שישו ושמחו - סגולת ההקפות הריקודים והשמחה בתורתנו הקדושה
איתא ב'יסוד ושורש העבודה' (פט"ז) וכל הזהיר בשמחה של תורה ביום הזה, בטוח שלא יפסוק תורה מזרעו. וכך היה מנהג גדולים וקדושים שהיו מפזזים ורוקדים בכל כוחם ומעוזם לכבוד התורה הקדושה סא, וכה כתוב ב'שער הכוונות' (דרושי חג הסוכות דף קד.) למהרח"ו זי"ע, 'וראיתי למורי ז"ל [האר"י הקדוש] שהיה
נט. כתב הרה"ק ה'מנחת אלעזר' זי"ע, (שער יששכר, זמן שמחתנו אות יז) שיש לו בקבלה איש מפי איש עד ה'חוזה' מלובלין זי"ע אשר קיבל ממרן הבעש"ט זי"ע מפי אליהו הנביא, שהמכוון בתפלות בשלשה ימים אלו, הוש"ר שמיני עצרת ושמחת תורה, מובטח לו שיכוון בתפלה בכל ימות השנה.
ס. הרה"ק רבי דוד מקאצק זי"ע היה נוהג מזמן לזמן להתפלל ביחידות (וסוד ה' ליראיו), שנה אחת בשמיני עצרת הבחין אביו הרה"ק רמ"מ מקאצק זי"ע, שבנו אינו נמנה בין המתפללים, ושלח לקרוא לו, באמרו שביום הזה חותמים גזר דינו של אדם בענין הפרנסה, וכדי להוציא כאור דינו צריך להתפלל בציבור, ונתן רמז לכך, כי בפסוק (דברים טז טו) 'והיית אך שמח אמרו (סוכה מה.) לרבות יום אחרון של חג לשמחה, וס"ת של והיית אך שמח הוא חת"ך כשמו של המלאך הממונה על הפרנסה כידוע, לרמז שאז גמר החתימה בענין הפרנסה.
סא. כתב בשלמי חגיגה (דף רצ"ב ע"ב, יו"ל בשנת תק"נ) בשמחת תורה, אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה בשמחתה של תורה, לתקן את פגמי נשמתו אשר פגם בכבוד תורת ה' תמימה, ומצא כדי גאולתו, ונוסף על שזה מה שאמרו הראשונים כי כל הזהיר בשמחה של תורה כהיום הזה בטוח שלא יפסוק תורה מזרעו, ושראו לרב גדול בישראל שהיה מרבה בשמחתה של תורה כהיום הזה, והעידו עליו שעד שלושה דורות היו מיוצאי ירכו שלשלת חכמים וידועים ומרביצים תורה זה אחר זה חבל נמרץ, וידעו שכל זה זכה על רוב שמחתו ביום שמחת תורה מה שלא ראו מעולם בשום גדול בתורה עושה כן, וברוב גדולתו היה מניח ומכרכר בכל עוז ומעורר לבות בני אדם לאמר שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישראל.
סוד גדול גילה לנו הרה"ק ה'ישמח ישראל' זי"ע (הובא בתפארת רבותינו דף קיז), דהנה כתיב (שמואל ב' ו טז-כג) כי מיכל לא היה לה ילד כי 'ותבז לה בלבה' שהביטה בבזיון על דוד שהיה מפזז ומכרכר לפני ארון ה', אמור מעתה, במידה טובה מרובה להיפך, המפזז ומכרכר בכל עוז מבלי להביט על עצמו ועל כבודו, יזכה לילד... עובדא ידענא באחד מבני חבורתנו שהמתין כמה וכמה שנים מיום נישואיו ועדיין לא זכה לחבוק בן, מה עשה, בהגיע יום שמחת תורה בעת הריקודים לכבוד התורה, היה מפזז ומכרכר באופן נפלא, וממש ביזה עצמו לשם כך, ואכן, כעבור תשעה ירחים נולדה לו בתו הבכורה, וכמעשהו בראשונה כן מעשהו שנתיים לאחר מכן, וגם אז זכה לבן כתשעה ירחים לאחמ"כ. אחד מידידיו ששמע ממנו על ה'סגולה', והוא גם נתנסה ב'חסרון בנים', הלך להתפלל ביום שמח"ת באיזה 'מושב זקנים' מקום שאין מכירין אותו, והתבזה בעבור כבוד התורה, ובחודש תמוז הכניס את בנו בכורו בבריתו של אברהם אבינו. ומעת שנתפרסם מעשה זה לראשונה שמענו על עוד כמה וכמה ש'הלכו בדרכיו' לבזות עצמם לכבוד התורה, ואף הם נושעו בבנים.
