סִפּוּר חַיָּיו שֶׁל רַבֵּנוּ ז"ל (רנ"ח)

תַּקְצִיר: רַבִּי נָתָן לֹא רוֹצֶה לִשְׁאוֹל אֶת רַבֵּנוּ הַאִם עָלָיו לְהַגִּיעַ לַחַג, כִּי הוּא יוֹדֵעַ שֶׁרַבֵּנוּ יַעֲנֶה לוֹ שֶׁלֹא יַגִּיעַ

כִּי בַּדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ, מוֹלִיכִין אוֹתוֹ. וְעוֹד הָיוּ לוֹ טְעָמִים הַרְבֵּה עַל־ זֶה וְר' נָתָן יָדַע מִזֶּה מִכְּבָר. אֲבָל אָז קֹדֶם שָׁבוּעוֹת הִתְגַּבְּרוּ עָלָיו הַמְּנִיעוֹת בְּהִתְגַּבְּרוּת וּבְהִתְפַּשְׁטוּת חֲזָקָה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁעָלָה עַל דַּעְתּוֹ לִשְׁאֹל אֶת רַבֵּנוּ זַ"ל בְּעַצְמוֹ מָה לַעֲשׂוֹת. וְאָז הָיָה בְּוַדַּאי רַבֵּנוּ זַ"ל מוֹגֵעַ אוֹתוֹ מִלִּהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל חַג הַשָּׁבוּעוֹת. אֲבָל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ חִזֵק אֶת לְבָבוֹ, וְגַם חֲבֵרוֹ ר' נַפְתָּלִי חִנֵּק אוֹתוֹ הַרְבֵּה מְאֹד. וְעַל־כֵן נִזְהָר ר' נָתָן מְאֹד מְאֹד מִלְדַבֵּר עִם רַבֵּנוּ זַ"ל בְּעִנְיָנִים הָעוֹבְרִים עָלָיו, וְאֵיךְ שֶׁסְבָבוּהוּ צָרוֹת וּמְנִיעוֹת רַבּוֹת. וְכֵן נִסְכֵּם בְּדַעְתּוֹ, שֶׁלֹא יִפַּע לְרַבֵּנוּ זַ"ל רַק סָמוּךְ לְחַג הַשָּׁבוּעוֹת, שֶׁכְּבָר לֹא יוּכַל רַבֵּנוּ זַ"ל לְשָׁלְחוֹ חֲזָרָה, כִּי אִם יִתְוַדַּע רַבֵּנוּ זַ"ל מִמִּילָא, שֶׁלֹא עַל־יָדוֹ, רַק אֲפִלּוּ עַל־יְדֵי אַחֵר מֵאַנְשֵׁי־שְׁלוֹמֵנוּ, אָז יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁיְצַוָּה עָלָיו לַחְזֹר לְבֵיתוֹ כַּאֲשֶׁר אֵרַע לוֹ בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁנִּתְקָרֵב אֶל רַבֵּנוּ זַ"ל, שֶׁמֵעֹצֶם הַמְּנִיעוֹת, שֶׁהָיוּ כְּנֶגְדּוֹ, הֶחֱזִיר אוֹתוֹ עַל חַג הַשָּׁבוּעוֹת לְבֵיתוֹ, וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל: "לְעִנְיָן זֶה מוּטָב, שֶׁיִתְחַלֵּל שַׁבָּת אַחַת וְכוּ'". עַל־כֵּן הָיָה בְּדַעַת ר' נָתָן לִבְלִי לָבוֹא לְפָנָיו עַד סָמוּךְ לְחַג הַשָּׁבוּעוֹת מְאֹד, כְּדֵי שֶׁלֹא יִהְיֶה עוֹד פְּנַאי לְהָשִׁיב אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ. אַךְ גַּם בְּבֵיתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִשָּׁאֵר מֵעֹצֶם הַמְּנִיעוֹת וְהַמְּרִירוֹת, שֶׁהָיוּ לוֹ אָז. וְהָיוּ לוֹ יִסּוּרִים רַבִּים מִכָּל בְּנֵי בֵּיתוֹ וּמִכָּל בְּנֵי אָבִיו וּמִכָּל בְּנֵי הָעִיר. וְהָכְרַח לִנְסֹעַ כַּמָּה יָמִים קֹדֶם חַג הַשָּׁבוּעוֹת לָעִיר בְּרֶסְלֶב. אַךְ הָיָה נִזְהָר מְאֹד מְאֹד, שֶׁלֹא יִתְוַדַּע הַדָּבָר לְרַבֵּנוּ זַ"ל.

וְאָז חָל חַג הַשָּׁבוּעוֹת בְּיוֹם רִאשׁוֹן, וּבְעֶרֶב־ שַׁבַּת־קֹדֶשׁ שֶׁלִּפְנֵי חַג הַשָּׁבוּעוֹת סָמוּךְ לָעֶרֶב נוֹדַע לְרַבֵּנוּ זַ"ל מִפִּי אֲחֵרִים, שֶׁיֵּשׁ לְרַבִּי נָתָן מְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת, וְעוֹבְרִים עָלָיו יִסּוּרִים וּמְרִירוּת גְּדוֹלָה. וּכְשֶׁהִגִּיעַ סָמוּךְ לִפְנוֹת הַיּוֹם, נִכְנֵס רַבִּי נָתָן אֶל רַבֵּנוּ זַ"ל. וּכְבָר הָיָה מְאֻחָר סָמוּךְ לְהַדְלָקַת נֵרוֹת, וְיָדַע, שֶׁעַתָּה אִי אֶפְשָׁר, שֶׁיַּחֲזִיר אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל לְבֵיתוֹ, כִּי כְּבָר פָּנָה הַיּוֹם. וְהִתְחִיל רַבֵּנוּ זַ"ל לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּצַחוּת לְשׁוֹנוֹ הַקְדוֹשָׁה וְאָמַר לוֹ בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: "לֹא יָדַעְתִּי כְּלָל, שֶׁיֵּשׁ לְךָ עַתָּה מְנִיעוֹת כָּאֵלֶּה. אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ, בְּוַדַּאי הָיִיתָ מְכְרָח לַחְזֹר לְבֵיתְךָ. וְלֹא הָיֶה מוֹעִיל שׁוּם דָּבָר, רַק הָיִיתָ מְכְרָח לָשׁוּב לְבֵיתְךָ! אַךְ עַתָּה, שֶׁכְּבָר אַתָּה בְּכָאן, סוֹף כָּל סוֹף כְּשֶׁנִּפְטָרִין מִכָּל מָה שֶׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם, אֲזַי בְּוַדַּאי עִנְיָן זֶה טוֹב יוֹתֵר מִן הַכֹּל! (אָבֶּער אַז מֶען קוּמְט אַלְצְדִינְג אִיבֶּער, אִיז דָאס פָארְט בֶּעסֶער)". (הֶמְשֵׁךְ יָבֹא אי"ה - נִלְקָח מִסֵּפֶר "פְּעָלַת הַצַדִיק")