שאלות ותשובות ברסלב - למה צעקתי?

שְׁאֵלָה:

לִכְבוֹד רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה שְׁלִיטָ"א,

כָּעַסְתִּי וְצָעַקְתִּי עַל אִשְׁתִּי; אֵיךְ יָכוֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה ? אֲנִי מָלֵא בְּרִגְשֵׁי חֲרָטָה, וַאֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ מֵעַצְמִי, אֵיךְ אוּכַל לְהַרְאוֹת אֶת פָּנַי אֶל רַבֵּנוּ זַ"ל כְּשֶׁאֲנִי מַגִּיעַ אֵלָיו לְאוּמַן בְּעוֹד פָּחוֹת מִשָּׁבוּעַ ?

בָּרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁחַיַּי הִשְׁתַּנּוּ מַמָּשׁ לְטוֹבָה מִקָּצֶה אֶל קָצֶה, אֲבָל רַק כְּשֶׁזֶּה מַגִּיעַ לִדְבָרִים טֶכְנִיִּים שֶׁצְרִיכִים לַעֲשׂוֹת; לְהִתְפַּלֵּל, לִלְמוֹד, מִקְוֶה, הֲפָצָה, וְכֵן הָלְאָה; אֲבָל מָתַי כְּבָר אֶזְכֶּה לִדְבָרִים יוֹתֵר פְּנִימִיִּים, כְּמוֹ לֹא לִכְעוֹס, לְדַבֵּר יָפֶה בַּבַּיִת, לַחְשֹׁב רַק מַחְשָׁבוֹת טוֹבוֹת, וְכַדּוֹמֶה ?

תְּשׁוּבָה

בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ

יִישַׁר כֹּחַ

יוֹם ד׳ פַּרְשַׁת נִצָבִים וַיֵּלֶךְ, כ׳ אֶלוּל, שְׁנַת ה'תשפ"ו

נֵרוֹ יָאִיר

קִבַּלְתִּי אֶת מִכְתָּבְךָ.

אוֹי וַאֲבוֹי, מַה אִתְּךָ, אֵיךְ יִתָּכֵן דָּבָר שֶׁכָּזֶה - שֶׁיִּצְעֲקוּ עַל הָאִשָּׁה ? מוֹהֲרָא״שׁ זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ סִפֵּר שֶׁהַצַּדִּיק רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן רַבִּי נַחְמָן שָׁמַע פַּעַם שֶׁמִּישֶׁהוּ צוֹעֵק עַל אִשְׁתּוֹ, הַצַּדִּיק לָקַח אֶת הַיְהוּדִי הַצִידָה וְהוֹכִיחַ אוֹתוֹ: "עַל אִשָּׁה צוֹעֲקִים ?! אֶל אִשָּׁה צְרִיכִים לְדַבֵּר רַךְ, עָדִין וְיָפֶה".

אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ וּמַזְהִיר אוֹתְךָ, אַל תִּצְעַק בַּבַּיִת, אַל תִּצְעַק עַל אִשְׁתְּךָ; כְּשֶׁצוֹעֲקִים עַל הָאִשָּׁה, כּוֹעֲסִים - מְגָרְשִׁים אֶת הַשְׁכִינָה מֵהַבַּיִת. חָסִיד בְּרֶסְלֶב צָרִיךְ לְדַבֵּר יָפֶה אֶל הָאִשָּׁה, רַבֵּנוּ זַ"ל מְאֹד הִזְהִיר אוֹתָנוּ עַל זֶה (שִׂיחוֹת הָרַ״ן, סִימָן רסג), שֶׁצְרִיכִים לְרַחֵם עַל הָאִשָּׁה, צְרִיכִים לְדַבֵּר אֵלֶיהָ יָפֶה וּלְיַיקֵר אוֹתָהּ.

לֵךְ לְהִתְבּוֹדְדוּת, זֶה יוֹצִיא מִמְּךָ אֶת כָּל הָעֲצַבִּים. תְּחַפֵּשׂ פִּנָּה לְהָשִׁיחַ אֶת הַלֵּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְתַגִּיד: "רְבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲנִי צָרִיךְ יְשׁוּעָה, אֲנִי מְאַבֵּד עֶשְׁתּוֹנוֹת בַּבַּיִת עַל אִשְׁתִּי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תַּצִיל אוֹתִי, תַּעֲזֹר לִי שֶׁתִּהְיֶה לִי אֱמוּנָה חֲזָקָה, שֶׁלֹא אֲאַבֵּד עֶשְׁתּוֹנוֹת, שֶׁאֵדַע וְאֶזְכֹּר שֶׁאַתָּה לְיָדִי, אַתָּה בַּבַּיִת וְאַתָּה רוֹאֶה כָּל מַה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה, וְגַם כְּשֶׁדְּבָרִים לֹא הוֹלְכִים כְּפִי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה – שֶׁיִּהְיֶה לִי סַבְלָנוּת, שֶׁלֹא אֶכְעַס, תַּעֲזֹר לִי שֶׁלֹא אֶתְעַצְבֵּן וְאֶצְעַק עַל אִשְׁתִּי"; כָּךְ תְּבַקֵּשׁ וּתְבַקֵּשׁ מֵהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁתּוּכַל לְהִתְאַפַּק שֶׁלֹא יִקְרֶה כָּךְ עוֹד הַפַּעַם.

הַשֵּׁם יַעֲזֹר שֶׁתַּצְלִיחַ בְּכָל הָעִנְיָנִים.

כְּתִיבָה וַחֲתִימָה טוֹבָה.

(עֲצָתוֹ אֱמוּנָה בְּרָכָה-א תשפ"ז)