סיורי הפריפריה | ראיון חג עם מנהל ועדת הדיור בבית שאן, הרב שיע שריינר
יוצאים מדירת קבע לדירת עראי ומחפשים את דירת הקבע הבאה
לכבוד חג הסוכות, שבו יוצאים מדירת הקבע אל דירת עראי, יצאנו במסגרת סיורי הפריפריה לחפש דווקא את דירת הקבע הבאה. נסענו לבית שאן - עיר קיימת שבה אפשר לקנות היום דירה במחיר שכמעט נעלם מן המפה - כדי לבדוק מקרוב את המרחק, המחירים, הקהילה ומה באמת מחכה למשפחה שמוכנה לחשוב קצת אחרת.
מאת: י.ל וי.ג
כולם מדברים היום על מצוקת הדיור החרדית. על "העיר הבאה", על פרויקטים חדשים ועל המקום שעוד כמה שנים ישאלו כולם למה לא בדקו אותו קודם. אלא שברוב המקרים השיחה מתחילה ממה שעדיין איננו: תוכנית, מכרז, שכונה עתידית. במסגרת סיורי הפריפריה ביקשנו הפעם להפוך את השאלה: מה קורה כשמגיעים לעיר שכבר עומדת, עם רחובות, תחבורה, מקומות עבודה ודירות קיימות - ורק הקהילה החרדית שבה עדיין נמצאת בשלבי צמיחה?
פחות משעה וחצי - ואנחנו שם
היעד היה בית שאן. עיר שרבים מצמידים אליה כמעט אוטומטית שלוש מילים: סוף העולם, קהילה קטנה, ופריפריה. יצאנו מבני ברק והתכוננו למסע. בראש כבר בנינו נסיעה ארוכה, עצירה בדרך ואולי פקק. אלא שעוד לפני שהספקנו להתרגל לכביש, וויז כבר הודיע שאנחנו מתקרבים. בתוך פחות משעה וחצי הגענו לעיר, בשעת צהריים. בית שאן עצמה. לא עפולה ולא צומת בדרך. יצאנו מהרכב מוכנים למכת החום המפורסמת. היה חם - בכל זאת, צהריים בבית שאן - אבל נסבל ממש. לא החום המשתק שציפינו לפגוש, אלא מזג אוויר שאפשר בהחלט להסתובב בו.
עיר שמפתיעה דווקא בפשטות שלה
לפני שפוגשים אנשים ושומעים הסברים, החלטנו פשוט להסתובב. בלי מצגות ובלי סיסמאות. נסענו ברחובות: בניינים נמוכים, כבישים לא עמוסים, שטחים פתוחים ורחובות רגועים יחסית. ניכר כאן ציבור מסורתי, ובימים שלפני סוכות ראינו סוכות כמעט בכל פינה. אין את תחושת הצפיפות של המרכז. ואז מגיע החלק שבו מי שבא מבני ברק מתחיל לחשוד שמשהו במספרים לא מסתדר: דירות ארבעה חדרים בפחות משש מאות אלף שקל. בדקנו שוב; במרכז מספר כזה נשמע יותר כמו הון עצמי מאשר מחיר של דירה. אבל משפחה לא עוברת בגלל קירות בלבד. היא צריכה קהילה, כולל, עבודה ומעטפת. לקראת סוף סדר ב' הגענו לבית המדרש המקומי.
בית מדרש בבית שאן
כבר בכניסה פגשנו את רב הקהילה, הגאון רבי יהושע לייב שכטר שליט"א, תלמידו של מרן הגאון הגדול ר' שרגא שטיינמן שליט"א המלווה את הקהילה מקרוב. הרב שליט"א חי במקום ומלווה אותה מיום היוסדה. נכנסנו לבית מדרש ולכמה רגעים היה קל לשכוח איפה אנחנו. אברכים יושבים ולומדים, בני תורה ובוגרי מיטב הישיבות, גמרות פתוחות וקול לימוד מוכר. רק כשמביטים החוצה נזכרים שלא מדובר באחד מריכוזי התורה הוותיקים. בסוף הסדר פגשנו שם את הרב שריינר, מנהל ועדת הדיור, והרוח החיה מאחורי התפתחות הקהילה. והתיישבנו איתו לראיון על הקהילה, על המחירים ועל השאלה שמרחפת מעל כל פריפריה חדשה: האם עדיין מוקדם או שאולי דווקא עכשיו זה הזמן לבדוק?
