סימן תרל"ז

של שר העיר והוא נותן רשות לכל מי שירצה לקצוץ משם בחינם או בדמים, או שנכרי יש לו שדות ויערות מדין המלכות והוא נותן רשות לישראל לקצוץ, יכול ישראל לקוצצם בעצמו, אבל אין לקצוץ בלי רשות הנכרי שקיבלם מהמלכות, כיון שגזל נכרי אסור, ואף שהא"ר השאיר דינים אלו בצ"ע יש לסמוך להקל, כיון שאפשר לצרף לזה דעת ריא"ז בשלטי גיבורים ור"י שמתירים במקום שאין רוב ישראל. ונכרי שגנב עצים מיער פרטי, אף שהבעלים לא ידע מהגניבה, מותר לישראל לקנות ממנו את העצים, אבל אם היער שייך לממשלה, יש לעיין אם מותר.

הגוזל עצים ועושה מהם סוכה אף שמדאורייתא הסוכה פסולה, מפני שצריך לסתור את הסוכה ולהחזיר את העצים לבעלים, מ"מ אחרי שרבנן תיקנו כדי שירצו לעשות תשובה שא"צ אלא לשלם את שווי העצים (והפקר בי"ד הפקר), ממילא אע"פ שלא חיברם ולא שינה בהם כלום יצא ויכול לברך עליה, אא"כ אינו רוצה לשלם את דמי העצים. ואם הוא אומר לנגזל שיחזירם לו בעין אחרי סוכות, מסתבר שלא יצא. ואם אומר שישלם לו אלא שדוחהו מיום ליום יצא, כיון שהוא מן השבים. והא דאסרינן סוכה גזולה, זה שייך בין לענין הסכך בין לענין הדפנות, ולכן הלוקח קרשים לדפנות ללא רשות אפילו ע"מ להחזירם אחרי סוכות לא יצא, כיון שעכשיו זה גזילה, ואסור לברך על סוכה כזו. והשואל מחבירו קורות כדי להעמיד עליהם את הסכך, והשאילם לאחר, והשואל השני לא ישלם עליהם, י"ל שאינו יוצא בזה ידי חובתו, ואפילו לפוסקים דס"ל שאין מקפידים על מעמיד בסכך פסול, אפשר דבגזל חמיר טפי.

הגוזל סוכה העשויה בראש הספינה או העגלה, או ע"ג קרקע אם אינה מחוברת לקרקע וכ"ש אם היא על גלגלים, וישב בה לא יצא, שכיון שאינה מחוברת לקרקע הרי היא נגזלת, וכיון שלא טרח בה לבנותה אין כאן תקנת השבים וחייב להחזירה כמות שהיא. ומשמע במ"א שגם אחרים שישבו בה לא יצאו ידי חובה, והמ"ב נשאר בזה בצ"ע.

הבונה סוכה בקרקע חבירו, והבעלים של הקרקע הוציאו ממנה וישבו בה, לא יצאו ידי חובה, אף אם הבעלים השאיל לו גם את המקום.