סימן תרל"א

י' טפחים או יותר, דכל מחיצה שהגדיים יכולים לבקוע תחתיה אינה נחשבת מחיצה כלל.

העושה סוכתו בין האילנות

והאילנות משמשים כדפנות, אם האילנות חזקים או שקשר אותם ואינם נדים תמיד ברוח, ומילא תבן וקש בין הענפים כדי שלא תניד אותם הרוח וקשר אותם, הרי זו כשרה. ואם הרוח מנידה אותם לכאן ולכאן פסולה אע"פ שהרוח לא יכולה להפיל אותם לגמרי, ואע"פ שהסוכה בתוך בית שאין שם רוח כלל. ואם י' טפחים מהמחיצה אינו מן הענפים א"צ למלא בין הענפים. ואם רוב הדופן אילן חזק משמע קצת בתוס' שכשרה, דעל ידי זה אינה מתנודדת ברוח. ואם סמך את הסוכה ע"ג האילנות אין עולים לסוכה זו ביו"ט, כמו שנתבאר בסימן תרכ"ח.

מחיצות מסדינים

אין נכון לעשות כל המחיצות מיריעות של פשתן בלי קנים, אע"פ שקשרם היטב, דלפעמים זה מתנתק ואינו יודע, והוי מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה. ודעת הט"ז שאחת מג' המחיצות של הכשר הסוכה אפשר לעשות מיריעות, אבל מכמה אחרונים משמע דלא כדבריו, אבל מחיצה רביעית לכו"ע אפשר לעשות מיריעות. והרוצה לעשות מחיצות מסדינים, טוב שיחבר למחיצות קנים כל פחות מג' טפחים, שאז זה כשר מכח הקנים אע"פ שהסדינים מתנענעים. ואף אם עושה את הקנים רק בג' מחיצות כשר, ודלא כהמ"א.

מחיצה מבעלי חיים

עושים מחיצה מבעלי חיים, ובלבד שקשר אותה כדי שלא תוכל לברוח (והשעה"צ מסתפק אם זה עצה בעלמא וגם אם לא קשר הסוכה כשרה כשהבהמה שם, או שזה תקנת חכמים כדי שלא יבוא לידי ביטול מצות סוכה, ובגר"א משמע שזה תקנת חכמים), וכן צריך למתוח אותה למעלה בחבלים או שתהיה גבוה כ"כ באופן שגם אם תרבץ או תמות ותיפול תהיה גבוה י' טפחים. ואם יש חלל בין רגליה גבוה מג' טפחים, צריך לגדור שם. ואין להעמיד בהמה ביו"ט שתהיה דופן שלישית לסוכה, אפילו אם יקשרנה ע"י עניבה.

מחיצה מבני אדם

יכול להעמיד את חבירו שיהיה דופן לסוכה, ומשמע שאם נתרצה לעמוד שם אף אם אינו יודע למה חבירו העמידו שם אין חוששים שילך, אבל על נכרי ודאי אין לסמוך. ואם מעמיד את חבירו ביום טוב, צריך שחבירו לא ידע שהוא עומד שם בשביל מחיצה (משא"כ בחול מותר אפי' אם יודע), ואם מעמידו בדופן הרביעית מותר גם ביו"ט, ולא חשיב בנין ביו"ט כיון שגם בלעדיו הסוכה כשרה, וזה בכלל תוספת על אהל עראי דשרי, ולכן מותר גם לעשות ביו"ט את הדופן הרביעית ע"י כלים, אבל לדופן השלישית אסור.

