אור הישועות
סיפורי ישועות ומופתים מרבינו
'דער וואס וועט נאר אנכאפן מיין קלאמקע – וועט געהאלפן ווערן' [מי שרק יגע בידית דלתי יוושע]
בשנת תר"ט בא לזיטומיר הרה"ק רבי אהרן מטשרנוביל זצ"ל. באותה עת היו שם הרבה אלמנות ויתומים כתוצאה מהמגיפה הידועה של החולי-רע רח"ל שפרצה באזור זה בשנת תר"ח, ועסקני העיר ביקשו מהרה"ק ר' אהרן שיעשה למען אספקת צרכיהם של היתומים והאלמנות שנותרו בחוסר כל.
זימן אליו הרבי את כל הגבירים ובעלי הבתים שבעיר כדי שכל אחד ואחד יתחייב ליתן כפי יכולתו מדי חודש בחודשו לפרנסת המשפחות האומללות.
אחד מהקרואים לאסיפה היה יהודי חשוב, בעל הבית אמיד בשם ר' משה, אבל הוא היה טרוד בעסק הטחנת הקמח שהייתה ברשותו, והשלוחים שבאו להזמינו לא מצאוהו בביתו.
כשחזר לביתו שיגר אליו הרבי כמה אנשים נכבדים שהזמינוהו. הוא נענה מיד להזמנה, וגם נתן עשרה רובלים עבור הצדקה החשובה. לאחר תרומתו שהייתה צנועה בעיני הרבי, פנה אליו הרבי מטשרנוביל ואמר לו: יודע אני כי כבודו נמנה על מקורביו של הצדיק מווילעדניק, אבל עם כל זאת אולי יואיל מר ליתן גם לנו משהו.
כששמע החסיד זאת אמר אל הרה"ק מטשרנוביל: אולי יש למעלתכם זכות לדבר על רבינו, אבל באיזו זכות מדברים החסידים שלכם סרה על רבינו, הצדיק המפורסם מווילעדניק.
הרים הרבי מטשרנוביל קול צעקה ופנה אל אנשיו ואמר להם: מי מכם העיז לדבר דיבורים לא טובים על הצדיק מווילעדניק? או אז סיפר לו החסיד שהוא שמע מיהודי תושב הורושקא כי הרבי בעצמו דיבר רעות על הצדיק מווילעדניק.
'ישקר הדבר' אמר הרה"ק מטשרנוביל, ופנה אל הסובבים ושאלם: האם שמע מישהו מכם אותי מדבר דבר לא טוב על הצדיק מווילעדניק? כיצד ניתן בכלל לדבר סרה על צדיק גדול וקדוש כזה?! נתן לו החסיד עוד עשרה רובלים ובכך תם הענין.
השמועה אודות דו שיח זה הגיע לאזני רבינו מווילעדניק, וכי הרה"ק מטשרנוביל הכריז כי לא דיבר סרה עליו, וכשהגיע החסיד הנ"ל אל רבינו לראש השנה, קרא לו רבינו בעצם החג ושאל אותו מה בדיוק היו הדיבורים שלו עם הרה"ק מטשרנוביל, וסיפר לו דברים כהוויתם.
אמר לו רבינו, כי אכן לאחרונה אין הרבי מטשרנוביל מדבר עליו כפי שנהג לבזותו בזמנים הקודמים, והוסיף לו רבינו: השומע אתה איך גיסי ר' שלמה שניאור מדבר עלי סרה כעת בז'יטומיר? יושב הוא בצוותא עם אחד מנגידי העיר, אוכלים הם עוף צלוי ומדברים בגנותי.
השיב ר' משה לרבינו, כי אין הוא יכול לשמוע מה שמדברים כעת בז'יטומיר, התפלא עליו רבינו ואמר לו למה אינך שומע? וכי אין לך אוזניים? הוציא רבינו את שעונו והנה השעה היא שתים וחצי אחר חצות היום.
אותו ר' שלמה שניאור אכן מעולם לא השתווה עם רבינו בדעותיו. בדרך כלל היה הוא בעל תפילה בבית מדרשו של רבינו, אבל באותה שנה לא הניח לו רבינו לגשת ולהתפלל לפני התיבה, ולכן נאלץ לנסוע לז'יטומיר ולחפש שם בית מדרש שיאפשר לו להיות בעל תפילה אצלם בראש השנה.
כשחזר ר' משה לז'יטומיר פגש אותו, ור' שלמה שניאור שאל אותו לשלום רבינו, התרעם עליו ר' משה וצעק עליו: וכי מדוע תשאל לשלום רבינו? הלוא בראש השנה ישבת ודיברת בגנותו! ניסה ר' שלמה שניאור להתגונן ולהכחיש. אמר לו ר' משה הלוא בשעה שתים וחצי אחר חצות ישבת ואכלת עוף צלוי ודיברת בגנות רבינו!
ר' שלמה שניאור נדהם לשמע אזניו, אבל עדיין המשיך להכחיש את המעשה, ורק בשעותיו האחרונות לחייו של רבינו הק' בא אל רבינו וביקש ממנו סליחה ומחילה, ורבינו כששמע את וידויו הכנה סלח לו.