סימן תרמ"א
ברכת שהחיינו על עשית הסוכה וישיבתה
ברכת שהחיינו על עשית הסוכה- אין מברכים על עשית הסוכה כיון שאין המצוה נגמרת עד שיושבים בה, אבל שהחיינו היה ראוי לברך כשעושה אותה לעצמו בתוך ל' יום לחג (אבל אף שכשעושה אותה לשם חג כשרה, מ"מ אין ראוי לברך עליה), כיון שהיא נעשית בכל שנה, ואפילו אם הוא מחדש בה דבר להכשירה כגון ע"י עשית דופן שלישית או נתינת הסכך היה ראוי לברך, (אמנם דבר שנעשה לכמה שנים כגון שופר ומגילה אין מברכים שהחיינו על עשיתם, ובנר חנוכה אין מברכים כיון שלא ניכר שעושים אותו לשם מצוה), אלא שאנו סומכים על ברכת שהחיינו שמברכים בקידוש שזה ברכה גם על מצות סוכה וגם על החג. ואם בירך בשעת עשיה, הפמ"ג מסתפק אם יחזור ויברך בזמן הקדוש, והברכי יוסף תלה דין זה במחלוקת ראשונים, וכתב שעל כן לא יברך דספק ברכות להקל.
ברכת שהחיינו עבור אחרים- משמע מהשו"ע שהעושה סוכה לאחרים רק בעה"ב יכול לברך שהחיינו, כמ"ש המ"א, ועיין פמ"ג. ואם בעה"ב עומד כאן ומבקש שיוציאו בגר"א שיכול להוציאו, אלא שכתבו האחרונים שאם הוא בעצמו אין כדאי שיברך עבורו. ודע שלדעת התוס' שאין מברכים שהחיינו עבור אחרים הטעם הוא כיון שלא מברכים לעשות סוכה, ולדבריהם ניחא למה אפשר לברך שהחיינו עבור אחרים.
ברכת שהחיינו על ישיבת הסוכה- מי שלא אכל בסוכה בלילה הראשון ובירך שהחיינו בביתו, כשאוכל למחרת ביום בסוכה צריך לברך שהחיינו על הסוכה, כיון שהברכה הראשונה היתה רק על החג, ואם בירך בזמן עשית הסוכה א"צ לחזור בה ולברך שהחיינו על ישיבתה.
אם לא בירך שהחיינו בליל ט"ו יכול לברך כל שבעה אפילו בלי כוס, שהרי יכול לברך שהחיינו אפילו בשוק. ואם לא בירך שהחיינו בלילה השני מהמ"א משמע שלא יברך כל שבעה, והבה"ל כתב שנראה שיברך כל שבעה, וכ"כ בדרך החיים, וצ"ע.
אם מקדשים מעומד- כתב השו"ע שלשיטת הרמב"ם מקדש מעומד ומברך לישב בסוכה ויושב ואח"כ מברך שהחיינו, דס"ל שהישיבה היא תחילת המצוה ויש לברך עובר (-קודם) לעשית המצוה, ויש לעשות כך כל ז' הימים. והרמ"א כתב שנוהגים לקדש במיושב, דס"ל שיש להסמיך את הברכה לעיקר המצוה שהיא האכילה. ובביאור הגר"א מצדד כדעת הרמב"ם, ודעת המור וקציעה שאם הוא מוציא אחרים בקידוש יקדש מיושב, ועיין ברמ"א ובמ"ב בסימן רע"א מה שנתבאר שם לענין העמידה בקידוש. ודעת הט"ז שמי שאוכל מעומד גם לדעת הרמב"ם יכול לברך לישב בסוכה, ואין לאכול בלי ברכה, ועל כן יש לשבת ולברך, מבואר ראוי לומר את ברכת הסוכה בקול במשיכה ובניגון כשאר ברכות הקידוש, וכן בשאר הברכות ירגיל לברך בעצמו אין כדאי שיברך עבורו. ודע שלדעת התוס' שאין מברכים שהחיינו עבור אחרים הטעם הוא כיון שלא מברכים לעשות סוכה, ולדבריהם ניחא למה אפשר לברך שהחיינו עבור אחרים.
זמן ברכת לישב בסוכה בשאר הימים- כתב השו"ע שבשאר ימים מברכים לישב בסוכה לפני ברכת המוציא, אך כתבו השו"ע והרמ"א שהעולם נהגו לברך אחרי ברכת המוציא לפני הטעימה, וכתב הרמ"א שבשבת ויו"ט שיש בהם קידוש מברכים לאחר הקידוש, ובשבת ויו"ט בבוקר שאין בהם קידוש אלא ברכה בעלמא על הכוס, נחלקו האחרונים אם יברך אחרי ברכת המוציא, או קודם שיטעם מהכוס, ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, ואם לא נוטל אז ידים אלא אוכל פת כיסנין, מצדד השערי תשובה שבזה לכו"ע יברך לישב בסוכה לפני שיטעם מן הכוס. ואם קידש בבית ואוכל בסוכה או איפכא, עיין בסימן רע"ג.
