סימן תרנ"א

נענוע הלולב

מלבד מה שנוטלים את הד' מינים בזמן הברכה, צריך לנענעם, וכן צריך ליטול את הד' מינים בזמן ההלל וההושענות, ולנענע בזמן אמירת הודו ואנא ד'. ולהלן יבוארו פרטי דיני הנענועים.

מתי ינענע -

ינענע לכל הרוחות בזמן הברכה, אפילו אם נוטל שלא בשעת ההלל וחוזר ונוטלו בשעת ההלל, וכן ינענע בזמן אמירת הודו לד' כי טוב כי לעולם חסדו (לדעת השו"ע היינו רק בהודו הראשון גם הש"ץ וגם הקהל, ולדעת הרמ"א הש"ץ מנענע בהודו הראשון וכן באמירת יאמר נא ישראל אבל לא באמירת יאמרו נא, והציבור מנענעים בכל הודו, ובהודו האחרון שהש"ץ והציבור כופלים אותו מנענעים ב' פעמים גם לדעת השו"ע), ובאמירת אנא ד' הושיעה נא מנענעים בשני הפעמים, ולא ינענע בשעה שאומר השם כדי שלא יהיה טרוד מלכוין, וא"כ בהודו יעשה בכל תיבה נענוע אחד, ובאנא בכל תיבה ב' נענועים. והמתפלל יחידי מנענע בהודו שבתחילת ההלל ובסוף ההלל ובאנא ד' הושיעה נא.

בכל הנענועים יביא סוף הלולב כנגד החזה (מ"א בשם כתבים). ובא"ר הביא בשם מהרי"ל שהיה נשאר עומד במקומו ופניו למזרח והיה מהפך ידיו כנגד הרוחות, ונגד מערב היה מרים את הלולב על כתפו מאחוריו, וכן משמע בשו"ע, וזה דלא כהמ"א, ועל כן כל אחד יעשה כמנהגו.

מנין וצורת הנענועים -

לדעת השו"ע מוליך ידו מכנגדו והלאה פעם אחת ואח"כ יחזיר הלולב אצלו, ואחרי ההולכה וכן אחרי ההבאה ינענע ג' פעמים, ויכסכס העלים מעט בכל נ ענוע (והמנענעים בכח עד שכמעט הלולב נשבר זה טעות), וכך יעשה בד' הצדדים ולמעלה ולמטה, וסדר הצדדים יהיה מזרח דרום מערב צפון, כדי שיקיף דרך ימין, וכן יעשה גם איטר. ולדעת הרמ"א מוליך ומביא ג' פעמים לכל רוח, ויעשה את הנענועים בכסכוס בעת ההולכה וההבאה. (והט"ז כתב שיוליך ויביא בלי נענוע, ויעשה ג' תנועות קטנות דרך הולכה והבאה בסיום ההולכה ובסיום ההבאה, ואח"כ יעשה ב' פעמים הלוכה והבאה בלי נענוע). וכתב המ"ב שכך סדר הנענועים במדינותינו, יעמוד כשפניו לכיוון מזרח, ושדרת הלולב תהיה כנגד פניו, ויעשה ג' הולכות למזרח וג' הבאות, ונכון שיכסכס בעלים בשעת הולכה והבאה, ובשעת הבאה יקריבנו הרבה אל גופו נגד החזה, ואח"כ יטה ראש הלולב לדרום ויעשה לצד דרום הכל כמו שעשה לצד מזרח, וא"צ להפוך גם פניו לצד דרום, ואח"כ יעשה כך לצד מערב כשהוא מטה ראש הלולב על כתפו, ואח"כ יעשה כך לצד צפון ולמעלה ולמטה הכל כמו שעשה לצד מזרח.

כיוון הלולב בזמן הנענועים-

כתב הרמ"א שיטה את ראש הלולב לכל צד שמנענע כנגדו, וכשמנענע למטה יהיה ראשו למטה, וי"א שלא יהפוך את הלולב כשמנענע למטה, והרמ"א פוסק כדעה הראשונה, והט"ז והדרך החיים והח"א כתבו שנכון לנהוג כדעה השניה.

צריך לחבר את האתרוג עם הלולב בזמן הנענועים.

אם נטל את הד' מינים בידו יצא ידי חובה אף אם לא נענע כלל, ומ"מ טוב לחזור וליטלו ולנענע, אבל אם נענע בדרך אחרת מהנ"ל א"צ לחזור וליטלו ולנענע.

חסרון או תוספת בד' מינים

צריך ליטול לולב אחד ואתרוג אחד שלש הדסים ושתי ערבות יחד, ולהלן יבואר האם צריך ליטול דווקא כולם יחד, ומה יעשה אם היה חסר לו מין אחד. וכן יבואר האם מותר להוסיף מין אחר על מינים אלו, או ליטול ממינים אלו יותר ממה שצריך.

