תענה אמונים שופכים לב כמים

תענה אמונים שופכים לב כמים

עבודת יום הושענא רבה לא להתייאש מן התפלה אע"פ שאין רואים את תועלתה

אף אם לא נענה בתפלתו לא יפסיק מלהתפלל

הנה נקרא יום הזה בשם 'הושענא רבה'. וראוי להתבונן בטעם הדבר.

ונראה בהקדם מה שכתבו בספרים הקדושים, דהתפלה נקראת בשם 'זריעה', ועליה נאמר (תהלים קכו ה) 'הזורעים בדמעה ברינה יקצורו', שכאשר האדם מתפלל להשי"ת ושופך שיחו לפניו בבכי ודמעות, זוכה לבסוף לקצור ברינה את פירותיה, ויוושע בכל בקשותיו ומשאלותיו. ומרן רביה"ק זי"ע בדברי יואל (הו"ר אות קס) מפרש בזה כוונת אמרינו (בהושענות) 'הושענא יבול להשפיע', דהנה רש"י (דברים יא יז) פירש "יבולה – מה שאתה מוביל לה'. והיינו שיבול נקרא הזרע והגרעינין שמובילין אל השדה לזרוע ממנה את האדמה, ומזריעה זו צומח אחר כך פירות. והנה התפלה נקראת גם כן "יבול', מכיון שהיא בחינת זריעה וממנה קוצרים כל הפירות, ומחמת שפלות כוחינו גם אותו ה'יבול' שמובילים לזרוע, שהיא התפלה שממנה קוצרים כל הפירות, אין בידינו לעשות, ועל זה אנו מבקשים מהשי"ת "יבול להשפיע', שישפיע עלינו שנוכל להתפלל כראוי לפניו ית', עכ"ד. וטעמא בעי מדוע נקראת התפלה בשם זריעה.

אכן י"ל בביאור הענין, כי אחד מן היסודות שעל האדם לדעת בבואו להתפלל ולשפוך שיחו לפני ה', שאף אם כבר התפלל פעמים רבות על הישועה אשר הוא זקוק לה, ועדיין לא נענה, אל יתייאש מן הרחמים, אלא ימשיך הלאה להתפלל ולשפוך שיחו לפני ה', ויאמין כי שום תפלה אינה הולכת לריק, ודברי תחנוניו בוודאי עושים פירות, ולבסוף עוד יזכה לראות בטוב פירותיה, וכמו שאמרו חז"ל (ברכות לב:) 'אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר (תהלים כז יד) 'קוה אל ה' חזק ויאמץ לבבך וקוה אל ה".

האדם אינו יודע כמה תפלות הוא צריך לישועתו

ולעולם אי אפשר לו לאדם לדעת כמה תפלות עליו להתפלל אל ה' עד שיזכה להוושע, וצא ולמד ממה שאמרו במדרש (דב"ר פי"א ס"י) על תפלתו של משה רבינו שיזכה ליכנס לארץ, ומנין שהתפלל משה באותו הפרק תקט"ו פעמים שנאמר (דברים ג כג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר', ואתחנן בגימטריא הכי הוי תקט"ו. ואמרו (פני יהושע ברכות לב.; הובא בספה"ק בשם המדרש) שאילו היה מוסיף להתפלל עוד תפלה אחת היה זוכה ליכנס לארץ ישראל, ולכן אמר לו הקב"ה (שם פסוק כו) 'רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה', כדי שלא יתפלל עוד. ולכן אף אם הרבה אדם להתפלל הרבה תפלות על איזה דבר ולא נענה, אל יתייאש ולא ירפה מלהתפלל, כי אי אפשר לו לדעת כמה הוא צריך להתפלל על דבר זה, שהרי אצל משה רבינו אנו רואים, שיתכן ויהיה דבר שאילו יתפלל האדם על כך תקט"ו תפלות לא יפעל בתפלתו, אך אם יוסיף עוד תפלה אחת ישלימו משאלתו מן השמים, ולכן ימשיך ויחזור ויתפלל עוד ועוד.

