סימן תרמ"ה
דיני לולב
לולב הוא ענף הגדל בעץ הדקל, ובו שדרה שיוצאים ממנה משני צידיה עלים רבים זה מעל זה, וכל עלה הוא כפול. ובתחילה הענף כולו הוא עץ אחד כחץ, ובהמשך הוא נפתח יותר ויותר עד שנעשה לחריות דקל. ובסימן זה יבואר באיזה אופן הלולב כשר לנטילת לולב, ובאיזה אופן הוא פסול.
לולב שנפרדו עליו זה מזה באופן שאפשר לאוגדם יחד ולא נפרדו הרבה כעלי החריות (שנתקשו כעץ במקום חיבורם וא"א לאוגדם יחד), כשר אפילו אם לא אגדם. וכתב הרמ"א שמצוה מן המובחר לקחת לולב שעליו לא נפרדו לגמרי, וכתב הט"ז שכוונתו באופן שהעלים תלוים למטה אלא שהם עולים עם הלולב (וצ"ב כוונתו, דלכאורה זה תרתי דסתרי), אבל אם העלים רק נוטים קצת לצדדים כשר אפילו למצוה מן המובחר, אמנם דעת המאמר מרדכי והביכורי יעקב שלרמ"א למצוה מן המובחר יש ליטול לכתחילה לולב שעליו שוכבים זה על זה ואינם נוטים לצדדים.
ואם נפרצו עליו והיינו שנפרדו הרבה משדרת הלולב והם תלויים למטה כעלי החריות פסול אע"פ שאגדם וגם לא נעקרו ממקום חיבורם. וכן אם נעקר רוב מקום חיבורם בשדרה פסול אע"פ שאין העלים תלויים למטה אלא הם עולים על הלולב ועדיין מחוברים במקצת, וכ"ש שאם נעקרו לגמרי ממקום חיבורם לשדרה דפסול אפילו אם אגדם. וכן אם נתקשו העלים כעץ וא"א לחברם אל השדרה פסול, אבל אם התחילו להתקשות ועדיין אינם קשים כעץ כשר אפילו אם לא אגדם, אכן טבע הלולב שכשהוא מתחיל להתקשות העלים נפרדים, וכבר נתבאר לעיל שמצוה מן המובחר שלא יהיו העלים נפרדים. ובאופנים הפוסלים את הלולב צריך שיהיו רוב העלים ורוב כל עלה ועלה במצב זה, וכתב החיי אדם בשם רש"י שנפרצו זה פסול הדר, א"כ לדעת הרמב"ם וסייעתו כשר בשאר ימים, וכ"כ הא"ר בשם הכלבו, אבל מיעוט העלים אינו פוסל כל זמן שהלולב נשאר מכוסה בעלים (ובבה"ל דן אם צריך שכל השדרה תהיה מכוסה בעלים או שמספיק רוב), ואם נשברו רוב עלי הלולב, אמנם נשאר רוב שיעור לולב שלם, יש להסתפק אם הלולב כשר או פסול, ואם רוב השיעור השלם נמצא למעלה כתב בביכורי יעקב שנראה שזה כשר, שהרי יכול לחתוך את מה שלמטה.
אם נשברה שדרת הלולב והלולב נשמט למטה והשדרה מעורה במקצת, לדעת המ"א נראה שזה כשר, אבל הרבה אחרונים פוסלים, ובבגדי ישע כתב שגם המ"א לא מכשיר בנשברה ממש אלא רק כשהשדרה למטה רופפת וחלשה, וצ"ע, וי"ל שהמ"א מכשיר רק אם נשברה רק רוב השדרה, ואולי הבגדי ישע סובר שגם בכהאי גוונא פסול.
נחלקה התיומת והיינו שעלי הלולב גדלים שנים שנים עלים מחוברים אחד לשני בגבם, ואם נפתח אותו חיבור ברוב העלים ורוב כל עלה ועלה, הלולב פסול. וכן אם העלים מתחילת ברייתם לא היו מחוברים שנים שנים הלולב פסול (והריטב"א מסתפק אם הפסול הוא רק ביום הראשון או כל שבעה). אבל אם רובם לא נחלקו אע"פ שהעלה האמצעי נחלק כולו כשר לדעה זו. וכתב הרמ"א שי"א שאם העלה האמצעי שמעל השדרה נחלק עד השדרה חשיב נחלקה התיומת והלולב פסול ביום הראשון, (ואם השדרה נגמרת בשני עלים חשיב נקטם ראשו בנקטמו העלים, אבל לענין הדס וערבה שניהם נחשבים תיומת ואם נחלק אחד מהם אפילו רק ברובו הלולב פסול ולדעת המחמירים להלן בנחלק במקצת ה"ה כשנחלק אחד מהם במקצת), וכן נוהגים, ולכתחילה מצוה מן המובחר ליטול לולב שלא נחלק העלה העליון כלל (אם יש לו לולב אחר, אבל א"צ לברך על לולב של חבירו משום זה), כי יש מחמירים אפילו בנחלק קצת כיון שרגיל ע"י הנענועים להפתח כולו, ודעת הט"ז שאין להחמיר רק בנחלק בשיעור טפח, והחיי אדם כתב שלדעה זו יש להחמיר אפילו במשהו, והגר"א כתב שלדינא אין להחמיר אלא ברובו אבל במקצתו אין להחמיר כלל, וכתב המ"ב שאם יש לו לולב שלא נחלק כלל יותר טוב לברך עליו, אבל מדינא אין לחוש כל זמן שלא נחלק רובו, אמנם אם נתרחקו סדקיו זה מזה עד שנראה כשנים פסול כפי שיבואר להלן.