הסומך סוכתו על כרעי המיטה

והיינו שהמיטה מוקפת קרשים שעומדים על הקרקע ועולים מעל המיטה. (וקרשי קרקעית המיטה מחוברים לקרשים העומדים), ונתן את הסכך על אותם קרשים, אם הקרשים גבוהים י' טפחים מעל המיטה כשרה, (ואף שהוא מעמיד את הסכך על גבי מיטה שהיא מקבלת טומאה, פסול מקבל טומאה נאמר רק על הסכך, ומ"מ לכתחילה נכון להזהר בזה, כי יש פוסקים המחמירים בזה), ואם אין הקרשים גבוהים י' טפחים מעל המיטה פסולה, כיון שקרקעית המיטה נחשבת כקרקעית הסוכה (מפני שהיא מחוברת לדפנות), אבל אם סמך את הסכך ע"ג עמודים נפרדים שתקועים בארץ, אע"פ שקרשי המיטה משמשים לדפנות כשרה, כל שהסכך גבוה י' טפחים מהקרקע אע"פ שאינו גבוה מהמטה י"ט, דאין הסוכה נפסלת בשביל שהכניס בה מיטה ומיעט אוירה, כל זמן שאם מוציא את המיטה הסכך נשאר במקומו.

שיעור הסיכוך

סוכה שחמתה מרובה מצילתה פסולה, ולהלן יבואר מה השיעור שבו הסוכה כשרה, ומה הדין בסיכוך עבה מאד, או כאשר הסכך אינו בקו אחד אלא חלק מהסכך גבוה יותר משאר הסכך.

עוד מדיני הסיכוך

סוכה שחמתה וצילתה שוים במקום הסכך פסולה, מפני שהחמה מתפשטת כשהיא מתרחקת מהסכך, ונמצא שבקרקעית הסוכה חמתה מרובה מצילתה, והמיעוט בטל ברוב והוי כאילו לא סיכך כלל. אבל אם חמתה וצילתה שוים בקרקעית הסוכה כשרה, דידוע שהסכך מרובה מהאויר. ודעת בעל העיטור להיפך, (שאם למעלה שוים כשרה, ואם למטה הם שוים פסולה).

סוכה שחלק ממנה חמתה מרובה מצילתה וחלק אחר צילתה מרובה מחמתה, ואם נחשב את כל הסוכה יחד תהיה צילתה מרובה מחמתה, לדעת השו"ע כשרוב הסוכה צילתה מרובה ומיעוט הסוכה חמתה מרובה, כשרה, ומותר לשבת גם תחת החלק שחמתו מרובה. (אבל אם רוב הסוכה חמתה מרובה פסולה אעפ"י שבסך הכל צלתה מרובה). והרמ"א כתב שיש מחמירים שאם הסוכה גדולה ויש בה מקום ז' טפחים על ז' טפחים שחמתו מרובה, אין לישב באותו חלק, אבל שאר הסוכה כשרה כיון שיש בה הכשר סוכה, ואפשר שאם החלק שחמתו מרובה הוא ד' טפחים לאורך דופן שלימה ובלי דופן זו יש רק ב' דפנות בסוכה, צ"ע על כל הסוכה.

עד כמה הסיכוך יכול להיות עבה

לדעת השו"ע יש לעשות את הסיכוך באופן שיראו ממנו את הכוכבים הגדולים (-הנראים ביום לפני השקיעה), ואם היה הסכך מעובה כמין בית, אע"פ שאין רואים מתוכה לא כוכבים גדולים ולא כוכבים קטנים ואפילו אין ניצוצי השמש נראים מתוכה כשרה. והאחרונים כתבו שלכתחילה צריך שאפילו בלילה יראו מתוכה גם כוכבי הלילה. וי"א שמותר לסכך בסכך עבה אע"פ שבלילה אינו רואה כוכבים, כיון שביום יש חורים וסדקים בכמה מקומות, והמיקל כדעה זו לא הפסיד, ובפרט כשיש לחוש שאם יעשה את הסכך דק יותר יכנס משם רוח וקור ויצטער מזה. וכתב הפמ"ג שאפשר שמספיק שרואים כוכבים רק במקום אחד בסוכה. ואם הסכך מעובה הרבה מאד עד שאין הגשם יכול לרדת לתוכה אפילו כשיורדים גשמים מרובים, יש להחמיר ולפסול משום גזירת בית, (ובזה כל שיש ד' טפחים יחד חשיב סכך פסול, ומ"מ אם נטל מקצת עובי הסכך מעליו, א"צ לנענע את הנשאר, אפילו אם הניחו בבת אחת), ומ"מ בדיעבד כאשר א"א ליטול חלק מהסכך מאיזה סיבה, יש לסמוך על המכשירים.

