סוכות בהלכה ובאגדה
סוכות בהלכה ובאגדה ~ נמסר ביום ד' י"ט תשרי ~ ד' דחול המועד סוכות תשפ"ז בירושלים תובב"א (328)
שלום לכולם! אנחנו נמצאים כעת בחג הסוכות כאן בירושלים ויש כאן ברוך ה' שמחה גדולה והרבה שמחות בית השואבה וזכינו להיות כאן בשמחות בית השואבה בתולדות אהרן, תולדות אברהם יצחק, קרלין, קהל חסידי ירושלים, בראשות האדמורי"ם שליט"א, וכן בשמחת בית השואבה אצל הגה"צ הגרי"מ שכטר שליט"א ועוד, וכן זכינו להיות בכל יום ב"כותל המערבי" ולהתפלל שם וליטול שם ד' מינים, וכן התברכתי שם מצדיקים רבים ביניהם האדמורי"ם מקופיטשניץ, רג"מ מזוועהיל, קומרנא שליט"א והגר"א סלים שליט"א, ועוד, וכן ממו"ר מרן הגר"ע אויערבאך שליט"א, ומהגאון הגדול ר' יעקב חיים סופר שליט"א כאן בגאולה, ובאמת עיקר עניין חג זה הוא השמחה, שהרי אמר הכתוב: "ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים", וזה עבודה גדולה להיות כל הזמן בשמחה! וזה כתוב גם על חג הסוכות וגם על הארבע מינים, וממילא אם מזדמן לאדם עצבות ח"ו יש לו לדחות אותה, כי כל עניין החג הזה הוא לשמוח לפני ה'!
אתמול י"ח תשרי היה היארצייט של הרה"ק ר' נחמן מברסלב זיע"א (נפטר בשנת תקע"א – לפני 216 שנה), הוא היה צדיק מאוד גדול וגם היה גדול בתורה מאוד וכמו שרואים בספרים שלו, הוא היה מעורר הרבה על עניין השמחה כידוע, והוא נפטר בחג הסוכות שהוא החג של השמחה, זיע"א.
כמו"כ היום י"ט תשרי חל היארצייט של רבינו הגר"א זיע"א (נפטר בשנת תקנ"ח – לפני 229 שנה), רבינו הגר"א זיע"א מובא עליו הרבה בעניין השמחה, למרות שדבר זה פחות ידוע, ונציין מזה מעט: במ"ב בהל' שמחת תורה (סי' תרס"ט) מביא שרבינו הגר"א זיע"א היה שמח מאוד בשמחת תורה ומרקד ומכרכר בכל עוז, עיי"ש, כמו כן מובא באיגרתו הידועה בשם "אגרת הגר"א" שאותה הוא שלח לאמו ולבתו בסוף שהעיקר הוא שישמחו זו את זו, שהרי רוב התורה היא לשמוח ולשמח בני אדם, עיי"ש, כמו כן ידוע מה שמביא הגאון ר' איצהל'ה מוואלז'ין זיע"א בהקדמת ספרו של אביו הגר"ח זיע"א שקיבל מרבו זיע"א שהאדם לא לעצמו נברא אלא להועיל לאחרים, וזה גם בחינה זו של שמחה שיש לאדם תמיד לשמוח ולשמח את הבריות, זיע"א.
כמו"כ היום י"ט תשרי חל היארצייט של הרה"ק ר' יעקב יצחק זיע"א הידוע בשם: "היהודי הקדוש מפשיסחא", (נפטר בשנת תקע"ד – לפני 213 שנה), הוא גם היה גדול בעניין הזה של השמחה כידוע, וכל הצדיקים האלו הסתלקו בחג הסוכות שהוא חג השמחה, זיע"א.