לולב שבצד אחד של השדרה העלים כפולים ובצד השני אין עלים כלל פסול כל הז' ימים.
לולב שעליו לא עולים זה ע"ג זה אם ראש העלה מגיע לתחילת העלה שמעליו באופן שכל השדרה מכוסה בעלים כשר, ואם אין כל השדרה מכוסה בעלים, או שמכל צד יוצא למטה עלה עוד אחד והוא מגיע עד ראש הלולב, הלולב פסול מפני שאינו הדר.
לולב שיבשו רוב עליו או שדרתו או העלה העליון, הלולב פסול מפני שאינו הדר, (אמנם כתב הב"י שאינו מצוי שהעלים יהיו לחים והשדרה תתייבש, וליכא לספוקי בזה. ולפעמים יש בזה נ"מ כשהשדרה התייבשה מעט עד שנחסר מהשיעור, והעלים לחים). ושיעור היבשות הוא אם כלה מראה הירקות שלו והלבינו פניו, שזהו סימן שכלה הלחלוחית שלו. והרמ"א כתב שי"א שלא נקרא יבש אלא כשנתפרך בציפורן מחמת יבשותו ושכך נוהגים במדינות אלו שאין הלולבים מצויים. וכתב המ"ב שרוב הפוסקים לא מסכימים לפירוש הרמ"א, אלא שהרמ"א כתב דעה זו כדי ליישב מנהג המקומות שאין הלולבים מצויים, ועל כן אין להקל בזה כל זמן שיש בעיר לולב לח.
נקטם ראש הלולב פסול. לדעת השו"ע היינו שנקטמו ראשי רוב ממספר העלים הגבוהים מן השדרה, ופסול דאין זה הדר, והלבוש מחמיר אפילו בנקטם מקצת מכל עלה ומשמע מדבריו שבכל שהוא פסול, ויש אחרונים שמפקפקים בזה, והשו"ע לא מזכיר חילוק בין העלה האמצעי לשאר העלים, ופירשו הב"ח הט"ז והגר"א שלדעה זו אין יתרון לעלים האמצעיים בענין הזה, והנהר שלום והמאמר מרדכי מפרשים שכוונת השו"ע לשני העלים העליונים שכלה בהם ועדיין השדרה מעורה במקצת, לדעת המ"א נראה שזה כשר, אבל הרבה אחרונים פוסלים, ובבגדי ישע כתב שגם המ"א לא מכשיר בנשברה ממש אלא רק כשהשדרה למטה רופפת וחלשה, וצ"ע, וי"ל שהמ"א מכשיר רק אם נשברה רק רוב השדרה, ואולי הבגדי ישע סובר שגם בכהאי גוונא פסול.
נסדק הלולב אם נתרחקו שני סדקיו זה מזה עד שנראו כשנים פסול אפילו אם זה לא היה בתולדה. וכיון שדעת השו"ע שבנחלקה התיומת פסול רק ברוב העלים, א"כ לדעתו גם נסדק פוסל רק ברוב העלים, וקמ"ל שבנסדק ונראה כשנים פסול אע"פ שלא נחלק רוב כל עלה, ולדבריו אף אם נחלק העלה האמצעי בכולו או ברובו עד דעביד כהימנק אפשר דכשר, אמנם מדברי הר"ן משמע קצת להחמיר בזה, וצ"ע. וכתב הרמ"א שאפילו אם לא נחלקה התיומת העליונה בענין שיש לפסול מדין נחלקה התיומת והיינו לשיטתו שאם נחלק העלה האמצעי פסול, כגון שלא נסדקה עד השדרה, ואפי' נסדקה רק מקצתה, שמחמת נחלקה התיומת דעת הרבה אחרונים לפוסלו, מ"מ כיון שנתרחב הסדק עד שנראה כשנים פסול, ויש להזהר בזה הרבה. והמ"א ביאר שהחידוש בנסדק הוא שגם אם התיומת לא נחלקה כלל ורק העלים הסמוכים נחלקו לשנים פסול, וגם המ"א מודה לדין הנ"ל, ולדבריו יש להזהר מאד בשעה שרוצה לבדוק אם נחלק העלה האמצעי, שלא לחלק את העלים הסמוכים.
עוד מפגולי לולב- לולב שיש בשדרתו כמין קוצים, או שהוא נצמת ונכווץ, או שהוא עקום לפניו כמגל ונעשה שדרתו כגב בעל חטוטרת, או שנעקם לאחד מצדדיו, פסול, שאין זה הדר, אבל אם נעקם לאחוריו (לצד השדרה) כשר, שזו היא ברייתו.
לולב שראשו כפוף כאגמון פסול, שאין זה הדר, והיינו דווקא כששדרתו כפופה, אבל אם העלים שבראשו כפופים כדרך הרבה לולבים כשר, ויש מחמירים בזה, והמנהג להקל כהשו"ע, והרא"ש כתב שהוא מעדיף לולב כזה מפני שאין העלים נחלקים ותיומתו קיימת, וכתב הלבוש דהיינו כשרק העלה העליון כפוף, אבל אם כל העלים או רובם כפופים כל שהוא פסול דאינו הדר כלל, והעתיקו המ"א, והט"ז מכשיר בזה, ועכ"פ כשיש אחר בודאי יש לקחת לולב שאין ראשי כל העלים או רובם כפופים. ולולב שלא רק הראש כפוף אלא גוף העלים נכפף הרבה מאד לאמצעיתם ונראה כמו שנחלק לשנים פסול, שאין זה הדר כלל, וה"ה אם העלה האמצעי נכפף הרבה לאמצעיתו.
