סימן תר"ס
סדר הקף הבימה
נוהגים להעלות ספר תורה על הבימה ולהקיפה פעם אחת בכל יום, וז' פעמים ביום השביעי, זכר להקפות שהיו עושים במקדש מסביב למזבח, דהספר תורה נשאר לנו במקום המזבח, כדאיתא בגמרא שכשקורין סדר הקרבנות הקב"ה מעלה כאילו הקריבום לפניו.
ביום השביעי מוציאים ז' ספרי תורה על הבימה, ויש מקומות שמוציאים את כל הספרי תורה שבהיכל, וכן נוהגים במדינות אלו. רמ"א.
מקיפים לצד ימין, והיינו שהעומדים ממזרח לבימה שהם צריכים להפוך פניהם כלפי הס"ת לפני שיתחילו להקיף פונים לצד צפון שהוא ימין שלהם, ומשם ממשיכים למערב ואח"כ לדרום ואח"כ למזרח, והחזן שעומד ופניו להיכל אין נכון שיהפוך פניו מתחילה שיהיה אחוריו נגד ההיכל, ומ"מ גם הוא מקיף לצפון עם הציבור אף שאצלו הוא דרך שמאל.
בשבת אין מקיפים ואין מוציאים ס"ת לבימה, אלא רק פותחים את ארון הקודש ואומרים הושענות. וי"א שבשבת אין אומרים הושענות, ולא נהגו כן.
אם יש ברית אומרים פזמון זכור ברית, לפני אנא אזון חין וכו'. רמ"א. והמ"ב כתב שיותר טוב לאומרו לפני החרוז הבט לברית.
דיני שבת חול המועד סוכות
במעריב ושחרית ומנחה מתפללים תפילת שבת, ואומרים יעלה ויבוא בעבודה. ובמוסף אומרים אתה בחרתנו וכו' ומפני חטאינו וכו', כיו"ט, ואומרים את יום המנוח הזה ואת יום חג הסוכות הזה וכו', וחותמים מקדש השבת וישראל והזמנים.
נוהגים לקרות מגילת קהלת, ואם שמיני עצרת חל בשבת קוראים בשמיני עצרת. רמ"א. וע"ע בסימן ת"ץ.
קריאת התורה- מוציאים ב' ספרי תורה, באחד קוראים "ראה אתה אומר אלי" שמוזכר שם ענין סוכה, ובשני קורא המפטיר בקרבנות היום (ובחו"ל קרבנות שני ימים משום ספיקא דיומא), ומפטיר ביחזקאל "והיה ביום בא גוג", מפני שמלחמת גוג ומגוג תהיה בתשרי, ומזכיר סוכות באמצע ברכת ההפטרה כמו ביו"ט ראשון, וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים, ולהגר"א חותם מקדש השבת בלבד, ולדבריו ודאי שלא יזכיר סוכות באמצע הברכה.
נטילת ערבה בהושענא רבה
מצות ערבה במקדש היא הלכה למשה מסיני, והיו מביאים ערבות בכל יום מימי החג והכהנים זוקפים אותם על צדדי המזבח, ואח"כ היו העם באים ונוטלים אותם משם ומנענעים אותם, והנהיגו נביאים ליטול ערבה בגבולין ביום השביעי (שיש בו יותר קדושה משאר הימים, שהרי ביום זה היו מקיפים ז' פעמים. ולולב תיקנו ליטול ז' ימים כיון שיש לו עיקר מן התורה ביום הראשון אף בגבולין).
נוטלים ערבה בהושענא רבא מלבד הערבה שבלולב, ואין מברכים עליה כיון שזה רק מנהג שהנהיגו נביאים ואינו בתורת תקנה.
נהגו ששמש בית הכנסת מביא ערבה למכור, כמו שהיו שלוחי בי"ד מביאים בזמן שבית המקדש היה קיים.
הקפה עם הערבה-
י"א שגם בהושענא רבה מקיפים עם הלולב ולא עם הערבה, וכתב השו"ע שנהגו להקיף גם עם הערבה (כדי לצאת ידי שתי השיטות בגמרא), ועיין לקמן מנהגינו בזה. ואם אין לולב בעיר יקיפו בהושענא רבה בערבה.
שיעור אורך ערבה זו הוא ג' טפחים כשיעור הערבה שבלולב, וכל דבר הפוסל בערבה שבלולב פוסל גם בערבה זו, (ולכן יש להזהר שלא יהיה גזול או יבש, וכמוש כשר, אך לכתחילה טוב שיהיו לחים משום הידור מצוה).
שדינא די שיהיה עלה אחד בבד אחד, אמנם כיון שדבר מכוער נהגו לעשות ההושענות יפים, משום "זה קלי ואנוהו". וטוב לכתחילה שיהיה עכ"פ ג' בדים, ובשם האר"י כתבו לקחת ה' בדים.
י"א שאין לקשור את בדי הערבה, אבל הרב משה זכותא חולק וסובר שצריך לקושרם, וכן מנהגינו.
חבטת הערבה- חובטים בערבה על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלש, ובשם האר"י כתבו לחבוט תחילה על הקרקע ה' חבטות, ואח"כ יחבוט על הכלים כדי להסיר את העלים ולא יחבוט תחילה על הכלים שמא יוסרו כל העלים ולא יוכל לקיים מצות חבטה על הקרקע. וא"צ להסיר את כל העלים.