בבחינה זו כתב בישמח משה (שיח ספונים לר"ה) לרמז בלשון הפיוט שאומרים בימים נוראים (אתה הוא אלקינו) נֶצְפָּד נְקָמָה, סִתְרוֹ יוֹשֶׁר', דבאמת השי"ת הוא מקור הטוב ורוצה להטיב עם בריותיו, אך מה שרואים לפעמים שהקב"ה מתנהג במידת הדין והנקמה, אינו אלא 'נאפד נקמה', שהנקמה הוא לו רק לאפוד אשר בה נאפד, ואין זה רצונו באמת. 'סתרו יושר' שבאם רוצה האדם להמתיק את מידת הדין, ולמצוא ה'סתר', שהוא רחמיו וחסדיו ית' המתעטפים בלבוש מידת הדין, מה יעשה האדם, "יושר', יושר עולה בגימטריא תקט"ז, והיינו שיזכור מה שהיה אצל משה רבינו שאילו היה מתפלל עוד תפלה אחת, והיו מנין תפלותיו מגיעים לתקט"ז היה נענה, וילמד מזה להרבות ולהפציר בתפלתו, ואל יתייאש מן הרחמים עד שיזכה לראות בישועת ה', עכ"ד.

ואפשר להוסיף ולפרש בזה המשך נוסח הפיוט 'עצתו אמונה', כי איך יוכל האדם להתפלל ולחזור ולהתפלל, ולא לכרוע ברך אף כשלעיני בשר אינו נראה שתפלתו עושה פירות, על כך 'עצתו אמונה', שהעצה היעוצה לדבר היא שיתחזק באמונה שכל תפלה ותפלה פועלת במרומים, ואין מציאות כזו שתפלה תחזור ריקם כלעומת שבאה, ועל ידי זה יוכל להרבות בקשות כמנין 'יושר', ולגלות את חלק ה'סתרו', זה פנימיות רצונו האמיתית של השי"ת החפץ להטיב לרעים ולטובים.

השי"ת שומר תפלותיו של אדם לכשיצטרך להם הוא או זדעו לאחר זמן

ועוד בחינה כתבו בזה בספרים הקדושים, שיש פעמים שבאמת כבר פעל האדם את ישועתו בתפלתו, ומכל מקום מתעכבת ישועתו לבוא, ברם גם זו לטובתו הוא, כי גלוי וידוע לפניו ית' שאדם זה זקוק לעוד ישועות, אלא שהוא עצמו אינו יודע מזה ולא עולה על דעתו כלל להתפלל עליהם, ולכן מעכב השי"ת את ישועתו, כדי שימשיך להתפלל הלאה, והשי"ת שומר את תפלותיו אלו עבור הישועות האחרות שנצרך אליהם, להצילו על ידם מכל צרה וצוקה.

עוד בחינה יש בזה, שלפעמים רואים בשמים שזרעו אחריו יצטרכו לאותם הישועות שהוא זקוק להם עכשיו, ולא יהיה להם הכח והיכולת לבקש ולהתפלל על כך לפני ה', לכן מניחים תפלות אלו שהוא מתפלל עתה לזרעו אחריו, כי אף תפלה אשר בשעתה נראה כי לא נענתה, לא הלכה לריק ח"ו, וכל תפלה שמורה ומונחת למעלה.

שאילו היה מתפלל עוד תפלה אחת, והיו מנין תפלותיו מגיעים לתקט"ז היה נענה, וילמד מזה להרבות ולהפציר בתפלתו, ואל יתייאש מן הרחמים עד שיזכה לראות בישועת ה', עכ"ד.

ואפשר להוסיף ולפרש בזה המשך נוסח הפיוט 'עצתו אמונה', כי איך יוכל האדם להתפלל ולחזור ולהתפלל, ולא לכרוע ברך אף כשלעיני בשר אינו נראה שתפלתו עושה פירות, על כך 'עצתו אמונה', שהעצה היעוצה לדבר היא שיתחזק באמונה שכל תפלה ותפלה פועלת במרומים, ואין מציאות כזו שתפלה תחזור ריקם כלעומת שבאה, ועל ידי זה יוכל להרבות בקשות כמנין 'יושר', ולגלות את חלק ה'סתרו', זה פנימיות רצונו האמיתית של השי"ת החפץ להטיב לרעים ולטובים.

וביאור הענין בזה, מדוע יש פעמים לא נענה אדם בתפלתו הראשונה, ועליו לחזור ולהתפלל עוד עד שיזכה להוושע. כי יש פעמים אשר שערי שמים נעולים מעבור תפלה, וכדי לפעול את הישועה, נצרך מספר מסוים של תפלות שיחד יוכלו לבקוע שערי שמים הנעולים, כדי שתעלה התפלה למרומים ויזכה האדם לישועה הנצרכת לו. ובכל תפלה ותפלה שהאדם מוסיף ומתפלל הוא חותר עוד עוד במחיצת השמים, ושום אחת מהם אינה הולכת לריק ח"ו, עד שבהצטרף כולם יפתחו ארובות השמים לקבל תפלתו, ויזכה להישועה.

