סימן תר"מ
מחמת שהוא מצטער בביתו, פטור בכהאי גוונא מן הסוכה. ולהלן יבואר פטור חולה ומשמשיו, ועוד מקרים של פטור מצטער, ויבואר באיזה אופן נחשב מצטער ופטור ומתי אינו מצטער וחייב בסוכה, וכן יבואר החיוב לעשות את הסוכה במקום שלא יהיה לו צער בישיבתה.
חולים פטורים מן הסוכה, אפילו אם זה חולי שאין בו סכנה, ואפילו אם הוא חש בראשו או בעיניו וישיבת הסוכה קשה לו פטור. ומשמשי החולה פטורים מן הסוכה כיון שהם עוסקים במצוה, וי"א שאין המשמשים פטורים אלא כשהחולה נצרך להם, (ואם יש שני משמשים והחולה אינו צריך לשניהם יחד, צריך אחד לאכול בסוכה בזמן שימושו של השני), ובחולה שיש בו סכנה יש להקל אף בזמן שאין החולה צריך לו. ומי שמקיז דם בשביל הבריאות ואינו מרגיש שום חולי אלא הוא שמח ומרבה באכילה ושתיה חייב בסוכה, אבל אם הוא מקיז מחמת חולי פטור. והשותה משקה לשלשל והוא מתירא שהצינה תזיק לו פטור.
מצטער פטור מן הסוכה, (ועיין בסימן תרל"ט מה הדין לענין הלילה הראשון), אבל משמשיו אם הם רוצים לאכול או לישן חייבים להכנס לתוך הסוכה, ובמקום הדחק שהמשמש בשכר ובכל השנה הוא אוכל אותו בז' ימי המשתה ויושבים שם בסוכה א"צ לברך, אבל כשאוכלים בביתם חייבים בסוכה וצריכים לברך. לדעת המ"א צער החתן הוא שהחתן בוש לשמוח עם כלתו בסוכה שאין לה אלא ג' דפנות, ולדבריו בזמננו שעושים ד' דפנות לסוכה צריך לשבת בסוכה. אבל הא"ר מביא מהריא"ז שטעם הפטור הוא שזה צער לחתן לעשות את החופה במקום צר ודחוק, וברבינו ירוחם כתב שאינו יכול לשמוח עם כלתו במקום שאינו סגור, וגם באור זרוע כתב שצער החתן הוא שהסוכה אינה מרווחת ואין כל בני החופה יכולים להכנס לשם, ולטעמים אלה שייכים גם בסוכה של ד' דפנות.
סעודת מצוה- סעודת ברית מילה וכן הסעודה שאוכלים אצל היולדת חייבים לעשותם בסוכה, לא חשיב מצטער, מפני שדרך האדם לפעמים אפילו אם המקום צר וא"א לשמוח שם כ"כ, דסעודה זו אינה מצוה כסעודת חתן ודי להם בעשרה אנשים, ומשמע מהמ"א שאם אין מקום בסוכה לעשרה אנשים מותר לאכול מחוץ לסוכה, ולהגר"א שטעם החילוק הוא משום שאין זה מצוה דאורייתא גם באופן זה אסור מחוץ לסוכה, וכן מצדד הפמ"ג. ומ"מ בשמיני עצרת אפילו בחו"ל, אם רוצים יכולים לאכול סעודת ברית מילה בבית. ובסעודת אירוסין ופדיון הבן ובר מצוה וסיום וכדומה, פשיטא שצריך סוכה. ומי שיש לו סוכה קטנה מותר לבנות סוכה גדולה בחול המועד לצורך סעודת ברית מילה, מפני שזה לצורך המועד, וכיון שניכר שזה לצורך המועד מותר לבנות בפרהסיא.
שלוחי מצוה כגון ההולך להקביל פני רבו או ללמוד תורה או לפדיון שבוים וכדומה, פטורים מן הסוכה בין ביום בין בלילה, ואפילו בשעת חניתם ויש לפניהם סוכה בנויה, ואפילו אם הולכים רק ביום פטורים גם בלילה מפני שהם טרודים במחשבת המצוה ותיקונה. ודווקא כשצריך לטרוח אחר הסוכה, אבל אם הסוכה מזומנת לפניהם צריכים להכנס לסוכה לאכול ולישן שם, ואם לא יוכלו לישן שם טוב ויהיו יגעים למחר ולא יוכלו לקיים המצוה כראוי פטורים. ובתשובות כתב סופר מבואר שדווקא במצוה שכולה לד' ואין בה הנאה פטורים, אבל בהולך בשכר ועיקר הכונה היא להנאתו חייב בסוכה. ואם כוונתו לזה ולזה פטור. כי כמה אחרונים העתיקו להלכה את דברי הרמ"א.
הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום, ובזמן הליכתם א"צ להמתין מלאכול עד שיגיעו לסוכה (אם לא שתזדמן לפניהם סוכה בעת האוכל בלי טורח), ובלילה חייבים בסוכה אם הם נמצאים במקום ישוב, ואפילו אם אין באכסניא שלו סוכה חייב להשתדל למצוא יהודי שיש לו סוכה, ואם השתדל ולא מצא סוכה סביבותיו יכול לאכול וללון באותו מקום בלי סוכה, ואינו חייב לעשות סוכה חדשה, ומותר לצאת לדרך אפילו אם יודע שלא ימצא שם סוכה. וההולכים בלילה פטורים מן הסוכה וחיבים ביום. וכתב הבה"ל שהוא סתם כדעת הלבוש מפני שיש עוד אחרונים העומדים בשיטתו, ועיין פמ"ג. ואם בעה"ב עומד כאן ומבקש שיוציאו מבואר ראוי לומר את ברכת הסוכה בקול במשיכה ובניגון וכן משמע מדברי הרמ"א, ודעת המ"א שהפטור ביום הוא בגר"א שיכול להוציאו, אלא שכתבו האחרונים שאם יכול שאף כשהגיעו למלון פטורים מלטרוח לעשות שם סוכה כשאר ברכות הקידוש, וכן בשאר הברכות ירגיל לברך בעצמו אין כדאי שיברך עבורו. ודע שלדעת התוס' מה בעת האוכל, כיון שדעתם ללכת לאלתר, ובלילה חייבים לאומרם בקול רם, כי הקול מעורר את הכונה. שאין מברכים שהחיינו עבור אחרים הטעם הוא כיון שלא לעשות סוכה אפילו אצל נכרי אם יש ממה לעשות סוכה, מברכים לעשות סוכה, ולדבריהם ניחא למה בתקיעת שופר זמן ברכת לישב בסוכה בשאר הימים- כתב (ואפילו אם צריך להוציא על זה מעט מעות אפשר שצריך אפשר לברך שהחיינו עבור אחרים.
להשתדל על זה), אמנם אם בא לכפר סמוך לזמן האוכל השו"ע שבשאר ימים מברכים לישב בסוכה לפני א"צ להמתין לעשות סוכה כיון שהוא רוצה לאכול עכשיו. ברכת שהחיינו על ישיבת הסוכה- מי שלא אכל ברכת המוציא, אך כתבו השו"ע והרמ"א שהעולם ההולכים לכפרים לתבוע חובותיהם ואין להם בסוכה בלילה הראשון ובירך שהחיינו בביתו, נהגו לברך אחרי ברכת המוציא לפני הטעימה, סוכה באותם הכפרים, יחמירו על עצמם לשוב כשאוכל למחרת ביום בסוכה צריך לברך שהחיינו וכתב הרמ"א שבשבת ויו"ט שיש בהם קידוש לבתיהם בכל לילה לאכול בסוכה, ואע"פ שיש על הסוכה, כיון שהברכה הראשונה היתה רק על מברכים לאחר הקידוש, ובשבת ויו"ט בבוקר שאין להקל כשאינם מוצאים סוכה במקום שהם החג, ואם בירך בזמן עשית הסוכה א"צ לחזור בהם קידוש אלא ברכה בעלמא על הכוס, נחלקו נמצאים, מ"מ המחמיר תבוא עליו ברכה. אמנם ולברך שהחיינו על ישיבתה. האחרונים אם יברך אחרי ברכת המוציא, או קודם אם הוא שוהה במקום אחד ג' או ד' ימים חייב שיטעם מהכוס, ודעביד כמר עביד ודעביד כמר מדינא לעשות שם סוכה. עביד, ואם לא נוטל אז ידים אלא אוכל פת כיסנין, מצדד השערי תשובה שבזה לכו"ע יברך לישב בסוכה לפני שיטעם מן הכוס. ואם קידש בבית ואוכל בסוכה או איפכא, עיין בסימן רע"ג.
שומרי העיר מגייסות שצריכים להסתובב מסביב לעיר ואינם יכולים לעשות סוכה במקום אחד, השומרים ביום פטורים ביום וחייבים בלילה, והשומרים בלילה פטורים בלילה וחייבים ביום. ואם העיר מוקפת חומה והם שומרים רק בשערי העיר, אפשר שצריכים לעשות סוכה בשערי העיר. והשומרים מפני גניבות שדרכם לשמור ביום ובלילה, דינם כשומרי גינות ופרדסים שפטורים ביום ובלילה וכדלהלן. ושומרי החנויות שלנו שדרכם לשמור בלילה פטורים רק בלילה. והיושבים בחנות אע"פ שרגילים בדרך כלל לאכול בחנות צריכים לאכול בסוכה, ואם החנות רחוקה מביתם ואינם יכולים ללכת לאכול בביתם צריכים לעשות סוכה ליד החנות.
שומרי גינות ופרדסים פטורים בין ביום ובין בלילה, מפני שאם השומר יעשה סוכה ידע הגנב שהוא שם ויגנוב ממקום אחר, ועל כן שומר כרי שיכול להיות במקום אחד ולשמור את כל הכרי חייב לעשות שם סוכה ולשמור משם.
השומרים יין שלא יגעו בו נכרים ויאסרוהו, פטורים בין ביום בין בלילה, ואם היין נמצא בחצר ויכולים לעשות שם סוכה ולשומרו מתוך הסוכה (על פי האופנים המבוארים ביו"ד סימן קל"א) חייבים לעשות סוכה בחצר.
