תענה אמונים שופכים לב כמים - עבודת יום הושענא רבה לא להתייאש מן התפלה אע"פ שאין רואים את תועלתה

מאמר

תענה אמונים שופכים לב כמים

עבודת יום הושענא רבה לא להתייאש מן התפלה אע"פ שאין רואים את תועלתה

אף אם לא נענה בתפלתו לא יפסיק מלהתפלל

ונראה בהקדם מה שכתבו בספרים הקדושים, דהתפלה נקראת בשם 'זריעה', ועליה נאמר (תהלים קכו ה) 'הזורעים בדמעה ברינה יקצורו', שכאשר האדם מתפלל להשי"ת ושופך שיחו לפניו בבכי ודמעות, זוכה לבסוף לקצור ברינה את פירותיה, ויוושע בכל בקשותיו ומשאלותיו. ומרן רביה"ק זי"ע בדברי יואל (הו"ר אות קס) מפרש בזה כוונת אמרינו (בהושענות) 'הושענא יבול להשפיע', דהנה רש"י (דברים יא יז) פירש "יבולה – מה שאתה מוביל לה'. והיינו שיבול נקרא הזרע והגרעינין שמובילין אל השדה לזרוע ממנה את האדמה, ומזריעה זו צומח אחר כך פירות. והנה התפלה נקראת גם כן "יבול', מכיון שהיא בבחינת זריעה וממנה קוצרים כל הפירות, ומחמת שפלות כוחינו גם אותו ה'יבול' שמובילים לזרוע, שהיא התפלה שממנה קוצרים כל הפירות, אין בידינו לעשות, ועל זה אנו מבקשים מהשי"ת "יבול להשפיע', שישפיע עלינו שנוכל להתפלל כראוי לפניו ית', עכ"ד. וטעמא בעי מדוע נקראת התפלה בשם זריעה.

אכן י"ל בביאור הענין, כי אחד מן היסודות שעל האדם לדעת בבואו להתפלל ולשפוך שיחו לפני ה', שאף אם כבר התפלל פעמים רבות על הישועה אשר הוא זקוק לה, ועדיין לא נענה, אל יתייאש מן הרחמים, אלא ימשיך הלאה להתפלל ולשפוך שיחו לפני ה', ויאמין כי שום תפלה אינה הולכת לריק, ודברי תחנוניו בוודאי עושים פירות, ולבסוף עוד יזכה לראות בטוב פירותיה, וכמו שאמרו חז"ל (ברכות לב:) 'אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר (תהלים כז יד) 'קוה אל ה' חזק ויאמץ לבבך וקוה אל ה".

האדם אינו יודע כמה תפלות הוא צריך לישועתו

ולעולם אי אפשר לו לאדם לדעת כמה תפלות עליו להתפלל אל ה' עד שיזכה להוושע, וצא ולמד ממה שאמרו במדרש (דב"ר פי"א ס"י) על תפלתו של משה רבינו שיזכה ליכנס לארץ, ומנין שהתפלל משה באותו הפרק תקט"ו פעמים שנאמר (דברים ג כג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר', ואתחנן בגימטריא הכי הוי תקט"ו. ואמרו (פני יהושע ברכות לב.; הובא בספה"ק בשם המדרש) שאילו היה מוסיף להתפלל עוד תפלה אחת היה זוכה ליכנס לארץ ישראל, ולכן אמר לו הקב"ה (שם פסוק כו) 'רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה', כדי שלא יתפלל עוד. ולכן אף אם הרבה אדם להתפלל הרבה תפלות על איזה דבר ולא נענה, אל יתייאש ולא ירפה מלהתפלל, כי אי אפשר לו לדעת כמה הוא צריך להתפלל על דבר זה, שהרי אצל משה רבינו אנו רואים, שיתכן ויהיה דבר שאילו יתפלל האדם על כך תקט"ו תפלות לא יפעל בתפלתו, אך אם יוסיף עוד תפלה אחת ישלימו משאלתו מן השמים, ולכן ימשיך ויחזור ויתפלל עוד ועוד.

