שמחת התורה
שמחת התורה
נגילה ונשמחה בך
איתא בילקוט שמעוני (פרשת פנחס רמז תשפ"ב) אמר רבי אלכסנדרי, משל למלך שבאת לו שמחה, כל שבעת ימי המשתה היה בנו של מלך טורח עם האורחים, וכיון שיצאו שבעת ימי המשתה אמר המלך לבנו: יודע אני שכל שבעת ימי המשתה היית טורח עם האורחים, עכשיו אני ואתה נשמח יום אחד, ואיני מטריח עליך הרבה, אלא טול תרנגול אחד וליטרא אחת של בשר.
כך כל שבעת ימי החג ישראל עסוקים בקרבנותיהן של אומות העולם, דאמר רבי פנחס כל אותן שבעים פרים שהיו ישראל מקריבין בחג כנגד שבעים אומות שלא יצרה (שלא יחרב) העולם מהן, מה טעם (תהלים קט, ד) 'תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה', בטוחים אנו בתפלה, וכיון שיצאו שבעת ימי החג אמר הקב"ה לישראל: עכשיו אני ואתם נשמח יחד, ואיני מטריח עליכם הרבה, אלא פר אחד ואיל אחד.
וכיון ששמעו ישראל כך, התחילו מקלסין להקב"ה, ואומרים (תהלים קיח, כד) 'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו', אמר ר' אבין אין אנו יודעין במה לשמוח, אם ביום אם בהקב"ה?! בא שלמה ופירש (שיר השירים א, ד) 'נגילה ונשמחה בך', 'בך' בתורתך, 'בך' בישועתך, אמר רבי יצחק 'בך' בעשרים ושתים אותיות שכתבת לנו בתורתך, ב' תרי ך' עשרים.
להוציא כל ס"ת מרוב חביבות
בספר יסוד יוסף (פרק ע"ט) כתב, מנהג ישראל להוציא את כל ספרי התורה שבהיכל, להראות חיבה גדולה להשי"ת ב"ה, כמו אב האוהב לבנו חביבו, ופותח לו כל גנזי אוצרותיו ואינו מונע ממנו כלום, ומטעם זה אנו מוציאין את הספרי תורה מההיכל, להריק אלינו כל האורות הקדושות, באופן שגם אנחנו נהיה כלי מוכן לקבל קדושה העליונה ולא לפגום ח"ו.
שמחה לגומרה של תורה
המגיד מדובנא זצ"ל הקשה, בשמחת תורה חוגגים ושמחים עם סיום התורה, מפני שבאותו היום מסיימים פרשת 'וזאת הברכה', אבל לכאורה הדעת נותנת לשמוח עם התורה ביום ו' סיון, דהיינו בחג השבועות, שזהו יום מתן תורתינו, שהרי דרכו של עולם כך היא, שאדם המקבל מתנה, מודה ומשבח לנותן תיכף בשעת הקבלה, ולא לאחר גמר ההנאה ממנה?!
והסביר הענין בדרך משל, למלך שהיתה לו בת יחידה, כשהגיעה לפרקה אמרה לאביה שחפצה להינשא לאיש הבא ממשפחה פשוטה כדי שלא יתגאה עליה, ושיהא מחונן במידות טובות.
בלית ברירה שלח המלך את עבדיו לחפש חתן כרצון בתו, באחד מן הימים נזדמנו עבדי המלך לכפר נידח, וראו שם נער חכם ובעל מידות טובות, לאחר ששוחחו אתו, החליטו ביניהם שהנער ראוי להנשא לבת המלך, בהיותו מצוין במידות טובות מאוד, מיד פנו עבדי המלך אליו ואמרו לו שהמלך מבקש להיפגש עמו, הנער הלך עמהם לארמון המלך, והעבדים בישרו למלך שמצאו חתן אשר לדעתם ראוי לבתו.
שמח המלך מאוד וציוה להכניסו אליו, וג"כ ראה שהוא מלא בכשרונות ומעוטר במידות טובות בהכנעה וענוה, והציע לו את בתו לאשה, ואכן הכפרי נעשה חתן המלך.
