סימן תרל"ו

עשית הסוכה לשם חג

סוכה ישנה והיינו שהניח את הסכך לפני שלושים יום קודם החג או אפילו בתחילת השנה כשרה, אפי' לא הניחה לשם חג כיון שהניחה לשם צל, ומצוה לכתחילה לחדש בה דבר לשם החג כדי שלא יבואו להתיר אפילו אם עשאה מתחילה לשם דירה, (וכ"ש שבסוכות גנב"ך ורקב"ש האמורים בסימן תרל"ה מצוה לחדש בהם דבר לשם החג). ומספיק להניח מעט סכך טפח על טפח מרובע במקום אחד (כ"כ המ"א, ולאפוקי אם עשה אורך יותר מטפח ורוחב פחות מטפח, והא"ר מצדד שזה כן מועיל), ואם מניח לכל אורך או רוחב הסוכה, האם מותר לקנות סכך מנכרי או שחוששים שהקרקע שממנה נקטף הסכך גזולה מישראל. ואם עשה את הסוכה לשם חג, אפילו עשאה בתחילת השנה לאחר חג הסוכות הקודם א"צ לחדש בה דבר, ובתוך ל' יום לסוכות בסתמא הסוכה נעשית לשם חג, כיון שאז שואלים בהלכות החג. ובדפנות לכו"ע אין דין של סוכה ישנה וא"צ לחדש בהם דבר. וסוכה שצריכה חידוש, אם יש בה ג' דפנות אין עשית הדופן הרביעית נחשבת חידוש, אבל אם עשה בה את הדופן השלישית ודאי מהני, כיון שבלעדיה לא היה יכול לקיים מצות סוכה. סוכה העומדת משנה לשנה צריך לחדש בה דבר בכל שנה, דאע"פ שנעשתה מתחילה לשם חג, אבל העשיה הראשונה התבטלה. בני יוצר קדירות שעושה את הקדירות בסוכה פנימית ומוכרם בחיצונה, בפנימית אינו יוצא ידי סוכה, שכיון שהיא דירתו של כל השנה אינו ניכר שדר בה לשם מצוה, ואם מגביה הסכך וחוזר ומניחו כשרה (וכן סוכה שעשאה לשם חג ואח"כ דר שם כל השנה, אין מספיק להסיר את הגג, אלא צריך להגביה את הסכך ולחזור ולהניחו לשם סוכה), אבל חידוש בעלמא אינו מועיל כיון שכל השנה הוא אוכל ושותה וישן שם בר"ן משמע שזה פסול מדאורייתא, דהתורה מיעטה בית העשוי לדירה, ולרש"י אפילו אם אנו יודעים שעשאה לצל אסור מדרבנן, ובחיצונה יוצא ידי חובה, וצריך לחדש בה דבר כיון שרק עשאה לשם צל ולא לשם סוכה.

דיני סוכה גזולה

כתיב "חג הסוכות תעשה לך" ללמד שאין יוצאים ידי חובה בסוכה גזולה, אמנם דין זה נאמר רק באופן שהישיבה בסוכה נחשב מעשה גזילה, לאפוקי אם גזל קרקע או המחובר לה גזול, דקרקע אינה נגזלת, שבזה אף שאין זה לכתחילה ואין מברכים על זה משום "בוצע ברך נאץ ד' ", מ"מ יצא בדיעבד. וכן היכא שגזל עצים ועשה מהם סוכה שחכמים תיקנו שא"צ להחזיר אלא דמיהם, יצא. ולהלן יבוארו דינים אלו, וכן יבואר האם מותר לעשות סוכה בקרקע של רבים, וכן האם מותר לקנות סכך מנכרי או שחוששים שהקרקע שממנה נקטף הסכך גזולה מישראל.

ישיבה בסוכת חבירו

המוציא את חבירו בכח מסוכתו וישב בה יצא, דקרקע אינה נגזלת, ולכתחילה לא ישב בסוכת חבירו שלא מדעתו (שמא בעל הסוכה מקפיד שלא יראה את אכילתו ועסקיו בלי ידיעתו), וכ"ש כשדעתו לגוזלה, וממילא אין נכון לברך עליה, וכן לא יעשה לכתחילה סוכה בקרקע חבירו, אבל מותר לשבת בסוכת חבירו בשעה שאינו שם, דניחא ליה לאיניש דליעבד מצוה בממוניה וודאי לא יקפיד, ואם יתכן שבעה"ב יבוא בזמן שהוא שם לא יכנס שלא מדעתו. ואם נטל רשות מאשתו של חבירו כשאינו בביתו, נראה דמהני, דמסתמא חבירו לא יקפיד על זה.

עשית סוכה ברה"ר

כתב הרמ"א שלכתחילה אין לעשות סוכה בקרקע של רבים, ובדיעבד יצא. וכתב המ"א שאף אם תאמר שכל ישראל מוחלים, הרי יש לנכרים חלק ברה"ר והם לא מוחלים, ולכן אסור לעשות סוכה ברה"ר, ואף שבדיעבד היא כשרה, מ"מ לא יברך עליה, ואם בירך הוי ברכה לבטלה, והא"ר ועוד אחרונים כתבו שאין זה ברכה לבטלה, וכן המאמר מרדכי מצדד להקל, ובשואל עכ"פ ומשיב כתב שהרחוב שלפני הבית הוא שלו ולא מיקרי רה"ר, ובפרט כשיש להם כתב הרשאה משר העיר לעשות עירובין וסוכות אין לפקפק בזה, והנוהגים להקל בזה אין למחות בידם, כי רבו המתירים. ואם באנו להחמיר שלא לעשות סמוך לפתח ביתו, יצא קלקול גדול, שיש שעושים את הסוכה מאחורי הבית במקום המיוחד ליפנות שם, ומצוי שאותו מקום אינו נקי, ואפילו אם ירצו לנקות עכשיו לא ברור שזה מועיל, דזה בכלל בית הכסא ישן, ועכ"פ צריך מדינא לבדוק את הכתלים של הבית שם, וטוב יותר לעשות סוכה ברה"ר ממש מאשר במקומות אלו.

סכך מעצים של נכרים

אין לקצוץ סכך לכתחילה מיער של נכרי אפי' מדעתו (כמבואר בסימן תרמ"ט), דשמא הנכרי גזל את הקרקע, וגזל אין עושים ממנו סוכה לכתחילה, ואין לברך עליו לישב בסוכה, אלא הנכרי יקצוץ וישראל יקנה את הסכך מהנכרי, וכשזה יוצא מרשות הקוצץ יש כאן יאוש ברשות הראשון ושינוי רשות ביד השני, וכן מהני היכא שישראל קצץ ונתן לחבירו. ואם אינו יכול לקחת מאחר, מותר לקצוץ ביו"ט אסור להקימה, ואפילו אם הרוח הפיל מעט בעצמו, ובלבד שיטול רשות מבעל הקרקע אפילו אם הוא נכרי, ואפשר שמותר לברך על סוכה זו במדינותינו שרוב הקרקעות שיש לנכרים ניתנו להם בדינא דמלכותא. ואם יש רשות בדינא דמלכותא לקחת עצים מיער זה, או שעצי היער הם