שמיני עצרת מורה ובא כי הקב"ה נהנה ממעשינו הטובים
בפייט לשמיני עצרת, אמונים אשר נאספו, ברכות נכספו, גם קומתם כפפו, דבר חנונם העדיפו. וראוי להבין כוונת אומרו אמוני"ם אשר נאספו, מדוע קורא הפייטן לבני ישראל המתאספים ביום שמיני עצרת בבית הכנסת בשם אמונים דייקא.
ואפ"ל על פי מה דאיתא במדרש (ילקו"ש פנחס רמז תשפב) בענין שמיני עצרת, משל למלך שבאת לו שמחה, כל שבעת ימי המשתה אמר המלך לבנו יודע אני שכל שבעת ימי המשתה היית טורח עם האורחים, עכשיו אני ואתה נשמח יום אחד, כך כל שבעת ימי החג ישראל עסוקין בקרבנותיהן של אומות העולם, וכיון שיצאו שבעת ימי החג אמר הקב"ה לישראל אני ואתם נשמח יחד. וכן פירש"י בשינוי קצת, על הפסוק (במדבר כט לה) ביום השמיני עצרת תהיה לכם, לפי שכל ימות הרגל הקריבו כנגד שבעים אומות, וכשבאין ללכת אמר להם המקום בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם, קשה עלי פרידתכם.
וחזינן מהכא דבשמיני עצרת אומר הקב"ה לישראל בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם, והיינו שהשי"ת מודיע לכלל ישראל שהוא נהנה מהם, מהמצוות ומעשים טובים שהם מקיימים, והיינו כדי שאהנה מכם.
ובדבר זה על האדם להאמין באמונה שלימה, שהשי"ת יש לו נחת רוח מן המצוות ומעשים טובים שהוא עושה ומקיים, ואף דכאשר האדם מסתכל על עצמו איך שהוא נראה בשפל המצב, וחושב בנפשו איך יתכן שאני בשפלות מצבי אעשה נחת רוח להשי"ת בקיום מצוותיו, בקריאת שמע ולבישת ציצית והנחת תפילין וכו', מכל מקום עליו לידע דזהו מיסודות האמונה, שעל האדם לידע ולהאמין שבאיזה מצב בו הוא שרוי יש לו להשי"ת נחת רוח ממעשי המצוות שלו. וזאת היא, מכח מה שבחר ה' בעמו ישראל באהבה, וכמו שאומרים בתפלות החג, אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו, דאילו גוי אף אם ילבוש ציצית ויניח תפילין ויקיים מצוות התורה, לא עשה ולא כלום, אך אם יהודי ילבוש ציצית ויקיים את מצוות ה', גורם בזה נחת רוח נפלא להשי"ת, ומרעיש את כל העולמות למעלה. ונודע מה שכתב בספה"ק קדושת לוי (לפורים, קדושה שלישית) דאם מתייאש האדם את עצמו ואומר שאין להקב"ה נחת רוח במעשיו, הגם שיהיה סובר שהוא עניו ושפל ברך, אם מתייאש את עצמו ואומר שאין להקב"ה נחת רוח בתחתונים, אין זה נקרא עניו ושפל ברך, אדרבה הוא נוטה קצת למינות, עכ"ד.
והנה על ענין זה צריכים לאמונה למעלה מן השכל, דמצד השכל יעלה על לב אדם איך יתכן שאיש פחות שפל ונבזה כמוני יגרום במעשיו נחת רוח להשי"ת, וכמו שאומרים כל המלעיגים בעבודת השי"ת, אכן בדורות הראשונים היתה חשיבות לעבודת ה', שהיתה בדרגה גבוהה ונעלה עד מאוד, אך כיום בשפלות הדורות, איזה ערך יש כלל למעשי המצוות, והלא הם ממילא בדרגה חלושה עד מאוד. אך לזה צריכים להתאזר באמונה למעלה מן השכל, שזהו רצונו ית"ש, שיש לו נחת רוח ממעשינו, ושעל ידי מעשינו אנו יושפעו כל ההשפעות טובות לעולם הזה, ויגרמו כל התיקונים ויחודים בעולמות העליונים, אף שאין אתנו יודע עד מה, ובאם האדם אומר שאין להקב"ה חפץ במעשי התחתונים הרי הוא קרוב למינות.
ובזה מובן כוונת הפייט אמוני"ם אשר נאספו, דהנה בשמיני עצרת אומר השי"ת לעמו ישראל אני ואתם נשמח יחד, עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם, והיינו שהשי"ת נהנה ממעשי המצוות שאנו עושים ומקיימים, ולדבר זה נצרך אמונה למעלה מן השכל, ולכן קורא הפייטן לאלו הנאספים בבית הכנסת ביום שמיני עצרת אמוני"ם אשר נאספו, שביום זה ישנה הוכחה יתירה בבואם לבית ה' על אמונתם השלימה, אף בדברים שהם למעלה מן השכל, שבזה הם מוכיחים שהם מאמינים שהשי"ת נהנה ממעשי המצוות של בני ישראל, מקריאת שמע ותפלה וכל עמידה בנסיון, שבכל זה גורמים נחת רוח להבורא ית"ש.
וממשיך ואומר ברכות נכספו, דהנה כתב בייטב פנים (מאמר שמחת הרגל אות א) כי יום שמיני עצרת שבו מברכים ברכת גשם, הזמן גרמא להשפיע בו השפעות גשמיות ופרנסה, עכ"ד. והנה אמרו חז"ל (הובא בישמח משה פ' מטות) אין ישראל ניזונין אלא בזכות האמונה. וידוע שהעיקר מעלת הרבותא של האמונה, היא האמונה שלמעלה מן השכל. ולכן בכח זה, אמוני"ם אשר נאספו, שכלל ישראל שנאספו לבית ה' ביום שמיני עצרת בחוזק אמונתם, שהם מאמינים שכל מצוה ומצוה שהם מקיימים הם גורמים בזה נחת רוח להשי"ת, ואמונה זו הרי היא אמונה למעלה מן השכל, דמצד השכל אין מובן איך יתכן דבר כזה, ולכן ברכות נכספו, שיושפע עליהם שפע כל טוב וברכה, בכח האמונה שלמעלה מן השכל זו.
ולזה אמר גם קומתם כפפו, דאף שהם יודעים את שפלות מצבם, איך שקומתם כפפה, עם כל זה, דבר חנונם העדיפו, הרבו להעתיר ולשפוך שיח לפניו ית"ש במשך ימי הרחמים והרצון, בכח אמונתם דבאיזה מצב שהם שרוים מצפה השי"ת לתפלתם, ויש לו הנאה מקיום המצוות שלהם.
