שמיני עצרת ווערן מיר פאראייניגט מיט די געטליכקייט פונעם אויבערשטן אליין!
דער הייליגער תפארת שלמה זי"ע זאגט: בעפאר דער אויבערשטער האט באשאפן די וועלט, זענען אלע אידישע נשמות געווען כביכול פאראייניגט מיטן אויבערשטן, נאר כדי עס זאל קענען באשאפן ווערן א גשמיות'דיגע וועלט, האט דער אויבערשטער כביכול 'אפגעטיילט', פארקלענערט, און מצמצם געווען זיין ענדלאזע ליכטיגקייט, און אזוי באשאפן אלע וועלטן.
די העכסטע מדריגה איז, ווען אידן זענען זוכה צו ווערן צוריק פאראייניגט אין זייער שורש, און זיי ווערן בטל צו דער ליכטיגקייט וואס איז געווען בעפאר די וועלט-באשאף.
אט דער ענין פאסירט אום שמיני עצרת, ווייל 'עצרת' איז א לשון פון 'איינזאמלען', און די טיפע כוונה איז, אז מיר ווערן 'איינגעזאמלט' און פאראייניגט מיט די געטליכקייט פון השי"ת אליין כביכול.
דאס איז די כוונה פון די ווערטער פון חז"ל (סוכה נה:), אז שמיני עצרת זאגט דער אויבערשטער פאר די אידן: מאכט'ס א קליינע סעודה וואס מיר זאלן זיך פרייען צוזאמען, ווייל אין דעם טאג זענען מיר זוכה צו זיין 'צוזאמען' מיטן אויבערשטן און פאראייניגט מיט איםלה.
לה וזל"ק (תפארת שלמה, לשמחת תורה): יהי ד' אלהינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו. יש להעיר ולהתבונן בדבר זה שאנו אומרים בשמ"ע כפילות הדברים אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם הלא כבר אמר אלהי אבותינו. אולם כבר פרשנו במ"א כי הוא ב' ענינים אבות הוא לשון רצון כמ"ש ולא אבה. וכמ"ש בגלל אבות שעשו רצונך. רמז על הרצון העליון קודם בריאת העולם האבות היו כלולים בעצמיותו כביכול. וזה בעבור אבותינו שבטחו בך לשון דביקות כמ"ש וטח את הבית והוא מדרגה העליונה שהי' ברצונו ית"ש קודם ברי"ע וכל אדם מבנ"י יש לו חלק ממעל כמ"ש חלקי ד' אמרה נפשי. ובזה פרשתי הפ' ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני פי' האדם רוצה לגשת אל הרנה ותפלה האמנם כי יודע מרת נפשו ושפל מצבו. אעפ"כ לא יפול בדעתו ויתחזק בעצמו כי בכל אדם יש בו חלק אלקי ואל זה אני מתפלל כמ"ש בי אדוני. ר"ל חלק האדנות והאלקות שיש בו הוא הגשה לתפלה אכן יש עוד מדרגה גדולה מזו אם האדם מעורר תכלית הרצון העליון שהי' קודם בריאת העולם שהיו כל הנשמות מבנ"י כלולים בעצמיותו ית"ש. כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים. וכמ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כמ"ש בספרים מאן דנפח מעצמו נפח. וקודם ברי"ע היו כל הנשמות כלולים בא"ס ב"ה. אך הבורא ב"ה הי' צריך לצמצם א"ע שיהי' בריאת עולם. וזה ענין שמיני עצרת. שפרש"י משל למלך שעשה סעודה כו' קשה עלי פרידתכם פי' לשון ההפרדה שייך לפי ערך עצמיות הא"ס ב"ה שהיו כולם כלולים באחדותו א"ס ב"ה עד שהי' צריך הא"ס ב"ה לצמצם א"ע שיהי' באפשרי ברי"ע. שקודם הבריאה היו כולם כלולים בו ולא הי' שום בחירה. לכן הי' צריך בחי' הצמצום כדי שיהי' האדם בעל בחירה לעשות כרצונו וממילא זה בחי' פירוד לפי ערך העצמיות א"ס שהי' מקודם וז"ש עצרת לשון כניסה להכניס הכל כמו קודם הבריאה כנ"ל. וזהו עשו סעודה קטנה שנשמח בו אני ואתם יום אחד פי' כמו קודם הבריאה שהיו כולם כלולים באחדות גמור כלולים בא"ס ית"ש. וזה שאנו מתפללים ע"ז בשמ"ע יהי ד' אלהינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו היינו כלולים ברצון הקדום שהי' קודם בריאת עולם.
