Skip to content
ליקוטי ספרים

פירוש הרמב"ן על התורה

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

פרשת אמור:

הוא זמן שמחה שברך השם אותך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך באספכם את תבואת הארץ: שיהא שמח לפניו. חודש שביעי זה בזמן אסיפה, מכאן שנצטוו לעבר את השנים, שאם אין העיבור פעמים שהוא בא באמצע הקיץ או החורף.

רש"י: ולשון ת"כ עבר את השנים שתעשה החג באסיפת הפירות, יכול באסיפת כל הפירות, תלמוד לומר מגרנך ומיקבך, מגרנך לא כל גרנך, ומיקבך לא כל יקבך אי באספך מגרנך יכול מקצת, תלמוד לומר באספכם את תבואת הארץ, הא כיצד השתדל לעבר את השנה שתעשה החג ברוב אסיפת כל הפירות.

וכבר למדו העיבור מחדש האביב אבל שם לימד על האביב וכאן לימד על פירות האילן, שכך שנו חכמים על שלשה דברים מעברין את השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה.

והנה העיבור נלמד מאליו, שהחג הזה בזמן אסיפה אבל ענין שיטת הכתוב, שיאמר, אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם כלם מקראי קדש להקריב בכולם אשה לה', אכן ביום חמשה עשר לחדש השביעי הזה בעבור שהוא עת אספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג ה' בשבעת ימים:

והוסיף לומר בכאן ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון, שתשבתו ותנוחו בהם כאשר פירשתי. ואמר עוד שתוסיפו לשמוח לפני השם בלולב ואתרוג שבעת ימים, כי וטעם תחוגו את חג ה', שתחוגו לפניו לתת הודאה לשמו על מעשיכם אוסף כי בא, וחזר ואמר עוד וחגותם אותו חג לה', לסמוך אליו בסוכות תשבו, וטעמו, וחגותם אותו חג שבעת ימים בשנה שתשבו בסוכות וכל האזרח בישראל ישבו בהם, לומר שיעשו חג שבעה בלולב ושמחה ובסוכה.

ומדרשו, וחגותם אותו חג לה' מה תלמוד לומר, לפי שנאמר שבעת ימים תחוג לה' אלהיך, יכול יטעון חגיגה כל שבעה, תלמוד לומר אותו וכו', בתורת כהנים:

פרי עץ הדר. שטעם עצו ופריו שוה הדר, הדר באילנו משנה לשנה, וזה אתרוג, לשון רש"י: והן אסמכתות שעשו רבותינו לקבלתם. ור"א כתב, והאמת אמרו, כי אין פרי עץ יותר הדר ממנו, ודרשו בו הדר באילנו, אסמכתא.

והנכון בעיני כי האילן הנקרא בלשון ארמית אתרוג נקרא שמו בלשון הקודש הדר, כי פירוש אתרוג חמדה, כדמתרגמינן נחמד למראה, דמרגג למיחזי, לא תחמוד, לא תרוג, ואמרינן מכל שפר ארג נכסין, ולשון חמדה והדר שוים בטעם ונקרא העץ והפרי בשם אחד, כי כן המנהג ברוב הפירות תאנה אגוז רמון זית וזולתם, וכן זה שם העץ והפרי שניהם בארמית אתרוג ובלשון הקודש הדר:

פרי עץ הדר שנקח לנו ופשוטו וטעם ענף עץ עבות ופרי עץ הדר וכיפת תמרים וערבי נחל, הנה מהם אחד מכל מין, כי תמרים כפות עבות וערבי נחל מחוברות לא יתפרדו מכללם, והלכה היא שאומר כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך הדס אחד וערבה אחת.

וכללו תרגום אונקלוס בלשון רבים, וכלם מחוברות לא יתפרדו מכללם, וטעם האגדות שאמרו על דרך המינים הללו באים לרצות על המים.

ועל דרך האמת פרי עץ הדר הוא פרי עץ הדעת, שבו חטא אדם הראשון, ושבו רוב התאוה, ונאמר ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל, והנה חטא בו לבדו ונרצה לפניו עם שאר המינים.

וכפות תמרים הוא ראש הקו האמצעי וענף עץ עבות רמז לשלש ספירות, וכולם על גובהו, כי נאמר מידי אביר יעקב וערבי נחל כי נאמר סלו ערובות ברוכב על ערבות יתערבו במדת הדין ובמדת הרחמים.

ומכאן תבין ותדע שאין האתרוג עמהם באגודה, כי הוא לגרוע בפני עצמו ושלמותו עצרת, שהוא רגל בפני עצמו, והוא כנגד ראשון, והנה מהם אחד בכח ולא בפועל, כבר פירשתי טעם זה:

והנה טעם וחגותם את חג השם הגדול שבעת ימים, שבמעשה בראשית השמיני עצרת, כי נאמר עצרת שמיני להם לנצח על השבעה, וגם את השבעה תקחו בהם פרי עץ הדר ולולב באגודה, וכולם קדמו האתרוג, אבל בשמיני אין צורך כי הדר הוא עצמו.

