי יום הקדוש.
היינו אז בחורים צעירים, בני 16 ו-17, והבנו שבעיניו הקדושות של הרבי גם אנחנו נחשבים לעניין שלם. שווה לרבי לומר מאמר חסידות בפני כמה ייונגע בחורים'לך' כאלו. זו זכות עצומה ואחריות גדולה שהרבי מעניק לצעירי הצאן, צעירי חב"ד, והופך אותם לחסידים מן המניין.
שנה לאחר מכן היה הרבי בתוך ימי ה"שבעה" על אמו [למרות שקם - כמובן - בערב החג]. אבל במוצאי יום הכיפורים תשכ"ו, מאה שנה להסתלקות אדמו"ר הצמח צדק נ"ע, חשבו שאולי יהיה מאמר, כשראה הרבי קהל גדול עומד וממתין. "למה הם מחכים?" שאל הרבי. "למאמר", ענו לו. השיב הרבי: "השנה, מאמר לא יהיה".
בשמיעת מאמר חסידות מפי הרביים, ובהתוועדות חסידים, זו הדרך שבה מציינים בליובאוויטש את מוצאי יוהכ"פ, בשעה אשר בת-קול יוצאת וקוראת "לך אכול בשמחה את לחמך, כי כבר רצה אלוקים את מעשיך".
לחיים, לחיים ולברכה!