כשעברה שנה מיום החתונה, ניגש החתן אל המלך ואמר לו: אדוני המלך, ברצוני להזמינך לשמחת נישואי עם בתך! המלך תמה מאוד לפשר דבריו, שהרי החתונה כבר התקיימה לפני שנה, וחתנו הסביר לו כוונתו: בשעת החופה כאשר כולם היו שרים ורוקדים, לבי היה מלא עצב ודאגה, חשבתי לעצמי מה ראה המלך לתת את בתו לנער כפרי כמותי, והרי בדרך כלל משיא המלך את בתו לבן מלכים כמותו, אלא בוודאי יש להכלה איזה פגם בגופה או בנפשה, ולכן הסכים המלך לקחת אותי לחתן, ולכן לא היתה שמחתי בלב שלם.
אולם לאחר שהכרתי אותה כבר שנה שלמה, ונוכחתי לדעת שהיא כלילת המידות והמעלות, בריאה בגופה ובנפשה, ע"כ חפץ אני לחזור על שמחת החתונה שנית, כי רק עכשיו נעשתה שמחתי שלמה, כמובן שהמלך קיים את בקשתו, ומאז נתרבתה אצלו אהבתו אליו.
והנמשל: כשקיבלו ישראל את התורה, לא היה שמחתם בלב שלם, כי חשבו מדוע דווקא בנו בחר הקב"ה לתת לנו את התורה, אחרי שכבר השתעשע עמה תתקע"ד דורות לפני בריאת העולם, ולא נתנה למלאכים ולשרפים?! אלא בודאי יש בתורה חוקים ומשפטים שאי אפשר לעמוד בהם, אולם לאחר שסיימו עם ישראל את התורה, ונוכחו לדעת כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, והתורה מתוקה מדבש ונופת צופים, אשר כל חפצי העולם הזה לא ישוו בה, לכן שמחים ועושים את שמחת התורה, כי עתה השמחה היא מכל הלב ובנפש חפצה.
מעתה מתחילים ימי שמחה וטובים
מובא בספר חמדה גנוזה (ח"ב) שהרה"ק מראפשיץ זי"ע הסביר הטעם למה אנו עושים שמחת תורה, על פי מעשה שהיה באיש כפרי אחד, שביקשה ממנו אשתו שילכו לדור בעיר, ולא רצה לילך לדור בעיר גדולה, כי אמר שמתיירא הוא פן יצערוהו בני העיר, עד שלבסוף פעלה אשתו אצלו ועקרו דירתם לעיר, ושכרו שם דירה, והיה זה ביום ראש חודש אב.
תיכף בבואו אל העיר, שלח לקרוא לשמש, וביקש ממנו שיודיעהו בכל עת וזמן מנהגי העיר, סדרי התפלה וכדומה, ונתן לו שכרו בעד זה.
ויהי ביום ראש חודש אלול אחר התפילה, חפץ לילך לביתו, ועיכבו השמש ואמר לו שהיום אומרים יום אחד תהלים אחר התפלה, ואחר כך יוכל לילך לביתו. בבואו לביתו אמר לזוגתו: הלא הגדתי לך שבני העיר יצערוני, והיום כבר החלו לצער אותי, שהוצרכתי לומר תהלים. ופייסה אותו אשתו בדברים שלא תהיה לו עגמת נפש מזה. אחר כך בשבוע שקודם לראש השנה, בעלות השחר בא השמש ודפק על פתחו שישכים לומר סליחות, ונעור משינתו ואמר לאשתו עוד כדברים האלה, והיא פייסה אותו בדברים.
בערב ראש השנה בא השמש והקיש על פתחו בשעה השלישית, למען ישכים לומר סליחות של 'זכור ברית', וביום ראש השנה קראו השמש לביהמ"ד ועמד שם עד שעה שתים אחר חצות היום, ותקעו והריעו. וכן עשה למחרתו ביום שני של ראש השנה, ותיכף אחר הסעודה קראו השמש שילך לביהמ"ד לומר תהלים. וביום המחרת אמר לו שלא יאכל מאומה, כי היום 'צום גדליה' וצריכין להתענות. וכן בכל יום ויום מימי עשרת ימי תשובה דפק על חלונו בעלות השחר להשכימו לומר סליחות.
