דיני הסכך
צילתה מרובה מחמתה- צריך שתהיה הסוכה צילתה מרובה מחמתה. לרבנן הכונה שהצל של הסכך יהיה מרובה מהחמה, ולרבי יאשיה גם הצל של הדפנות פוסל. (ז:). וגם אם הסכך דליל ויש הרבה חמה, כל שצילתה מרובה כשרה. (כ"ב.). ואיתא בגמ' (כ"ב:) דבעינן שיהיה הסכך עצמו יותר מהחלל שבין הסכך, והצל שלמטה שהוא פחות מהסכך שלמעלה יכול להיות שוה לחמה. ולתוס' שם אם הסכך שוה לחלל כשרה, דפרוץ כעומד מותר, וכוונת הגמ' שאם מלמטה זה נראה שוה פסולה, מפני שבמציאות יש יותר אויר מסכך. ואם הסוכה בכללה צילתה מרובה מחמתה, הסוכה כשרה אף אם מיעוטה חמתה מרובה מצילתה (י"ט.), אמנם י"א שאם יש בסוכה מקום ז"ט על ז"ט שחמתו מרובה מצילתו אין לשבת באותו מקום (ר"ן שם). והגמ' (ט"ו) אומרת שהמקרה סוכתו בסכך פסול וכשר בשיעור שוה זה תלוי במחלוקת אם פרוץ כעומד מותר או אסור, ואם פרוץ כעומד אסור צריך לשים יותר סכך כשר מהפסול, או למלא את כל החלל ולשים מעט סכך כשר על הפסול, דאז יש רוב סכך כשר. ואם הסכך עבה כ"כ שאין הכוכבים נראים מתוכה כשרה, ואם גם זהרורי חמה אינם נראים, לב"ש פסולה ולב"ה כשרה. (כ"ב:).
מה כשר לסכך- אין מסככים אלא בדבר שגידולו מן הארץ, והוא תלוש, ואינו מקבל טומאה. (י"א). י"א שלומדים מ"ואד יעלה מן הארץ" למ"ד שסוכה היא זכר לענני כבוד. ויש לומדים מהקש לחגיגה. ויש שלומדים (י"ב.) מ"באספך מגרנך ומיקבך" בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. ויש לומדים מדכתיב "צאו ההר והביאו עלי זית וכו' ". ושיטת ר"י (ל"ז.) שצריך לסכך דווקא בד' מינים שבלולב, דאם ד' מינים שנוהגים רק ביום נוהגים רק בד' מינים, כ"ש שסוכה שנוהגת גם בלילה שנוהגת רק בד' מינים. וכתבו התוס' שגם לדעתו אין לסכך בדבר המקבל טומאה. והלכה שמסככים בכל דבר שגידולו מן הארץ.
מחובר שקצצו, נחלקו בגמ' אם פסול משום תעשה ולא מן העשוי, או שכשר משום דאמרינן פסיקתן זו היא עשייתן, וצריך לנענע את הסכך אחרי שחתכו, ואם אין הקציצה ניכרת כיון שהשאיר את הענף במקום חיבורו פסול. וכתבו הראשונים שאם סיכך תחת מחובר או תחת בית והסירו אין בזה משום תעשה ולא מן העשוי כיון שאין הפסול בסכך עצמו.
אלו דברים פסולים לסיכוך משום שהם מקבלים טומאה- כל דבר שהוא כלי הרי הוא מקבל טומאה ואין מסככים בו. ובלאי כלים כגון מטלניות שאין בהם ג' על ג', אע"פ שעכשיו אינם מקבלים טומאה, גזרו חכמים שלא לסכך בהם כיון דמכלי קאתו. (ט"ז.). ושיפודים וארוכות המיטה פסולים לסיכוך, ואף אי נימא שאפשר לסכך בבלאי כלים, מ"מ אם סיכך בארוכה ושתי כרעים או בקצרה ושתי כרעים פסולה, כיון שזה ראוי לשימוש אם יסמוך אותה לכותל וישים שם עצים וחבלים. (שם). חיצים זכרים שאין להם בית קיבול אינם מקבלים טומאה וכשרים לסיכוך, אבל נקיבות שיש להם בית קיבול מקבלים טומאה ואין מסככים בהם. (י"ב:). פשתן שלא נשרה ולא נופץ אפשר לסכך בו, אבל אם נשרה כבר יש בזה ספק, ואם תיקנום במסרק ונתלבנו אין מסככים בהם אף שלא נטוו. וחבלים של פשתן כתב הראש שאין מסככים בהם (אע