סימן תרמ"ט

אסור לזלזל אתרוג ושארי מצוות שהנכרים מוכרים, מפני שבפעם אחרת לא יביאו למכור, אלא יתן להם מעט יותר מכדי דמיהם.

פסולים כלליים בד' מינים

לאחר שנתבארו בסימנים הקודמים פסולים מיוחדים שיש בכל מין מהד' מינים, מבאר השו"ע בסימן זה כמה פסולים כלליים הפוסלים בכל הד' מינים, מתי ובאיזה אופן הם פוסלים, והאם הפסול הוא רק ביום הראשון או גם בשאר הימים.

גזול או גנוב

גזול או גנוב מישראל או מנכרי פסול בכל הד' מינים, דכתיב "ולקחתם לכם" משלכם. ואף לאחר יאוש אינו יוצא בו, דיאוש כדי (-לבד) לא קני, וכן אם קנאו אדם אחר מהגזלן בהגבהה אינו יוצא יד"ח בהגבהה זו, דהוי מצוה הבאה בעבירה, אלא צריך לחזור ולהגביהו כדי לצאת בו, אבל אם קנאו לפני המצוה, כגון שגזל לולב שאינו מתוקן ועדיין אין עליו שם לולב, ושיפהו, כשר, דקנאו בשינוי מעשה, ואפילו בלא יאוש כשר, ואפילו ביום הראשון, דכיון שקנאו חשיב "לכם", ואינו חייב לנגזל אלא דמים בעלמא, וכן מי שקנאו מן הגנב במכירה או במתנה לאחר יאוש יוצא בו יד"ח אפילו ביום הראשון. וכתב השו"ע שבקונה בשינוי מעשה לא יברך עליו, שכיון שבא לידו בגזל מחמירים בזה לענין ברכה שיש בה הזכרת שם (ולא יברך עליו), וכתב המ"א שדווקא בלא יאוש אין לברך, אבל אם היה יאוש יחד עם השינוי מעשה או עם שינוי השם או עם שינוי רשות מותר לברך עליו, אכן דעת הט"ז והגר"א שבכל גווני לא יברך, וע"ע בבה"ל סימן י"א. וי"א שגנוב וגזול פסול בכל הימים משום מצוה הבאה בעבירה רק לגנב ולגזלן עצמו וכן ליורש, ואפילו לאחר יאוש, אבל לאחרים פסול רק ביום הראשון ורק לפני יאוש, דס"ל שלא שייך מצוה הבאה בעבירה אלא לגזלן עצמו, ודעת המ"א שאין להקל כהי"א, מפני שהרמב"ן חולק על זה, אבל הא"ר כתב שיש לסמוך להקל כהי"א, וכן משמע מהגר"א, אמנם גם להגר"א אין לברך עליו.

תנאי להתיר להשתמש באתרוג-

מותר לכתחילה להתנות בערב יו"ט לפני בין השמשות שהאתרוג עומד למצוה רק ליום הראשון, ואינו בודל ממנו כל בין השמשות של הלילה השני ואילך, ואם התנה מותר לכתחילה לאכול ממנו מהיום השני ואילך, ויכולים לצאת בו (ביום ג', דאסור לאכול לפני הנטילה) אחרי שאכלו ממנו, (לדעת הר"ן בעינן שישאר רובו, ודעת התרומת הדשן להתיר אף במקצתו אם נשאר שיעור כביצה), ואם התנה שאינו בודל ממנו מיום שני ואילך לא ניקור מהני, כיון שעל כניסת היום לא התנה, וממילא הוקצה לכל היום. ואם לא התנה אסור לאכול ממנו בכל ימי החג. ולא יתנה שאינו בודל ממנו כלל ויוכל להנות,

גוזלי קרקע הם, וקרקע אינה נקנית ביאוש אלא היא בחזקת בעליה, ופירות מחוברים הרי הם כקרקע, וא"כ התלישה היא הגזילה, אלא יקצצנו הנכרי (וה"ה ישראל אחר) ויחול היאוש ביד הנכרי, והנכרי ימכור או יתן במתנה לישראל, ואז הישראל יקנה ביאוש ושינוי רשות, ומברך על זה. ואין חילוק בזה בין ארץ ישראל לחו"ל, שאע"פ" שרוב הקרקעות הם של נכרים, מ"מ גם גזל עכו"ם אסור. ובדיעבד כשר אם הוא ברשות נכרי ומברך על זה, דמספיקא אין חוששים לגזולה. וכתב הביכורי יעקב שבזמננו לא אומרין שסתם נכרים גוזלי קרקע, וגם כל הקרקעות מוחזקים לבעליהם מדינא דמלכותא, ולכן מותר לישראל לקצוץ מקרקע הנכרי, וכתב הבה"ל שהדבר תלוי לפי המקום. והלוקחים מהאריס בידיעת בעל הגן, הפמ"ג כתב שי"ל דידע ומחיל, ובביכורי יעקב מפקפק בזה מאד. וכתב המ"א בשם רבי בצלאל שבארץ ישראל אם ישראל קוצץ מלבד האיסור הנ"ל הוי טבל כיון שנתמרח ביד ישראל, ובטבל יש מחלוקת אם יוצא יד"ח, ובפמ"ג משמע שרק אם קנאו מנכרי בדמים בשעה שקצצו חשיב נתמרח ביד ישראל. ומי שגזל ע"י כיבוש מלחמה קנה.

