Skip to content
משמר הלכה

נידוני המשמר - בגדרי מצות תשובה

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

בגדרי מצות תשובה

א. מח' הרמב"ם והרבינו יונה אם חלקי התשובה (עזיבת החטא וקבלה להבא) הם חלק ממצות הוידוי

כתב הר"מ בהלכות תשובה (פ"ב ה"א) וז"ל: "איזו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו "ומה היא התשובה, הוא שיעזוב הרשע חטאו ויסירנו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד, שנא' יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, וכן יתנחם על שעבר, שנאמר כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר ולא נאמר עוד אלוהינו למעשה ידינו וגו', וצריך להודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו".

ומדוקדק מלשון הרמב"ם שמחובת הוידוי הוא להזכיר את מה שקיבל על עצמו שלא יעשהו לחטא עוד, וצריך שתהיה הקבלה עד כדי כך ש"יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם", וכבר ביארו שענין "יעיד עליו יודע תעלומות" הכוונה בזה שהקב"ה יעיד על תוקף הקבלה שקיבל על עצמו קבלה אמיתית שלא רוצה לחטוא עוד אבל אין הכוונה כפשוטו שצריך שהקב"ה יעיד שהוא לא יעשה שוב פעם את אותו חטא.

עכ"פ חזינן שדעת הרמב"ם שהקבלה להבא היא חלק ממצות הוידוי, אולם דעת רבינו יונה בשערי תשובה שבמצוות תשובה נאמרו ב' חיובים נפרדים, חיוב אחד של וידוי, ומלבד זאת יש חיוב של עזיבת החטא.

ב. החילוק שבין תשובת היחיד לתשובת הרבים

והנה יש לתמוה דהנה מצינו הרבה בחז"ל שגם תשובה שאינה גמורה, אלא תשובה שהיא כביכול בגדר "גונב דעת המקום" ג"כ נחשב לתשובה, שלגבי בלעם אמרו במדרש פר' בלק (פ"כ אות טו) עה"פ "ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי" שהיה רשע ערום ויודע שאין עומד מפני הפורעניות אלא תשובה שכל מי שחוטא ואומר חטאתי אין רשות למלאך ליגע בו עכ"ל המדרש, ומבואר שאף שהיה רשע ערום והיה בדעתו לחזור לחטא, מ"מ מחמת שהכיר במעשיו שזה חטא כבר קראו לזה חז"ל תשובה.

וכן אצל קין אמרו במדרש רבה פר' צו (פ"י אות ה') "ר' יהודה ורבי יהושע בן לוי, ר' יהודה אומר תשובה עושה מחצה ותפילה עושה הכל, ריב"ל אמר תשובה עשתה את הכל ותפילה עושה מחצה, על דעתיה דר' יהודה תשובה עושה מחצה ממי אתה למד, מקין שנגזרה עליו גזירה כיון שעשה תשובה נמנע ממנו חצי גזירה. ומניין שעשה תשובה שנאמר ויאמר קין אל ד' גדול עוני מנשוא. ומנין שנמנע ממנו חצי הגזרה הדא הוא דכתיב ויצא קין מלפני ד' וישב בארץ נוד קדמת עדן, נע ונד אין כתיב כאן אלא בארץ נוד קדמת עדן. דבר אחר, ויצא קין. מהיכן יצא. ר' יודן בשם ר' אייבו אמר הפשיל בגדיו לאחוריו ויצא כגונב דעת העליונה. רבי ברכיה בשם רבי אלעאי בר שמעיה אמר יצא כמערים וכמרמה בבוראו ע"כ.

ומבואר שאף שלא היתה תשובתו של קין תשובה שלמה אלא היה "כגונב דעת העליונה" ולהכי ס"ל לריב"ל שלא זכה מכח התשובה לפי שהיה מרמה את בוראו וזכה מכח התפילה, אבל מכל מקום מבואר שגם זה נחשב לתשובה.

ובתוספתא בבא קמא (פ"ז ה"ג) איתא שבעה גנבים הן וכו' וכן מצינו כשהיו ישראל עומדין לפני הר סיני בקשו לגנוב דעת העליונה שנא' כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע כביכול נגנב הוא להם ת"ל מי יתן והיה לם זה להם ליראה אותי וכו', א"ת שאין הכל גלוי לפניו והלא כבר נאמר ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולהם לא נכו ועמו ולא נאמנו בבריתו, אעפ"כ והוא רחום יכפר עון ע"כ.

וכעי"ז איתא במדרש בפר' כי תבא (פ" אות י') "דבר אחר מי יתן, אמר רבי מאיר מי גדול הגנב או הנגנב, הוי אומר הנגנב גדול שהוא יודע שהוא נגנס ושותק, כך כתיב ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו, כביכול, והוא אומר מי יתן והיה לבבם זה להם ע"כ.

ומבואר מכ"ז דאע"פ שלא היתה קבלתם באמת אלא היו מכזבין בו אעפ"כ "והוא רחום יכפר עון".

