סימן תרל"ט

דיני ישיבת הסוכה

מי שיכול לעשות סוכה רק מעבר לנהר, יש מקילים לעבור לשם בספינה קטנה ע"י נכרי, אבל הרבה מחמירים בזה.

כתיב "בסכת תשבו שבעת ימים" ודרשו חכמים "תשבו" כעין תדורו, והיינו שיעשה את הסוכה למקום מגוריו העיקרי, ולא יעשה מחוץ לסוכה דברים שדרך לעשותם רק בביתו. ולהלן יבוארו מה חייבים לעשות בסוכה, ומה מותר לעשות מחוץ לסוכה, ודיני כבוד הסוכה.

מצות ישיבה בסוכה היינו שיהיה אוכל ושותה וישן ומטייל ומדבר עם חבירו ודר בסוכה כל ז' הימים בין ביום בין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה. ועיין בסימן תרס"ח מה הדין בחו"ל ביום השמיני.

ראוי לדבר בסוכה רק דיבורי קדושה ותורה, ולמעט מלדבר בה דברי חול, מפני שקדושתה גדולה מאד, וכ"ש שיהיה זהיר מלדבר שם לשון הרע ורכילות ושאר דיבורים האסורים, ומ"מ כשהוא צריך לדבר מענייני עסק לא יצא מהסוכה, כדי שלא יפסיד המצוה לשבת בסוכה.

קביעת דירתו בסוכה- כל ז' הימים אדם עושה ביתו עראי וסוכתו קבע, ויכניס לסוכה את הכלים והמצעים הנאים.

הכנסת כלים לסוכה וכבוד הסוכה- יכניס לסוכה כלי שתיה כגון אשישות וכוסות, אפילו אם הם מחרס ואפילו לאחר השתיה, אבל כלי אכילה לאחר האכילה כגון קערות וקדירות יניח מחוץ לסוכה (ומ"מ אם הכניסם לסוכה או שעשה בסוכה תשמיש בזוי, אין הסוכה נפסלת בכך, ומ"מ נכון לכתחילה להחמיר בזה משום שיש פוסלים), ויש מחמירים שלא להכניס קדירה אף קודם אכילה, והעולם נזהרים בזה, ומי שדרכו בכל השנה לערות מהקדירה לקערה בבית החיצון בודאי צריך להזהר בזה, ומ"מ מי שאין לו כלי והוא צריך לאכול מן הקדירה מותר להכניסה. ואין להכניס לסוכה כלים שמשהים בהם קמח ועריבות שלשים בהם וכלים של בשמים שאין דרך להחזיק בדירתו אלא בבית החיצון, וכן כד או דלי ששואבים בו מים מהנהר אחרי ששתה מהם, וכן כל דבר שאין דרכו להיות בחדר המגורים שלו. ואין לעשות בסוכה שום תשמיש בזוי כגון שטיפת קערות, כדי שלא יהיו המצוות בזויות עליו, ובשטיפת כוסות ליכא מי שיחמיר קפידא, ואסור להשתין בסוכה אפילו בכלי, אע"פ שעושה כן בביתו ותשה"מ מותר בסוכה, דאינו תשמיש בזוי, דהוא בכלל תשבו כעין תדורו, וגם הוא קיום מצוה.

הכנסת מנורה לסוכה- אם הסוכה גדולה יכניס את המנורה לסוכה, אמנם המנהג שלא להכניס נר של חרס לסוכה, וכן מקידה של חרס ואפילו חדשה אין כדאי כ"כ להכניסה לסוכה, ואם היא מצופה בקוניא מותר כמו כלי זכוכית. ואם הסוכה קטנה והיינו בשיעור שיש חשש שהנר יגרום לשריפה צריך להניח את המנורה מחוץ לסוכה כגון בחלון הבית הצמוד לסוכה, אפילו אם היא מזהב, גזירה שמא יפחד ויצא מן הסוכה, וי"א שחששו חכמים שהסוכה תישרף ותתבטל מצות סוכה. ואם מטבעו הוא מצטער לאכול שלא במקום הנר יש להקל להכניס את הנר לעששית או למנורה ולהכניסם לסוכה, אם לא שהסוכה נמוכה מאד ויש חשש שהאש תתקרב לסכך.