מה שנוהגים לקצוץ ערבות לצורך הקהילה, ומצוי שלא נוטלים רשות מבעל השדה, אין יוצאים בזה יד"ח אף אם הבעלים יתייאש אח"כ, ואין להקל אא"כ נטל רשות מבעה"ב או מהשומר או כשידוע שהמקום הוא הפקר לכל.

מי יכול לאגוד את הלולב-

לדעת הרמ"א אע"פ שיש מצוה לאגוד את הלולב משום נוי מצוה, מ"מ זה כשר בנכרי. ודעת המ"א שכל שאינו מחויב בדבר אינו רשאי לתקנו, ולכן לכתחילה נכרי או אשה לא יאגדו את הלולב, וה"ה קטן פחות מי"ג שנים, ואם אגדו אם אפשר יתירנו ויאגדנו שנית. ודעת המ"ב לכתחילה אין לקחת גנוב או גזול, אבל בדיעבד יצא, ובמטה יהודה כתב שזה פסול גם בדיעבד, וכן משמע מהגר"א), אמנם גם בשאר הימים אין לברך על גנוב או גזול משום "בוצע ברך ניאץ ד' ". וכתב הרמ"א שי"א שגזול פסול כל ז' הימים, והכי נהוג, אמנם אין לברך כשחוזר ונוטל, דספק ברכות להקל.

שאול

שאול פסול ביום הראשון, ולכתחילה המשאיל ביום הראשון יפרט שנותן במתנה ע"מ להחזיר, אבל בדיעבד אף בשאל ממנו סתם לצאת בו יצא, דמסתמא נתן באופן המועיל, ורק אם נתן לו בפירוש בתורת שאלה ולא במתנה, או כשהנותן אינו יודע שאין יוצאים בשאול, אינו יוצא ידי חובה.

המודר הנאה

המודר הנאה מלולבו או מנכסיו של חבירו וחבירו רוצה לתת לו את הלולב במתנה ע"מ להחזיר, וכן המודר הנאה מלולבו של עצמו, אינו יוצא בו ביום הראשון, דלא חשיב לכם, וכתב הפמ"ג דה"ה באתרוג שהוא מודר מאכילתו, ובביכורי יעקב חולק עליו. אבל ביום השני דלא בעינן לכם מותר, דמצוות לאו להנות ניתנו, ועיין בה"ל ד"ה אינו.

של עיר הנידחת

של עיר הנידחת פסול אפילו ליום השני, משום דלשריפה קאי וכתותי מיכתת שיעוריה.

של אשירה

של אשירה (אילן שעובדים אותו, ואם נטעו חסר ולבסוף עבדו, הפירות שגדלו קודם העבודה מותרים להדיוט ואסורים לכתחילה לגבוה, והפירות שגדלו לאחר העבודה אסורים אף להדיוט בהנאה ופסול אף ביום שני) של ישראל פסול אף ביום השני, אבל של נכרי לכתחילה לא יטול אפי' ביטלו משום דמאיס לגבוה, ואם נטל מיום ראשון ואילך יצא (אם לא נתכוין לזכות בו) וא"צ לחזור וליטול אחר אפילו אם הנכרי לא ביטלם, ויש מחמירים אפילו בדיעבד קודם שנתבטל, ואם אין לו אחר יכול ליטלו, ואם מוצא אח"כ אחר יטלנו בלי ברכה, וביום הראשון אינו יוצא אפילו בדיעבד כל שלא ביטלה הנכרי, דלא חשיב "לכם". ואם נתבטל ביד נכרי אפילו אם הישראל מכוין לזכות בו יוצא בדיעבד.