ואין הדברים אמורים דווקא על מי שמבזה עצמו... אלא כל המתאמץ לשוש ולשמוח לרקוד ולפזז יותר מכפי טבעו ותכונת נפשו אף הוא זוכה בברכת הבנים. וכך היה מעשה לפני כמה שנים, באחד שהמתין זמן רב ל'ישועה', ואף שלפי תכונת נפשו אינו 'אוהב' לצאת במחול אלא תמיד עומד הוא מן הצד... אכן באותה שנה התגבר על עצמו להשתתף בכל כוחו בשמחה של מצווה, וככלות השנה בשמחת תורה שלאחריה (תשפ"ג) ערך ברית מילה לבנו בכורו...
נזהר מאד בדבר זה, להקיף את הס"ת, או לפניו או לאחריו, ולרקד ולשורר לפניו בכל יכלתוסי, בליל מוצאי יום טוב אחר תפלת ערבית. ומפי השמועה מקובל עוד, שהיה האר"י הקדוש עובר מביהמ"ד לביהמ"ד כדי לרקוד עם התורה במשך שעות ארוכות סג.
כתב הרה"ק ה'בית אהרן' זי"ע (לפסח דף צד.) אמר, שמחת ריקודין ביו"ט הוא מדרגה גבוה ממדרגות הגבוהות שיש בתפילה. התפילה מדברים בפה, וכשעוזר לו הקב"ה נאמר (תהילים קמה כא) 'תהלת ד' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו' שנכנס בהבשר. וכשהוא במדריגה יותר נאמר (שם לה י) 'כל עצמותי תאמרנה' וכו'. וכן בריקודין הוא מגביה כל גופו בשמחת יו"ט.
ויש להביא 'סמך' לדברים מהמובא ב'שבחי בעש"ט' בזה"ל, פעם אחת בשמחת תורה היו אנשי חבורתא קדישתא תלמידי הבעש"ט שמחים ומרקדים בעגולה (-במעגל) והשכינה מלהטת סביבותם, ובתוך הרקדתם (-ריקודם) נקרע המנעל אצל זעירא דמן חבריא והוא היה איש עני מאד, והיטב חרה לו עד מאד על מניעתו מלרקד עם חבריו לשמוח בשמחת מצוה עבור זה, ובתו הצדקנית [של הבעש"ט] מ' אדל עמדה גם כן בבית מן הצד לראות בשמחה שלהם, ואמרה לאותו תלמיד אם תבטיח לי שאלד בן זכר בשנה זו אתן לך תיכף ומיד מנעלים טובים, כי היו לה בחנות מנעלים, והבטיח לה שבוודאי יהיה לה בן זכר, וכן הוה שנולד לה הרב מורינו ברוך [ה"ה הרה"ק רבי ברוך ממעז'יבוז']. עכ"ל. ומכאן ראיה, כי המסייע לשמחת התורה זוכה לבנים... עתה חשוב נא, במי המדובר בתו של הבעש"ט שבעלה גם היה צדיק וקדוש, ואעפי"כ כשהוצרכה לישועה רבתית בענין זש"ק הועיל לה דייקא ענין זה של הריקודין בשמח"ת.
