כמידי שנה בשנה, אנחנו בונים בביתנו "סוכה מוארת וירוקה" - סוכת שלום יפה ומקושטת, כדי לזכור ולהודות על חסדי ה' ביציאת מצרים: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֵּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כג, מג).
מעבר לרובד האמוני של חג הסוכות כ"זכר ליציאת מצרים", ניתן להוסיף גם את הרובד האימוני כמאמר חז"ל: "לא ניתנו המצוות אלא (כדי) לצרף בהם את הבריות" - לזכך לאמן ולשפר (בראשית רבה, לך לך, מד). וכך ניתן לראות את הסוכה גם כ"חדר כושר" רוחני ואת ימי הסוכות כ"שבוע אימון" מרוכז. במאמר זה נעמוד על כמה מתחומי האימון הללו.
יציאה מאזור הנוחות - גמישות:
הציווי יצא מדירת קבע ושב בדירת עראי (סוכה ב ע"א), יכול לקבל גם משמעות של יציאה מאיזור הנוחות וההרגל אל הנייד והעראי - אל הלא נוח והלא מוכר. איננו יוצאים מן הקבע כדי להישאר חסרי בית, אלא כדי להיכנס למרחב אחר למרחב של מצווה, אמונה והתבוננות. יציאה מאתגרת המזמינה אותנו לתרגל שינוי שיגרה, אימון בגמישות והסתגלות ובחינה מחדש של כל מה שיקבועי בחיינו.
אמונה וביטחון:
אדם אוהב להרגיש מוגן על ידי מעטפת של קירות, גג ורכוש. הסוכה הרעועה והעראית מזכירה לנו שגם קירות הבטון, הרכוש והכוח האנושי אינם מעניקים לאדם ביטחון מוחלט. מעבר להשתדלות האנושית, מקור ביטחוננו הוא בקב"ה - האל הבורא והמנהיג - ה"אלוקים שלי". ובלשון הזוהר הסוכה נקראת "צילא דמהימנותא" - כי כאן האדם חוסה בצילו של הקב"ה - בצל האמונה. והאתגר הוא אכן להרגיש כך. ויהי רצון שגם אנו נזכה להשגחת ה', לחסותו ולהגנתו, בבחינת "ענני כבוד" כאן ועכשיו - בתוך אתגרי החיים, המשברים וחוסר הוודאות – כפי שזכו לכך אבותינו יוצאי מצרים במדבר.
חישוב מסלול מחדש - או מה היית לוקח אתך לאי בודד:
היציאה מן הבית מעוררת חשיבה: מה באמת "שלי", מה חשוב לי, מה שייך ל'אני' הפנימי שלי. מה העיקר והטפל בחיי, היכן הוא מרכז הכובד שלי ומה אני אשאיר אחרי. וזאת, כהשלמה וכהמשך לחשבון הנפש של ימים נוראים.
ובשפת הניווט:
שבוע של "איפוס" המיקום שלנו בחיים, שבוע של מציאת הצפון האמיתי - הכיוון הנכון בו נרצה ללכת ושבוע של הגדרה מחדש של יעדים אישיים, משפחתיים, חברתיים וקהילתיים.
וכשם שמקומות העבודה מבצעים את הסדנאות, ימי העיון והאימון מחוץ למפעל, גם כאן, אנו יוצאים "החוצה" לשבוע של חשיבה והתבוננות ובחינה מחדש של חיינו (הגדרת סדר עדיפויות חדש ומעודכן), וכל זאת מתוך שמחת החג.
1 כמילות שירה של נעמי שמר על הילדה שלומית.
ואולי כאן טמון גם סוד השמחה : כאשר האדם מברר מה באמת חשוב לו, לומד להעריך את מה שיש לו ומוצא מחדש את ה"צפון" שלו - גם שמחתו מתעצמת.
"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" (דברים טז, יד), ומתוך כך גם: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כו, יא).
אנו יוצאים מן הקבוע אל העראי, כדי לברר מחדש מה באמת ראוי להיות קבוע בחיינו. וזאת כדי לחזור חזרה כשאנו 'מאומנים' יותר, גמישים יותר, ממוקדים יותר, מאמינים יותר ושמחים יותר - לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה.
בברכת שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה