סוכות באקומט מען א ליכטיגקייט פון הייליגע 'דעת'
דער הייליגער שפת אמת זי"ע זאגט: אום יום טוב סוכות באקומט יעדער איד א ליכטיגקייט פון דעת, ווי דער פסוק זאגט (ויקרא כג, מג): "למען ידעו" [דער טעם פון די מצוה פון סוכה איז כדי מען זאל וויסן].
די גאנצע יאר שטייט און עקזיסטירט אויף די דריי ימים טובים, און סוכות איז די לעצטע פון די דריי (זע ראש השנה ד.), דעריבער איז מען זוכה אום סוכות צו מקבל זיין א צעטראלער 'דעת' אויף א גאנץ יאר.
און דורכדעם וואס מיר זענען מקיים די מצוה פון די ד' מינים, זענען מיר זוכה אריינצונעמען די השפעה פון 'דעת', טיף אין אונזערע הערצער".
הארה הראשונה כמו זכר היציאת מצרים בפסח, אמנם בהעמיק עוד בפסוק זה לא יובן, באם המצוה הוא לזכר ההארה הראשונה היה נצרך לכתוב למען תדעו בנוכח כי בסוכות הושבתי כהתחלת הפסוק בסוכות תשבו רק באמת שאותו דור המדבר היה מבורר להם כל התנהגותם מן השם יתברך בחוש ולזה נקראו דור דעה כי דעת הוא לשון הכרה בעצם ולשון חיבור שהיה להם חיבור אל השם יתברך מצד ההכרה, אבל אחר עבור הדור הזה מאין יהיה להם הכרה זו רק עכ"פ נשאר הרשימה מהדעת של דור המדבר שנוכל גם אנחנו להשיגו בעת שנקיים המצות סוכה בצווי הש"י וזהו בסוכות תשבו וגו' מפני שנעשה רשימה לדורות בעת שבסוכות הושבתי את בנ"י למען ידעו דורותיכם שיזכו הדורות הבאים לבחינת הדעת והכרה זו בעת שיקיימו מצות סוכה ולכן הוא זמן שמחתינו וכדאיתא בזוה"ק כמה דנטיל קוב"ה לישראל וחדי בהון כך ישראל נטלי ליה לקוב"ה וחדאן ביה (שהוא בחינת האחדות והחיבור של בחינת הדעת כנ"ל). יג וזל"ק (שפת אמת, סוכות, שנת תרל"ד, ד"ה ולקחתם): ובסוכות ניתן הדעת לכל איש ישראל כדכתיב למען ידעו כו'. וכן נראה כי הדעת של כל השנה בא בחג הסוכות שהוא רגל האחרון מהג' רגלים שכל השנה עומדת עליהם ומצות סוכה היא מעצמה ומיני הלולב היא הקבלה שבני ישראל מקבלין ומביאין הדעת לעומק לבבם כנ"ל.
