סימן תרס"ד
סדר יום הושענא רבה
היום השביעי של סוכות נקרא הושענא רבא, מפני שביום זה נוטלים את הערבה שנקראת הושענא, ומרבים ביום זה באמירת הושענות, לפי שבחג נידונים על המים וכל חיי האדם תלויים במים, ויום זה הוא גמר החתימה והכל הולך אחר החיתום, ולכן יום זה שונה בכמה דברים משאר ימי החג.
בליל הושענא רבה נוהגים ישראל להיות נעורים בלילה, וכבר מודפס סדר הלילה. ולענין הזיווג דינו כמו בשבועות, ובליל טבילה ישמש.
המדקדקים נוהגים לטבול עצמם קודם עלות השחר כמו בערב יוה"כ, ועדיף לטבול מבערב כדי ללמוד כל הלילה בקדושה.
דיני שמיני עצרת
י"א שגם בהושענא רבה מקיפים עם הלולב ולא עם הערבה, וכתב השו"ע שנהגו להקיף גם עם הערבה (כדי לצאת ידי שתי השיטות בגמרא), ועיין לקמן מנהגינו בזה. ואם אין לולב בעיר יקיפו בהושענא רבה בערבה.
שיעור אורך ערבה זו הוא ג' טפחים כשיעור הערבה שבלולב, וכל דבר הפוסל בערבה שבלולב פוסל גם בערבה זו, (ולכן יש להזהר שלא יהיה גזול או יבש, וכמוש כשר, אך לכתחילה טוב שיהיו יפים, שהדבר מכוער נהגו לעשות ההושענות יפים, משום הידור מצוה).
מדינא די שיהיה עלה אחד בבד אחד, אמנם כיון שמצוה מן המובחר הוא שיהיו ג' בדי ערבה, משום "זה קלי ואנוהו". וטוב לכתחילה שיהיה עכ"פ ג' בדים, ובשם האר"י כתבו לקחת ה' בדים.
י"א שאין לקשור את בדי הערבה, אבל הרב משה זכותא חולק וסובר שצריך לקושרם, וכן מנהגינו.
חבטת הערבה
חובטים בערבה על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלש, ובשם האר"י כתבו שיחבוט ה' חבטות דווקא על הקרקע, וטוב תחילה על הכלים שמא יוסרו כל העלים ולא יוכל לקיים מצות חבטה על הקרקע. וא"צ להסיר את כל העלים.
כתב הרמ"א שי"א שצריך לנענע את הערבה, ונהגו לנענע ואח"כ לחבוט.
לא יאגוד דבר אחר יחד עם הערבה, כדי שיהיה ניכר שזה לשם מצוה, אבל אם יש בידו דבר אחר אין לחוש לחציצה. (לפמ"ג משום שרוב החלק בידו נוגע בידו, ובשעה"צ כתב שאין בזה דין חציצה כלל).
אין לצאת ידי מצות ערבה בנטילת הערבה שבלולב, אפילו אם מגביה את הלולב פעם אחת לשם מצות לולב ופעם נוספת לשם מצות ערבה, ואם התיר את אגד הלולב ונטל את הערבה בפני עצמה יצא. וי"א שגם אם נטלה יחד עם הלולב יצא אם הגביה את הלולב פעם נוספת לשם מצות ערבה.
נטילת הערבה עם הלולב- י"א שאין ליטול את הערבה עם הלולב אלא יטלנה רק אחרי שבירך על הלולב ונטלו ונענע בו, ולדבריו אם נטלה עם הלולב בשעה שיוצא בו ידי חובתו עובר על בל תוסיף, ורק אחרי הנענוע הראשון יכול ליטלה עם הלולב, וכ"ש בשעת הקפה, (דאחרי קיום המצוה אין איסור בל תוסיף אא"כ מכוין להוסיף על המצוה, וכאן הרי מכוין לשם מצות ערבה ולא לשם מצות לולב). וכתב השו"ע שאינו נראה שיהיה בזה איסור בל תוסיף, ומ"מ אין הפסד לחוש לדבריו. עוד כתב שגם אחרי נטילת הלולב ונענועו צריך לתפוס את הערבה לבדה כדי להכיר שהיא חובה, ובשעת החבטה יטלנה בפני עצמה ויוצא בה ידי חובתו. וכתב הרמ"א שהמנהג הפשוט ליטול את הערבה עם הלולב בשחרית בזמן הנענוע ובשעת הקפה עד שעת החבטה שאז נוטלים אותה לבדה, אך יותר טוב שלא ליטלה עם הלולב כלל (כדי לקיים בשלימות מצות ערבה, וגם האר"י הזהיר מאד שלא לחבר את הערבה יחד עם הלולב. וכן נוהגים. מ"ב), ואף הנוטלה עם הלולב יסיר את הלולב מידו אחרי ההקפות ויאחוז רק את הערבה כל זמן שאומרים תחנונים על המים, ומנענעים את הערבות בשעה שאומרים את ההושענות, ואח"כ חובטים אותם.
י"א שאע"פ שזורקים את הערבות שבלולב ושל ההושענות אין לפסוע עליהם, ובחיי אדם כתב שלא יזרקם על הקרקע, וזה פלא שהרי קיימא לן שתשמישי מצוה נזרקים, ואולי כוונתו שלא יזרקם לאשפה.
י"א שאסור להנות מהערבה לאחר נטילתה דאיתקצאי לכולא יומא, אא"כ התנה עליה מעיקרא, ולכאורה הכונה שיתנה קודם בין השמשות שלא יאסר ע"י עשית המצוה כי אינו בודל עצמו מלהנות, (וה"ה לענין הדס שאסור להריח בו כל שבעה משום שהקצהו למצוותו, מועיל שיתנה לפני עשית המצוה שאינו בודל עצמו מלהנות), והמ"א כתב שי"א שגם תנאי לא מועיל להתיר להנות באותו יום, ובביאור הלכה מבאר שלכו"ע מועיל בזה תנאי. וכתב הרמ"א שנהגו זה להצניע את הערבות ולהשתמש בהם לאפית מצות, כדי לעשות בהם עוד מצוה.
י"א שיש להזהר שישראל לא יקצוץ ערבה משדה נכרי, אפילו ברשות הנכרי, דסתם נכרים גזלני קרקע, אלא הנכרי יקצוץ ויתן לישראל, או שישראל יקצוץ ויתן חבירו. וע"י בט"ז שבזמן הזה לא אמרינן שסתמן גזולים. וע"ע בדין זה בסימן תרל"ז ובסימן תרמ"ט.
ערבות שנקצצו בשבת ע"י נכרי עבור הושענא רבה שחל ביום ראשון, לדעת השו"ע הערבה כשרה אפילו אם הישראל אמר לו שיקצוץ.