אם דיברתי על עניין השמחה אני יזכיר חידוש מעניין שהתחדש לי בליל יו"ט ראשון ואמרתי אותו בליל יו"ט לגאון הרב ברים שליט"א ר"י בוהוש בב"ב ונהנה, החידוש הוא בדברי הגמרא יומא (י"ט:) שמספרת על צדוקי אחד שנכנס לבית קודשי הקדשים ביום הכיפורים ועשה כמנהג שהם נהגו להעלות את הקטורת בחוץ ואח"כ להיכנס לפנים, וביציאתו שמח שמחה גדולה ואמר לו אביו אע"פ שאין אנחנו פרושים בכל אופן אין לך לשמוח כל כך! ותיכף כשהוא יצא הוא מת, וי"א שמת מחוטמו (עי' ברש"י שם שכיום שחוטמו נכנס ראשון), וי"א שראו שם כמין כף רגל, עי"ש, וצריך להבין: הלוא מובא בגמרא יומא (ט'.) שכל השנים של בית המקדש השני לא היה כהן שהוציא את שנתו כיון שהם היום קונים את הכהונה בכסף ובסוף השנה היו מתים, ומדוע הכהן הגדול הזה מת מיד כשהוא יצא? ונראה: כיון שהוא שמח שמחה גדולה! וכמו שהגמרא מתארת, והיינו שהאחרים עשו לא טוב, אבל לא שמחו, נמצא שהשמחה בעבירה גרמה עליו לחרון אף וקיצרה את ימיו, וממילא, מזה נלמד על מידה טובה שכמה שנשמח במצוות יאריכו ימינו בעז"ה שהרי מידה טובה מרובה.
ידועה המחלוקת של ר' יהושע ור' אליעזר במסכת סוכה האם חג הסוכות הוא זכר לענני כבוד שהושיבנו הקב"ה בהוציאו אותנו ממצרים, או זכר לסוכות ממש, וידועה קושיית רבינו המזרחי זיע"א שלמ"ד שהסוכה היא זכר לענני כבוד א"כ יש לנו לעשות בסוכה ז' סככות כנגד ז' ענני כבוד? וביאר רבינו המהר"ל מפראג זיע"א שנכון שהיו ז' ענני כבוד, אבל הכול הגיע מה' יתברך שהוא אחד ושמו אחד! אז באופן טכני הם היו שבע, אך הזכר שאנחנו עושים הוא זכר לזה שה' הקיף אותנו בהם, והוא אחד! והבן.
יש שעדיין נוהגים לאכול עד שמחת תורה את הלחם עם דבש מראש השנה, והביאור בזה שמניחים על הלחם דבש שמעתי על זה רמז יפה בפסוק (תהילים) אותו אומרים גם בר"ה (בשיר של יום לפי הגר"א זיע"א): "ויאכילהו מחלב חיטה ומצור דבש אשביעך" = והיינו שה"חלב" של החיטה שהוא הלחם מניחים עליו דבש בבחינת: "ומצור דבש", והבן, ושמעתי בשיחה מהגאון ר' ברוך רוזנבלום שליט"א ביאור נפלא על המנהג לאכול בר"ה תפוח בדבש, למה דווקא תפוח? והביא בשם גאון אחד לבאר עפ"י דברי התוס' במסכת ברכות שמבאר את הברכה: "בורא נפשות רבות וחסרונם" שמברכים אותה על דברים שאינם לחם אלא מותרות שה' הביא לנו ברוב טובו, והוא מביא דוגמה לזה: תפוח, ועל זה אנחנו רומזים שמניחים דבש על הלחם שהוא עיקר חיי האדם, ואח"כ מניחים דבש על התפוח לרמוז שיהיה לנו שנה מתוקה לא רק בדברים ההכרחיים כלחם, אלא גם במותרות כמו תפוח יהיה לנו שנה מתוקה!
דבר מבהיל מובא בספר "שמחת הרגל" לרבינו החיד"א זיע"א שעניינו של חג הסוכות הוא עניין של גלות, והיינו שאחרי ימי הדין של ר"ה ויום הכיפורים אנחנו יוצאים לסוכה לכפר על חטאים שהתחייבנו עליהם גלות, ועל זה אנחנו אומרים בתפילה המובאת בסידורים בעת הכניסה לסוכה: "ובצאתי מן הבית חוצה ודרך מצוותיך ארוצה יחשב לי כאילו הרחקתי נדוד", וזה כזאת גלות מתוקה, וגם מקיימים מצווה וגם מתכפר לנו חטא של גלות.