סיכוך דק מאד שיש בו הרבה אויר, אם אין ג' טפחים אויר במקום אחד ובין הכל צילתה מרובה מחמתה כשרה.

סכך שמקצתו למטה ומקצתו למעלה

(- מדובלל), אם אין ביניהם ג' טפחים כשר, אע"פ שכשהחמה מאירה באלכסון חמתה מרובה מצילתה, (כיון שכשהחמה באמצע הרקיע צילתה מרובה מחמתה), וכן אם יש ביניהם ג' טפחים אבל יש בכל קנה וקנה מהסכך שלמעלה רוחב טפח או יותר ומתחת יש חלל ברוחב טפח שמכוון כנגד הקנה העליון כך דקדק לכתוב הרמ"א, דס"ל שאף אם העליון יותר מטפח די בחלל טפח, ומהשו"ע משמע שצריך שהחלל יהיה ברוחב הסכך העליון, רואים כאילו הסכך שלמעלה נמצא למטה ונסתם החלל, וכשר אע"פ שכשהחמה מאירה באלכסון חמתה מרובה מצילתה וכנ"ל.

עוד מדיני הסיכוך

סכך הבולט מאחורי הסוכה, אם יש באותו מקום שיעור סוכה של ז' על ז' טפחים וצילתה מרובה מחמתה וג' דפנות, כשר אע"פ שניכר שהדופן האמצעי נעשה עבור החלק הפנימי של הסוכה ולא עבור החלק החיצוני (כגון שראה שמספיקה לו סוכה קטנה יותר ולכן הכניס את הדופן האמצעי יותר בפנים), והסכימו האחרונים שזה כשר אפילו אם המחיצה הזו מועילה רק מדין לבוד.

ואם הסכך בולט לצד הפרוץ ודופן אחת ממשיכה לשם, מקום זה כשר אע"פ שהדופן שכנגדה היא יותר מז' טפחים, ולא אמרינן שגילה דעתו בזה שכוונתו לעשות סוכה רק בחלק שבין שני הדפנות, (דאם דופן אחת היא רק ז' טפחים פשיטא שכל מה שכנגד הדופן השניה כשר, דזה הכשר סוכה לכתחילה).

סיכך בשפודים הפסולים לסיכוך (כגון שהם של ברזל שהם פסולים לכו"ע), אבל אין בהם כדי לפסול את הסוכה, (והיינו שאין שם שיפוד ברוחב ד' טפחים וגם אין כמה שיפודים מונחים באופן שביחד הם ד' טפחים), אם רוחב הרווח שבין השפודים שוה לרוחב השיפודים ונתן שם סכך כשר, פסול, מפני שא"א לצמצם ולמלא את כל החלל בסכך כשר (דאם היה אפשר היה כשר דקיימא לן פרוץ כעומד מותר), ונמצא שהסכך הפסול מרובה על הסכך הכשר, אבל אם הסכך הכשר רחב יותר מהשיפודים, או שהשיפודים נתונים שתי והסכך הכשר ערב או איפכא, והיינו שדחק את הסכך הכשר בין השפודים, כשר, מפני שאז מתמלא כל האויר בסכך כשר, וא"צ להניח את הסכך ע"ג השפודים, מפני שא"צ שיהיה הרוב סכך כשר, ובמחצה סגי. וכל זה בסוכה גדולה, אבל בסוכה ז' על ז' טפחים צריך שלא יהיה מהשיפודים ג' טפחים במקום אחד, דבסוכה קטנה סכך פסול פוסל בג' טפחים.

