סימן תרנ"ב

זמן נטילת לולב

נטילת לולב מצותה ביום ולא בלילה, דכתיב "ולקחתם לכם ביום הראשון". כל היום כשר לנטילת לולב, ומ"מ זריזים מקדימים למצוות ונוטלים אותו בבוקר. וזמנו הוא מהנץ החמה, ואם נטלו משעלה עמוד השחר יצא, (ועיין בסימן פ"ט בבה"ל שלדעת כמה אחרונים אינו נקרא עמוד השחר עד שהאיר פני המזרח). ואם צריך להשכים לצאת לדרך נוטלו משעלה עמוד השחר אע"פ שאח"כ יקרא הלל בלא לולב, בשחרית יטלנו אח"כ, ואם לא נטלו עד בין השמשות של היום הראשון, חייב ליטלו משום דהוי ספיקא דאורייתא, אך לא יברך משום שהברכות הם מדרבנן, ואף בשאר הימים אם לא נטלו עד בין השמשות נכון ליטלו, רק יזהר שיהיה בלא ברכה.

עיקר מצות לולב בזמן ההלל, כדי לנענע בהודו ובהושיעה נא, וקצת מן המהדרים נוהגים לברך על הלולב בהנץ החמה בתוך הסוכה ולנענע, ואח"כ בשעת ההלל מנענעים עוד.

חיבוב מצות לולב

המדקדק יאחוז הלולב בידו כשנכנס מביתו לבית הכנסת, וכן בשעת התפילה (וכיון שזה מצוה לא מיטריד, אבל שאר דברים אסור לאחוז בשעת התפילה), וכן יחזירנו לביתו. וכתבו האחרונים שהיום מיחזי כיוהרא לעשות כך, אם לא מי שמפורסם למדקדק במעשיו, אך גם היום נוהגים להוליך הלולב בבוקר לביהכ"נ ולהחזירו לביתו בעצמו.

אכילה לפני נטילת לולב

אסור לאכול לפני נטילת לולב, וכן אסור בשאר הדברים שנתבארו בסימן רל"ב שאסור לעשותם לפני מנחה, וכשמניח הלולב בתוכם הוא מטלטל את המים, דשכשוכם זהו טלטולם. וטעימה מותרת מדינא אך אין להקל בזה אם לא לצורך גדול. ומי שנמצא בדרך למקום שיש לולב, או שאמור להגיע למקומו לולב, ימתין מלאכול רק עד חצות (ולא עד בכלל), מפני שאסור להתענות, ואפילו ביום הראשון, וי"א שאם מביאים לו לולב לנוטלו, ומי שליבו חלש ודאי יכול לסמוך על זה. ואם שכח והתחיל לאכול, ביום הראשון שהוא מן התורה יפסיק אפילו אם יש שהות ליטלו אח"כ, וה"ה ביו"ט שני בחו"ל, אבל בשאר הימים א"צ להפסיק אא"כ אין שהות ביום ליטלו אח"כ.

וכתב הרמ"א שאם התחיל לאכול יותר מחצי שעה קודם שהגיע זמן חיובו (והיינו עלות השחר), אפילו ביום הראשון א"צ להפסיק אא"כ אין שהות ביום. והט"ז סובר שכיון שבסימן פ"ט פסק הרמ"א שצריך להפסיק לתפילה, כ"ש שביו"ט שבלאו הכי צריך להפסיק בשביל לעשות קידוש דודאי צריך ממילא להפסיק גם בשביל לולב. ובביכורי יעקב תירץ שהרמ"א מדבר שהפסיק סעודתו לתפילה וקידש וחזר לאכול לפני נטילת הלולב, ולא ברירא תירוצו לדינא שכיון שכבר הפסיק לתפילה והיה חייב גם ליטול לולב אלא ששכח, לא חשיב התחיל בהתר. ואם המתין עד חצות ולא הביאו לו לולב, והתחיל לאכול, נראה שגומר סעודתו ואח"כ נוטלו, דחשיב התחיל בהתר.