שב"ק כי תבא - טז אלול

בהגדת 'בית הלוי' (גן יוסף, עמ' קסב) מסופר: מרן ה'בית הלוי' ראה פעם בערב יום כיפור, בתפילת מנחה, שגביר אחד, מלווה בריבית נודע, מכה בחוזקה יתרה על ליבו בשעה שהוא אומר "על חטא שחטאנו לפניך בנשך ובמרבית". אחר התפילה פנה הרב אל הגביר ואמר לו, כי לדבר הזה נתכוון ישעיהו הנביא בשעה שזעק "עַל מֶה תֻּכּו עֹוד תֹּוסִיפוּ סָרָה" (ישעיה א ה): הוא נתכוון בזה למלווים בריבית, שהם חוטאים אפילו בשעה שהם מכים על ליבם, משום שבין מכה אחת לחברתה גדלה בינתיים הריבית....

לאח"מ קמו לריקוד שמחה וכן בניגון שהתאים מר"ש על המילים "זכרינו לחיים מלך חפץ בחיים". והמשיך בניגון שהתאים מר"ש על המילים "שבענו מטובך". בסיום איחל גוט שבת.

~ שלום זכר ~

בהמשך הגיע מרן רבינו שליט"א להשתתף בשמחת השלום זכר לבן ידידינו הר"ר שמעון שכטר הי"ו. מר"ש אמר לבעל השמחה ששמחתו מרומזת בשבת שנקראת שבת שובה שהוא ר"ת שפע (שובע) שמחות וכן ר"ת ש'מעון ש'כטר. במהלכה שוחח מר"ש עם הדיין הגאון ר' אלחנן וינד שליט"א שהתעניין על תוכן דרשת שבת שובה.

~ צפרא דשבתא ~

מרן רבינו שליט"א עבר לפני התיבה בלהבת אש קודש. לתפילת שחרית ומוסף מאדון עולם עד אחרי אנעים זמירות. התעוררות מיוחדת עת שורר מר"ש א-ל אדון" ו"במקומך" בניגוני רגש.

לפני קריאת התורה נשא מר"ש דרשת "שבת שובה" ועמד על עניין ההתחזקות גם בימי התשובה.

אחר עליית שישי ערך המו"צ הרה"ג מאיר סויסה שליט"א מי שברך למר"ש. אחר עליית מפטיר ערך מר"ש מי שבירך לחולי עמך בית ישראל. אחר התפילה עברו מאות מאנ"ש ומתפללי ביהמ"ד להתברך בברכת "גוט שבת".

~ עתיקין קדישין ~

סעודת צפרא דשבתא ערך מרן רבינו שליט"א בביתו נאוה קודש. במזיגת והגבהת הכוס לקידוש כיבד מר"ש את ה"ה שמעון הי"ו ושרו המזמורים כנהוג.

אחר הלחיים בסעודת עתיקא קדישא שח מר"ש כדלהלן: שנה אחת בליל יום כיפור, לאחר שקהל המתפללים עזב את בית המדרש, נותר ה'חפץ חיים' לבדו להמשיך בעבודת הקודש לאור עששיות בודדות. לפתע הוא שם לב לרחש מסוים בבית המדרש. הוא הסתובב לאחוריו, ומבטו נתקל בבחור פלוני מבוגר, מאומללי העיירה, אשר שנים רבות מנסה למצוא את זיווגו ללא הצלחה. נכמרו רחמיו של ה'חפץ חיים', ומיד עזב את כל ענייניו הנשגבים, הלך למקומו של הבחור והתיישב לצדו. הוא הניח ידו על כתפו והחל לעודדו ולחזקו. ה'חפץ חיים' שיתף אותו במה שעבר עליו בעצמו מילדות, וגולל לפניו את מסכת חייו הקשים ביתמות ובעוני, כל זאת במטרה לנטוע בו תקווה ואמונה כי גם לו מחכה עדיין עתיד מזהיר. רבי אריה לייב, בנו של ה'חפץ חיים', מציין בספרו כי כך גם בשנה אחרת בליל יום הכיפורים קיבץ ה'חפץ חיים' את כל הבחורים המבוגרים, ועוררם וזירזם להשתדל למצוא את זיווגם בשנה זו. כל זה, כאמור, בליל היום הקדוש! הדאגה הכנה וההשתתפות האמיתית בצער הזולת היו עבודת היום של ה'חפץ חיים'!

כן זימרו ממקומך מלכינו תופיע, אל תירא, שמע ישראל, הן גאלתי.

אחר מכן כיבד מר"ש את ה"ה יצחק אברהם הי"ו בניגון "מזמור לדוד". לפני ברכת המזון למד מרן רבינו שליט"א בקול מתוך הספר הק' "נועם אלימלך" והסביר בטו"ט כמנהג רבוה"ק זי"ע והוסיף נופך מדיליה.

אח"מ קם מר"ש לריקוד בטאנץ ניגון החדש שהלחין על המילים "תהילת ה' ידבר פי ויברך כל בשר".

בהשמים מספרים כיבד מר"ש את ה"ה אביגדור" אחר ברכת המזון קם מר"ש לריקוד של מצוה.

~ רעווא דרעוין ~

מרן רבינו שליט"א ערך "סעודה שלישית" ברוב עם הדרת מלך. אחר הזמירות כנהוג פתח מר"ש בדברי תורה ובעניני שבת שובה.

אחר הזמר "דרור יקרא" שח מר"ש כדלהלן: מסופר על הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע כי בשנה אחת ביום טוב ראשון של סוכות נכנס בחפזה לבית המדרש והכריז בקול רם: מי מכם, יהודים, יש לו איזו עבירה? מכל קרן זווית שבלבכם חפשו והוציאו והביאו לי עבירות!... שכן המדרש אומר: "ולקחתם לכם ביום הראשון – ראשון לחשבון עוונות". ומה הפשט בכך? אלא בראש השנה וביום כיפור יהודי חוזר בתשובה. ואותה שעה "נעשות לו זדונות כשגגות", ואילו בסוכות, בשעה שיהודי מקיים ומחבב את המצוה של ארבעה מינים, הרי זו תשובה מאהבה, ואותה שעה "זדונות נעשין לו כזכיות". אם כן, ככל שנשתיירו עוד עבירת ישנות מוסתרות בפינות שבלב, יותר זכויות אפשר לקנות בהן... זכרו איפוא, יהודים, מי מכם יש לו איזה עבירה, ימהר נא ויצרף אותה היום לחשבון!...

אח"מ זימן מרן רבינו שליט"א בברכת המזון וכיבד את הרב אריאל כהן בהגבהת הכוס. אחר מעריב בזמן "רבינו תם" עברו אנ"ש להתברך בברכת אגוטע וואך. אחריה ערך מר"ש הבדלה ברוב עם.

~ מלוה מלכה ~

בעת סעודת "מלוה מלכה" הזכיר מרן רבינו שליט"א את הילולת הצדיקים של השבוע הקרוב. שידור חי וחוזר בקול קראלי.