'רש"י שיחות' - זכרונות -
'רש"י שיחות'
- זכרונות -
במלאות ארבעים וחמש שנה להתגלות דרכו היחודית והנפלאה של כ"ק אדמו"ר בביאוריו ברש"י על התורה, הרינו לפרסם בזה מזכרונותיו המרתקים של הרה"ח ר' יוסף שי' וואלדמאן שליט"א – מקראון הייטס, שזכה וכ"ק היה מבשר לו קודם ההתוועדות על איזה ד"ה יתעכב באותה שבת, ובזאת מתפרסמים סיפורים ואירועים מיוחדים שהיו קשורים בזה במשך השנים. זכרונות אלו, הם גם מעין סקירה על השתלשלות הביאורים בפירש"י. (מתוך שבועון כחב"ד).
שבת בבוקר בגן עדן התחתון...
ידוע ומפורסם, שלאחר הסתלקות הרבנית חנה ע"ה, אמו של כ"ק אדמו"ר, בו' בתשרי תשכ"ה, החל כ"ק אדמו"ר לבאר מדי שבת בהתוועדות שיחה מיוחדת לביאור בפירוש רש"י על התורה, בפרשת השבוע.
היו אלו ביאורים נפלאים, לפי שיטה מיוחדת ומקורית שגילה הרבי תוך היצמדות לדברי רש"י עצמו, לפיה בא רש"י לבאר את הפשט, כפי שמבין אותו ה"בן חמש למקרא". ברבות השנים היו שיחות ק' רבות מסוג זה ורבות מהן הוגהו ע"י הרבי בעצמו ובשנים האחרונות הופיעו הספרים "ביאורים לפירוש רש"י על התורה" בהם לוקטו הביאורים לפי סדר הפסוקים ו"כללי רש"י" המהווה ריכוז תמציתי של הכללים שהרבי גילה.
היום לומדי פירוש רש"י על התורה מודעים היטב לאור הגדול הזה, ואולם פרשת הקשר של ר' יוסף וולדמאן, יהודי בר-אוריין צנוע ונחבא אל הכלים שנמנה עם התושבים הוותיקים של קראון-הייטס - החלה דווקא מצד מצב לא-רצוי.
עובדה היא שלקראת היארצייט הראשון של הרבנית חנה ע"ה, הרבי אמר בהתוועדות אחת כי איננו רואה מידה מספקת של עניין והתלהבות מצד הציבור ואפילו אמר שיש חסידים המתפלאים על עצם הדבר שלא ראינו דוגמתו בדורות שעברו. לכן, אמר הרבי, "בעוד שבועות אחדים יסתיים הדבר".
ומספר ר' יוסף וולדמאן: אינני יודע בדיוק למי הרבי התכוון באמרו שאין מספיק התלהבות, אבל כששמעתי שהרבי מעלה אפשרות להפסיק את הדבר, 'לקחתי את העניין מאוד ללב'. כשלעצמי עסקתי בלהט רב ("זיך געקאכט") בשיחות אלו. ולא מפני שהייתי חסיד גדול.
באותה שעה הייתי אפילו ללא חתימת זקן ולא לבשתי סירטוק של חסידים בשבתות, אבל מנעורי אהבתי ללמוד והיה לי קשר עם גדולי תורה, עוד מהזמן בו למדתי בישיבת "תורה ודעת", בטרם עברתי בשנת תש"ג ללמוד בישיבת "תומכי תמימים" שגם בה למדתי לחבב את לימוד ההיגיון שבכל דבר ולכן ייקרתי מאוד את ביאורי הרש"י עם השיטה המיוחדת של הרבי.
יותר ממה שהזכרתי בהתוועדות יש כאן
כתבתי לרבי מכתב כמשיח לפי תומי. בו שאלתי בכנות, מדוע יופסק דבר כה מועיל, שלדעתי הוסיף בהחלט להפצת המעיינות חוצה, והתפלאתי מדוע הרבי רואה התנגדות לדבר. (קטעים מהמכתב מופיעים במסגרת.) הרבי ענה על כך בזה הלשון: יותר ממה שהזכרתי בהתוועדות יש כאן [וכאן סימן בחץ על המלה התנגדות. ובסיום גיליון המכתב שלי הוסיף בכי"ק:] שידבר ע"ד כ"ז אל ראשי אנ"ש, וועד המסדר, וכו' וכו'. דיברתי עם כמה וכמה מראשי אנ"ש, כלשון הרבי, ומוועד המסדר.
אחרי שדיברתי עם אנשים אלו, כתבתי על כך לרבי וקיבלתי תשובה בה הבהיר הרבי ש"המעשה הוא העיקר". אינני יודע בדיוק מה הרבי התכוון במענה, אבל כנראה הכוונה באופן כללי היא משהו כמו יאמרו מה שיאמרו, עובדה היא שלא עוסקים בעניין מספיק.
