תקיעת שופר
וזהו התקיעת שופר דבהיל ואמר השתא אתי משיחא, דביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו', דקול השופר מעורר ומחריד הלב, כמש"נ "היתקע שופר וגו' והעם לא יחרדו", ושופר גדול הוא תוקף פחד ה' והדר גאונו שסיפר ישעיה ב' שיהיה באחרית הימים, עד שגם האובדים לגמרי והנדחים יתעוררו לשוב אל ה'.
ושופר דראש השנה אין כחו לעורר האובדים לגמרי, רק לעורר ישנים מתרדימתן, וזהו בראש השנה שהוא התחלת ביאת היצר הרע בהסתה שאחר התרדמה באים כנגדו בקול השופר, כי כבר נקבע כח ההסתה בלב ואי אפשר להתגבר נגדו אלא על ידי התורה תבלין ועל ידי עצות התורה לעשות מלחמה בתחבולות.
וגם במתן תורה היה קול השופר הולך וחזק מאד, וזהו קולו של השי"ת, וכשופר גדול דלעתיד שמצד אתערותא דלעילא, וקול שופר דראש השנה הוא הקול קול יעקב באתערותא דלתתא, ודי בכל שהוא, כד"ש פתחו לי כחודה של מחט ואני וכו'.
(ר' צדוק, חלק ד' מחשבות חרוץ עמוד קנג)
יתקע בשופר גדול (תפילת מוסף)
שתי קרניו של איל של שמאל נשמע קולו על הר סיני, שנאמר (שמות י"ט) ויהי קול השופר, וקרן של ימין הוא גדול מן השמאל, ועתיד לתקוע בו לעתיד לבא בקבוץ של גליות, שנאמר (ישעיה כ"ז) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול.
(פרקי דרבי אליעזר, פרק לא)
(על פי שיחת ערב ראש השנה תש"נ)
דבר מלך
שנה טובה בגאולה
הקב"ה מברך כל אחד ואחת מישראל "בכל מכל כל" ברוחניות ובגשמיות "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה" באופן הכי טוב והכי מושלם, ועד לתכלית השלימות בגאולה, שנשב בארץ ישראל "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" ונלך כולנו לבית המקדש, ול"אבן השתיה" שממנה הושתת העולם (וקיימת בלי שינויים ובשלימות גם בזמן הגלות) ונחיה חיים אמיתיים ונצחיים, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, תיכף ומיד ממש.
(משיחת ערב ראש השנה תשנ"ב – מוגה)