ד' מינים מעכבים זה את זה, דבעינן לקיחה תמה וכולם מצוה אחת הם, ואם חסר לו מין אחד מהם לא יברך על השאר אפילו אם יודע שאח"כ יבואו לידו כולם, ומ"מ גם אם אין לו כולם יטול מה שיש לו לזכר בעלמא, בין ביום הראשון בין בשאר ימים, (דעת רש"ל שרק הש"ץ יטול וינענע לפני הלל ובשעת הלל בלי ברכה, אבל הא"ר כתב שכולם יטלו וינענעו כמו הש"ץ, וכן משמע מסתימת השו"ע והרמ"א שכל יחיד יכול ליטול לזכר בעלמא). ויזהר לא לכוין לשם מצוה, דיש בזה משום בל תגרע. אכן מה שחידש הט"ז שגם אחרי נטילת הד' מינים אם נוטל את הלולב לחיבוב מצוה יזהר שלא יעבור על בל תוסיף ובל תגרע, השיגו עליו כל האחרונים ודעתם שאחרי שקיים את המצוה אין בזה איסור.

אם נטל כל מין בפני עצמו בזה אחר זה

יצא, ובלבד שבזמן הברכה יהיו כולם מצוים אצלו, וכתב הרמ"א דהיינו שיהיו כולם לפניו, וביאר המ"ב דהיינו שיהיו סמוכים לו כדי שלא יצטרך להפסיק ביניהם, שהרי מברך ברכה אחת לכולם, (כ"כ המ"א לפירוש הפמ"ג, ומהגר"א משמע שהרמ"א חולק על השו"ע וסובר שאם לא כולם לפניו לא יצא ידי חובה, ולמ"א אין בזה מחלוקת). ויטול הלולב תחילה ויברך עליו, ויהיה דעתו בברכה גם על המינים האחרים.

ואם סח ביניהם צריך לברך על כל אחד בפני עצמו, והיינו שעל ההדס יברך על נטילת עץ עבות, ועל ערבה על נטילת ערבה, וכן על אתרוג, ומ"מ טוב שאח"כ יחזור ויטול כולם יחד, ולפ"ז יצטרך לברך על נטילת הדס וערבה ואתרוג בברכה אחת, או דנימא שמדינא צריך לחזור וליטול גם את הלולב וממילא יברך על כולם על נטילת לולב, וצ"ע למעשה.

אם נטל ד' מינים ומצא שלא היה שם הדס או ערבה, או שהיו פסולים, או שנטלם שלא כדרך גדילתם,

אם יש לו את החסר בביתו באופן שאינו צריך להפסיק בינתיים, יקח ד' המינים יחד ויברך על המין החסר (על נטילת ערבה או על נטילת עץ עבות), ואם זה היה ביום הראשון צריך לחזור ולברך שהחיינו בשביל המין החסר, אבל ידי לולב יצא כיון שארבעתם היו בביתו. אבל אם לא היה בביתו הדס או ערבה כשרים בזמן הברכה ואח"כ הביאו לו, גם ידי לולב לא יצא, וצריך לברך על ארבעתם יחד על נטילת לולב, וביום הראשון יחזור ויברך שהחיינו.

אם חסר לו אחד מהמינים לא יקח מין אחר במקומו,

שמא יטעו בשאר שנים לחשוב שצריך ליטול מין זה.

בל תוסיף-

לא יוסיף מין אחר על ד' המינים משום בל תוסיף, ודעת הב"י שאפילו אם אינו מכוין בהדיא לשם מצות לולב ג"כ אסור, וי"א שרק אם מכוין לשם מצוה עובר בבל תוסיף, וי"א שזה אסור מדרבנן.

הצובע את הלולב בצבע ירוק כדי שיהיה נראה לח, אינו עובר בבל תוסיף (שב ות יעקב). ובא"ר מפקפק בזה.

איזה מינים יכול לקחת מהם יותר-

לא יטול יותר מאתרוג אחד ולולב אחד, דכתיב "פרי עץ וכו' " וכן "כפת תמרים" חסר וי"ו משמע אחד ולא שנים, וי"א שעובר בזה גם על בל תוסיף, אבל בערבה והדס יכול להוסיף כמה שירצה, ויש מי שאוסר להניח הדס שוטה מלבד ג' ההדסים

הכשרים משום בל תוסיף, ויש מתירים, (ועיין בסימן תרמ"ו מהו הדס שוטה), ונכון לחשוב לכתחילה שאינו אוגדם לשם מצוה אלא לנוי בעלמא, והמדקדקים אינם מוסיפים על שתי ערבות ושלשה הדסים עבות, ואם יש לו ספק על איזה בד של הדס או ערבה, או שרואה שהעלים רכים מאד ועלולים ליפול, יכול להוסיף כמה שירצה, ואין למדקדק לדקדק בזה.