בספר 'כתר שם טוב' (מהדורת חב"ד עמ' 120) מובא שהרה"ק בעל צמח צדק זי"ע אמר בשמחת תורה שנת תר"ז, ששמע מהחסיד ר' פנחס רייזעס ששמע מהרה"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא זי"ע בשם הבעש"ט זי"ע, על הפסוק 'עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר', דאפשר לקרא ושומחיה מאושר בשין שמאלית במקום התי"ו - מלשון שמחה. מי ששומח את עצמו עם התורה ומשמח את התורה הוא מאושר גליקליך בבנים ובני בנים עוסקים בתורה, ע"כ דבר קדשו (ועיין שם שהצמח צדק אמר אז שזה מאה שנה שהבעש"ט אמר תורה זו ועתה הוא אומר ג"כ התורה הזו בגן עדן).
עובדא ידענא על בחור מבוגר כבן ל"ה שנים שנכנס בחוה"מ סוכות אשתקד (תשפ"ו) לאחד מצדיקי הדור בבקשת ברכה, ענה לו בדברי ה'ישמח ישראל' הנ"ל, ואמר לו שירקוד היטב בשמחת תורה וירבה את השמחה, ועי"ז יוושע בזיווג, אמנם אותו בחור הוא מן הביישנים, ואינו בר הכי כלל... אך כל אשר לאיש יתן... על כן הלך להתפלל במקום שאין מכירים אותו, ואכן רקד למעלה מן הטבע, לא עברו שבועיים ימים ותרעש כל הארץ בקול ששון וקול שמחה בקול חתן...
סב. הרה"ק מסאטמאר זי"ע היה רוקד עד כלות כוחותיו ממש בשמחת התורה, וכאשר שאלו אותו פעם מהיכן שואב כוחות עצומים כאלו לרקוד בעוז ותעצומות (וכל זאת אחרי עבודתו בקודש בימים הנוראים, ובפרט שכיום אתמול בהושענא רבא האריך בתפילה ותחנונים במשך שעות ארוכות), השיב בדרך צחות 'הרי שמיני רגל בפני עצמו...' (סוכה מח.) והיינו שהקב"ה נותן לאדם רגלים חדשות שיוכל לרקוד בהן ביום הזה...
סג. ב'מעשה רב' (אות רלג) מביא ממנהגיו של הגר"א ביום הזה, 'ושמחים שמחה גדולה, ובשמחת תורה היו מקיפים הבימה עם הס"ת שבע פעמים וכו', והוא ז"ל היה הולך לפני הספר תורה שמח מאד, ברוב עוז וחדוה, וחכמת אדם תאיר פניו כלפיד אש בוערת, ומספק כף אל כף, ומפזז ומכרכר בכל עוז לפני הס"ת'.
סד. הרה"ק הריי"צ מליובאוויטש זי"ע היה אומר בשם אביו הרה"ק רבי שלום דוב מליובאוויטש זי"ע, שבמשך ארבעים ושמונה שעות של שמיני עצרת ושמחת תורה [בחוץ לארץ שהם יומיים] 'דארף מען זעהן מייקר זיין, יעדער רגע קען מען שעפן אוצרות מיט עמערס און קאדקעס בגשמיות וברוחניות, און דאס איז דארך די ריקודים' (שצריך מאד לייקר ולהחשיב את השעות הללו, לנצלם במלואם כהוגן, כי בכל רגע אפשר לדלות ולמלאות דליים וחביות של השפעות טובות בגשמיות וברוחניות, ואפשר להשיגם על ידי הריקודים בעת ההקפות, הובא בספר המאמרים שנת תשי"א עמוד 79).
