סימן תרמ"ו

דיני ההדס

כשהשחירו מערב יו"ט, אבל בהשחירו ביו

דיני ההדס

יו"ט בעיא היא בגמרא אם בדבר שהיה ראוי ונדחה אפשר לתקנו, ואין להקל בזה. וכתב הרמ"א שדווקא ביום הראשון צריך למעטם, אבל בשאר הימים כשר בכל ענין, וכתב המ"ב שהרמב"ם לשיטתו שפסולי הדר פוסלים רק ביום הראשון, אבל לדידן שפוסקים שפסולים בכל הימים גם כאן פסול, (ואם נטלו את עצו, ע"י שגדלים בכל שורה כמה עלים והם שבעה. ונזדמנו לו הדסים אחרים אפי' בשאר ימים, לדעת השו"ע מברך עליהם. שם). ופסולי עבות פוסלים כל אם יבשו שנים מתוך שלש באותו הקן כשר ובלבד שהעלה הלח מורכב על שני העלים האחרים, שבזה נראה ההידור יותר, (אף שהדס כזה הוא הדס שוטה, הכא איירי ששאר ההדס בקינין של ג' עלים בשוה כדין), ולדעה זו א"צ שיהיה הקן בראש ההדס. והאחרונים תמהים על השו"ע שלא הזכיר שלפי הרא"ש צריך שישתייר ג' קינים ובכל קן עלה אחד לח בראשו. והלכה כדעה ראשונה. וכתב הפמ"ג שאם יבש עץ ההדס נקטם עלה אחד מתוך השלשה שחופים את הקטימה י"ל שיש מ"ד שגם הדס שאין ג' עלים בכל קן אלא פסול אפילו אם העלים ירוקים, ודעת הביכורי יעקב שביבשות העץ אין שום פסול.

שיהיו ג' העלים בשורה אחת- שלשת העלים הנמצאים בכל קן צריכים להיות בשוה זה כנגד זה, ואז כשר אע"פ" שכל אחד נמצא בעוקץ אחר, אבל אם העלה השלישי יוצא למעלה מהם או למטה מהם הרי זה הדס שוטה ופסול אפילו בשעת הדחק, ואפילו בשאר ימים, וכן אם היו שנים בכל שורה אינו נחשב עבות. וכתב הרמ"א שי"ל שיש מ"ד שגם הדס שאין ג' עלים בכל קן אלא שנים ע"ג שנים כשרים, ורק אחד ע"ג שנים פסול, ולכן נהגו להקל בזה. ובביאור הגר"א ושארי אחרונים פקפקו מאד על מנהג זה, והרמ"א דחק רק לקיים המנהג, ולכן הירא לדבר ד' יטרח למצוא עבות כדין והיינו ג' בכל קן (לעיכובא ברובו ולמצוה בכולו, וכדלהלן). ואין לסמוך על בעל ההשלמה שמתיר בשעת הדחק לברך על ג' מינים, כיון שכל הפוסקים חולקים עליו, ועוד שהרי אצלנו גדלים הדסים נאים שלשה על שלשה, ואף שהשבות יעקב רצה לפוסלם מטעם שאינם מורכבים, כבר חלקו עליו החכם צבי והפנים מאירות, והדין עמהם להכשירם דידוע שאינם מורכבים, ולכן אשרי הקונה לכתחילה לקחת לו אפילו רק הדס אחד של שלשה על שלשה וישלים בשני בדים של שנים על שנים אם אין ידו משגת לשלשה כשרים, או שהקהל יקנו לולב עם הדסים שלשה על שלשה ויצאו בזה כל הקהל. וכתב החיי אדם שמה שמביאים הדסים יבשים יחד עם האתרוג, בדוחק יש שם אחד ממאה שיש בו שלשה בקן אחד כולם בשוה, ולכן אין להם חזקת כשרות עד שישרה אותם במים וירכך אותם. עוד כתב שהרבה פוסקים סוברים שהמוסיף הדס שאינו עבות עובר על בל תוסיף, אכן מועיל להתנות שאם הוא עבות אצא בו ואם לאו יהיה כאבן.

דין עבות- למצוה צריך שכל שיעור אורך ההדס יהיה עבות, ולעיכובא צריך שיהיה רובו (ז' אצבעות מתוך י"ב) עבות, ובמיעוט אפילו אם נשרו העלים או שמתחילה לא היו שלשה שלשה כשר, ואפילו אם הרוב אינו בראש ההדס כשר. ויש להסתפק היכא שנשרו מקצת מעלי ההדס, ומהרוב שנשאר נשר מכל קן עלה אחד, אם אומרים בזה תרי רובא להכשיר או לא, ומאחד האחרונים וכן מהחיי אדם משמע שכשר, וצ"ע שהרי בפועל נשרו רוב העלים, ועכ"פ אין להקל אלא כשאין הדס אחר בעיר. ודע עוד שכתב הב"ח שרוב עבות היינו רוב שיעור הכשרו, והיינו קרוב לשני טפחים, וא"צ יותר מזה אף שההדס גדול מאד. והפמ"ג מסתפק אם מועיל כשהם מפוזרים באורך ההדס, או שרק אם הם במקום אחד כשר, והביכורי יעקב מיקל בזה.

הדס שהיו לו ג' עלים בכל קן ונשר עלה אחד מכל קן ברוב שיעור אורך ההדס, יש מכשירים כיון שנשארו רוב העלים, ויש פוסלים כיון דלא מיקרי עבות אלא בשלשה, ולענין הלכה נקטינן להקל במקום הדחק, ואם נשרו שני עלים ברוב שיעור אורך ההדס או לנוהגים לצאת בהדסים של שנים שנים ונשר עלה מכל קן פסול לכו"ע.

