שמחת יו"ט, סוכה, ד' מינים
ובעי בר נש למחדי בכל יומא ויומא באנפין נהירין באושפיזין אלין דשריין עמיה וכו' כי הא דרב המנונא סבא, כד הוה עייל לסוכה, הוה חדי, וקאים על פתחא דסוכה מלגאו, ואמר נזמן לאושפיזין, נסדר פתורא, וקאים על רגלוהי, ומברך, ואומר 'בסכות תשבו שבעת ימים', תיבו אושפיזין עלאין, תיבו, תיבו אושפיזי מהימנותא, תיבו, ארים ידוי וחדי, ואמר: זכאה חולקנא, זכאה חולקיהון דישראל, דכתיב (דברים לב ט) כי חלק ה' עמו וגו', והוה יתיב' (זוה"ק אמור קג).
***
מצינו במדרש שכל המצוות כולן שאנו מסובבים בימים אלו עיקרם לענין השמחה בחג הסוכות, "ושמחתם לפני ד' אלקיכם". וז"ל המדרש רבה (ויקרא לב) עה"כ (ויקרא כג מ) ולקחתם לכם ביום הראשון, הדא היא דכתיב (תהלים טז יא) תודיעני ארח חיים שֹׁבַע שמחות. אל תהי קורא כן, אלא שֶׁבַע שמחות, אלו שבע מצוות שבחג, ואלו הן, ארבעה מינין שבלולב, וסוכה, חגיגה ושמחה.
***
נפסק ברמב"ם (הל' שופר וסוכה פ"ח הי"ד) השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הקל שצוה בהן, עבודה גדולה היא. וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו, שנאמר (דברים כח מז) 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב'. וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו, חוטא ושוטה. ועל זה הזהיר שלמה ואמר (משלי כה ו) 'אל תתהדר לפני מלך'. וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו, הוא הגדול המכובד העובד מאהבה.
***
מה נאה ומה יאה לשלב את דברי הרמב"ם עם מה שכתב הכוזרי: "אין כניעתך בימי התענית יותר קרובה אל האלוקים, משמחתך בימי השבתות והמועדים, כשתהיה שמחתך בכוונה ולב שלם וכו', שתשמח במצוה עצמה מאהבתך הַמְצַוֶה בה, ושתכיר מה שהטיב לך בה, וכאילו אתה בא אל אכסנייתו קרוא אל שולחנו וטובו, ותודה על זה במצפון ובגלוי. ואם תעבור בך השמחה אל הניגון והריקוד - היא עבודה ודביקות בענין האלוקי". (הכוזרי מאמר ב)
***
בספר החינוך (פר' אמור מצוה שכד) כתב על סיבת השמחה בחג הסוכות, שהיא להקדיש את השמחה הטבעית שבאסיפת התבואה ופירות האילן אל הבית, לה'. וזו לשונו: "לפי שימי החג הם ימי שמחה גדולה לישראל, כי הוא עת אסיפת התבואות ופירות האילן בבית, ואז ישמחו בני אדם שמחה רבה, ומפני כן נקרא 'חג האסיף'. וצוה הא-ל לעמו לעשות לפניו חג באותו העת, לְזַכּוֹתָם להיות עיקר השמחה לשמו. ובהיות השמחה מושכת החומר הרבה ומשכחת ממנו יראת אלוקים בעת ההיא, ציונו השם לקחת בין ידינו דברים המזכירים אותנו כי כל שמחת לבנו לשמו ולכבודו. והיה מרצונו להיות המזכיר מין המשמח, כמו שהעת - עת שמחה, כי צדק כל אמרי פיו. וידוע מצד הטבע, כי ארבעה המינין כולם משמחי לב רואיהם".
***
מצינו בספה"ק שענין השמחה בחג הסוכות הוא ע"י שזכינו להטהר לפני ד' ביום הכיפורים, ע"כ ראוי להעתיק דברי הבית אהרן (ראש השנה): "כי עיקר התשובה הבאה ע"י שמחה ותענוג. ועיקר תענוג ושמחה בא ע"י תשובה, והא בהא תליא. ואמר כי הוא דבר תמוה בעיניו איך לא יצא אדם מהכלים ע"י דיבורים של אלו הימים..."
