סימן תרס"ט
סימן תרס"ט
שמחת תורה
יו"ט אחרון של סוכות (ביום השמיני בארץ ישראל וביום התשיעי בחו"ל) נקרא שמחת תורה, מפני שמסיימים בו את התורה, ושמחים ועושים סעודת משתה לגומרה של תורה, ובסימן זה יבוארו דיני שמחת תורה, והרבה מנהגים שנהגו לשמחת תורה ולכבוד התורה.
במקום שעושים ב' ימים טובים מקדשים בליל תשיעי ומברכים שהחיינו, ובבוקר מוציאים ג' ספרי תורה וקוראים בראשון וזאת הברכה, ובשני בראשית עד אשר ברא אלוקים לעשות, ומניחים ליד הס"ת השני את הס"ת השלישי ואומרים חצי קדיש, ובשלישי קורא המפטיר כמו אתמול, ומפטירים ויהי אחרי מות משה.
בליל שמחת תורה יקרא את הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום, מפני שזה הוא זמנה.
קריאת התורה בליל שמחת תורה- הרמ"א כתב שהמנהג לקרות ג' קרואים בפרשת וזאת הברכה, וצריך לומר קדיש אחרי הקריאה, ואין סומכים על הקדיש שאחרי עלינו משום דהוי הפסק.
חתן תורה וחתן בראשית- מי שקורא סוף התורה נקרא חתן תורה, ומי שקורא בראשית נקרא חתן בראשית, ונהגו למכור פרשיות אלו, וקונים בדמים מרובים, וגם מי שעלה בפרשת וזאת הברכה יכול לעלות לחתן תורה או לחתן בראשית (אבל חתן תורה לא יעלה לחתן בראשית באותו בית הכנסת, ואם קוראים חתן תורה ובראשית באותו ס"ת לכאורה אין קפידא, וצ"ע). וראוי להדר אם אפשר שיהיו הקונים מוכתרים בתורה או עכ"פ אחד מגדולי הקהל, וכהן או לוי יכולים לעלות לחתן תורה או לחתן בראשית. וחתני תורה ובראשית קוראים לאחרים לעשות משתה, (וגם אבל בתוך י"ב חודש יכול לאכול בסעודה זו), ונודרים נדרים ונדבות, ובימינו המנהג שכל העולים נודרים נדרים ונדבות לצרכי בית המדרש ולהחזיק לומדי תורה. וכתב הרמ"א (בסוף הסימן) שנהגו לסיים התורה גם על קטן העולה, כיון שבזמן הזה החזן קורא בתורה, (אמנם מעיקר הדין ראוי שיהיה המסיים מוכתר בתורה או עכ"פ אחד מחשובי הקהל, חתן תורה קוראים לכל הנערים מ"ולדן אמר עד מעונה". הגדול מברך והנערים ישמעו ויצאו בברכתו.
עד שהשמחה נהפכת לתוגה ח"ו, וגם מונעים שמחה של מצוה, ויש לגעור בהם. ואין לבטל שום מנהג שנהגו לכבוד שמחת התורה.
גם בשמחת תורה אסור לפזר מיני בשמים על הגחלים, וכ"ש שאסור להבעיר פילווע"ר (-אבק שריפה) כדי להשמיע קול לשמחה, ואפשר שבמיני נפט וזפת ג"כ אסור, ומ"מ מותר לשים פילווע"ר בנר בערב יו"ט לפני הדלקת הנר, אע"פ שזה גורם שהנר יכבה בסוף.
הוצאת ספרי התורה- נוהגים להוציא בשמחת תורה ערבית ושחרית את כל הספרי תורה שבהיכל ואומרים שירות ותשבחות. וכל מקום לפי מנהגו. ואם יש בבית הכנסת רק ספרים מועטים, אסור להביא ס"ת מבית כנסת אחר, וי"א שאף שבכל השנה אין להביא ס"ת אא"כ משתמשים בו בקביעות, בשמחת תורה מותר.
הקפות- עוד נהגו להקיף את הבימה עם ספרי התורה, כמו שמקיפים עם הלולב, והכל משום שמחה. יש מקיפין ג' פעמים ויש ז', והכל לפי המנהג.
ריקודים- מהרי"ק כתב בשם רב האי גאון שרגילים לרקוד ביום זה אפילו כמה זקנים בשעה שאומרים קילוסים לתורה, ולכן יש להתאמץ בזה לרקד ולזמר לכבוד התורה, והעידו על האריז"ל שאמר שהמעלה העליונה שהשיג באה לו ע"י שהיה משמח בכל עוז בשמחה של מצוה, וגם על כוחו. ואל יאמר אדם אין זה כבודי וכבוד התורה לרקד לפני העם כאחד הריקים.
רבוי העולים לתורה- נהגו להרבות את הקרואים העולים לתורה משום כבוד התורה, וכדי שיזכו כולם בשמחת התורה. וקוראים פרשה אחת הרבה פעמים (עד מעונה אלוקי קדם שמשם אין כופלים אלא קוראים זאת לחתן תורה) ואין איסור בדבר. ונוהגים לקרות שנים יחד, או כהן עם שאר הכהנים ולוי עם לוים, ויש מפקפקים על זה, והא"ר מיישב המנהג, ומ"מ לכתחילה נכון שאחד יברך ויוציא את חבירו, ויכול אחד להוציא חבירו בברכה שלפניה והשני יוציא אותו בברכה שלאחריה, ונכון שחמשת הקרואים הראשונים יהיו אחד אחד כדין יו"ט. ונכון הדבר שיבחרו עשרה אנשים שישמעו את הברכות ויענו אמן, כי נוהגים קלות גדול כשאין עשרה ששומעים קריאת התורה.
כל הנערים- נוהגים לקרות לכל הנערים לתורה, להרמ"א קורין להם פרשת "המלאך הגואל" אבל הלבוש כתב שמברכים אותם ב"המלאך הגואל" בעל פה, וכתב בא"ר שמברכים אותם לפני ברכה שלהם, וכן המנהג. וכתב המ"ב שלפני חתן תורה קוראים לכל הנערים מ"ולדן אמר עד מעונה". הגדול מברך והנערים ישמעו ויצאו בברכתו.
ברכת כהנים- אין נוהגים לעלות לדוכן משום דשכיח שכרות, ובפראג נוהגים לעלות למוסף, ויש עולים לשחרית, וכל מקום יעשה לפי מנהגו, ויזהרו שלא ישתו.
