פרשת האזינו

שירת האזינו מתרה ד' בישראל על חובת קיום התורה, ומוזכרים בה מה שקרה ויקרה לישראל במשך הדורות עד ביאת המשיח, ומתרה בהם שלא יהיו כפויי טובה על כל הטובות שד' עשה להם ויחטאו, כי אם יחטאו יענשו מאד, אמנם ישראל לא יכלו לגמרי, והקב"ה ינקם מהרשעים שהרעו להם. ואמרו חז"ל (ספרי כאן) 'גדולה שירה זו שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא, ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא. ונחלקו בספרי האם הפסוקים מ"אמרתי אפאיהם" עד "ראו עתה" מדברים על ישראל או על אומות העולם, ורש"י מבאר את הפסוקים לפי שני הפירושים.

שירת האזינו-

השמים והארץ יהיו עדים על דברי השירה.

התורה היא חיים לעולם.

דין הקב"ה הוא אמת, וחובת האדם לשמוע לקב"ה שבראו, ואם אינו שומע הרי מביא על עצמו את הפורענות.

הקב"ה סיבב את הסיבות ליצירת עם ישראל, ולקחם לו לעם ושומר עליהם ברחמים, ויתן להם את הארץ הטובה, ומרוב טובה יחטאו ויכעיסוהו, הקב"ה יסתיר פניו מישראל ויביא עליהם רעה.

אמרתי אפאיהם וכו' עד ראו עתה נחלקו במדרש אם זה נאמר על ישראל או על אומות העולם.

לרבי יהודה מדבר כנגד ישראל-

הקב"ה ירצה להשמיד את ישראל, אך לא יעשה זאת כי הגויים יחשבו שהם ניצחו, והסיבה לפורענות היא עזיבת התורה, ועשיית מעשים כסדום ועמורה, הע"ז שעבדו לא תגן בעדם, ואז ידעו כי רק מהקב"ה תבוא הישועה, ולבסוף ינחם הקב"ה את ישראל, וינקם מהגויים על מה שעשו.

לרבי נחמיה מדבר כנגד האומות-

היה על האומות להבין כי הנצחון שלהם הוא מהקב"ה, שהרי לא ניצחו בצורה טבעית, אולם האומות יתלו הכל בעצמם, ויאמרו שאין ביד הקב"ה להושיע, ואז הקב"ה יגלה ישועתו ויעניש את הגויים ויתן טובה לישראל.

משה ויהושע אמרו לישראל את שירת האזינו, ומשה ציווה את ישראל על שמירת התורה, שהרבה שכר תלוי בה, ובזה יאריכו ימים בארץ.

הקב"ה אמר למשה לעלות להר נבו, שם יראה את ארץ כנען, ושם ימות כמו אהרן, כעונש על חטא מי מריבה.

הפטרה- לאחר נצחונותיו על כל אויביו שר דוד שירה לד', בה הילל את הקב"ה על גבורותיו ועל שנתן לו כח לנצח אויביו כאשר התפלל אליו בזכות שמירת המצוות.

אם פרשה זו נקראת בשבת שובה קוראים בה את הפטרת וילך 'שובה ישראל'.