קרשי התקרה שאין עליהם מעזיבה (-טיט ואבנים), וכ"ש אם היה מעזיבה וסילקה משם, והוא רוצה להכשיר את קרשי התקרה לסיכוך, די בזה שיסיר את כל המסמרים לשם סוכה (- פקפוק), והוי כאילו הניח את כל הקרשים לשם סוכה (כ"כ הרא"ש והטור, ורש"י והרמב"ם והרע"ב והאור זרוע כתבו שצריך לעקור את הקרשים ממקומם עם המסמרים, ומשמע שצריך לנענע את כל הקרשים), וכן אם נטל נסר מבין כל שני נסרים (נוטל אחת מבינתיים) ונתן במקומו סכך כשר, הסוכה כשרה, והיינו כשיש באמצע הסוכה שני פסלים (-סכך כשר כשיעור ב' נסרים), ואין ביניהם לדופן ד' אמות, דאז הסכך הכשר בשיעור הכשר סוכה מכשיר את הסוכה מדין דופן עקומה, אבל אם אין באמצע שני פסלים הרי קיימא לן שסכך פסול ד' טפחים פוסל באמצע הסוכה בד' טפחים. אכן הב"ח כתב שאם נותן סכך כשר בין הנסרים כשר, וכדלהלן. הוכשרו גם הנסרים לסיכוך. וכתב השו"ע שמועיל סכך פסול שנמצא באמצע הסוכה ויש בסוכה ז' על ז' טפחים של סכך כשר, אם הסכך הפסול רחב ד' טפחים והוא לכל אורך הסוכה, הסוכה פסולה (אם יש לה רק ג' דפנות) אפילו אם הסכך פסול רק מדרבנן, כיון שכל צד נחשב לסוכה בפני עצמה שאין לה אלא ב' דפנות, אבל בפחות מד' טפחים כשרה, ומותר לישן גם מתחת לסכך הפסול, וי"א שאף שהסוכה כשרה בפחות מד' טפחים, אין לישן תחת סכך פסול אלא בפחות מג' טפחים, ויש להחמיר בזה לכתחילה. ואם בצד אחד יש ג' דפנות ושיעור סוכה ז' על ז' טפחים, אותו צד כשר אף שבאמצע יש סכך פסול בשיעור הפוסל, והצד השני פסול שהרי אין לו ג' דפנות. ואם סוף הסכך הפסול אינו רחוק ד' אמות מהדופן שבצד השני, אותו צד כשר מטעם דופן עקומה, וגם החלק השני כשר אם יש בו הכשר סוכה, דלגבי אותו חלק לא אומרים דופן עקומה. הוא מדאורייתא. ואם הסכך הפסול נמצא בצידי הסוכה אינו פוסל אלא בד' אמות, דבפחות מכך אנו רואים כאילו הכותל נעקם והסכך הפסול הוא חלק מהכותל (דופן עקומה), ולכן בית שנפחת חלק מהגג שבאמצע הבית וסיכך במקום הפחת, והתקרה שנשארה בין הסכך הכשר לכתלים היא פחות מד' אמות, כשרה. אמנם אין ישנים מתחת הסכך הפסול שבצדדים כל זמן שיש בו ד' טפחים, ואפשר שגם אם שלשה טפחים הם בתוך הסוכה ועוד טפח נמצא מחוץ לסוכה, אסור לישן תחתיו. ואם הניח נסר רחב ד' טפחים בפתח הסוכה, ונסר זה נמצא ג' טפחים בתוך הסוכה וטפח אחד בחוץ, אם ננכה ד' טפחים אלו אין בסוכה ז' על ז' טפחים כשיעור סוכה, הסוכה פסולה. ועיין לקמן בדין אויר, מה שנתבאר שם לענין סכך פסול שאינו לאורך כל הסוכה.