באותה תקופה, הרבי גילה את דעתו שאיננו מרוצה מספיק מתגובת הציבור גם בהזדמנות נוספת. בין היתר התבטא הרבי, בהתוועדות ש"פ תצוה (פרשת זכור) תשכ"ו, בלשון נדירה: "בחסידות מבואר שתענוג וצער הם קווים שקולים, כגודל הצער שיש קודם, כן גודל התענוג שבא אחריו. וויבאלד אז מ'שלאפט ביי די קשיות, און עס איז ניטא קיין צער אין דעם, במילא ווי קען שפעטער זיין תענוג אין די תירוצים, וויבאלד אז לכתחילה הערט מען ניט די קושיות?"... (= היות וישנים כשאומרים את הקושיות, אין צער מהן, וממילא איך יוכל להיות אחר-כך תענוג בתירוצים, בשעה שמלכתחילה לא מקשיבים לקושיות)... אולם עם זאת המשיך הרבי גם אחר היארצייט לבאר את פירושי רש"י. כשהרבי התחיל לומר אחרי היארצייט את ביאורי רש"י, הקדיש הרבי בשיחתו דברים עלי, וזו לשונו הק': א יונגערמאן וואס איז אפילו ניט פון שפיץ חב"ד, טענה'ט ער אז מ'קאכט זיך אין די ביאורי רש"י'ס, און ס'איז נאך א געשמאקע זאך (= אברך שהוא אפילו לא שפיץ חב"ד, טוען שעוסקים בלהט בביאורי הרש"י, וזה אפילו דבר שיש בו תענוג...) והרבי סיים שאם כן, ימשיכו בביאורי הרש"י.
"גיי זאג וואלדמאן אז דער רש"י איז..."
שמחתי על הזכות שנפלה בחלקי וציפיתי לביאורים הבאים. וכאן עמדתי בפני בעיה. במשך שנת תשכ"ה הרבי היה מבאר כל שבת את הרש"י הראשון והאחרון, ואז היה באפשרותי להכין לפני ההתוועדות את הרש"י עם המקורות ועם כל המפרשים וגם הייתי מעיין ברש"י ולומד אותו היטב, מנסה לחשוב על איזה פרט יתעכב הרבי. וכך הייתי בא להתוועדות מוכן. לא הייתי צריך לזכור המון פרטים והיה הרבה יותר קל להבין את הביאור ברש"י. והנה עתה, כשהרבי החל לבאר כל שבוע פירוש רש"י אחר, זה נהיה קשה יותר. יום אחד אני יושב עם יהודי מאנ"ש ברכבת התחתית, ואני מתאונן באוזניו: אה, כמה טוב היה לו היינו יודעים לפני ההתוועדות על איזה רש"י יתמקד הרבי בביאורו. משיב לי אותו יהודי: אתה הרי ביקשת בשעתו מהרבי שימשיך בביאורי הרש"י, כתוב גם עכשיו לרבי, שאולי ניתן יהיה לדעת לפני שבת על איזה רש"י ידבר הרבי. בתחילה היססתי. חשבתי לעצמי, מי אני שאבוא לרבי בהצעות מה לעשות וכיצד לנהל את ה'רביסטווע'!... - אבל בסופו של דבר התגברתי על חששותי, וכתבתי לרבי, כמה טוב היה לו היינו יודעים על איזה רש"י יתמקד הביאור כי אז היינו לומדים את הרש"י לפני ההתוועדות, וההקשבה, הזיכרון והקליטה היו טובים באין ערוך. אולי אם כשר וטוב הדבר בעיניו ומוצא חן בדעתו הקדושה, נוכל לדעת לפני ההתוועדות על איזה רש"י ידבר הרבי.
הרבי ענה לי במהירות את התשובה הבאה: "ע"פ רוב הוחלט הנ"ל לפני ההתוועדות ועכ"פ בשבת קודש ובשבת זו 'אם כסף תלוה את עמי'". מנוסח המענה הבנתי שבדרך כלל הרבי מחליט על הרש"י סמוך להתוועדות, או לפחות במשך השבת ורק כיוון שכתבתי וביקשתי, הרבי יצא מגדרו וקבע מראש על איזה 'דיבור המתחיל' יעמוד השבת. מצד אחד, האפשרות לדעת מראש את הפסוק נראתה יותר רחוקה אך מצד שני עצם המענה היה לגבי פתח לשאול גם בעתיד.