שינה מחוץ לסוכה- אסור לישן מחוץ לסוכה אפילו שינת עראי, דלפעמים זה מספיק לאדם והוי ליה קבע, ואפילו להניח ראשו בין ברכיו שישתקע בשינה אסור. ואפשר שפחות מכדי הילוך מאה אמה אף עראי לא חשיב. ומי שנאנס וישן מחוץ לסוכה, צריך ללכת לסוכה מיד כשיתעורר.

אכילה מחוץ לסוכה- מותר לאכול אכילת עראי מחוץ לסוכה, ואפילו תלמיד חכם אם רוצה שלא להחמיר על עצמו רשאי ולא הוי כמי שאינו מדקדק במצוות, ואכילת עראי היינו כביצה פת, (אבל מעט יותר מכביצה חשיב קבע אפילו אם אכלו דרך עראי), וכן מותר לטעום את התבשיל מחוץ לסוכה אפילו כמה פעמים ואפי' לבלוע, ומותר לשתות מים או לאכול פירות מחוץ לסוכה, ואפילו לקבוע על פירות או בשר ודגים וגבינה ושאר מיני מאכל מותר, אבל תבשיל העשוי מה' מיני דגן, לדעת השו"ע אם קובע עליו, והיינו שאוכלו בחבורה או בשיעור חשוב שקובע סעודתו בזה (וכתב המאמר מרדכי שהדבר תלוי בו, אע"פ שאין דרך בני אדם לקבוע סעודה על שיעור זה), צריך סוכה מדינא ויברך לישב בסוכה, ודעת המ"א שדינו ממש כמו פת שכבר במעט יותר מכביצה חייב בסוכה, אכן דעת האחרונים שלא לברך לישב בסוכה בלא קביעות סעודה. והסכימו כמה אחרונים שנכון להחמיר שלא לקבוע סעודה לאכילת בשר ודגים וגבינה מחוץ לסוכה ומ"מ אף בקביעות לא יברך, אבל שלא בקביעות אין להחמיר כלל. והח"א מחמיר בזה גם לענין פירות בקביעות, והמ"ב לא העתיקו מפני שבדרך החיים ובשע"ת בשם הגינת ורדים מקילים בזה.

שתיה מחוץ לסוכה- מותר לשתות מים מחוץ לסוכה, ולענין יין דעת הרמ"א שדינו כפירות שאפילו בקבע סעודה עליו אינו חייב בסוכה, וכמה אחרונים מפקפקים בזה ודעתם שאם שותה יין בקביעות חייב בסוכה, ובפרט אם קבעו לשתות בחבורה בודאי הוי קבע גמור, ומ"מ לענין ברכה הסכימו כמה אחרונים שלא לברך. וראוי ונכון לכתחילה שלא לשתות בקבע אפילו שאר משקין כמו מי דבש ושיכר אלא בתוך הסעודה, או שעכ"פ יאכל מתחילה פת יותר מכביצה, או שאר תבשיל העשוי מה' מינים אם קובע סעודתו על זה, ויברך לישב בסוכה, ויוצא לכל הדעות. ובשעה"צ (ס"ק ל"ג) מביא מחלוקת מה הדין לענין קפה). והא דאיתא בגמרא אוכלים ושותים בסוכה, היינו לאחר האכילה שדרך לשתות צריך לשתות בסוכה מפני שזה נכלל בסעודה, ואפשר לפי זה שגם מים בתוך הסעודה אין קפידא, ואסור להשתין בסוכה אפילו בכלי, אע"פ שעושה כן בביתו ותשה"מ מותר בסוכה, דאינו תשמיש בזוי, דהוא בכלל תשבו כעין תדורו, וגם הוא קיום מצוה.