יתר על כן, בפרשת התשובה נאמר (הושע פרק ב') "שובה ישראל עד ה' אלוקיך, קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ", ואיתא בילקוט (שם תקלג) "קחו עמכם דברים, ר' יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר בדברים פתיתם אותו בסיני שנאמר ויפתוהו בפיהם וכו' " ע"כ. ומבואר כאן בחז"ל ש"קחו עמכם דברים" שבהם מתקיים "שובה ישראל עד ד' אלוקיך" הכוונה לאותם "דברים" שהיו במעמד הר סיני שעליהם נאמר "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו" שלא היתה קבלתם גמורה, וזהו תשובה המתקבלת.

ובאמת קושיה זו היא קושיית הש"ס במסכת תענית (ח.), דאיתא שם, אמר רבי אמי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו שנא' "נשא לבבנו אל כפים", ומקשינן איני והא אוקים שמואל אמורא עליה ודרש "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו" ואעפ"כ "והוא רחום יכפר עון", [ופירש"י והיכי אמרת שאין תפלתם נשמעת אא"כ משים נפשו בכפו כלומר שנפשו מכוונת בכפו]. ומשני לא קשיא כאן ביחיד כאן בציבור. ופירש"י בצבור תפלתם נשמעת ואע"פ שאין לב כולם שלם כדכתיב ויפתוהו בפיהם בדברים ל' רבים. ביחיד אינו אלא אם כן לבו מכוון.

ומבואר שתשובה של רבים מתקבלת אע"פ שהיא איננה בלב שלם, וביאור הדברים, שישנם שני חלקים, א' עקירת החטא, ב' חובת הגברא לשוב בתשובה, ובתשובה של רבים נאמר "והוא רחום יכפר עון" שהקב"ה מכפר על החטא אף שהיא בגדר "ויפתוהו בפיהם", ואף שאכתי יש חובת תשובה על הגברא אבל הקב"ה מכפר על החטא כשהציבור עושים תשובה, שהתשובה של ציבור הרבה יותר קל, וכולם מתכפרין וזה מה שאומר הנביא לכלל ישראל "קחו עמכם דברים ושובו אל ה' " [ובמרדכי בר"ה כתב שבעשרת ימי תשובה שהוא זמן של תשובת הציבור גם כל יחיד שעושה תשובה על חטאיו יש לזה גדר של תשובת הציבור], והוא מה שאומרים בתפילה "ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה" שאף שהקב"ה יודע שנחזור לחטוא הקב"ה מכפר על החטאים, ואף אם לא הגענו לדרגה של תשובה "שיעיד עליו יודע תעלומות" מכל מקום כל שיצא מכלל אחטא ואשוב הרי הוא בכלל בעל תשובה.

ומשום כך אמרו בירושלמי שבעשי"ת יש להמנע מכל מלאכול פת פלטר, והיינו משום דאף שיודע שיאכלנו במשך כל ימות השנה, אפילו הכי תשובה של רבים גם באופן זה מתקבלת, דכל שיש לאדם הכרה בחטאו ויודע שבשבוע זה הוא יכול להתגבר על יצרו ולא לחטוא, אף שבמשך השנה לא יתגבר על יצרו ג"כ מתקבלת התשובה [עיין במשך חכמה].

ויש בזה ענין נוסף, דכל מי שעושה מה שבידו לו לעשות, ויש לו רוח נשברה, זוכה לסייעתא דשמיא שיוכל לעמוד בתשובתו והקב"ה מבטיחו שלא ישוב לחטאו כדאיתא בזוה"ק (פר' פנחס עמ' ר"מ) "רבי אבא פתח (תהלים נא) זבחי אלהים רוח נשברה וגו', האי קרא אוקמוה דרעותא דקב"ה לא אתרעי בקרבן דב"נ על חובוי אלא רוח נשברה, ובני נשא לא ידעי מאי קאמרי והכי שמענא מבוצינא קדישא דכד אתי ב"נ לאסתאבא בחובוי אמשיך עליה רוח מסטרא דמסאבא ואתגאי על ב"נ ושליט עליה לכל רעותא וההוא סטרא מסאבא אתגבר בחיליה ואתתקף ושליט עליה לרעותיה, אתי ב"נ ושליט עליה לאתדכאה, מדכאין ליה בזמנא דהוה בי מקדשא קיים אקריב קרבניה כל כפרה דיליה תלייא עליה עד דאתחרט ותבר לההוא רוח מגו גאותא דיליה ומאיך ליה ודא הוא תבירו דההוא דרגא דמסאבא וכד אתבר ההוא רוח מסאבא וקריב קרבניה דא איהו דאתקבל ברעוא כדקא יאות ואי לא אתבר ההוא רוח לאו קרבניה כלום ולכלבי אתמסר דהא קרבנא דא לאו דקב"ה אלא מכלבי ובגין כך זבחי אלהים כדקא יאות הוא רוח נשברה דיתבר ההוא רוחא מסאבא ולא ישלוט, ועל דא מאן דיתבר ליה כדקא יאות עליה באבטחותא דלא יתוב לגביה לעלמין הדא הוא דכתיב ולא ישוב, לב נשבר ונדכא ההוא גברא דלא אתגאי ולא אתענג בענוגין דעלמא אלהים לא תבזה ביקרא איהו לגביה" ע"כ הזוה"ק. ומבואר שאדם שעושה מה שבכחו לעשות אף שבדרך הטבע אינו יכול להצליח לעמוד בתשובתו מ"מ הרי הוא זוכה לסייעתא דשמיא מיוחדת שיעמוד בתוקף קבלתו וגם זה בכלל "יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם" רק שהקב"ה מבטיח לו שלא ישוב לחטאו.