ואין למקום הסכך הכשר שיעור סוכה וג' דפנות כדין, אותו מקום שיש בו סכך כשר, והחלק החיצון פסול, ולא אומרים דופן עקומה אלא בסכך פסול ולא באויר. ואם האויר (או סכך פסול ד' טפחים) נמצא לאורך כל הסוכה ואין למקום הסכך הכשר שיעור סוכה וג' דפנות, כל הסוכה פסולה, ואם הסכך הכשר שמשני צידי האויר (או הסכך הפסול) מחובר בצדדים, מצטרפים שני החלקים לשיעור הכשר סוכה, ובכהאי גוונא מקום הסכך הכשר כשר ומקום האויר (או הסכך הפסול) אין לישב תחתיו, ובביכורי יעקב מפקפק על מה שמצרפים את שני החלקים לשיעור הכשר סוכה. ואם האויר הוא פחות מג' טפחים אינו פוסל, ואף מצטרף בנוטל אחת מבינתיים, ואף מצטרף להשלים שיעור סוכה דאמרינן לבוד והוי כסתום, אבל אין ישנים ואוכלים תחתיו (והא דנקט שינה בכל מקום משום ששינה אסורה אפילו עראי, משא"כ באכילה), אם האויר הוא לאורך כל הסוכה, או שיש בו כדי לעמוד ראשו ורובו, ובר"ן איתא ראשו או רובו וכן לא משמע בריטב"א, ומשמע בגמרא שדין אין ישנים תחתיו הוא מדאורייתא.

סכך פסול ואויר הסמוכים זה לזה ואין בכל אחד בפני עצמו שיעור הפוסל, אינם מצטרפים זה לזה, ולכן סוכה שיש בה אויר ג' טפחים אפשר למעטו אפילו בסכך פסול, וכן סכך פסול ד' טפחים אפשר למעטו בין בקנים בין באויר. אמנם אם אין בסוכה אלא ז' על ז' טפחים, אויר וסכך פסול מצטרפים לפסול.

שני סככים פסולים שיש אויר ביניהם אם בכל אחד יש ב' טפחים והאויר הוא פחות מג' טפחים, יש להסתפק אם הם מצטרפים לפסול את הסוכה, ולכן אם אפשר לתקן יתקן, ואם א"א לתקן ואין לו סוכה אחרת ישב בה ולא יברך. ואם אין בשניהם יחד ד' טפחים אלא רק בצירוף האויר, לא אמרינן שיהא כסתום מחמת לבוד, דלא אמרינן לבוד להחמיר והיינו לומר שנחשב כאילו האויר הוא כסתום בסכך פסול. וכתב הרמ"א שי"א שאם הטפח לא יהיה אויר, אלא אם הטפח סמוך לארץ יעשה דופן טפח זקוף, ואם הטפח הוא למעלה יעשה סכך טפח שאינו משופע, וכן במה שהובא לעיל מהמ"א שאם יש טפח פחות מג' טפחים סמוך לגג לא מהני, וכתב הבה"ל שראוי לחוש לדעת הי"א. עוד כתב הרמ"א שצריך שהדפנות שמעל גובה י' טפחים יהיו מדבר הכשר לסיכוך, שהרי הם הסכך, ואם כל הדפנות מדבר שמסככים בו, מותר לישן אפילו מתחת הדפנות.

כשיש פלוגתא דרבוותא אם הסוכה כשרה, אם הפסול הוא בדאורייתא אזלינן לחומרא, ואם אין לו סוכה אחרת יאכל שם בלי ברכה, ואם המחלוקת היא בדרבנן, אם יש לו סוכה אחרת ראוי להחמיר ללכת לאכול שם, ואם אין לו סוכה אחרת יוצא בה ידי חובתו ומברך עליה, וצ"ע קצת.