פניני חיים עובדות חיים
פניני חיים עובדות חיים
והיית אך שמח
כידוע כל מקום שכתוב בתורה" אך "או "רק" הרי זה בא למעט דבר, אם כן מה בא למעט "אך" אחר המצוה של והיית אך שמח אלא אפ"ל בדרך צחות "והיית" מרמז על בעל גאוה שאומר אני הייתי וכו' בא המקרא לומר אם ככה אך תמעט עצמיך הרי אז שמח תהיה זאת שמחה אמיתית.
(מרן רבינו שליט"א)
ולקחתם לכם (ויקרא כג, מ)
פעם אחת, במוצאי יום הכיפורים, בא אל הגאון רבי זלמן בהר"ן בירושלים יהודי אחד להראות לו את אתרוגו, שהיה מהודר בכל המעלות, אלא שהיה "חסר". אותה שנה חל יום הראשון של חג הסוכות בשבת, וכאשר אמר לו רבי זלמן שיש פסול "חסר" באתרוג, תמה הלה: וכי מה בכך, הרי בשנה זו, אתרוג חסר גם כשר ? נזדעזע רבי זלמן בחרדת קודש וגער בו: האם אינך מאמין בביאת המשיח? וכי אינך מחכה ומצפה לו בכל יום שיבוא? והרי אנו מקוים שבמהרה יבנה בית המקדש, ונזכה אז ביחד עם כל בית ישראל לברך שם על הלולב והאתרוג גם ביום הראשון של החג, אעפ"י שיחול בשבת, והרי אתרוגך יהיה פסול לברך עליו שם? ! ולא עוד, אלא אף בשאר ימי החג יהיה החסר פסול במקדש, הואיל והחיוב שם כל שבעה הוא מן התורה !
(ספר ארבעת המינים)
אם אני כאן הכל כאן (סוכה נג, א)
"אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן: אם אני כאן הכל כאן, ואם איני כאן מי כאן". כיצד זה הלל הזקן, הענוותן הגדול יעיד וישתבח בעצמו אם אני כאן הכל כאן ואם איני כאן מי כאן? ה"חתם סופר" מביא בדרשות, ביאור בשם רבו המובהק רבי פינחס הלוי הורוביץ זצ"ל רבה של פרנקפורט בעל "הפלאה": "אם אני כאן" – כלומר, אם אדם פחות- ערך כמוני נמצא כאן, הרי "הכל כאן" – כי אז כולם ראויים להיות כאן ולעבוד את ה'. "ואם איני כאן" – וסיבת מניעתי תהיה אמנם, משום שאיני ראוי לכך, הרי "מי כאן הלא כל אחד יחשוד את עצמו כן, רבה ונמצא שאיש לא יפקוד את בית ה' עד שיהא בית ה' שמם חלילה!
(חיים שיש בהם)
פרי עץ הדר (ויקרא כג, מ)
הנערץ של ירושלים, ר' יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, היה ידוע כמדקדק גדול בכל מצוה ומצוה. מובן, שהיה משתדל מאד להדר גם במצות ארבעת המינים. תקופה מסוימת עסק בנו של הגרי"ח זוננפלד במסחר אתרוגים, והיה עושה כל השתדלות אפשרית כדי להביא לאביו אתרוג מבחר ומהודר ביותר. מספר הנכד, ר' שלמה זלמן זוננפלד: באחת השנים היה מחסור באתרוגים. קשה מאד היה, כמעט בלתי אפשרי, למצוא אתרוג מהודר. לאחר מאמצים גדולים השיג אבי (בנו של רבינו), אתרוג שהיה אמנם מהודר, אך היה בו חסרון – ראשו היה כפוף מעט. שמח רבינו מאד, ואמר שבדיעבד מהוה חסרון זה מעלה, כיון שהאתרוג רומז על ראשי התיבות הידועים: "אל תבואני רגל גאוה.
(ליקוטים וסיפורים)
הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת .
וצ"ב מדוע אומרים "הנופלת" בלשון הווה דהיינו שנופלת תמיד? ותירץ הבעל "פנים מאירות" בפר' ואתחנן, אהא דאמרו (ברכות ד, ב) 'במערבא מתרצי לה הכי, נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל" לפמש"כ זקינו (של החיד"א) בעל ה"חסד לאברהם" דאין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו,מפני מיעוט הארה, שהולכת ויורדת ממדריגה למדריגה וע"פ ירידתה כך יתמעט האור וההשגחה ותכבד הקללה, ומי שיודע לשער ולמנות שיעור מהלך זה כמה שיעור קומתו וכמה אנו יורדים מידי יום ביומו, ידע שיעור גלותינו עד כמה וידע את זמן הגאולה. וזהו שאומר הכתוב 'סוכת דוד הנופלת', כי לעולם היא נופלת ויורדת עד שתשכב לעפר, כמו שאמר הכתוב 'כי שחה לעפר נפשנו' ואז 'קומה עזרתה לנו'.
(דברי חיים)
כי חלק ה' עמו (ל"ב - ט)
סיפר הגה"ק ה"חפץ חיים" זיע"א מעשה בהגה"ק רבי חיים מוולוזין זיע"א, שלמד בספר תנא דבי אליהו זוטא, וכשהגיע לפרק שני מצא שהוא מונה את מדותיו של הקדוש ברוך הוא, ומזכיר בכללו מדה שהוא שמח בחלקו, נתמלא לבו פליאה על הדברים, מה שייך לגבי הקב"ה "חלקו", הרי כל העולם שלו הוא? הלך והציע תמיהתו לפני רבו הגה"ק מוילנא זיע"א, (יומא דהילולא י"ט תשרי) אמר לו הגאון אין חלקו אלא ישראל, כפי שכתוב "חלק ה' עמו" והקב"ה שמח בחלקו,שמח בישראל בכל מצב שהם,אפילו בדורות שנתמעטו ממעלתם הרוחנית.
(ויאמר הנני)
שמחת בית השואבה
שמחת בית השואבה יש ליתן טעם על שמחת בית השואבה על וניסוך המים שהי' בשמחה גדולה, כי מבואר בסידור האר"י הק' טעם ליתן מעט מים ביין קידוש כדי להמתיק הדין,ש'יין מורה על דין, ומים בחי' חסד, וע"י נתינת המים נמתקין הדינים עיי"ש בדברי קדשו, וכמו כן אף דבכל השנה אין מנסכין רק יין ע"ג המזבח, עכשיו בחג ניסכו המים כדי להמתיק הדינים, ע"כ ירדו עד התהום, ידוע כי עיקר המתקת הדין אינו אלא בשורשן שחזרו למקורו.
(קרן לדוד)
הושענא בחסד רבה
הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל, ראש ישיבת טשיבין בירושלים, מסופר מעשה נפלא בענין זה, ומעשה שהיה כך היה: מוצאי שמחת תורה תשע"ב. הריקודים פסקו. אנשי ארץ הקודש נפרדו כמעט מירח האיתנים. בבתי כנסיות של עדות המזרח עסקו ב"הקפות שניות" על פי הקבלה. רבי אברהם נכנס לבית הכנת היליגמן בבני ברק, וערך חיפושים בין עשרות ההושענות החבוטות שנחו ליד ארון הקודש עוד מהבוקר של הושענא רבה. הוא חיפש את הערבות שלו (לפי סימן האגד יכול היה להבחין שאלו הן ערבותיו) . תלמיד חכם משקדני בית הכנסת תמה על מעשיו מה לרבי אברהם בן השבעים וארבע לחייו, ולמאמץ כזה בשעה כזו? ר' אברהם הסביר לו: "העולם אומר שלהחזיק את הערבות החבוטות בבית זה סגולה. יהודי התקשר וביקש ממני את הערבות שחבטתי, רצונו בערבות שלי דווקא. אני מחפשם כדי למסור לו"... שתק לרגע ואחר הוסיף: "חסד זה לא מה שאני חושב, אלא מה שאחרים חושבים, לפי מחשבתם".
(ויאמר הנני)
הושענא למען פארך
אמר הרה"ק רבי שלמה לייב מלענטשנא: ריבונו של עולם, אם ושלום יזדמן ליהודי שהתפילין שלו יפלו לארץ, תיכף ומיד ירים אותם ויחבקם וינשקם, ויתענה או יתן צדקה על בזיון התפילין. והנה בתפילין שלך רבונו של עולם כתוב "מי כעמך ישראל גוי אחד" והם מונחים עתה בבזיון, וכל אומה ולשון רומסים ומבזים אותה, ואין מי שירחם עליהם להרים אותה מאשפות? זה מה שאומרים בהושענות הושענא למען פארך, התפילין נקראים פאר עשה נא שהתפילין שלך לא יהיו מונחים בבזיון.
(תולדות אדם)