ברכת לישב בסוכה על פת הבאה בכיסנין- האוכל פת הבאה בכיסנין יחד עם קפה או בלי קפה אבל קבע עליו סעודה, אף שאינו מברך המוציא כיון שאוכל פחות משיעור שדרך לקבוע עליו סעודה, צריך לאכול זאת בסוכה ולברך לישב בסוכה. ואם לא קבע סעודה אבל אכל יותר מכביצה, יש דעות בין האחרונים אם צריך לברך לישב בסוכה, ובשערי תשובה כתב שאם אוכל זאת בשבת ויו"ט בבוקר אחרי הקידוש במקום לאכול סעודה לכו"ע יכול לברך, ובחול אין כדאי לברך דספק ברכות להקל, אכן מנהג העולם לברך גם בחול, וכדי להנצל מחשש ברכה לבטלה יראה שלא לצאת מיד אחרי אכילתו אלא ישאר לשבת שם זמן מה, ויכוין בברכתו על האכילה והישיבה.

פטור משינה בסוכה מחמת צינה או מחמת שאינו יכול להיות שם עם אשתו- כתב הרמ"א שמה שנוהגים שאין ישנים בסוכה אלא רק המדקדקים במצוות, י"א משום צינה, דיש צער לא לישן במקומות הקרים, (ומי שאין לו כרים וכסתות כראוי ויש צינה אין לו להחמיר לישן בסוכה), והרמ"א מבאר המנהג שמצות סוכה היא איש ואשתו כדרך שהוא דר בביתו כל השנה, ובמקום שאינו יכול לישן עם אשתו כגון שאין להם סוכה מיוחדת פטור, וטוב להחמיר להיות שם עם אשתו כמו בביתו אם אפשר שתהיה לו סוכה מיוחדת. עכ"ד. וכתב המ"ב שהגר"א והמ"א סוברים שגם מי שאינו יכול לישן בסוכה עם אשתו חייב בסוכה, והמ"א מלמד זכות על העולם דחשיב מצטער כשאינו יכול להיות שם עם אשתו, אמנם לפי זה אם אינו מצטער כגון שלא אוכל בזמן עונה חייב לישן בסוכה ומשמע מכמה אחרונים שמי שאינו יכול לישן בסוכה עם אשתו לא יבטל זמן עונה ול"ט, ואינו חייב לחזור לסוכתו לאחר תשה"מ אלא ישן בביתו עד עמוד השחר.

בליל יו"ט ראשון חובה לאכול בסוכה לפחות כזית פת, ואע"פ שבשאר הימים אין חייבים לאכול בסוכה אא"כ אוכל יותר מכביצה פת, אפילו בשבת ויו"ט שחייבים לאכול כזית פת (ולא בעינן יותר מכביצה אלא למצוה בעלמא, ובדיעבד סגי בכזית), מ"מ בליל יו"ט ראשון של סוכות אסור לאכול מחוץ לסוכה אפילו כזית, ומשו"ה אם אכל כזית בסוכה יצא יד"ח ומברך עליו לישב בסוכה, אמנם אם יש לו יותר בודאי נכון שיאכל יותר מכביצה, די"א שזה השיעור, (ואם כבר קיים מצות אכילה בסוכה, יכול לאכול כביצה מחוץ לסוכה). וצריך לאכול את הכזית בכדי אכילת פרס, ולא יאכל מיני תרגימא או פת כיסנין אלא פת גמורה, מפני שזה ספק דאורייתא, וכן לא יאכל עד שיהיה ודאי לילה, ואם אכל בבין השמשות יחזור ויאכל משתחשך אך לא יחזור לברך לישב בסוכה, ובלילה השני בחו"ל יכול לאכול בבין השמשות, (וע"ע בה"ל אם יכול לעשות קידוש מבעוד יום קצת על היין, והמוציא ולישב בסוכה בלילה). ויאכל לפני חצות, ובדיעבד אם לא אכל לפני חצות יאכל אחרי חצות, אך לא יברך אז לישב בסוכה אא"כ אוכל יותר מכביצה. וכתב הרמ"א שלא יאכל בערב יו"ט מחצות ואילך כדי שיאכל בסוכה לתאבון, והאחרונים הסכימו שרק מתחילת שעה רביעית שאחרי חצות אסור, ובסימן תע"א מבואר פרטי הדינים בזה.

