בשנים הראשונות לשלטון הסובייטי, כשיהודים שומרי מצוות נרדפו בכל רחבי רוסיה, דווקא חסידי ברסלב באומן נהנו משקט יחסי, והאש שם לא כבתה. אבל השקט לא החזיק מעמד. יום אחד התפשטה בעיר שמועה: השלטונות רוצים להפוך את הקלויז למועדון. אנ"ש נבהלו. זה היה בית המדרש שמאז ימי מוהרנ"ת לא פסקו בו תורה ותפילה. בלילות, בשעות המאוחרות, התכנסו בחשאי בבתים וניסו למצוא דרך להציל את המקום.
לר' נחמן שטראקס היו קשרים בעירייה, והוא פנה לחבר מועצה יהודי וביקש ממנו לעשות הכול כדי שהקלויז לא ייסגר. באחד הימים טען בפניו אחד מאנשי העירייה שאיש כבר לא רוצה להתפלל שם, ושהצעירים מבין החסידים דווקא מעוניינים להפוך אותו למקום מפגש לצעירי המהפכה. ר' נחמן לא נבהל. "זה בדיוק להפך," אמר. "בקרוב סוכות, ואנחנו עורכים כל שנה סעודה גדולה. בואו ותראו בעצמכם מה הציבור רוצה."
לדבר כך מול אנשי השלטון באותם ימים היה סיכון של ממש, אבל ר' נחמן היה איש של מסירות נפש. הוא הקים סוכה גדולה בשוק שליד הקלויז, הביא כליזמרים, ודאג לאוכל בשפע, עד כמה שאפשר היה אז, והכול מכספו הפרטי. הגיע קהל עצום, ובתוכו צעירים רבים, וביניהם גם אנשי הנ.ק.וו.ד. באמצע השמחה פנה ר' נחמן לצעירים ושאל אם מישהו מהם רוצה שהקלויז ייסגר. אף אחד לא ענה כן. וכך נשאר הקלויז פתוח עוד תקופה.
ואז הגיע היום שבו באו שוטרים לסגור אותו, ואיתם, לצערנו, כמה קומוניסטים יהודים שעשו את העבודה בפועל. המון אנשים התאספו לראות. הם גררו שולחן כבד, הניחו עליו שולחן נוסף, ואחד מהם, יהודי שנסחף אחרי הקומוניזם, טיפס למעלה וניסה לתלוש את המנורה הגדולה שהייתה תלויה באמצע התקרה. פתאום מעד, נפל, ומת במקום. השוטרים ועוזריהם הסתלקו, והקלויז, בניגוד לכל הציפיות, נשאר פתוח עוד זמן מה.
בחורף תרצ"ו הוא נסגר סופית. עד השואה התפללו אנ"ש באומן בראש השנה במקומות מסתור. מאז ועד היום המקום סגור, ובידי אנ"ש קבלה שלפני ביאת המשיח הוא יחזור אליהם.
ר' יואל שטראקס, אחיינו של ר' נחמן, סיפר שאביו, ר' נחום שוסטר, שוחח פעם עם רבי אברהם ב"ר נחמן על הקשיים שעברו על אנ"ש בתחילת המלחמה עם הבולשביקים, עוד לפני שמישהו העלה על דעתו כמה יחמיר המצב. רבי אברהם ענה לו שבעוד שישים או שבעים שנה אפשר יהיה לאכול ארוחת בוקר באומן וארוחת צהריים בארץ ישראל. עוד אמר, לפי המסורת, שיבוא יום שיהיה צורך בשומרים ליד ציון רבינו כדי שכל אחד יוכל להגיע ולהשתטח. אז זה נשמע דמיוני. היום, יותר ממאה שנה אחרי, כשהמונים נוהרים לציון מכל העולם, אפילו בימי מגפה ומלחמה, רואים שצדק רבינו כשאמר: "אני איש פלא ונשמתי פלא גדול", "ניצחתי ואנצח, גמרתי ואגמור"..