יבשו עליו והיינו שהלבינו פניהם פסול, אבל בכמשו כשר, ומי שאינו בקי בשיעור הלבינו פניהם ישרה אותם במים יום או יומיים ואם יחזרו לכמות שהיו במשמושן ובמראה, עדיין לחים הם, ואם לאו הם יבשים. אבל אם העלים ירוקים כשר אפילו אם הם נפרכים בציפורן. ואם יבשו רוב העלים ונשתייר בראש הבד קן אחד ובו ג' עלים לחים כשר, ואם אותם עלים הם כמושים ולא לחים, יש פוסלים ויש מכשירים, וביום הראשון ראוי להחמיר ובשאר ימים ספק דרבנן להקל. וכתב השו"ע שי"מ (והוא דעת הרא"ש) שאפילו אם יבשו שנים מתוך שלש באותו הקן כשר ובלבד שהעלה הלח מורכב על שני העלים האחרים, שבזה נראה ההידור יותר, (אף שהדס כזה הוא הדס שוטה, הכא איירי ששאר ההדס בקינין של ג' עלים בשוה כדין), ולדעה זו א"צ שיהיה הקן בראש ההדס. והאחרונים תמהים על השו"ע שלא הזכיר שלפי הרא"ש צריך שישתייר ג' קינים ובכל קן עלה אחד לח בראשו. והלכה כדעה ראשונה. וכתב הפמ"ג שאם יבש עץ ההדס נקטם עלה אחד מתוך השלשה שחופים את הקטימה י"ל שיש מ"ד שגם הדס שאין ג' עלים בכל קן אלא פסול אפילו אם העלים ירוקים, ודעת הביכורי יעקב שביבשות העץ אין שום פסול.

נקטס או יבש- הדס שנקטם ראשו, והיינו שנחתך חלק מהעץ שלו (אבל בעלים לא שייך קטימה) כשר, אפילו אם לא גדלה תמרה במקום הקטימה, ושאני הדס מלולב וערבה שענפיו חופים את עצו ואין הקטימה ניכרת, ולפי זה אם אין עלים לחוף על ראשו פסול אף בדליכא אחר, ואפילו אם נקטם עלה אחד מתוך השלשה שחופים את הקטימה י"ל שיש מ"ד שגם הדס שאין ג' עלים בכל קן אלא פסול, ומ"מ יכול לקטום את העץ עם שני העלים עד סמוך לקן שתחתיו וההדס חוזר להכשרו, אמנם אסור לעשות עליו ביו"ט שום דבר שמכשיר את ההדס. וכן יבש ראשו כשר. ויש פוסלים בין בנקטם (וילה"ס אם דווקא בנקטמו שלשתם או אפילו באחד מהם) בין ביבש, משום שאינו הדר, וכתב הרמ"א שטוב להחמיר היכא דאפשר באחר, והב"ח כתב שביבש ראשו והיינו שיבשו העלים העליונים אין לברך עליו אפילו אם אין הדס אחר והנחלת צבי והא"ר והבגדי ישע חולקים, ומי שמיקל בזה במקום שאין הדס אחר אין למחות בידו. אבל יש תקנה שיסיר את העלים העליונים ואז הוא כשר לכתחילה לכו"ע, ולא מיקרי יבש אלא בהלבינו פניו, וזה דבר שאינו מצוי כלל בהדסים שגדלו בשנה זו, אבל מה שרגיל לגדול בין הקינים ענפים קטנים וקוטמים אותם כדי שלא יפסיקו בין הקינים, כשר לכו"ע אפילו אם עשה כך בכל ההדסים, כיון שאינו בראשו, ובשער הציון כתב שאם הענפים האלו מפסיקים ברוב הקינים של ההדס צריך מדינא לקוטמם, ויש להסתפק אם דין זה הוא לכו"ע, ולכתחילה נכון לקוטמם מערב יו"ט. (סעיף א' וסעיף י').

הדס שנשרו רוב עליו, אם נשתייר בכל קן וקן ג' עלים, כגון שהיו שם מתחילה שבע עלים, כשר אפילו אם זה היה בכל אורך ההדס, ואם היו שבעה ונשארו שנים פסול, ואף שאם היו שלשה ונשארו שנים בכל קן הסכימו כמה אחרונים להכשיר כדלקמן, שאני התם שנשתייר רוב הקן. (סעיף א' וסעיף ד').

הדס שגדלו בו ענבים אם ענביו מרובות מעליו והם אדומות או שחורות פסול בין אם גדלו בתלוש בין אם גדלו במחובר, דאין זה הדר, ואם הענבים הם בשאר גוונים כגון גע"ל (-צהוב) או בלאו (-כחול) כשר, (ובירושלמי איתא ששחור או אדום פוסל משום הפרי, והתורה אמרה "ולקחתם ענף" ולא פרי, משא"כ בירוקות שעדיין לא נגמר הפרי, ולפי זה אם דרך ההדס לגדל ענבים שהם ירוקים גם בגמר הפרי פסול, ובבבלי משמע שכשר באופן זה, וכן סתם השו"ע. ואם מיעט את הענבים מערב יו"ט כשר, ואפשר לכתחילה כיון למעטם אפילו אחרי אגידת הלולב, אבל ביו"ט אין למעטם מפני שזה כמתקן, (ואם אין לו הדס אחר, נוטלו כדי שלא תשתכח תורת לולב אבל אינו מברך עליו. סעיף י"א). ואם עבר וליקטם, או שליקטם אדם אחר לאכילה ואינו מתכוון להכשיר את ההדס, או שליקטם הוא אבל יש לו עוד הדסים כשרים ואינו צריך להדסים אלו, כשר, והיינו