לדעת הגר"א שבפסח מצוה לאכול מצה כל ז' ימי הפסח, אלא שהמצות עשה היא רק בערב ואח"כ המצוות בזויות עליו, ובשטיפת כוסות ליכא מי שיחמיר קפידא, ואסור להשתין בסוכה אפילו בכלי, אע"פ שעושה כן בביתו ותשה"מ מותר בסוכה, דאינו תשמיש בזוי, דהוא בכלל תשבו כעין תדורו, וגם הוא קיום מצוה.

לימוד תורה בסוכה- כל ז' הימים לומד בתוך הסוכה, וכשמבין ומדקדק במה שלומד ויותר טוב לו ללמוד בבית, יכול ללמוד בבית, והכל לפי הענין היכן דעתו מיושבת יותר, ואם יש לו טורח להביא לסוכה את כל הספרים אפשר דפטור, אכן אם יש לו מקום להניחם שם בכל ימי החג חייב, דאין זה טורח.

תפילה בסוכה- המתפלל יתפלל בסוכה או בבית במקום שיש לו יותר מנוחה להתפלל בכונה, ואם יש בית הכנסת בעירו ילך לבית הכנסת, שהרי בכל השנה מניח ביתו ומתפלל בבית הכנסת.

הבדלה יעשה בסוכה כמו שעושה בביתו בכל השנה, ומי שרגיל כל השנה לשמוע הבדלה בבית הכנסת, יכול לעשות כך גם בסוכות.

פטור מצטער בירידת גשם וכדומה

המצטער בישיבתו בסוכה פטור מן הסוכה, ועל כן אם יורד גשם מותר לצאת מהסוכה ולאכול ולישן בבית, ולהלן יבואר מתי יכול לצאת מן הסוכה מחמת גשם, מתי צריך לחזור לסוכה לאחר הפסקת הגשם, ומה יעשה בלילה הראשון אם יורד גשם. ובסימן תר"מ יבוארו עוד מדיני מצטער.

פטור מצטער- אם יש בסוכה שרב או יתושים והאדם מצטער מכך יכול ללכת לביתו. וכן אם המאכל מתקלקל מחמת השרב או היתושים, או שקר מאד והמאכלים השמנים נקרשים לפניו או שהאדם עצמו מצטער מכך, יכול לאכול בבית, אמנם לפני שהגיע לאכילת המאכלים הנקרשים צריך לאכול בסוכה, וא"צ לחזור עד שיגמור סעודתו, אפילו אם אח"כ מאכלים שאינם נקרשים, אמנם אם יכול לסדר בלא טורח גדול שהמאכל לא יקרש, כגון להניחו בתוך קערה עם מים חמים, צריך לעשות כך ואינו פטור מסוכה. ואם מנשבת רוח לתוך הסוכה ועי"ז נושרים קיסמים מהסכך לתוך המאכל, אם הוא איסטניס שאנינא דעתיה יכול לצאת מן הסוכה, ומשמע שאם אין דעתו אנינא וצ"ע למה לא נחשב מצטער במה שצריך להוציא את הקיסמים מהמאכל, ואולי דווקא כשנושרים מעט קיסמים צריך שתהא אנינא דעתיה.

מתי יצא מן הסוכה מחמת הגשמים- ירדו גשמים יכול לפנות את הסוכה אם ירדו בשיעור שאם יפלו לתוך התבשיל יפסל, ואפילו תבשיל של פול שמתקלקל מהר ע"י מעט מים, ואף אם אין לפניו תבשיל ישער בשיעור זה, ומי שאינו בקי בשיעור זה ישער מתי היה יוצא מהבית אם היו יורדים גשמים, ואם הטיפות לא יורדות במקום שהוא יושב שם, צריך לאכול בסוכה עד שירדו עליו ועל שולחנו, ואפשר שיכול לברך לישב בסוכה, אך אם הוא איסטניס ומצטער בזה יכול לצאת ועכ"פ לא יברך. ולענין שינה א"צ לשער בכדי שיתקלקל התבשיל, דבגשמים מועטים זה צער לישן שם.

