סימן תרמ"ד
ם מקדש מעומד ומברך לישב בסוכה ויושב ואח"כ מברך שהחיינו, דס"ל שהישיבה היא תחילת המצוה ויש לברך עובר (-קודם) לעשית המצוה, ויש לעשות כך כל ז' הימים. והרמ"א כתב שנוהגים לקדש במיושב, דס"ל שיש להסמיך את הברכה לעיקר המצוה שהיא האכילה. ובביאור הגר"א מצדד כדעת הרמב"ם, ודעת המור וקציעה שאם הוא מוציא אחרים בקידוש יקדש מיושב, ועיין ברמ"א ובמ"ב בסימן רע"א מה שנתבאר שם לענין העמידה בקידוש. ודעת הט"ז שמי שאוכל מעומד גם לדעת הרמב"ם יכול לברך לישב בסוכה, ולדעת הב"ח אין לברך לישב אם אוכל מעומד, ואין לאכול בלי ברכה, ועל כן יש לשבת ולברך, אא"כ הוא אנוס ואינו יכול לשבת. ועיין בסימן תפ"ח אם יכולים כמה בעלי בתים לקדש בסוכה בבת אחת.
ראוי לומר את ברכת הסוכה בקול במשיכה ובניגון כשאר ברכות הקידוש, וכן בשאר הברכות ירגיל לאומרם בקול רם, כי הקול מעורר את הכונה.
זמן ברכת לישב בסוכה בשאר הימים- כתב השו"ע שבשאר ימים מברכים לישב בסוכה לפני ברכת המוציא, אך כתבו השו"ע והרמ"א שהעולם נהגו לברך אחרי ברכת המוציא לפני הטעימה, וכתב הרמ"א שבשבת ויו"ט שיש בהם קידוש מברכים לאחר הקידוש, ובשבת ויו"ט בבוקר שאין בהם קידוש אלא ברכה בעלמא על הכוס, נחלקו האחרונים אם יברך אחרי ברכת המוציא, או קודם שיטעם מהכוס, ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, ואם לא נוטל אז ידים אלא אוכל פת כיסנין, מצדד השערי תשובה שבזה לכו"ע יברך לישב בסוכה לפני שיטעם מן הכוס. ואם קידש בבית ואוכל בסוכה או איפכא, עיין בסימן רע"ג.
סימן תרמ"ד
סדר נטילת הלולב וההלל
משכימין בשחרית משום דזריזים מקדימין למצוה לקיים מצות לולב.
אין אומרים ביום הראשון של סוכות ביוצרות קל נא וכו', כיון שאומרים שבח אחר המיוחד לסוכות. ובמקום שהופכים את סדר היוצרות כשחל ט"ו בשבת ראוי לומר קל נא ביום הראשון ולא בשני, והעולם לא נהגו כן לפי שלא ידעו טעמו של דבר.
אחרי חזרת הש"ץ נוטלים את הלולב ומברכים על נטילת לולב ושהחיינו על מצות הלולב (ועל החג ועל מצות הסוכה בירך שהחיינו בלילה), ואח"כ מנענעים, ואח"כ גומרים את ההלל.
אם שכח לברך שהחיינו ביום הראשון יכול לברך כל שבעה, ודווקא בשעת נטילה. ואם בירך שהחיינו ביום הראשון אינו מברך ביום השני.
גם בשאר ימי החג גומרים את ההלל ולא מדלגים כמו בפסח, מפני שכל יום חלוק בקרבנותיו מהיום שלפניו ונחשב כיו"ט בפני עצמו.
ברכת ההלל- בין ציבור בין יחיד מברכים על ההלל, כיון שהלל זה הוא מדינא. לשו"ע נוסח הברכה הוא לגמור את ההלל, וכתב המ"ב שבמדינותינו המנהג לברך לקרוא את ההלל כמבואר בסימן תפ"ח.
הפסקה באמצע הלל- מותר להפסיק באמצע הלל רק מתי שמותר בק"ש, והיינו שבאמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, ובין הפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם, כמבואר בסימן תפ"ח. ואם הביאו לו לולב באמצע הלל, מותר לו להפסיק בין הפרקים דהיינו בין מזמור למזמור ולברך.
אם הפסיק באמצע ושהה אפילו כדי לגמור את כולו, אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק.
אפילו עשרה יכולים לקרוא את ההלל יחד.
