חג הסוכות מסמל את השמחה השלימה של אדם מישראל, "זמן שמחתנו", כי בחג זה נופלות המחיצות שבין יהודי לחבירו, יהיה מצבו הרוחני והתרבותי איזה שיהיה. מצוות ארבעה מינים, כפי הסברו של המדרש : אתרוג, יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל, יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים; לולב, יש בו טעם ואין בו ריח, כך יש בני ישראל שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים; הדס, יש בו ריח ואין בו טעם, כך יש בהם בישראל, שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה, ערבה אין בה טעם ואין בה ריח, כך יש ישראל שאין בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. אמר הקדוש ברוך הוא, יוקשרו כולם באגודה אחת, והשם מתעלה על ידם, הבונה בשמים מעליותיו, אימתי הוא מתעלה ? כשהם עשויים אגודה אחת. שמחת החג אינה שלימה בזה שיש שלום ואחדות בתוך בני ישראל, אנו זקוקים לשלום עם העולם כולו. זה סמלה של הסוכה, סמל השלום, לכן בזמן שבית המקדש היה קיים. והקריבו קרבנות בבית המקדש, נצטוו ישראל להקריב בחג הסוכות שבעים פרים, כנגד שבעים אומות, לטובתם ולשלומם של עמי תבל. על זה מתאונן עם ישראל (תהלים קט): "תחת אהבתי ישטנוני ואני תפילה", אתה מוצא בחג, שישראל מקריבים שבעים פרים לשבעים אומות העולם, אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, הרי אנו מקריבים שבעים פרים לשבעים האומות, היו צריכים אף הם להיות אוהבים אותנו, אלא שונאים אותנו, תחת אהבתי ישטנוני, ואני תפלה ! ופרוס עלינו סוכת שלומך ! ועל זה מבקשים אנו בתפילה.
תלמד לשמוח במה שיש עכשיו. ולכן חג הסוכות הוא גם חג של אחדות. אנחנו לוקחים ארבעה מינים שונים אתרוג, לולב, הדס וערבה, שלכל אחד מהם תכונות שונות, ומאחדים אותם יחד. כך גם עם ישראל: כל אדם שונה מחברו, לכל אחד יש תכונות, מעלות ותפקיד משלו, אבל השלמות נוצרת דווקא כשכולנו מתחברים יחד. יש לנו לשמוח במה שיש, להודות על הטוב, לזכור שהחומר הוא זמני, ובעיקר לא לשכוח שאנחנו חזקים יותר כשאנחנו מאוחדים.