מותר לקחת ד' מינים מגינות של משרתי העכו"ם ובתי שמשיהם אפילו אם האילן נטוע לפני הע"ז, כל זמן שאין עובדים את האילן (דאם עובדים אותו דינו כאילן של אשירה, וי"א שאם גדל אחרי שעבדו האילן ואח"כ הנכרי קצץ אותם ונתנם לישראל שרי אף לגבוה), אמנם אם יש לו אחרים יקח את האחרים אע"פ שהם פחות יפים, ולענין לשלם על זה כאשר משמשי הע"ז נהנים מהמעות, לדעת השו"ע יו"ד קמ"ג י"ל שזה אסור רק אם נדבו את הגינה לשם ע"ז והפירות יהיו שלא שייכים למשרתיה ולדעת הט"ז שם גם בהחזקת טובה בעלמא אסור, אבל אם לא נדבו את הגינה לשם ע"ז והע"ז נמצאת מחוץ לחצר, מותר. ביו"ט שני בחו"ל נוטלים בדליכא אחר את המינים הפסולים בראשון בלא ברכה, ואף אלו פסולים דבדליכא אחר גם ביום הראשון נוטלים בלא ברכה, שם מיירי בדליכא אחר כלל, אבל ביו"ט שני אף כשיוכל למצוא אחר ע"י טורח א"צ לטרוח. ואם יכול לקחת מחבירו מין כשר במתנה ע"מ להחזיר, יברך על של חבירו (ובהלל והושענות יקח את שלו), אבל לא יקח את של חבירו שלא מדעתו, דלא עדיף משאול, ופסול בדבר אינו מפולש.

ואלו פוסלים פוסלים רק ביום הראשון

ואלו פוסלים גם בשאר ימים

יש דברים הפוסלים בד' מינים רק ביום הראשון, כגון פסול גזול דכתיב "ולקחתם לכם ביום הראשון", ויש דברים שפוסלים בכל הימים, וכדלהלן.

גזול-

לשו"ע גזול פסול רק ביו"ט ראשון ולא בשאר הימים, (וביו"ט שני, כתב המ"א שרק לכתחילה אין לקחת גנוב או גזול, אבל בדיעבד יצא, ובמטה יהודה כתב שזה פסול גם בדיעבד, וכן משמע מהגר"א), אמנם גם בשאר הימים אין לברך על גנוב או גזול משום "בוצע ברך ניאץ ד' ". וכתב הרמ"א שי"א שגזול פסול כל ז' הימים, והכי נהוג, אמנם אין לברך כשחוזר ונוטל, דספק ברכות להקל.

כיון שביום הראשון איתקצאי כולו דחסר פסול בו טפח מעל ההדס, (ולאורך העלים אין שיעור). וכל הפסולים במינים אלו הם בתוך שיעור זה.

אם אין מין כשר בכל העיר

אם אין מין כשר בכל העיר יטול פסול, ולא יברך כיון שזה לזכר בעלמא, (והרמ"א בסוף הסימן מוסיף שגם אם אח"כ יהיה לו כשר, יכול ליטול את הפסול, ואח"כ יברך על הכשר, ואינו נחשב שהוא מכניס עצמו לספק ברכה, כיון שהוא פסול בודאי), ואם יש בעיר כשר, צריך לטרוח ולברך על של חבירו אם יתן לו, וכל זה בפסולים מחמת מום, אבל הפסולים מחמת שאינם מינם כגון הדס שוטה וצפצפה או מורכב, וכן גזול וכתב הביכורי יעקב שמיום שני ואילך יקח בלי ברכה, פסול אפילו בשעת הדחק, דאתי למיטעי לצאת בהם תמיד. ואם אין בכל העיר ד' מינים כשרים, יטול מה שימצא שנים או שלשה מינים, ויעשה כל על פי הסוד יש ליטול שדרת הלולב כלפי פניו, וכן נוהגים. יבש- כתב הרמ"א שיש מכשירים לולב יבש אפי' כשנוטל אחרים לחים, והיינו בארצות שאין לולבים לחים גמורים, וגם היבשים לא הגיעו לשיעור לשיעור שילבינו פניהם), וכיון שהם כמעט דומים זה לזה המנהג לברך על שלו, אבל בשאר מינים היינו כשגם לאחרים אין כשרים, דאם יש לאחרים שיעשה ג' קשרים בלולב עצמו מלבד הקשר אין לנהוג כך, ויש מקילים גם בהדס יבש כיון שאינו מצוי לחים, ויש לסמוך עליהם בשעת הדחק. אבל ערבות מצוי לחים, ובאתרוג לא רצו להקל משום דכתיב "פרי עץ הדר". והמ"ב כתב שבשעת הדחק אפשר לסמוך על הפוסקים שסוברים שאפשר לברך בכל הד' מינים כשהם יבשים אם אין בעיר אלא יבשים, ואם יש לו יבשים גמורים ולאחרים יש לחים גמורים יברך על של אחרים, ואפילו בדיעבד לא יצא אם בירך על היבשים, ובמקומות שלא מצוי לולבים והדסים לחים גמורים וגם היבשים אינם יבשים גמורים מברכים לכתחילה על היבשים שלו, ואם יש לאחרים לחים גמורים יברך לכתחילה על של אחרים אפילו אם שלו אינם יבשים לגמרי, ואם בירך על שלו יטול את הלחים של אחרים אח"כ בלי ברכה.