ירדו גשמים בלילה הראשון, דעת הרמ"א שצריך לאכול כזית אף אם יורדים גשמים, דס"ל שבלילה הראשון גם מצטער חייב בסוכה. ויקדש בסוכה ויברך שהחיינו ויאכל כזית בסוכה, ואת שאר הסעודה יאכל בביתו, (וזה עדיף מאשר לקדש ולברך שהחיינו ולאכול בבית ובסיום הסעודה לאכול כזית בסוכה, מפני שאז יצטרך לאכול שוב כזית ויברך לישב בסוכה, אבל לא יחזור על הקידוש וברכת שהחיינו). וי"א שאפילו בלילה הראשון מצטער פטור, ועל כן הכריעו כמה אחרונים שאף שמחויב לאכול בסוכה מחמת ספק לא יברך לישב בסוכה, דספק ברכות להקל, עוד כתבו שראוי להמתין עד חצות הלילה פן יעבור הגשם שאז יוכל לברך ולאכול ולקיים את המצוה לכו"ע, ולא ימתין יותר מחצות, דגם זמן אכילת סעודה ראשונה לכתחילה הוא עד חצות. ואם הוא מצטער ברעב או בשינה ע"י המתנתו אין לו להמתין, ואם יש אצלו אורחים עניים אפשר שיש איסור להמתין. ויש אחרונים שכתבו שאין להמתין כ"כ מלאכול הוא ובני ביתו, דאין מניעת שמחת יו"ט יותר מזה, אלא ימתין כשעה או שתים, ואם לא פסקו יעשה קידוש בסוכה ויאכל בביתו כנ"ל. ואם פסקו הגשמים צריך לחזור ולאכול מעט יותר מכביצה בסוכה ולברך לישב בסוכה (אבל אם אוכל כביצה או פחות אינו יכול לברך לישב בסוכה), אפילו אם כבר בירך ברהמ"ז ואפילו אחר חצות, אמנם אם כבר שכב א"צ לקום ממיטתו. ובחיי אדם כתב שראוי להמתין כל הלילה שאם יפסקו הגשמים יאכל בסוכה, וכעין זה איתא במעשה רב, אכן הגר"א לשיטתו שפסק כהתוס' שמצטער פטור גם בלילה הראשון, ומה שכתב שאסור לישן הינו באינו מצטער, וצ"ע. ובלילה השני בחו"ל יקדש בביתו ויברך שהחיינו על היום ויאכל סעודתו, ובסיום סעודתו יאכל כזית בסוכה אבל לא יברך לישב בסוכה, ויסמוך על ברכת שהחיינו על הסוכה שבירך בלילה הראשון, ולכתחילה טוב להמתין גם בלילה השני מעט עד שיפסקו הגשמים, ומי שאינו רוצה להחמיר בזה אין לדקדק עליו, ואם אכל בביתו ובסוף הסעודה אכל כזית בסוכה ואח"כ פסקו הגשמים, צריך להכנס ולאכול בסוכה יותר מכביצה ולברך לישב בסוכה.

מתי צריך לחזור לסוכה כשפסקו הגשמים- לכו"ע היה אוכל בסוכה וירדו גשמים ונכנס לביתו ופסקו הגשמים, אם עדיין לא ישב לאכול בביתו צריך לחזור לסוכה, ואם ישב לאכול בביתו, או ואוכל שם, ועיין בשער הציון שדן האם ביוצא באמצע שלחנו להתפלל מנחה או מעריב ובדעתו לחזור מיד לסוכתו אין חייב לחזור ולברך), אבל אם יצא לעשות צרכיו או להביא איזה דבר לסוכה והיה בדעתו לחזור מיד א"צ לחזור ולברך אפי' בשעת אכילה שני', ולפי זה אפילו אם עשה כך כל ז' הימים מברך רק פעם אחת. וי"א שמי שאינו יכול לישן בסוכה עם אשתו לא יבטל זמן עונה ול"ט, ואינו חייב לחזור לסוכתו לאחר תשה"מ אלא ישן בביתו עד עמוד השחר.