כתבתי שוב לרבי, שהיות ולכל רוב יש מיעוט, הנני מבקש שוב מהרבי, בלשון של תחנונים, בשבתות שבהם כן ידוע לפני השבת על איזה רש"י יהיה הביאור, אם ניתן יהיה להיוודע על כך. ובמשך שנת תשכ"ה הרבי התוועד מדי שבת, אבל לאחר מכן ההתוועדויות היו רק בשבת-מברכים או בשבתות שחלו בהם יומי דפגרא). חשבתי לעצמי, אם במשך השנה הרבי יתוועד עשר פעמים, למשל, ומתוכן נדע פעמיים-שלוש לפני ההתוועדות על איזה רש"י יהיה הביאור, כבר כדאי לשאול.
אמנם, על כך הרבי לא ענה דבר, כך שלא ידעתי אם הרבי מקבל את בקשתי-הצעתי או לא. באותם ימים גרתי בבית מס' 899 שברחוב מונטגומרי ליד שדרת סקנקטידי, בבניין דירות גדול, בו התגוררו אז רבים מאנ"ש. שבת-מברכים בבוקר, אני יושב בביתי ומתכונן ללכת לבית-הכנסת לאמירת תהילים. ולפתע אני שומע דפיקות בדלת. חשבתי, מי יכול להקיש בדלת ביתי בשבת בשעה שמונה בבוקר! אני ניגש לדלת ואני רואה מהאשנב שזהו ר' שלום ישראל שי' חדקוב. הייתי בטוח שזו טעות. מה יש לר' שלום ישראל לחפש אותי בשבת בשעה 8:00 בבוקר! בכלל לא היה לי כיוון מחשבה שיש לזה קשר לביאורי רש"י. אני שואל אותו, מבעד לדלת, את מי אתה מחפש! והוא משיב בשאלה: האם כאן גר וולדמאן! - "מה!" שאלתי בתמיהה, "אתה מחפש אותי! מדוע?" הוא עונה: "אינני יודע מה הכוונה, אינני יודע כלום. אני רק רוצה לומר לך משהו". נו, פתחתי לו את הדלת. והוא סיפר: "הרבי הגיע מהבית ל-770, והוא עמד בצד בכניסה ל-770. הרבי הורה לו בידו שיתקרב אליו ואמר לו: "גיי זאג וולדמאן אז דער רש"י איז..." (=לך אמור לוולדמאן שהרש"י הוא...). ר' שלום ישראל לא הבין בתחילה את כוונתו הקדושה של הרבי, ואפילו לא ידע את כתובת ביתי, אבל אחרי חיפושים הוא מצא אותי ובישר לי את הרש"י.
כאן כבר נגלה לפני דבר חדש: אם הרבי לא עונה ביום שישי, אין זה אומר שלא ניתן לדעת את הפסוק לפני שבת וייתכן שהרבי יאמר זאת בשבת בבוקר. ואז אמרתי לעצמי - הרי לא ייתכן שבכל פעם שהרבי ירצה להודיעני בשבת בבוקר (באם לא תהיה תשובה בערב שבת), יהיה עליו לשלוח שליח לביתי. החלטתי שמדי שבת אשכים ואלך ל-770 ואני עצמי אמתין לבואו של הרבי מביתו, וכשהרבי יבוא יוכל לומר לי את הפסוק עליו יעמוד היום. מאז, בכל פעם הייתי שואל את הרבי לפני ההתוועדות בנוסח קבוע ואם לא קיבלתי תשובה ביום שישי הגעתי בשבת בבוקר מבעוד מועד ל-770 ונעמדתי בפתח ה"זאל" הקטן. הרבי היה עובר, עוצר לידי ואומר לי את הדיבור המתחיל.
אגב, כשההודעה על הרש"י היתה באה ביום שישי, היה זה ממש בסמיכות למועד הדלקת הנרות. ולפעמים - הייתי מקבל טלפון מהמזכירות מספר דקות לאחר עת הדלקת הנרות. ראיתי עד כמה הרבי דייק בפעם הראשונה כשאמר שבדרך כלל ההחלטה על איזה רש"י לדבר מתקבלת בשבת, כלומר שרק סמוך לשבת הרבי היה מתייחס בכלל לנושא.
כאמור, הייתי נוהג לעמוד בפתח ה"זאל' הקטן וממתין לבוא הרבי. בשלב מסויים, כבר לא חשתי בנוח מהעמידה בפרוזדור, לפני ה"זאל" הקטן. היו שם יותר מדי אנשים, והפירסום הזה לא היה לרוחי. התחלתי אפוא לעמוד במדרגות מימין הכניסה לגן-עדן התחתון, ושם כשהרבי היה מגיע מהבית, או בעלותו מאמירת תהילים בשבת-מברכים בזאל למטה, הייתי יורד מהמדרגות למטה, ליד המפתן. הרבי היה אומר לי את הרש"י ואז הייתי יוצא החוצה ואומר לבחורים ולאברכים שציפו לשמוע מהו הרש"י שעליו ידבר היום הרבי.