בית שאן זה לא חם?
זו הייתה כמעט השאלה הראשונה שלנו לרב שריינר. הוא חייך והסביר שרבים מכירים את בית שאן דווקא מטיולי בין הזמנים, בשיא הקיץ ובשיא היום. לדבריו יש שעות חמות, אבל החום יבש יותר, בצל התחושה שונה, ואחר הצהריים והערב נעימים בהרבה. אנחנו הגענו בצהריים: היה חם, אבל בהחלט נסבל. נתחיל מהמספר שאנשים נעצרים עליו: תשע־עשרה משפחות. זה לא מעט מדי?
"העשרה הראשונים הם תמיד הקשים ביותר", הוא מסביר. "בהתחלה עובדים כמעט על כל משפחה בנפרד. אבל אחר כך צריך להסתכל על הקצב". לדבריו, בתוך השנה האחרונה הצטרפו לקהילה כשתים־עשרה משפחות, ולשנה הקרובה הציפייה היא להצטרפות של לפחות עשרים משפחות נוספות. כלומר, מבחינת אנשי הקהילה, הסיפור אינו המספר תשע־עשרה אלא קצב הצמיחה. ומי שמגיע היום כבר לא מגיע לנקודת ההתחלה: יש קהילה, רב שגר במקום וחי אותה, כולל פעיל ומשפחות שכבר חיות כאן. ואולי המספר שמעניין יותר ממספר המשפחות שכבר כאן הוא דווקא מספר הדירות שעוברות ידיים עכשיו. לדברי הרב שריינר, בתקופה האחרונה בלבד נמכרו לקונים מן הציבור החרדי תשע דירות. חלק מן הרוכשים מתכוונים להגיע לגור בעיר כבר במהלך החורף, אחרים הגיעו קודם לכן, ויש גם הורים שקונים לילדים מתוך מחשבה קדימה. הוא מספר על אב שליווה לאחרונה, שרכש שתי דירות עבור בנותיו. שתיהן יחד עלו, לדבריו, בסביבות מיליון וארבע מאות אלף שקל, שתי דירות. לשתיהן גג פנוי לבניה באחת מהן גם יחידה. במרכז, קשה אפילו לקרוא את המשפט הזה בלי לבדוק שוב שלא נפלה בו טעות. הרב שריינר רואה ברכישות האלה משהו נוסף מעבר לעסקת נדל"ן. "זה אדם שמסתכל קדימה", הוא אומר. "הוא לא רוצה להגיע עוד כמה שנים ולשאול למה לא קניתי כשעוד היה אפשר."
לא חמישים משפחות ביום אחד
כאן הרב שריינר מבקש גם לנפץ מיתוס אחר. קהילות חדשות כמעט אף פעם אינן קמות ביום אחד. "אנשים אוהבים לדבר בפרסומות על מאה משפחות, מאתיים משפחות", הוא אומר. "אבל בפועל, קהילה בריאה נבנית לאט". "לא תמיד בריא שיבואו ביום אחד חמישים אנשים, וכל אחד ימשוך לכיוון אחר", הוא מסביר. "קהילה צריכה להיבנות בהדרגה. להכיר אחד את השני, ליצור דרך, לבנות מוסדות בהתאם לצורך". מבחינתו, הקצב הנוכחי לא רק שאיננו מאכזב- הוא אפילו עולה על הציפיות הראשוניות.
ובכל זאת, אנשים רגילים לשמוע על פריפריה רק כשהיא כבר חמישים או מאה משפחות. למה לא לחכות?
"אני מבין את זה מאוד, ודאי שיש אנשים שזה לא מתאים להם", אומר הרב שריינר. "יש מי שלא מוכן להגיע למקום שנמצא עדיין בתהליך של התפתחות, ואני מבין אותם מאוד." אבל מי שפועל עכשיו נהנה מהמחירים של היום – ומעסקאות שקשה לדעת אם יהיו זמינות בהמשך. גם מי שעוד לא מוכן לעבור יכול לקנות, להשכיר בינתיים וליהנות מתשואה נאה ביחס למחיר הדירה. אנחנו עושים מאמצים לשמור על רמת המחירים, אבל אין התחייבות, וכבר נרשמה עלייה מסוימת בעבר. לדבריו המשפחות הראשונות קנו דירות חמישה חדרים בכ־600 אלף שקל; היום עסקאות כאלה כבר נדירות.
למה צריך לקנות דרך ועדת הדיור?
ולמה אתם בכלל מתעסקים במכירת דירות?
מהניסיון של הקהילות המצליחות שהצליחו לשמור לאורך זמן על המחיר שלא יעלה מעל מחיר השוק זה רק בצורה כזאת שחיים את השוק מבפנים ולא נותנים למתווכים ואנשים מבחוץ להעלות מחירים ולכן כל העסקאות עוברות דרכנו. בצורה הזאת חסכנו כבר עשרות ומאות אלפי שקלים לאברכים שלנו. לדבריו, כבר היו אנשים שלא הגיעו דרך ועדת הדיור ושילמו עשרות אלפי שקלים מעל מחיר השוק. "חבל, במיוחד כאן כשהמחירים נמוכים יחסית הרבה יותר קל ליפול." הליווי ממשיך הרבה מעבר למחיר: מן הבירור הראשון והתאמת האזור והדירה, דרך המשא ומתן והרכישה, ועד עבודה, ומסגרות לילדים. "מעטפת מההתחלה ועד הסוף."
אתם מדברים הרבה על דירות קיימות. איפה זה מתחבר למצוקת הדיור הארצית?
"זו נקודה מרכזית", אומר הרב שריינר. "הבנייה החדשה חשובה, אבל דירות חדשות כבר מתחילות סביב 1.3 מיליון ש"ח לשלושה חדרים ו־1.45 מיליון לארבעה, ולכן שוק היד הוא המענה הריאלי לרבים מהאברכים. בית שאן לבדה אינה הפתרון, אבל יחד עם קהילות נוספות בפריפריה היא יכולה לתת מענה משמעותי למצוקת הדיור. כאן אפשר לעיתים לרכוש דירה במחיר שבמקומות אחרים נדרש רק כהון עצמי, ולחיות עם משכנתא מינימלית ואף בלי משכנתא כלל. כל משפחה צריכה לבדוק אם המהלך מתאים לה, אבל עבור אברכים רבים זו בהחלט אפשרות מעשית. ומעבר כקבוצת חברים יכול לתת גם מענה טבעי לנושא החברה, הסגנון והקליטה בקהילה. "הפתרון לא יכול להישען רק על שכונות חדשות. צריך לפתוח גם את מלאי הדירות שכבר קיים בערים - שם אפשר לצמוח בקצב אחר לגמרי."
ומה עם הילדים, העבודה והחיים עצמם? ומה האופי של עיר שאינה חרדית?
"בדיוק בגלל זה אנחנו לא מתחילים מדירה", אומר הרב שריינר. "בודקים עם כל משפחה מסגרות לילדים, תעסוקה, תחבורה, קניות וחיי קהילה. וגם במוסדות אנחנו פותחים לפי הצורך; עד היום, כל מה שהקהילה הייתה צריכה - כשהצורך נוצר, פתחנו מיד." גם באופי העיר הוא רואה יתרון: ציבור מסורתי ויחס מכבד לבני תורה. לדבריו, בשבת כמעט ואין תנועה ברחובות, החנויות סגורות בתי הכנסת מלאים ופשוט מרגישים שבת", הוא אומר.
