נועם שיח
נועם שיח
שיחות קודש וסיפורי צדיקים שנשמעו מפי רבינו
להילולת הרה"ק בעל עבודת ישראל מקאזניץ זצ"ל – י"ד תשרי
מספר מרא דעובדא, חלק ב, עמוד רכה, אות כ
אביו של הרה"ק בעל עבודת ישראל מקאזניץ זללה"ה היה נקרא "רבי שבתי איינבינדער" ["רבי שבתי כורך ספרים"]. הוא הקפיד מאד שלא ליהנות מאחרים, והיה מתפרנס בדוחק מיגיע כפיו, ובדרך נס לא היה חסר לו אף פעם להוצאות שבת.
פעם לא היתה לו אף פרוטה להוצאות שבת, והוא הרי לא רצה ליהנות משל אחרים בשום פנים, ולכן בליל שבת אחר התפלה נשאר בבית המדרש, בידעו שאין לו על מה לחזור לביתו. כשהשעה התאחרה, החליט שיחזור לביתו וישן בחושך. אך משהגיע ליד ביתו, ראה כי אור גדול בוקע מהחלונות. הוא הצטער מאד, בחשבו כי ודאי לא יכלה אשתו לעצור בעצמה, ולקחה מצדקה, ולכן כשנכנס לבית סתם את עיניו, כדי שלא ליהנות משל אחרים. אמרה לו אשתו: "מדוע אינך שואלני מנין לקחתי להוצאות השבת? מצאתי זהוב אדום שהוא שוה סך רב, הלכתי ופירטתיו, וקניתי בהרחבה צרכי שבת, ועוד נשאר לנו די והותר!". מיד התמלא בשמחה עצומה, והתחיל לרקוד יחד איתה.
באותה שעה עצמה שהה הבעל שם טוב הק' בעיר מעזבוז בחברת תלמידיו, וכשראה ברוח קדשו את הנעשה, יצא גם הוא בריקוד עם תלמידיו.
אחר השבת אמר הבעל שם טוב הק' שהוא רוצה לראות את הזוג בעיניו, וקם ונסע אליהם. הוא שאלם מה חסר להם, והם ענו כי לא חסר להם מאומה, רק הם כבר אנשים זקנים, ובן אין להם. בירכם הבעל שם טוב שיפקדו בזרע של קיימא, ואז נולד להם המגיד מקאזניץ. ומאחר שנולד להוריו לעת זקנותם, לכן היה כל ימיו חלוש מאד.
להילולת הרה"ק רבי חנה הלברשטאם מקאלשיץ זצ"ל – י"ח תשרי
מספר מרא דעובדא, חלק א, עמוד רכה, אות כ
שמעתי, כי בימי הזעם, דן הרה"ק רבי חנה הערש רובין זצ"ל עם בן דודו הרה"ק מקאלאשיץ, האם כשנהרגים על ידי הצוררים הנאצים ימח שמם, מקיימים מצות קידוש השם, או לא. והכריעו, שאין מקיימים מצות קידוש השם, שהרי הם אינם נותנים ברירה להשתמד חלילה. והסכימו משום כך לנסות ולברוח מידיהם, אך הדבר לא צלח בידם, והם נתפסו והובלו להריגה, ה' יקום דמם.
להילולת מרן הגאון רבי אליהו מווילנא זצ"ל – הגר"א – י"ט תשרי
מספר מרא דעובדא, חלק א, עמוד סד, אות א
מרן הגאון רבי חיים מוואלאזין זצ"ל הפליג פעם בשבח אחיו מרן הגאון רבי זלמן מוואלאזין זצ"ל, ואמר, כי הוא זוכר את כל התורה כולה בעל פה, כפי שכל אחד מישראל זוכר את המזמור 'אשרי יושבי' בעל פה. והוסיף, כי בכל זאת אין הוא מגיע למדרגת הגר"א בידיעת התורה, כי גם מי שזוכר את המזמור 'אשרי יושבי' בעל פה, אבל אם ישאלוהו על תיבה מסויימת במזמור זה, מהי התיבה שלפניה, לא יוכל לענות כהרף עין, אלא יצטרך להתחיל לומר מתחילת המזמור. אבל מדריגת הגר"א היתה כה נשגבה, שכל התורה היתה כאילו עומדת לנגד עיניו, ובכל תיבה שבתורה היה יודע לענות כהרף עין מהי התיבה שלפניה.