"יוסף, תמשיך לעסוק ברש"י, לך מגיע הרי יישר כוח על כך, אתה הרי עוררת על כך"
היתה רק פעם אחת שהרבי הוסיף לי דברים מיוחדים מלבד הדיבור המתחיל. היה זה זמן קצר לאחר נישואי בתי עם בנו של הרב אברהם שם-טוב. עד אז לא הייתי לובש סירטוק בשבת. אחיו של המחותן, הרב ישראל שם-טוב, שמתעסק בסירטוקים, הפציר בי שאתחיל ללבוש סירטוק. בתחילה לא התלהבתי מהרעיון, אבל ר' ישראל הפציר וטען כי כיוון שהחתן והמחותן לובשים, לא יהיה זה נאה שאני אבוא לחתונה שלא בסירטוק. לבסוף השתכנעתי והסכמתי. ומאז התחלתי ללבוש סירטוק מדי שבת.
בינתיים עברה חצי שנה מהחתונה. במהלך התקופה הזו הייתי ממשיך לקבל את הדיבור המתחיל של רש"י, עליו ידבר הרבי, ביום שישי סמוך לעת הדלקת הנרות, או בשבת בבוקר. שבת אחת, הרבי לא הודיע בערב שבת, ובשבת בבוקר איחרתי לבוא והגעתי ל-770 רק לאחר שהרבי נכנס כבר לחדרו. נשארתי אפוא להמתין בגן-עדן התחתון, לפני שהרבי יצא לתפילת שחרית ואולי אז יראני הרבי ויאמר לי את הרש"י.
כשהגיע הזמן לצאת לתפילה, פתח הרבי את דלת חדרו הק', והבחין בי עומד ממול, ליד המדרגות. הרבי אמר לי את הדיבור המתחיל של הרש"י, ואחר שניות ספורות הוסיף בחיוך: "יישר כוח פאר'ן סירטוק" (= יישר כוח על הסירטוק). אחר-כך התקדם הרבי מספר פסיעות, פנה אלי ואמר לי שוב בחיוך רחב: שוין א ויילע וואס ס'ליגט ביי מיר אין קאפ, אז מ'דארף דיר געבן יישר כוח. איך האב אבער געווארט אז עם זאל ווערן א דבר של קיימא, וייל אפשר איז דאס געווען נאר צוליב דער חתונה (= זה זמן, שמונח בראשי שצריכים לתת לך יישר כוח על כך. לכן חיכיתי עד כה, כדי שיהיה זה דבר של קיימא, כי אולי היה זה רק בגלל החתונה). הרבי ירד שלוש מדרגות והוסיף, כשהחיוך עדיין לא סר מפניו הקדושות: "זאל זיין לאריכות ימים ושנים טובות". כל זה היה מבלי שאכתוב לרבי על כך דבר וחצי דבר!
היתה התייחסות נוספת של הרבי לרש"י, והפעם היה זה בצורה הפוכה, כשדיברתי עם הרבי על ענייני האישיים והרבי הזכיר זאת. בשנת תשכ"ט, נכנסתי פעם ליחידות; היתה זו יחידות בת עשרים דקות. דובר שם על ענייני האישיים, "עובדין דחול". כשהיחידות הסתיימה, ניגשתי לדלת, הדלת כבר היתה פתוחה. הרבי אמר: "יוסף, טו ווייטער אין די רש"י'ס, דיר קומט דאך א יישר כוח דערפאר, דו האסט דאך דאס מעורר געווען" (= יוסף, תמשיך לעסוק ברש"י, לך מגיע הרי יישר כוח על כך, אתה הרי עוררת על כך). בעודי עומד כך מופתע אמרתי לרבי, "מיר קומט א יישר כוח דערפאר? איך האב דאך א הנאה" (=לי מגיע יישר כוח? לי יש הרי הנאה מזה), הרבי משך בכתפיו ואמר בחיוך, "איך האב דאך אויך הנאה" (הרי גם לי יש הנאה)...