ג. ביאור מה שאמרו בכ"מ "אין לו חלק לעולם הבא"

מצינו בכמה מקומות בחז"ל שאמרו על חטאים שהחוטא בהם אין לו חלק לעולם הבא, ובסנהדרין בפרק חלק שנינו אלו שאין להם חלק לעוה"ב והגמרא מביאה שרצו לכלול את שלמה המלך בכלל אלו שאין להם חלק לעוה"ב. והדבר תמוה דשלמה המלך שכל תורתינו מפיו שהוא לימד דעת את העם ושיר השירים כמה סודות התורה כלולים בו ותיקן לישראל עירובין ונטילת ידיים יהא הרב בגהינום וכלל ישראל תלמידיו יהיו בגן עדן.

ועוד איתא שם (קי:) על דור המדבר שלדעת רבי עקיבא אין להם חלק לעולם הבא, והדבר פלא, דור מקבלי התורה, דור דעה, לא יהיה חלק לעוה"ב.

עווד מצינו בגמרא בסנהדרין שזמרי בן סלוא ראש בית אב לשמעוני שחטא עם המדינית הוא "שלומיאל בן צורישדי" המוזכר לשבח בפרשת הנשיאים והוא דבר פלא.

והביאור בזה שלכל איש ישראל יש חלקי עבודה רבים, שכל יום ויום הוא חלק לעצמו, והוא מה שמצינו שנאמר על אברהם "ואברהם זקן בא בימים" שכל ימיו היו שלימים בעבודת השי"ת, וכך כל אדם כל יום ויום בא לפני הקב"ה ומעיד על מה שעשה באותו יום, ואין דבר שנעלם ונאבד. וגם מי שהפסיד יום אחד מכל מקום הימים האחרים שעבד בהם כראוי נשארו שלימים, וכל יום הוא נצחי, והמצוות שעשה באותם ימים נשארים לו לנצח [אא"כ האדם הוא תוהה על הראשונות].

ולכן גם אם יש עבירה שלא זכה לתקנה והוא בכלל מעוות לא יוכל לתקון ואין לו את חלקו בעוה"ב בוודאי נשארו לו כל צדקותיו ומעשיו הטובים שעליהם יש הרבה חלקים לעוה"ב, ומעתה כל מה שנחלקו על דור המדבר וכיו"ב הוא לגבי אותם העבירות שעשו אם יש להם עליהם חלק בעוה"ב, אבל על כל החלקים האחרים שקיבלו את התורה וכו' פשיטא שיקבלו ע"ז שכר. ועד"ז הוא מה שנאמר "אספו לי חסידי". ויסוד זה הוא גם ביחס לעבירות של האדם, שכל עבירה ועבירה שאדם עושה מתחלקת לחלקים רבים, והדבר תלוי בתוקף העבירה שעשה, וממילא גם כלפי הקבלה להבא, כל חלק הוא לעצמו, וזה עבודת האדם לעשות מה שביכלתנו ואז נזכה ל"והוא רחום יכפר עון והוא מוחק את החלק הזה של העבירה. וזו עבודת הימים שלפנינו לעשות מה שביכלתנו ואז נזכה ל"והוא רחום יכפר עון" וכמו שאומרים תיכף אחר תפילת נעילה [קודם מעריב] "והוא רחום יכפר עון ולא ישחית" שהקב"ה יקבל תשובתנו. דהכונה בזה דגם אם כל הודוי היה בבחינת ויפתוהו בפיהם, מ"מ והוא רחום יכפר עוון כמבואר להדיא במדרשים ובתוספתא פ"ז דב"ק

ויש בזה עוד ענין של בושה מהחטא כדילפי' בספ"ק דברכות משאול המלך דכל המתביש מעונותיו מוחלין לו על כל עוונותיו, שלכן מרבים בוידויים בעל חטא אע"פ שאין מזכירן בהם קבלה להבא רק כדי להרבות בושה וכלימה מרוב עוונותינו מכף רגל ועד ראש ולכן אומרים אחר הוידוי "אלקי עד שלא נוצרתי כו' הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה" והיינו מרוב העוונות שעשינו והתודינו עליהן ובזה זוכין לכפרת העוונות ע"י הבושה דהרי שאול רק נתבייש להזכיר וזכה בזה מחמת הבושה. וכן פעמים שהתשובה עושה מחצה כמבואר במדרש פר' צו דאין התשובה שלימה כמו אצל קין מ"מ התפלה עושה הכל ולכן יש להרבות גם בתפלה על מחילת העוונות ויה"ר שבזכות כל זה נזכה לתשובה שלימה ומחילת עוונות גמורה.

More in this printout

View the whole printout