בדרך רמז כתב ה'עטרת ישועה' (ד"ה במאמרם) לרמז בלשון המשנה (נגעים יב א) 'בית עגול אינו מטמא בנגעים' שעל ידי העיגולים והריקודים שעושים בשמחת תורה מסלקים ומבטלים כל הנגעים והפגעים רעים סה, וכל מרעין בישין סו.
סה. באחד השנים נכנס חסיד אחד בימי חג הסוכות אל הרה"ק מהרש"ב מליובאוויטש זי"ע כשהוא חרד ודואג, וסיפר לרבי שחלם חלום קשה, איך שאביו שכבר נסתלק לעולמו נתגלה אליו בחלום וגילה את אזנו שאחד מבניו עתיד להסתלק במשך השנה הבאה... הרבי הקשיב לדבריו ונאנח, ונשאר שותק, יצא החסיד מחדר הרבי שבור וכואב.
החסיד נשאר לשהות בצל רבו בשמח"ת, אחר שמח"ת נכנס לרבי, אז קדמו הרבי בצהלת פנים, וניחמו שהכל יהיה בסדר, ואין מקום לדאגה כלל. באותו מעמד חקר אותו הרבי מה היו מעשיו בשמח"ת, עד שגילה החסיד, כי בריקודי הקודש שבשמח"ת עמד מן הצד, כ'צופה' בנעשה, כי החלום ותגובת הרבי (שנאנח, ולא ביטל את דבריו) עמדו לנגד עיניו, ולא נתנו לו מנוח, ק"ו שלא היה ביכלתו לרקוד, עד שלפתע גער בעצמו מה אתך, שמח"ת היום... ונכנס לרקוד עם החסידים בעוז ותעצומות, א"ל הרבי, אכן, רק ע"י שמחה זו וריקודי הקודש זכית לשבר הכל ולקרוע גזר הדין הקשה ה"י.
סו. שנה אחת לפני הקפות בשמחת תורה אמר הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע להחסיד רבי רפאל ז"ל, 'תדע רפאל, שעד עתה עשינו הקפות והיה בידינו מאני קרבא [-כלי זיין] גדולים וחזקים שהם הד' מינים, וא"כ עתה שאנו הולכים לעשות הקפות בידים ריקניות, כי תפיסת הס"ת בעת ההקפה אין בה משום קיום מצות עשה כמו בנטילת לולב, נו זאג מיר רפאל, וואס פאר א פנים האט א מענטש אז ער מאכט הקפות מיט ליידיגע הענד [איך נמצא ידינו ורגלינו בבית המדרש כאשר אנו ניגשים אל ההקפות בידים ריקניות], נאר די עצה צו דעם איז [רק העצה היעוצה היא], שעתה יהיה האדם בעצמו קדוש כקדושת הד' מינים, ויהיה לבו בחינת אתרוג, ושדרתו בחינת לולב, ועיניו בחינת הדסים, ושפתותיו בחינת ערבה, ואז יש ביכולת לקחת הס"ת ולהקיף עמו בשמחה וריקודין...', ויהי כשמוע החסיד את דברי התוכחה של רבו ירדו פלגי דמעות מעיניו, בידעו שעדיין לא השיג קדושה זו, ואנה הוא בא, 'ואמר לו אדומו"ר זצוק"ל בזה הלשון, בדרך שחוק מעט, וויין נישט רפאל וויין נישט, דיך וועל איך מיט נעמען אויף מיינע פלייצעס' [כדי להרגיעו אמר לו 'אל תבכה, אותך אשא על כתפי...'] ('אמרי פנחס' שער ד אות ד).
סז. ואמר הרה"ק ה'אמרי אמת' זי"ע, הפירוש כי זה היו"ט הוא 'למשתוקקים ויש להם רצון לאחוז בהיו"ט', וזהו אומרו 'עצרת תהיה לכם' כפי מה שקשה הפרידה אצל האדם, כן למעלה גם כן קשה עלי פרידתכם (ליקוטי יהודה פר' פנחס).