נחזור לסדר שהיה מונהג בשנים הראשונות. הרבי היה מודיע לי את הרש"י ואני הייתי מודיע זאת למספר אנשים, ובשבת בבוקר לעוד כמה והם היו מודיעים ואת לאחרים, וכך היה הדבר מתפשט. בשבת לא הייתי מתפלל ב-770 אלא בבית-כנסת אחר בשכונה והייתי מגיע רק להתוועדות. ברבות הימים, החל הנוהג שאם הרבי היה מודיע לי זאת עוד לפני שבת, היתה המזכירות מוציאה מודעה בת כמה עותקים עם הד"ה שעליו ידבר הרבי בשבת זו. ואם הרבי היה מודיע זאת רק בשבת בבוקר, מי שהספיק לקלוט את הידיעה, ידע. מאוחר יותר נהיה הסדר שהגבאי היה מודיע בשבת בבוקר, בשעה שהרבי היה נכנס לתפילה בזאל הגדול, בנוסח: "דער פארבריינגען וועט זיין היינט און דער ביאור רש"י וועט זיין כך וכך" (= ההתוועדות תהיה בשעה 1:30 והביאור ברש"י יהיה בדיבור המתחיל פלוני).
"מ'מאכט דא ליצנות פון דעם עניין?"
הסיבה היתה כדי שהקהל כולו ידע על כך, ולא רק בודדים. ויהי היום, זה היה בשבת פרשת במדבר תשכ"ט, ושני בחורים מדברים לפני התפילה על רש"י. רש"י אומר כך, אחרת, וכו'. הגבאי עבר במקום וראה שני צעירים מתווכחים ביניהם על הרש"י, ושאל בתימהון - מה, יש רש"י היום? והם ענו לו, בוודאי - ואמרו לו דיבור המתחיל מסוים. זה לא היה נכון. לא היתה אמורה להיות התוועדות, ומובן שהרבי לא הודיע על שום רש"י. אבל הגבאי לא העלה על דעתו שיש מישהו שמסוגל להתלוצץ ח"ו בנושא כזה וסבר לתומו ששני הליצנים דוברים אמת.
עם כניסת הרבי לבית-הכנסת לתפילה, עלה הגבאי על הבמה והכריז. הרבי המשיך לצעוד עד מקום התפילה שלו. פניו הקדושות של הרבי החווירו ותכף בהגיעו למקומו קרא לרב גרונר, ושאל "מ'מאכט דא ליצנות פון דעם עניין!" (עושים ליצנות מהעניין?). והרבי המשיך לדבר עמו בצורה תקיפה ביותר לעיני כל הקהל. נהיה 'טומל' גדול מאוד. הרבי אמר שלא יתחילו את התפילה עד שאותו בחור שאמר לגבאי שיש רש"י, יעמוד ויכריז ברבים שהוא מבקש סליחה ומביע חרטה. הסוף היה, כמדומני, שאותו בחור נעלם מהר מהמקום, ובחור אחר שהלך אליו, הודיע בשמו. ואז בהסכמת הרבי החלה התפילה. ואני אישית לא נכחתי במקום, כי כאמור לא התפללתי ב770, ורק אחר מעשה נודעו לי פרטי המקרה).
הרבי הודיע באותו יום למזכירים שכן תהיה התוועדות. ובהתוועדות, הרבי דיבר על אותו רש"י שהגבאי הכריז, ואחר אמר הרבי: מן האמת, היו צריכים לבטל את כל העניין. כי אם אירע מכשול כזה, אמר הרבי, זוהי הוראה שאין עניין להמשיך עם כל העניין של ביאורי הרש"י...
ומה שהחריד אותי יותר מהכל היה שבשיחה זו הרבי חזר שוב על מה שאמר אז, בסיום השנה של אבלות על אמו ע"ה, כשרצה להפסיק עס ביאורי הרש"י, שזהו מנהג שלא ראו אותו קודם, ולכן לא מתעסקים בזה ולא מתעניינים בזה כראוי...
"ויישמע משה וייטב בעיניו – ובתנאי שלא יכריז"...
מיד לאחר אותה שבת, התיישבתי וכתבתי מכתב לרבי. הרהבתי על כך שצריכים לנהוג כפי שהיה ב"ויחל משה את פני ה' אלוקיו". ביום ראשון הכנסתי את המכתב. במכתבי ציטטתי את הנאמר, "במקום המשפט שם הרשע", והסקתי שאם קרה מכשול, והרבי אומר שיש הוראה מזה להפסיק - הרי המכשול היה בהכרזה, אם כן שיבטלו את ההכרזה. מדוע – שאלתי את הרבי בכאב – יש לבטל את כל העניין הנפלא הזה של ביאור רש"י? את ההכרזה, הוספתי, אכן מעולם לא ביקשתי. וממילא, בקשתי, ובעצם ממש התחננתי, שההכרזה אכן תבוטל, אך שהרבי ח"ו לא יפסיק את עצם ביאורי הרש"י.