ומה עם המרחק? יש הרי גם פריפריות קרובות, נגישות ומוכרות יותר.
הרב שריינר לא מתעלם מהיתרון שבקרבה למשפחה, לעבודה ולמקומות מוכרים. "אם הכול היה שווה, רוב האנשים היו מעדיפים את המרכז או לפחות פריפריה קרובה, נגישה ומוכרת יותר. אבל הכול לא שווה." לדבריו, גם מול הפריפריות הקרובות והמוכרות יותר הפער הוא לפחות מאתיים-שלוש מאות אלף שקל, וברוב המקרים הרבה יותר; מול המרכז אף יותר. ובנוסף בבית שאן הדירות הם ארבעה חדרים מה שפחות נפוץ בפיריפריות מהסוג הזה. עבור משפחה צעירה, שלוש מאות אלף שקל אינם פרט שולי. הם יכולים להיות ההבדל בין דירה לחובות .בין משכנתא סבירה למשכנתא שחונקת את הבית במשך עשרות שנים. בין האפשרות לקנות לבין האפשרות להמשיך לחלום. כשאלה המספרים, עוד קצת נסיעה ופחות מוכרות נראות אחרת.
אז למי זה מתאים - ומה לקחנו מהביקור?
קל מאוד להפוך את בית שאן לכתבת נדל"ן. מחירים. מ"ר. זמן נסיעה. מספר חדרים. אבל בסופו של דבר, משפחות אינן עוברות לגור בתוך טבלת אקסל. הן עוברות לקהילה. וזה אולי הדבר המשמעותי ביותר שראינו בביקור הזה. לא רק דירות זולות, אלא התחלה של תשתית תורנית אמיתית. אנשים שכבר באו. משפחות שכבר הקימו כאן בתים. אברכים שכבר יושבים ולומדים. רב שמלווה את המקום. קהילה שאינה קיימת רק בתוכניות לעתיד, אלא חיה כבר עכשיו. מקום תורה אינו נבנה ביום. גם קהילה לא. אבל כשנכנסים לבית המדרש, שומעים את קול הלימוד ופוגשים את האנשים, קשה כבר לדבר על בית שאן רק כעל "רעיון."
אולי השאלה היא מי מגיע ראשון
בכל מקום חדש יש שלב שבו כולם אומרים: "עדיין מוקדם." אחר כך מגיעות עוד כמה משפחות. נפתח עוד כולל. מוקם עוד מוסד. המחירים מתחילים לזוז. ואז מגיע המשפט הבא: "חבל שלא באנו קודם." "לא יצאנו לבית שאן כדי להכריז שזו "העיר הבאה." "לא באנו להבטיח שמחר בבוקר כולם עוברים לשם. באנו לבדוק. ומה מצאנו? עיר שקרובה יותר ממה שחשבנו. מטופחת יותר ממה שדמיינו. נעימה יותר מהמוניטין שלה. וזולה באופן שכבר כמעט שכחנו שקיים. ומעל הכול – מקום שכבר יש בו גרעין קהילתי חי.
זה הסיכום שלנו: פחות משעה וחצי מבני ברק, מחירים ללא תחרות, רחובות רגועים, ציבור מסורתי, שבת מורגשת, כולל פעיל, קהילה קיימת וליווי מסודר. מול פער של מאות אלפי שקלים, זו אפשרות ששווה לבוא ולבדוק. לפני שנפרדנו ביקשנו מהרב שריינר להשאיר כתובת ישירה לקוראים שרוצים לברר עוד לפני שמגיעים. הוא הסכים בשמחה: "אני זמין לכל שאלה: 0533181935"