מי שהולך לסוכת חבירו באמצע האכילה, לדעת המ"א ההליכה היא הפסק, ואם אוכל שם דבר שאסור לאכול מחוץ לסוכה צריך לחזור ולברך, אע"פ שהיה בדעתו מתחילה ללכת לשם ולחזור מיד, אבל דעת כמה אחרונים (בסימן ח') למ"א שהליכה אינה הפסק, וא"כ אם היה בדעתו ללכת א"צ לברך, וספק ברכות להקל. ובבית מאיר משמע שאין איסור אפילו אם מתחילה לא היה בדעתו ללכת לשם א"צ לברך, אך כיון שיש עוד דעות בזה אין כדאי לצאת באמצע הסעודה. ודעת החיי אדם שבסוכת חבירו צריך לברך לכו"ע אע"פ שאינו אוכל שם, כיון שאין דרך לקבוע שם סעודה, (ודלא כמו שנפסק במ"ב כדעת הגר"ז) אמנם כל זה דווקא כשרוצה לשבת שם, אבל בנכנס לגבות חובו וכדומה שאין לו נ"מ אם זה סוכה בית או חוץ, לכו"ע א"צ לברך.

אם שכח לברך לישב בסוכה עד שהתחיל לאכול, יברך אפילו אחרי ברכת המזון, מפני שגם הישיבה היא מצוה, ואם עדיין לא בירך ברכת המזון יברך בזה.

ברכת לישב בסוכה

מי חייב בסוכה

נשים פטורות מן הסוכה מפני שזו מצות עשה שהזמן גרמא, וכן עבד דינו כאשה. וכתב המ"ב שאם הם רוצות לשבת בסוכה נהגו לברך, אבל אחרים לא יברכו בשבילן אפילו אינן יודעות לברך בעצמן, אא"כ אותם אחרים מברכים בשביל עצמם. ומי שחציו עבד וחציו בן חורין חייב בסוכה.

טומטום ואנדרוגינוס חייבים בסוכה מספק, ומ"מ לא יברכו, ואם הם רוצים לברך הרשות בידם.

קטן פטור מן הסוכה, ואם אינו צריך לאמו והיינו כבן חמש או שש כל חד לפום חורפיה (-בן חמש בחריף ובן שש באינו חריף, ולדעה זו אין נ"מ אם אביו בעיר או לא. והגר"א כתב שמה שכתוב בשו"ע בן חמש הוא טעות סופר), חייב בסוכה מדברי סופרים כדי לחנכו במצוות. ואם אין לו אב, י"א שאמו ובי"ד חייבים לחנכו, ולכו"ע אסור אפילו לאדם אחר להאכילו בידים (והיינו לתת לתוך פיו או לצוות עליו לאכול, אבל במניח לפניו והוא אוכל מעצמו ליכא איסורא, ואביו חייב מדין חינוך למנוע אותו מלאכול מחוץ לסוכה) מחוץ לסוכה. ודעת כמה אחרונים שמבן חמש ולמעלה אם אביו בעיר שאינו צריך אז כ"כ לאמו, חייב אביו לחנכו בסוכה אפילו אם אינו חריף. ואם אביו כל השנה אינו בעיר והוא מורגל עם אמו, אפילו אם הוא בא בסוכות לביתו שיעורו משש שנים ומעלה.

פטור מצטער

כפי שנתבאר בסימן הקודם המצטער בישיבתו בסוכה פטור מן הסוכה, דכתיב "תשבו" כעין תדורו, והיינו שמי שנמצא במצב שהוא היה הולך למקום אחר