להילולת הגאון רבי העשיל מקראקא זצ"ל – כ' תשרי
מספר מרא דעובדא, חלק א, עמוד מה, אות א
אבי אביו של היעב"ץ ברח מאימת הצוררים בעת הפרעות דשנת ת"ח לפ"ק, ויתפסוהו הצוררים, והרימו עליו חרב להתיז ראשו, אך ברגע האחרון ריחם עליו הצורר, והכהו בצד האחורי של החרב, ומכח המכה נפל ארצה. האנשים שעמדו מרחוק חשבו שהיא מכת מוות וכי הותז ראשו, ובאו והעידו לפני הגאון רבי העשיל מקראקא שנהרג, והוא התיר את אשתו להינשא. אך היא שמרה אליו אמונים, ולא רצתה להינשא עוד, ולבסוף בא הרוג ברגליו, ומאז קיבל על עצמו הגאון רבי העשיל שלא להתיר יותר שום עגונה בצוק העתים האלו.
להילולת הרה"ק רבי שמעון מיערוסלב זצ"ל – ט"ו תשרי
מספר מרא דעובדא, חלק א, עמוד תכד, אות יב
המנהג היה אצל הרה"ק רבי שמעון מיערוסלב זצ"ל, שהוא היה מברך ברכת השחר בקול רם, והילדים היו עומדים סביבו, ועונים אמן אחר ברכותיו. פעם פיתה אחד ממשכילי העיר לילד אחד, שיבא ללמוד אצלו חכמת הדקדוק, מבלי ידיעת אביו. ויהי למחרת בעת שהרה"ק מיערוסלב בירך ברכת השחר, עמד גם ילד זה בין הילדים שענו אמן, ולפתע הסתובב הרה"ק מיערוסלב, אחז בילד זה, וסטר לו פעמיים על פניו, והרעים בקולו: "טמא!". אבי הילד נחרד עד מאד, ושאל לבנו פשר דבר, והוא הוכרח להודות שהוא לומד חכמת הדקדוק אצל משכיל פלוני.
להילולת הצדיק רבי יעקב פיש זצ"ל – כ"ג תשרי
מספר מרא דעובדא, חלק א, עמוד רסח, אות ד
הצדיק רבי יעקב פיש ביקש פעם מרבו הרה"ק רבי יצחק אייזיק מקאלוב זצ"ל, שהוא רוצה לראות את אליהו הנביא, ואמר לו הרה"ק מקאלוב שיבוא אתו לשוק, ושם יראהו. ויהי בלכתם בשוק, ניגש אליהם נכרי אחד, וטפח להרה"ק מקאלוב על שכמו, ואמר בשפה ההונגארית: "אורי עמבער" ["אדם הגון"]. בחזרם שאלו מהר"י פיש מדוע לא זכה לראות את אליהו הנביא, ואז גילה לו הרה"ק מקאלוב שאותו נכרי היה אליהו הנביא. ובעקבות דבריו צוה הרה"ק מקאלוב, שאחר הסתלקותו יחרטו על מצבתו, שהוא היה: "א ערלעכער איד" ["יהודי הגון"].
להילולת הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זצ"ל – ט"ו תשרי
מספר מרא דעובדא, חלק א, עמוד תג, אות ב
פעם הגיע הרה"ק מנדבורנא לעיר סיגעט, וזקיני הרה"צ רבי משה אריה פריינד זצ"ל ביקש להנאותו בממון, אבל פתקא חשב תחילה שלא ליתן לו [כי הוא היה אדוק בצדיקי בית בעלזא נ"ע]. אך לבסוף נמלך, שאין זה לכבודו של הצדיק לתת לו מעות גרידא, ולכן החליט להגיש גם פתקא, והמעות יהיו כדמי פדיון. כשמסר זקיני הק' הפתקא והפדיון, נענה הרה"ק מנדבורנא ואמר: "הפתקא אינה כהוגן. המעות הם כהוגן" ["די קוויטל איז נישט ערליך. די געלד איז ערליך"].
להילולת מרן הגאון בעל חתם סופר זצ"ל – כ"ה תשרי
מספר מרא דעובדא, חלק א, עמוד פב, אות יא
החתם סופר היה מרבה במקוואות, אך איש לא ידע מזה, כי הוא היה הולך לטבול לפנות בוקר, באין איש רואה. פעם נכנס אחד למקוה לפנות בוקר, ומצא את החתם סופר. אמר לו החתם סופר בדרך צחות, בזה הלשון: "הקדמתי לטבול מן המשכימים, מפני המ(ע)ריבים". והיינו כדי שלא יבואו לריב עמו על הלכו לטבול במקוה.