וזה טעם וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה, שתחוגו שבעת הימים עם השנה ענין סבוב והקפה, משל וגוזל, מחוגה ובסבוב יתראה.

וכבר רמזו רבותינו הסוד הזה, אמרו בירושלמי פרי עץ הדר זה הקב"ה שנאמר הוד והדר לפניו כח ועוז, כפות תמרים אלו הקב"ה שנאמר צדיק כתמר יפרח, וענף עץ עבות אלו הקב"ה שנאמר יפרח כארז בלבנון והוא עומד בין הסדקים אשר במצולה וערבי נחל זה הקב"ה שנאמר סלו לרוכב בערבות והוא י"ה מי וגו', והנה מי וגו' אמר זה האתרוג מנה למכל וכל מדה ומדה לכל אלה השבעה, אקראי נחל שנאמר ומתמיהן לאיחל לא אקראי נחל אלא נחל איתן, והמדרש הזה על דעת שלשה הדסים ושתי ערבות ואחד לולב ואחד אתרוג, והלכה לדברי הגאונים והראשונים כולם:

ובת"כ אזרח, זה אזרח האזרח, להוציא את הנשים כל האזרח, לרבות את הגרים ועבדים משוחררים ופשוטו של מקרא על דרך הקבלה, מפני שאמר הכתוב חוקה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ, ואמר ככם כגר יהיה לפני ה', לא יצטרך להשיב ולהזכיר בכל מקום כל האזרח והגר.

ואמר כל האזרח בישראל, כלומר כל אשר הוא מישראל מגדולם ועד קטנם, שלא יהיה די באחד מבני הבית לדור בסוכה והשאר ישבו בבתים, אבל כולם ישבו בסכות ויתכן שיאמר כל אשר כאזרח רענן בביתו, להוציא מפרשי ימים והולכי על דרך:

כי בסכות הושבתי את בני ישראל. ענני כבוד, לשון רש"י: והוא הנכון בעיני על דרך הפשט, כי צוה שידעו הדורות את כל מעשי ה' הגדול אשר עשה עמהם להפליא ששכן אותם בענני כבודו כסוכה.

כענין שנאמר וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חפה וסוכה תהיה לצל עליהם יומם ועמוד האש בלילה, אמר סתם כי יומם מחרב וגו', ומפני שכבר פירש שענן ה' בסכות הושבתי, שעשיתי להם ענני כבודי סכות להגן עליהם.

והנה צוה בתחילת ימות החמה בזכרון יציאת מצרים בחדשו ובמועדו, וצוה בזכרון הנס הקיים הנעשה להם כל ימי עמידתם במדבר בתחלת ימות הגשמים. ועל דעת האומר סכות ממש עשו להם, החלו לעשותן בתחילת החורף מפני הקור לחייבן בסוכה כמצה בישראל, לרבות הגרים, כמנהג המחנות, ולכן צוה בהן בזמן הזה והזכרון, שידעו ויזכרו שהיו במדבר לא באו בבית ועיר מושב לא מצאו ארבעים שנה, והשם היה עמהם לא חסרו דבר:

וטעם וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. כי הפרשיות של מעלה אזהרות באהרן ובניו, ומשה ידבר בהן אל אהרן ואל בניו, ופעמים יזכיר אחריהם גם בני ישראל, כמו שאמר בסוף פרשת מומין וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל, כי אע"פ שלא נצטוה אלא דבר אל אהרן איש מזרעך, רצה להזהיר ב"ד של ישראל על כך.

ואולי הטעם, מפני שאדם מכסה על מומיו, ואין הכהן חפץ בו להפסל מן העבודה כי בושת היא וכלימה, ועל כן יזהיר בית דין בענין זה, אבל בכאן אמר שדבר את מועדי ה' אל בני ישראל לכולם כאחד, לא ייחד בהם בני אהרן.

והטעם מפני שהאזהרה בכולם שוה, כי עיקר הפרשיות לשבות בשבתות ובמועדים ולקרותם מקרא קדש, ולא נזכר בהן מן הקרבנות לבד קרבן העומר ושתי הלחם שהם הגורמים, ובפרשה עיקר הקרבנות של יום הכפורים אמר דבר אל אהרן אחיך:

ורבותינו דרשו בו וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל, מלמד שהיה משה אומר להם לישראל הלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות החג בחג, בלשון שהוא שומע בו בלשון ההוא אומר להם כל הפרשיות ואונקלוס גם הוא נתכוין לזה, שאמר ומליל משה ית סדר מועדיא דה' ואלפינון.

והנראה כי דעתו לרמוז שלמדם סדר המועדות בתיקוני העיבור הנמסר לו על פה בסיני, ונרמז באשר תקראו אותם מקראי קודש, והוא למדם על פה כל הסדר המקובל בסוד העיבור: