אוֹר הַחַיִּים - ח' תשרי היארצייט של הרה"ק ר' נח מלעכוויטש זיע"א
ח' תשרי היארצייט של הרה"ק ר' נח מלעכוויטש זיע"א (נפטר בשנת תקצ"ג) [לא הזכרתיו מעולם ותמיד מזכירים צדיקים חדשים], רבינו היה מסתיר את עצמו והיה צדיק נשגב, ולאחר פטירת אביו הרה"ק ר' מרדכי מלעכוויטש זיע"א התמנה עפ"י הכרעת הרה"ק ר' ברוך ממעזיבוז' זיע"א להמשיך את דרכו, והטעם שהיו צריכים את הכרעתו כיון שהיה וויכוח בין רבינו לבין תלמיד אביו הרה"ק ר' מיכל מלעכוויטש זיע"א אבל הוויכוח היה הפוך ממה שמוכר בעולם, שכל אחד רצה שהשני יהיה, ורבינו אמר לר' מיכל: "אתה הלוא בבחינת בראשית! כי אתה תלמידו הראשון של אבי"! ור' מיכל אמר: "הלוא בחומשים הבלויים שנקרעים הדפים הראשונים התורה מתחילה מפרשת נח"!... וכשבאו לר' ברוך הוא הכריע שרבינו ימשיך ההנהגה, ור' מיכל יעזור לו! וכן היה! ור' מיכל היה עורך לו את השולחנות ומשמשו כל ימיו! (כל זה מתוך הגליון "אוצרות החיים" מכתבי הרה"ח ר' אלעזר חנון שליט"א משב"ק אדמור"י בית שומרי אמונים ירושלים, ושיבחתיו השבוע על כתביו הנפלאים!).
עוד מסופר עליו (שם) שהיה פועל ישועות בדרך סיפור, ומעשה שהיה כך היה: פעם הגיעו לרבינו שיבקש על אישה אחת שמקשה ללדת והוולד ממאן לצאת, וחייה בסכנה ר"ל, רבינו פתח פיו וסיפר: "פעם היו בבית כנסת אחד שני פרנסים והם היו רבים ביניהם ומתווכחים תמיד, והנה, פעם אחת ביום תענית הם הוציאו את ספר התורה וכל אחד נעמד בצד אחר של הבימה והתווכחו ביניהם היכן כתובה הקריאה של תענית שהיא: "ויחל משה"? וכיון שהיו עמי הארץ גדולים אחד אמר שהיא נמצאת בפרשת "כי תצא" ואחד אמר שהיא נמצאת בפרשת "כי תבוא", וכך גלגלו מהכא להתם ואחד אמר: "כי תצא" והשני אמר: "כי תבוא"!.... והנה, אך סיים רבינו את סיפורו באו לומר שהוולד יצא בהצלחה בריא ושלם, והבינו שבאומרו מעשה זה שהוא מעניין יציאה וביאה המתיק את הדינים מעל האישה והוולד יצא!
עוד מסופר (שם) שפעם הגיע לרבינו יהודי אחד שהיה חוכר את האחוזה מהפריץ שנים רבות, והנה כעת נתן הפריץ את האחוזה לשר הצבא שבא מעורכי המלחמה והוא שונא ישראל גדול, והוסיף היהודי ואמר לרבינו: "הוא בלי רגל אחת לפי שהוא איבד אותה בקרבות"! אמר רבינו: "אם הוא בלי רגל הוא יכול להיות גם בלי ראש"!... ובאמת חזר היהודי לביתו ומצא שמתקיימת שם הלוויתו של אותו שר שונא ישראל ולא נפל מדברי רבינו ארצה!
עבודתו הייתה תמיד ע"י שמחה והיה אומר שעיקר עבודת רבינו הבעש"ט הק' זיע"א הייתה להשריש בבני האדם שפלות אמיתית ושמחה אמיתית! ואמר שהשפלות והשמחה תלויים זה בזה! ופעם ראה את תלמידיו בעצבות ואמר להם בשם רבו הרה"ק ר' ברוך ממעזיבוז' זיע"א שביאר הפסוק (תהילים ק"ד): "השם עבים רכובו" היינו שה' יתברך מגביה אפילו את המגושמים והעבים ביותר ומגביהם לרום מעלה! ושמחו כולם [אם מזכירים את רבו הרה"ק ר' ברוך ממעזיבוז' זיע"א מובא (שם) בשם הרה"ק ה"חוקי חיים" משומרי אמונים זיע"א שסיפר שר' ברוך היה מנהגו בדין כידוע, והיה לו בדחן שקראו לו ר' הערשה'לה אוסטרופולער זצ"ל שהיה משמחו, וכשנפטר ר' הערשה'לה שאלו ר' ברוך מה עלה בדינו בשמיים? והשיבו: שהמלאכים דנו ביניהם האם להכניסו לגן עדן או לגיהנם, והוא אמר להם מילתא דבדיחותא והשיחו דעתם והוא נכנס לגן עדן! ואמר הרבי שבזה יש לבאר למה נהגו לשיר בקדיש תתקבל שבסוף תפילות ימים נוראים כדי לבלבל את המלאכים ואז יכנסו תפלותינו לרצון לפני אדון כל]!