אם נטל כל מין בפני עצמו

אם נטל כל מין בפני עצמו בזה אחר זה יצא, אף שהם בידו, אמנם לפי דעת הגר"א יברך, ועיין בב"י. בכל הנענועים יביא סוף הלולב כנגד החזה (מ"א ובלבד שבזמן הברכה יהיו כולם מצוים אצלו, וכתב הרמ"א דהיינו שיהיו כולם לפניו, וביאר המ"ב דהיינו שיהיו סמוכים לו כדי שלא יצטרך להפסיק ביניהם, שהרי מברך ברכה אחת לכולם, (כ"כ המ"א לפירוש הפמ"ג, ומהגר"א משמע שהרמ"א חולק על השו"ע וסובר שאם לא כולם לפניו לא יצא ידי חובה, ולמ"א אין בזה מחלוקת). ויטול הלולב תחילה ויברך ויהיה דעתו בברכה גם על המינים האחרים. ואם סח ביניהם צריך לברך על כל אחד בפני עצמו, והיינו שעל ההדס יברך על נטילת עץ עבות, ועל ערבה על נטילת ערבה, וכן על אתרוג, ומ"מ טוב שאח"כ יחזור ויטול כולם יחד, ולפ"ז יצטרך לברך על נטילת הדס וערבה ואתרוג בברכה אחת, או דנימא שמדינא צריך לחזור וליטול גם את הלולב וממילא יברך על כולם על נטילת לולב, וצ"ע למעשה.

אם נטל ד' מינים ומצא שלא היה שם הדס או ערבה, או שהיו פסולים, או שנטלם שלא כדרך גדילתם, אם יש לו את החסר בביתו באופן שאינו צריך להפסיק בינתיים, יקח ד' המינים יחד ויברך על המין החסר (על נטילת ערבה או על נטילת עץ עבות), ואם זה היה ביום הראשון צריך לחזור ולברך שהחיינו בשביל המין החסר, אבל ידי לולב יצא כיון שארבעתם היו בביתו. אבל אם לא היה בביתו הדס או ערבה כשרים בזמן הברכה ואח"כ הביאו לו, גם ידי לולב לא יצא, וצריך לברך על ארבעתם יחד על נטילת לולב, וביום הראשון יחזור ויברך שהחיינו.

אם חסר לו אחד מהמינים לא יקח מין אחר במקומו, שמא יטעו בשאר שנים לחשוב שצריך ליטול מין זה.

תנאי להתיר להשתמש באתרוג-

מותר לכתחילה להתנות בערב יו"ט לפני בין השמשות שהאתרוג עומד למצוה רק ליום הראשון, ואינו בודל ממנו כל בין השמשות של הלילה השני ואילך, ואם התנה מותר לכתחילה לאכול ממנו מהיום השני ואילך, ויכולים לצאת בו (ביום ג', דאסור לאכול לפני הנטילה) אחרי שאכלו ממנו, (לדעת הר"ן בעינן שישאר רובו, ודעת התרומת הדשן להתיר אף במקצתו אם נשאר שיעור כביצה), ואם התנה שאינו בודל ממנו מיום שני ואילך לא ניקור מהני, כיון שעל כניסת היום לא התנה, וממילא הוקצה לכל היום. ואם לא התנה אסור לאכול ממנו בכל ימי החג. ולא יתנה שאינו בודל ממנו כלל ויוכל להנות,

אם הביאו לו את הלולב רק באמצע הלל, מותר לברך עליו בין הפרקים, והיינו בין מזמור למזמור. (ס"ק מ"א).

איזה מינים יכול לקחת מהם יותר-

לא יטול יותר מאתרוג אחד ולולב אחד, דכתיב "פרי עץ וכו' " וכן "כפת תמרים" חסר וי"ו משמע אחד ולא שנים, וי"א שעובר בזה גם על בל תוסיף, אבל בערבה והדס יכול להוסיף כמה שירצה, ויש מי שאוסר להניח הדס שוטה מלבד ג' ההדסים