וכמו שדרשו במדרש (ב"ר פס"ג ס"ה) אצל יצחק אבינו, על הפסוק (בראשית כה כא) ויעתר יצחק לה' - משל לבן מלכים שהיה חותר על אביו ליטול ליטרא של זהב, והיה זה חותר מבפנים וזה חותר מבחוץ, שכן בערביא קורין לחתירתא עתירתא'. והיינו כי יצחק אבינו הרבה והפציר בתפלה לפני ה' שיזכה להפקד בדבר ישועה ורחמים, וכמו שאמרו במדרש (שם) 'ששפך תפלות בעושר', וגילו לנו חכמינו ז"ל, שאף שלא נענה בתפלתו הראשונה, והיה מקום לחשוב שתפלותיו הראשונות היו לריק ח"ו, אך אין הדבר כן, כי בכל תפלה ותפלה עשה עוד חתירה לקרב את הישועה, עד שלבסוף זכה ונפתחו לו שערי שמים לתפלתו ונושע.

והנה ידוע מספרים הקדושים כי עיקר מעלת התפלה היא, שעל ידה נתגלה ונתברר האמונה שבלב האדם, שמאמין שרק הבורא ב"ה בידו להציל ולהושיע, ולכן בכל עת צרה וצוקה אין לו מנוס ומפלט כי אם להתפלל ולשפוך שיחו לפניו ית"ש, כי מבלעדו אין מי שיכול להושיעו. וגדולה כח האמונה להשפיע על ידה כל מיני השפעות טובות, ו'אמונה' היא מלשון 'המשכה' (עי' באוהב ישראל פרשת נח), שיש בכחה להמשיך שפע טוב להאי עלמא, ומכיון שהתפלה מביעה את האמונה שבלבו של אדם, בזה גורמת להמשיך למטה את השפע הגדול. אכן כאשר אין האדם נענה בתפלתו תיכף, ובכל זאת אינו מזניח עצמו, אלא ממשיך לקוות ולהתפלל אל ה', הרי מעלת תוקף האמונה שנתגלה ונתברר אז על ידי התפלה, היא פי כמה מאשר האמונה שנתגלה ונתברר על ידי התפלה בזמן שרואה בחוש שתפלתו עושה פירות, שאף בזמן שלמראית עין אין רואה שתפלתו פועלת, מאמין הוא שרק הבוי"ת לבדו יש בידו להציל ולהושיע. ולכן נקרא יום זה בשם 'הושענא רבה', שמביעה על תוקף אמונתן של ישראל, שחוזרים ומתפללים להקב"ה עוד ועוד.

ובזה מובן מה שאנו כופלים לומר 'הושענא למענך אלקינו הושענא', וכן בכל בקשה ובקשה אנו אומרים ב' פעמים 'הושענא'. להורות כי אין אנו מבקשים ומתפללים רק פעם אחד ותו לא מידי, אלא אנו חוזרים לבקש ולהתפלל עוד ועוד, בבחינת "יחזור ויתפלל', כי יודעים ומאמינים אנו שכל תפלה ותפלה אינה הולכת לריק ח"ו, ועוד נזכה לראות בפירותיה.

ולכן נקבע יום 'הושענא רבה' דייקא בכלות ימי חג הסוכות, שהרי חג הסוכות שהיא לזכר ענני הכבוד, קובעת בלבבות ישראל שכל תפלת כל איש ישראל אינה שבה ריקם, ומשום כן על האדם להרבות תמיד בתפלה, לכן דייקא בחג הזה פותחים שוב להתפלל אע"פ שכבר התפללו תפלות רבות בימים הנוראים, להורות שאע"פ שהתפללו תפלות רבות כל כך, אעפ"כ כל תפלה ותפלה אינה הולכת לריק.

השי"ת יעזור שנזכה לפתיחת הלב להתפלל כדבעי, ויתקבלו תפלותינו לרחמים ולרצון, ונזכה לרחמים וחסדים נגלים, ובקרוב נזכה לישועת כל ישראל ושמחתן בביאת גואל צדק בב"א.