***
בסידור 'אשי ישראל' (מלוקט בו פירושים על סדר התפילה מתורתו של הגר"א - 'אבני אליהו', וחובר עמו פירוש 'שיח יצחק' מהגאון ר' יצחק מאלצאן זצ"ל), מביא בפירוש שיח יצחק (על סדר שלש רגלים) לפרש את מה שאנו מתפללים 'אתה בחרתנו מכל העמים' וכו', שהוא רומז על סדר הרגלים. וזו לשונו "ורצית בנו', ענין הרצון מצאנו כמה פעמים אחר הכעס, כמו שאמר יעקב לעשו 'על כן ראיתי פניך כראות פני אלוהים ותרצני' (בראשית לג י). 'ונרצה לו לכפר עליו' (ויקרא אל) 'נרצה עוונה' (ישעיה מ ב). וכן הכוונה כאן, כי גם אחר שעשו העגל נתרצה להם הקב"ה ביום הכיפורים והשרה שכינתו בתוכם. והנה באו הג' לשונות, נגד השלש רגלים כסדרם: 'אתה בחרתנו' - הוא בעת יציאת מצרים כנ"ל. 'אהבת אותנו' - הוא מעמד הר סיני כנ"ל. שהוא בחג השבועות. 'ורצית בנו' - הוא כפרת עון העגל והשראת השכינה ואז בא חג הסוכות, ועל כן נאמרה בו שמחה יתירה יותר מכל המועדים'.
***
מסופר באמרות משה (ליקוט מתורתו של הרה"ק רבי משה מקאברין זיע"א, סוכות), שפעם אחת לאחר יום הכיפורים קרא הרה"ק רבי משה מקאברין זיע"א לאחד מאנשיו שבא אליו ממרחקים להיות במחיצתו בראש השנה ויום הכיפורים, וביקש ממנו שישוב אל לביתו לחג הסוכות. אך החסיד התחנן לפניו שהוא רוצה להישאר אף לחג הסוכות, ואילו רבו הרה"ק מקאברין זיע"א לא הסכים לו. וכך החסיד שוב התחנן, אך רבו לא ניאות לו להישאר אצלו, ולבסוף פירש לו את טעם בקשתו. שבחג הסוכות הולכים לבוא לסוכה אורחים חשובים, הלא הם האושפיזין קדישין, ואתה בעל מרה שחורה, ואין רצוני שתשב עמנו בסוכה כשהמרה שחורה על פניך...
***
"כי בראש השנה ויום הכיפורים נגבה הרצועה והשבט שהם הדינים וכוחותם. וזהו (ישעיה ה טז) 'ויגבה ה' צבאות במשפט', עד שאנו שבים אליו באמת. ואחר כך מזרקים השבט והדינים, והשי"ת מכניסנו לתחת כנפיו שהוא הסוכה, שמצוה זו היא קדושת השי"ת ב"ה והשראתו, והיא פריסת סוכת שלום על נפשותינו, ויחביאנו צל ידו, תחת כנפיו נחסה. וכבר נאמר זה בכתבי האריז"ל ענין החיבוק המרומז בסוכה, כמו אדם שמחבק את בנו באהבתו אותו ובזרועותיו יקיפנו וסוכך עליו בראשו. והזרוע הוא שתיים כהלכתן, ושלישית אפילו טפח. כי הם שני פרקים ארוכים. והג' - הטפח היד, עיין שם בכתבים. והכל משל ומליצה לענין החיבוק והתקרבותנו להשי"ת "בשמחה" וטהרת הנפשי" (יושר דברי אמת אות נז)
***
ובספה"ק שם משמואל כתב (שבת חול המועד סוכות תרפ"א): "והנה כבר הגדנו וכן איתא בספה"ק שבשמחה של מצוה שבחג הסוכות מתקנין כל העבודות וכל המעשים של כל השנה שנעשו בקרירת רוח והעדר השמחה. ולפי האמור מבואר שבסוכות שהשמחה מתקנת את כל העבודות של כל השנה כאלו היו נעשים בשמחה, וע"כ אז במלחמת גוג ומגוג שכל כחם הוא מחמת הקרירות רוח כנ"ל, מובן שבסוכות שכל אלה נעשה מתוקן יאבדו גוג ומגוג לפני ישראל".
***
יה"ר שנזכה כולנו לשמוח ברגל כמצות ה' עלינו, וכהיום הזה יביאנו ה' ששים ושמחים לציון ברננה. ונזכה שהשמחה של חג הסוכות תשפיע על כל השנה שנעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב. ומי שזוכה להיות שמח וטוב לב בימים האלו, יש לו סימן טוב על כל השנה הבאה עליו לטובה, כפי שכתב הפלא יועץ (אות ס' - סוכה) 'וצוונו לשמוח שמחה של מצוה, והוא סימן טוב לכל השנה, שכתבו גורי האריז"ל, שמי שיהא שמח וטוב לב ולא יצטער כלל בחג הקדוש הזה, מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהיה לעולם שמח'.
