סימן תר"נ

שיעור אורך הלולב ההדס והערבה

שיעור ההדס והערבה הוא ג' טפחים, ושיעור זה נאמר על העץ אבל העלים אינם מצטרפים לשיעור, ושדרו של לולב לא כולל העלים צריך להיות ד' טפחים, כדי שיהיה שדרו של לולב יוצא טפח מעל ההדס, (ולאורך העלים אין שיעור). וכל הפסולים במינים אלו הם בתוך שיעור זה.

באיזה טפחים משערים-

אין משערים בטפחים בינוניים שיש מהם ששה באמה, אלא לוקחים אמה קטנה בת חמשה טפחים בינוניים ומחלקים אותה לששה טפחים קטנים, ובהם משערים. ושיעור ג' טפחים אלו הם ב' טפחים ומחצה בינוניים, שהם עשרה גודלים (-רוחב אגודל של אדם בינוני), ושיעור שדרת הלולב הוא י"ג גודלים ושליש, דבכל טפח קטן יש ג' גודלים ושליש. וי"א שהטפח הנוסף של הלולב הוא טפח בינוני, וא"כ הלולב צריך להיות י"ד גודלים. וי"א שגם הטפחים של ההדסים והערבות הם טפחים בינוניים, וא"כ ההדסים והערבות צריכים להיות י"ב גודלים, והלולב ט"ז גודלים, וכתב הרמ"א שכך נוהגים לכתחילה, ובדיעבד מספיק כמו הדעה הראשונה, ובפחות מזה פסול אפילו בדיעבד כל ז' הימים. אין להם שיעור למעלה. ויש מי שאומר שאפילו אם הוסיף באורך ההדס והערבה כמה טפחים צריך ששדרת הלולב תצא למעלה מהם טפח.

אגידת המינים ודיני חציצה בנטילתם

צריך לאגוד את הלולב ההדסים והערבות יחד. ולהלן יבואר כיצד יאגדם, באיזה אופן מותר לאוגדם ביו"ט, וכמה קשרים צריך לעשות. עוד יבואר באיזה אופן יש חציצה בנטילת הד' מינים, ובאיזה אופן לא הוי חציצה. אע"פ שלהלכה אין חיוב לאגוד את המינים יחד, מ"מ מצוה לאוגדם משום "זה קלי ואנווהו". לא יאגדם בעניבה, דאין זה קשר הנאסר בשבת ויו"ט ולא מיקרי אגד, אלא יאגדם בקשר גמור והיינו ב'קשרים זה ע"ג זה. ובתשובת אגורה באהלך מצדד שמה שנוהגים לעשות מעלי הלולב כמין בית יד אף שיכול לעשותם גם בימין, דינו כאיטר. ותוחבים בו את הלולב, גם זה בכלל קשר. מותר לאגוד במין אחר, ואין בזה משום בל תוסיף כיון שאין חיוב לאגוד, ואין בזה משום חציצה אפילו אם הקשר הוא ממין אחר כיון שזה בא לנוי המינים. ואם נשרו מהעלים בתוך האגודה בענין שמפסיק אין לחוש, דמין במינו אינו חוצץ, אבל יש להסיר את החוט שרגילים המוכרים לקשור בו את ההדסים אם אינו מג' המינים, דאינו לנאותו, אבל אם כרכם בעלי לולב חשיב לנאותו ואינו חוצץ, והמחצית השקל כתב שטעם ההתר הוא משום דכל ג' המינים כחד חשיבי. אם לא אגדו מבעוד יום או שהותר איגודו, א"א לאוגדו ביו"ט בקשר גמור, אלא לדעת השו"ע יאגוד בעניבה, והרמ"א כתב שי"א שיכרוך מסביב לג' המינים ויתחוב את ראש הכרך לתוך העיגול הכרוך, וכתב הרמ"א שכך נוהגים, וביאר המ"א שכוונת הרמ"א שגם בחול נוהגים כך, וצ"ע על דבריו, ולכן נראה שיעשה את הקשר התחתון המאגד את ג' המינים בקשירה (לפי המבואר להלן שנוהגים לעשות ג' קשרים) ואח"כ כורך כהרמ"א. צורת האגידה- יש לקשור את ההדס גבוה יותר מהערבה, וההדס מימין הלולב והערבה משמאל, (והפמ"ג מצדד שגם איטר יעשה כך). וישפילם למקום שאוחז את הלולב כדי שיהיו כל ג' המינים בידו בשעת הברכה, דאף שלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, לכתחילה אין לעשות כך במקום שאפשר. ויעשה את הקשרים באופן שיוכל לכסכס היטב את העלים, ולכן צריך להיות טפח למעלה פתוח ולא מקושר. כשיש אחרים לחים, והיינו בארצות שאין לולבים ערבות אינו יוצא וצריך לחזור וליטול ולברך. וג' הדסים מהני אפילו אם שלשתם קטומים ובשאר ימים ודאי אפשר להקל ולברך עליהם, ובפחות משלשה כשר מספיק הדס אחד שאינו קטום, ולכאורה היינו כשגם לאחרים אין כשרים, דאם יש לאחרים יקח משלהם, ובביכורי יעקב מצדד קצת להקל בזה, ונראה שביום הראשון שהוא דאורייתא אין להקל בזה כי אם בשאר הימים, ובפרט לפי הדבר שמואל שהביא השע"ת שלא לברך בודאי יש להזהר מאחרים כדי שיוכל לברך. וכשנוטל אחד שאינו קטום כתב השערי תשובה שהדבר שמואל מצדד שיטול בלי ברכה, אכן מהפמ"ג ומהישועות יעקב משמע שיכול לברך. והמ"א מביא מהרמב"ן שיוצא אפילו באחד שהוא קטום, ובזה ודאי יטול בלי ברכה, אמנם בשאר ימים אפשר שיוכל לברך, וצ"ע. כל אחד צריך ליטול ד' מינים בכל הימים, ואין מועיל שאחד נוטל בשביל כולם. עדיף ללכת ביו"ט ראשון למקום שיש בו ד' מינים, ואפי' בספק, מאשר למקום שבודאי מתפללים רק ואין בו ד' מינים, דלולב ביו"ט ראשון דאורייתא ותפילה דרבנן. וביו"ט שני ילך למקום שודאי מתפללים. הצובע את הלולב בצבע ירוק כדי שיהיה נראה לח, אינו עובר בבל תוסיף (שבות יעקב). ובא"ר מפקפק בזה. אם נטל את הד' מינים בידו יצא ידי חובה אף אם לא נענע כלל, ומ"מ טוב לחזור וליטלו ולנענע, מזמן קימתו משינתו, ואפשר שהטעם הוא על פי סוד.