נביא דבר הלכה מעניין הנוגע להלכות רבות בחג זה: ידוע לכולם מחלוקת רבותינו ה"חזון איש" והגר"ח נאה זצוק"ל בענייני השיעורים, והנה, לחזו"א השיעורים גדולים יותר כידוע, ולכאורה לפי דבריו יוצא חומרה, אמנם יצא לי בזה מריבוי השואלים בהל' סוכות וד' מינים, שיש פעמים רבות ובפרט בענייני סוכות וד' מינים, שהחזו"א יוצא לקולא, ודווקא הגר"ח נאה לחומרה, וכגון: ידוע שיש דין לבוד, והנה, בשנים האחרונות נפוץ לעשות סוכות פתוחות, והיינו שמצרפים לדפנות את הגדר של המרפסת שהגדרות מצטרפים זה לזה בלבוד, והנה, לפי החזו"א שטפח הוא כ-10 ס"מ הרי שאם יהיה פתוח עד 30 ס"מ הסוכה כשרה שהרי זה פחות מלבוד שהוא ג' טפחים, לעומת זאת להגר"ח נאה שטפח הוא כ-8 ס"מ ממילא אם יהיה בין גדר לגדר יותר מ-24 ס"מ שזה יותר מג' טפחים זה לא מצטרף, לעומת זאת בגובה הסוכה שזה י' טפחים להחזו"א יוצא חומרה שצריך שיהיה מטר, ולהגר"ח נאה יוצא קולא שסגי בגובה 80 ס"מ, וכן ברוחב הסוכה שבעינן ז' טפחים ג"כ יוצא החזו"א לחומרה, וכנ"ל, וכן בשיעורי ד' מינים שהם צריכים להיות ג' טפחים, והלולב ד' טפחים יוצא החזו"א לחומרה, ויש בזה עוד הרבה, ואכמ"ל.
ידוע מה שמביא הטור שסוכות זה בזכות יעקב אבינו ע"ה שנאמר: "ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות", וכבר הבאתי פעם מה שביאר בזה מרן הגרב"מ אזרחי זצוק"ל (הובא ב"ברכת מרדכי" עה"ת) עפ"י יונתן בן עוזיאל שם ש"בית" הכוונה לבית מדרש, ו"סוכות" זה ל"מקנהו" היינו לענייניו הפרטיים, וזה הזכות שלו שידע מה הוא העיקר, ויש להוסיף לזה דבר נאה שמובא במדרש רבה (וירא) שסוכות זה גם בזכות אברהם אבינו ע"ה שאמר (שם): "והשענו תחת העץ" ונפרע לו הקב"ה בעולם הזה ג"כ ונתן לנו את חג הסוכות שעשויים מעץ.
עוד התחדש לי חידוש נפלא השבוע ואמרתי אותו לרה"י הגאון ר' בנימין דרייפוס שליט"א בסוכתו כאן בגאולה ונהנה: המשנה מספרת (סוכה מ"א) שרבן גמליאל היה לו אתרוג שווה אלף זוז, ובלי להיכנס לעומק הסוגיה מקשה הגמרא: מדוע היה למשנה לכתוב כמה עלה האתרוג לרבן גמליאל? ומתרצת הגמרא: "להודיע כמה חביבים מצוות עליהם", וקשה: מהו הלשון: "עליהם" הרי כפי הנראה שם רק לרבן גמליאל היה אתרוג? ומבואר: איך הגיע אתרוג לכזה מחיר של אלף זוז? הלוא תפוח עולה שקלים בודדים, וכן אתרוג אחרי סוכות? אלא עצם זה שרבן גמליאל קנה אתרוג באלף זוז מראה על חביבות המצוות של כל ישראל, שבגלל הביקוש הרב זה עלה לו כזה הרבה!