הרבי ענה לי על המכתב הזה בזה הלשון: "א"כ מהי ההוראה בזה?". הפשט בדברי הרבי, לעניית דעתי, היה: אם אכן טענתי נכונה שכל העניין הוא רק לבטל את ההכרזה, שואל הרבי "מהי ההוראה בזה?" וכי זו ההוראה עליה דיבר הרבי בשיחה?! הרי ההוראה היתה על עצם העניין! הבנתי שהרבי לא מקבל את טענתי, ודעתו הקדושה נחושה שלא ימשיכו להיות ביאורי רש"י. אבל כדי לעשות לכל הפחות את מה שהיה תלוי בי, לקראת שבת-מברכים, ש"פ שמיני, הכנסתי כרגיל פתק עם הנוסח הקבוע של השאלה - האם ניתן יהיה לדעת לפני שבת, או בשבת בבוקר, את הרש"י אותו יבאר הרבי. ביום שישי, לא קיבלתי תשובה. ובשבת בבוקר עמדתי בפתח ה"זאל" הקטן. (זה עוד היה בטרם עברתי לעמוד בפתח גן-עדן התחתון מבפנים). הייתי מאוד מתוח. כעת מגיע המבחן הגדול. מה יהיה?... הרבי נכנס ל770, עובר מולי, לא אומר דבר ונכנס לגן-עדן התחתון. ודלת גן-עדן התחתון סגורה.
זו היתה הפעם הראשונה שהיה דבר כזה. לבשתי את המעיל (היה זה חורף עדיין) ורציתי לפנות לשטיבל בו התפללתי, לתפילה. לבי היה כבד ואמרתי למי שעמד לידי, "מיט דעם ענדיקט זאך א גאלדענע תקופה" (= בזה מסתיימת תקופה זוהרות. אני פונה לצאת מהפתח הראשי ב770, פתאום נפתחת דלת גן-עדן התחתון כדי חריץ קטן, כשליש הפתח, ואני רואה את הרבי ניצב מלוא קומתו, ועושה לי סימן בידו הקדושה להתקרב ומחייך. ניגשתי מיד. הרבי אמר לי את המילים הבאות: "השמע משה וייטב בעיניו - ובתנאי שלא יכריז"... - מסתבר שגם כאן, שוב היה צריך להיות העניין של "אתערותא דלתתא", הרבי ציפה שיהיה מישהו שיכתוב ויבקש ויעורר שוב על כך.
בשבתות שלא הייתי בשכונה ולא יכולתי לשאול את הרבי, לא היו יודעים לפני ההתוועדות את הרש"י. רק לעתים הרבי היה אומר את הד"ה לרב גרונר. וכאן היה דבר מעניין. לפני שהייתי נוסע לשבת הייתי מודיע על כך לרבי. בקיץ תשכ"ח היתה שבת מסוימת בה הייתי בנאות-דשא. בערב שבת בין-השמשות ואני יושב במעון הקיץ, לפתע קוראים לי - "יש לך טלפון". אני ממהר לטלפון הציבורי, ועל הקו הרב בנימין קליין, והוא מודיע לי: על הפתק שהודעת שהשבוע לא תשאל, הרבי ענה ממש לפני כניסת השבת את הד"ה של הרש"י. זה הראה לי את היוקר של הרבי לעניין, וגם אלי אישית כמי שחיבב וייקר עניין זה. וגם, אולי ניתן לומר, עשה למען זאת.
שנים אחר-כך, היתה הזדמנות נוספת בה אמר הרבי את הרש"י המתאים בדיוק לנסיבות שהיו אז. בתשל"ח, לאחר שהרבי קיבל את התקף הלב, ל"ע, נפסקו ההתוועדויות, ואחרי זמן קצר החל הרבי להתוועד במוצאי-שבת.
הרש"י הראשון שהרבי ביאר באותה שנה היה בפרשת אמור, על הפסוק "ובקוצרכם את קציר ארצכם". עד היום זכור לי הביאור הנפלא על אותו פירוש רש"י. בכל אופן, כשראיתי שהרבי חוזר לבאר את ביאורי הרש"י ועם כזו "ברייטקייט", [כי אכן היה זה ביאור רחב ועשיר במיוחד (נדפס ב"שיחות קודש" ש"פ אמור תשל"ח), ומבלי שאיש ידע מראש שהרבי עומד לומר היום ביאור ברש"י. שכן אחרי התקף הלב, לא שאלתי כמובן מאומה, כדי לא להכביד ח"ו על הרבי. והנה, כעת הרבי אומר כזה ביאור על "ובקוצרכם"- ] החלטתי להמשיך לשאול לפני שבת. אלא שבכל-זאת היתה לי בעיה: מה אעשה בשבוע שהרבי לא יענה ביום שישי? וכי עלי לעמוד בשבת בבוקר? הרי ההתוועדות במוצאי-שבת, והשבת ארוכה, ייתכן בהחלט שבשבת בבוקר הרבי אכן לא יענה, ובמשך השבת יוכלו כבר לדעת את הרש"י, ואף פעם לא היה סדר שאם הרבי לא עונה בשבת בבוקר, אני מנסה לעמוד שוב במועד אחר, כי הרי כל פעם הרבי מיד ענה באותו זמן.