ויהי בבוא ערב יום הכפורים, בא השמש ודפק על הפתח שיפתח לו, באמרו כי השוחט הולך ובא! ונתיירא האיש מאד ויאמר אל אשתו: עתה תראי את אשר אמרתי לך לא לבוא אל העיר הגדולה, כי עתה בא השוחט לשחטנו חס ושלום. ותפייס אותו אשתו בדברים לבל יירא מהם. ופתח את הדלת, ויאמר לו השמש כי לשחוט הכפרות הוא בא.
ויהי לעת המנחה, ויבא השמש עוד הפעם לקראו לבית המדרש, וילך שמה ויתפלל תפלת מנחה. ואחר הוידוי צוה עליו השמש לשכב על הארץ, וילקהו ל"ט מלקות. וילך לביתו ויספר לאשתו כי הכהו שם, ובתוך כך שוב בא השמש לקראו לבית המדרש, ויהי למחרת בעלות השחר ויבא השמש ויקראהו לבית המדרש, ויאמר לו לבל יאכל ולבל ישתה ביום ההוא, כי אם יעמד בתפלה כל היום כולו. ויהי אחר יום הכפורים הניחו כמה ימים להתנהג כדרכו, ואז אמר לאשתו: תהלה לקל כי מעתה יניחו אותי.
ויהי ביום ראשון של חג הסוכות, בבוא השמש לקראו לבית המדרש, אמר האיש לאשתו: הנה חפצים הם להוסיף ולצערנו עוד, קומי ונשובה בחזרה אל הכפר. ותפייסו אשתו בדברים עד שנחה דעתו. וכאשר בא לבית המדרש נתנו בידו 'שטעקין' עם 'לומוני' (הם הלולב והאתרוג) וציוהו לנענע בהם, והתפלל כן שעות אחדות, והיה בכעס גדול. ובערב הושענא רבה קראו השמש לבית המדרש, וציוה אותו לומר התיקון וספר תהלים כל הלילה. וביום ראשון של יום טוב שני הניחו לישון, והוא כבר קצף מאד על אשתו ועל בני עירו על אשר ציערוהו עד כה.
ויהי בבוא ליל שמחת תורה הזמינו אותו להחברה, ואכל ושתה הרבה כנהוג, גם ביום שמחת תורה בבוקר התפללו במהירות, והזמינו אותו החתנים היינו חתן תורה וחתן בראשית לקידוש גדול ורחב ידים כיד המלך, ואכל ושתה והיטיב את לבו, ואח"כ בא לביתו ואמר לאשתו: הנה עתה מתחילים לנו ימים טובים ונעשה לנו יום שמחה, ס'הייב זיך אן די פרייליכע גוטע טעג, וזה ענין שמחת תורה, והבן הענין.
שתיית יין
בספר שבחי בעל שם טוב מובא, פעם אחת בשמחת תורה היו אנשי סגולה של הבעש"ט שמחים ומרקדים ושותים יין הרבה מן המרתף של הבעש"ט הרבה, אמרה אשת הבעש"ט הצ': הרי לא ישאירו יין לקידוש ולהבדלה, נכנסה אל הבעש"ט ואמרה לו: אמור להם שיפסיקו לשתות ולרקד כי לא ישאר לך יין לקידוש ולהבדלה, אמר לה הבעש"ט בצחוק: טוב אמרת, לכי אמרי להם שיפסיקו וילכו לביתם, כשפתחה את הדלת והם רקדו בעיגול, וראתה שלהבה אש סביבותיהם כעין חופה, לקחה את הכלים והלכה בעצמה למרתף והביאה להם יין כפי רצונם, ואח"כ שאל אותה הבעש"ט: האם אמרת להם שילכו?! אמרה לו: היה לך לומר זאת בעצמך!