כשהלכתי היום כבכל יום מימי חול המועד ליטול את הד' מינים ב"כותל המערבי" התעורר לי חידוש מעניין: יש בדרך הרבה סוכות שמחלקים בהם קפה וכדו', ואמנם, קולה מחלקים בכמה מקומות מחוץ לסוכה ג"כ, וחשבתי שאף שמבואר בשו"ע (סי' תרל"ט) ששתייה אינה חייבת בסוכה, ורק יש חומרה בזה, של הרי זה משובח, וידוע שמרן הגרי"ז מבריסק זצוק"ל לא החמיר בזה, באמרו שאינו מחמיר, והיינו שבדברים שחייבים מעיקר הדין הוא היה מדקדק, אך הוא לא חיפש חומרות, ובכל אופן חשבתי לחלק בין קפה לבין קולה: קולה זה משקה ששותים אותו לצימאון בעלמא, ולכן זה נקרא ארעי לגמרי, לעומת זאת קפה הוא משקה ששותים אותו לחשיבות ג"כ, ולכן הוא נקרא חמר מדינה לעניין הבדלה וכדו', וכמו שמובא בספר "שמירת שבת כהלכתה", וכן שמעתי ממו"ר מרן הגאון ר' עזריאל אויערבאך שליט"א, וכמו שרואים שעושים: "בית קפה" שזה מקום של קביעות, ואין: "בית קולה", ולכן אתי שפיר שיש לחומרה להקפיד על שתיית קפה בסוכה יותר ממשקה קל, וכן יש משמעות במ"ב (סי' תרל"ט), ואכמ"ל.
אם דיברתי ממרן הגרי"ז זצוק"ל נביא חידוש נפלא שאמר לי אתמול שכני הגאון ר' יוסף קרויזר שליט"א [בן הגאון ר' זונדל זצוק"ל] בשמו: צריך להבין את הנוסח שאנחנו אומרים בתפילת מוסף של המועדים: "ושם נעלה ונראה ונשתחווה" – היכן מוזכרת השתחוויה זו ומה עניינה? הלוא מצאנו במשנה ריש חגיגה שיש דין להראות, וכלשונה: "הכול חייבין בראיה", ומה היא ההשתחוויה? וביאר מרן הגרי"ז זצוק"ל (ומובא בחידושיו על התורה) שאחרי שמגיעים לבית המקדש יש לצאת בהשתחוויה, וכן מובא בפסוק (כי תבוא): "והשתחווית שם לפני ה' אלהיך", וממילא אין זה דין בראיה אלא ביציאה ממנה, וכן מצאנו בגמרא יומא (כ"א.): "כשהם משתחווין משתחווין רווחים", עיי"ש, וכן מצאנו בהפטרה: "ובבוא עם הארץ וכו' שמשתחווים בבית המקדש כשבאים, ובזה מובן סדר התפילה: "ונראה ונשתחווה", היינו שקודם מקיימים מצוות ראיה, וכשיוצאים משתחווים, והבן.
היום כשהייתי בבוקר ב"כותל המערבי" טפטף קצת ונזכרתי במה שכתב רבינו הרמב"ם זיע"א בפירוש המשניות על דברי המשנה (סוכה): "ירדו גשמים וכו' משל לעבד שמזג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו", שזה רק כשיורד בליל יו"ט ראשון ואי אפשר לקיים את המצווה של כזית ראשון בסוכה, שהרי כל החג זה רשות ואינו חייב לאכול דווקא לחם, עוד נזכרתי במה שמובא ("שמע שלמה" – קרלין ועוד) בשם הרה"ק ר' לוי יצחק מברדיטשוב זיע"א שהיה אומר עפ"י הנ"ל שאם יורד גשם בחג (ולא בלילה הראשון) הרי זה סימן טוב, וזה משום שהקב"ה רואה עבודתנו בסוכה ובד' מינים ולא רוצה שיהיה עלינו עין הרע, והגשם הזה הוא מעין יריקה נגד עין הרע!
ייתן ה' שנזכה לכל הברכות, חג שמח ובשורות טובות! אמן!
בימי חג הסוכות תשפ"ז ברכוני ב"כותל המערבי" בלחיצת יד (רובם) ובחמימות רבה ובמאור פנים: כ"ק האדמורי"ם מקופיטשניץ, רג"מ מזוועהיל, קומרנא שליט"א, והגאונים ר' ראובן אלבז ור' צבי חשין (ביום הושענא רבה), ר' אברהם סלים, ר' יצחק זר שליט"א ועוד, ובגאולה: כ"ק האדמורי"ם מקאסוב ירושלים, מבקשי אמונה שליט"א, ומו"ר מרן הגאון ר' עזריאל אויערבאך שליט"א, הגאון הגדול ר' יעקב חיים סופר שליט"א שרקד עמי בסוכתו בשמחה, והגאונים ר' יהודה פישר חבר הבד"ץ, ר' יהודה פישר רב דזכרון משה שליט"א, ועוד.