על-כל-פנים, כתבתי לרבי שמצד עצמי לא הייתי כותב לרבי על כך, בפרט שישנם הטוענים שזה מכביד על הרבי, אבל אחרי שראיתי שהרבי אמר ביאור על "ובקוצרכם" ובצורה כה רחבה שהרבה זמן כבר לא זכינו לה, ממילא, שאלתי את הרבי, אם יהיה אפשרי לדעת את הרש"י לפני שבת. בסיום מכתבי כתבתי שאין לי "ברייטקייט" לחזור ולשאול כמו בעבר, אבל אם אקבל סימן מהרבי שהדבר רצוי אמשיך לשאול.
היה זה בשבוע של פרשת בחוקותי. הרבי ענה ביום שישי מה יהיה הד"ה, ומי שמביט ברש"י מבין שהרבי התייחס גם למה שכתבתי שאני אמתין לסימן: הדיבור המתחיל היה "ואם מבן שישים שנה וגו'" ודברי הרש"י מסתיימים במילים: "דאמרי אינשי: סבא בביתא, פחא בביתא. סבתא בביתא, סימא טבא וסימנא טבא בביתא"...
הערות התמימים ואנ"ש
כשהחלה ה"תקופה חדשה" כפי שאני מכנה זאת בביאורי הרש"י - הופעת מדורים מיוחדים בקובצי "הערות הת' ואנ"ש", הייתי נוהג לכתוב מדי שבוע בקובץ שיצא מטעם ישיבת "אהלי תורה". לא נהגתי כמו רובם שהיו שואלים עוד שאלות, אלא הייתי מנסה לענות תשובות לפי היסוד של הרבי, כפי שהרבי לימד אותנו.
היה זה בשבוע פרשת "וירא" בשנת תשמ"ח, השנה האחרונה בה הרבי הודיע לפני השבת, איזה רש"י יבאר. אחי ר' צבי אלימלך, גם שאל שאלה באותו קובץ. הוא אמנם אף פעם לא יכל להשתתף בהתוועדות של הרבי, מכיוון שהוא התגורר בריחוק מקום, אבל אני הייתי לומד עמו ביאורי רש"י של הרבי, והוא - כמו עוד בני-תורה רבים מאוד מחוגים שונים, שאני אישית הכרתי - חיבב מאוד את השיטה הנפלאה הזו של הרבי.
לפני שבת שאלתי כרגיל על איזה רש"י הרבי יתמקד, והרבי לא ענה ביום שישי. בשבת בבוקר, אני ממתין בגן-עדן התחתון. הרבי מגיע, פותח את דלת גן-עדן התחתון, ולא אומר לי דבר. ממשיך הלאה, פותח את דלת חדרו הקדוש, פונה לעברי ומסמן לי שאכנס לחדר, לגן-עדן העליון. אני נכנס לחדר, על המיטה היה מונח הקונץ של "אהלי תורה", הרבי לוקח את הקובץ שהיה פתוח בדף ההערה שלי, והרבי מצביע עליה. כלומר, על הרש"י שכתבתי ב"הערה", יתמקד הרבי בהתוועדות היום. אמרתי לרבי בהתפעלות, "דאס איז דאך מיין שטיקל'... (=זו הרי ההערה שלי), והרבי מביט בי ועונה: "דערפאר האב איך דאס געקליבן, דו ביסט דאך א תושב השכונה" (=לכן הרי בחרתי זאת, אתה הרי תושב השכונה). - הייתי נוהג לכתוב תמיד 'ר' יוסף וולדמאן תושב השכונה'. והנקודה כאן היתה: הרי גם אחי רשם באותו שבוע, אבל הרבי בחר דווקא את ההערה שלי, לעניות דעתי, משום שאני תושב השכונה. ובזה יצאתי מן הקודש. מעניין לציין שהרבי בחר דווקא להראות לי זאת, בתוך חדרו הקדוש, מתוך החוברת, בהערה שלי...
באותה הערה, אגב, שאלתי שאלה ואף תירצתי, אבל הרבי בשיחתו, לא קיבל את התירוץ ופרך ושלל אותו מכל וכל, וענה תירוץ חדש שבו היה הכל, כרגיל בביאורי הרבי, ברור ומסודר בלי כל שאלה או אי הבנה או אי-דיוק כלשהם. בכלל, בייחוד היו שואלים שאלות בקבצים, ומעטים היו מנסים לענות. אך ברובן המוחץ של התשובות, הרבי לא קיבל את כל התשובות, ואדרבה, שלל אותן. לא ניתן להגיע לשיטת הרבי המיוחדת שאין לה אח ורע!
מלבד זאת היתה לי התייחסות נוספת להערה שכתבתי. היה זה לפני חג הפורים, ואני כתבתי (לא בהערות אלא באופן אישי לרבי), שאלה שתמיד הציקה לי בפירוש רש"י על מגילת אסתר. באותו שבוע הרבי לא ענה על השאלה הרגילה והקבועה שהכנסתי כרגיל, על איזה רש"י ידבר. וכשעמדתי בשבת בבוקר, אמר לי הרבי: "וועגן דעם וואס דו האסט געשריבן" (=לגבי מה שכתבת). [כלומר, על הרש"י עליו כתבת.]). ואז בהתוועדות דיבר הרבי על אותו פסוק...
ההתייחסות של הרבי להערות שהופיעו בקובצי ההערות, נמשכה עד הסתלקות הרבנית חיה מושקא ע"ה, בכ"ב בשבט תשמ"ח. מאז החל הרבי שוב לבאר מדי שבת את הרש"י הראשון של הפרשה והפעם יותר בקצרה. זמן קצר לאחר מכן כתבתי לרבי, שעל הרש"י הראשון שבכל פרשה כבר שמענו בשנה הראשונה של ביאורי הרש"י, ואולי הרבי יבאר רש"י שעוד לא זכינו לשמוע. דומני שכדאי להביא כאן את נוסח המכתב שכתבתי אז לרבי. זה היה בערב ש"ק פרשת שלח מברכים החודש תמוז תשמ"ח, אחרי שפתחתי ב"כ"ק אדמו"ר שליט"א", ופתחתי בדברים, המשכתי: '... אודות מה שהפסיק כ"ק אד"ש לבחור מהקובצים בקשר לשיחות פירוש רש"י שבההתוועדויות של ש"ק. עד עכשיו לא הרהבתי עוז לדבר בענין סדרי ההתוועדויות שבש"ק לפני כ"ק אד"ש, אבל בהשגח"פ חנן אותי כ"ק אד"ש נתינה כפולה של דולר ובצירוף לדיבורו אלי "פאר רש"י" מזה לקחתי האות להתמסר לכתיבת מכתב הנוכחי לטובת כל אלו שיקר אצלם חלק זה שבהתוועדות. 'הנה העסק והמו"מ בפירש"י עה"ת ע"פ דרך הבהיר שעורר כ"ק אד"ש, הגיע לשיא ומדרגה נעלית מעת שיסד כ"ק אד"ש הסדר לבחור מפירושי רש"י שדנו עליהם בהקובצים, ולבארם כפי יד ה' הטובה עליו. והקובצים שיצאו לאור מאז יוכיחו, רבות נתעוררו עי"ז לשאול ולדייק בפירושי רש"י בדרך שלמדנו כ"ק אד"ש, הגם שרק חלק קטן מפרי עיונם הופיע בהקובצים - ע"פ רוב לאלו שמצאו בעצמם כשרון הכתיבה או עכ"פ שלא קשה עליהם מלאכת הכתיבה בעניני תורה. ומה שקרה בזה מעת שהפסיק כ"ק אד"ש לבחור מהקובצים והתחיל סדר החדש לייחד דבריו על פירש"י הראשון בלבד, מאחרי הסתלקות הרבנית הצדקנית ע"ה, גלוי לעין כל וגם בזה הוכיחו הקובצים שהופיעו מאז. ועל כן בא אני בבקשתי (ואין ספק שכן הוא גם מבוקשם של כו"כ בינינו "וואס קאכן זיך" בלימוד תורת רבנו שבפירש"י עה"ת) שאם טוב ונכון הדבר בעיני כ"ק אד"ש ומוצא הדבר חן בעיניו, ימשיך כ"ק אד"ש לבחור גם מדיוקי רש"י של משתתפי הקובצים כמקדם, ולישא וליתן בהם ולבארם כיד ה' הטובה עליו'.
על כל זה חתמתי כנהוג את שמי ושם אמי, יוסף בן שיינדל וולדמאן. הרבי ענה על כך בזה הלשון: 'הרי בהוספה על דבריו ע"פ רש"י הראשון מבארים עוד מפירושי רש"י ופלא שאינו "יודע" עד"ז!' ייתכן גם שהיה ענין, כשם שאחר פטירת הרבנית חנה ע"ה, אם הרבי, שהרבי ביאר את הפירוש רש"י הראשון (והאחרון), גם אז, לאחר פטירת הרבנית חיה מושקא ע"ה, הרבי רצה לבאר דווקא את הפירוש רש"י הראשון.