בבחינה זו כתב בישמח משה (שיח ספונים לר"ה) לרמז בלשון הפיוט שאומרים בימים נוראים (אתה הוא אלקינו) נֶצְפָּד נְקָמָה, סִתְרוֹ יוֹשֶׁר', דבאמת השי"ת הוא מקור הטוב ורוצה להטיב עם בריותיו, אך מה שרואים לפעמים שהקב"ה מתנהג במידת הדין והנקמה, אינו אלא 'נאפד נקמה', שהנקמה הוא לו רק לאפוד אשר בה נאפד, ואין זה רצונו באמת. 'סתרו יושר' שבאם רוצה האדם להמתיק את מידת הדין, ולמצוא ה'סתר', שהוא רחמיו וחסדיו ית' המתעטפים בלבוש מידת הדין, מה יעשה האדם, "יושר', יושר עולה בגימטריא תקט"ז, והיינו שיזכור מה שהיה אצל משה רבינו שאילו היה מתפלל עוד תפלה אחת, והיו מנין תפלותיו מגיעים לתקט"ז היה נענה, וילמד מזה להרבות ולהפציר בתפלתו, ואל יתייאש מן הרחמים עד שיזכה לראות בישועת ה', עכ"ד.

ואפשר להוסיף ולפרש בזה המשך נוסח הפיוט 'עצתו אמונה', כי איך יוכל האדם להתפלל ולחזור ולהתפלל, ולא לכרוע ברך אף כשלעיני בשר אינו נראה שתפלתו עושה פירות, על כך 'עצתו אמונה', שהעצה היעוצה לדבר היא שיתחזק באמונה שכל תפלה ותפלה פועלת במרומים, ואין מציאות כזו שתפלה תחזור ריקם כלעומת שבאה, ועל ידי זה יוכל להרבות בקשות כמנין 'יושר', ולגלות את חלק ה'סתרו', זה פנימיות רצונו האמיתית של השי"ת החפץ להטיב לרעים ולטובים.

השי"ת שומר תפלותיו של אדם לכשיצטרך להם הוא או זדעו לאחר זמן

וביאור הענין בזה, מדוע יש פעמים לא נענה אדם בתפלתו הראשונה, ועליו לחזור ולהתפלל עוד עד שיזכה להוושע. כי יש פעמים אשר שערי שמים נעולים מעבור תפלה, וכדי לפעול את הישועה, נצרך מספר מסוים של תפלות שיחד יוכלו לבקוע שערי שמים הנעולים, כדי שתעלה התפלה למרומים ויזכה האדם לישועה הנצרכת לו. ובכל תפלה ותפלה שהאדם מוסיף ומתפלל הוא חותר עוד עוד במחיצת השמים, ושום אחת מהם אינה הולכת לריק ח"ו, עד שבהצטרף כולם יפתחו ארובות השמים לקבל תפלתו, ויזכה להישועה.

ועוד בחינה כתבו בזה בספרים הקדושים, שיש פעמים שבאמת כבר פעל האדם את ישועתו בתפלתו, ומכל מקום מתעכבת ישועתו לבוא, ברם גם זו לטובתו הוא, כי גלוי וידוע לפניו ית' שאדם זה זקוק לעוד ישועות, אלא שהוא עצמו אינו יודע מזה ולא עולה על דעתו כלל להתפלל עליהם, ולכן מעכב השי"ת את ישועתו, כדי שימשיך להתפלל הלאה, והשי"ת שומר את תפלותיו אלו עבור הישועות האחרות שנצרך אליהם, להצילו על ידם מכל צרה וצוקה.

ועוד בחינה יש בזה, שלפעמים רואים בשמים שזרעו אחריו יצטרכו לאותם הישועות שהוא זקוק להם עכשיו, ולא יהיה להם הכח והיכולת לבקש ולהתפלל על כך לפני ה', לכן מניחים תפלות אלו שהוא מתפלל עתה לזרעו אחריו, כי אף תפלה אשר בשעתה נראה כי לא נענתה, לא הלכה לריק ח"ו, וכל תפלה שמורה ומונחת למעלה.

וכמו שדרשו במדרש (ב"ר פס"ג ס"ה) אצל יצחק אבינו, על הפסוק (בראשית כה כא) ויעתר יצחק לה' - משל לבן מלכים שהיה חותר על אביו ליטול ליטרא של זהב, והיה זה חותר מבפנים וזה חותר מבחוץ, שכן בערביא קורין לחתירתא עתירתא'. והיינו כי יצחק אבינו הרבה והפציר בתפלה לפני ה' שיזכה להפקד בדבר ישועה ורחמים, וכמו שאמרו במדרש (שם) 'ששפך תפלות בעושר', וגילו לנו חכמינו ז"ל, שאף שלא נענה בתפלתו הראשונה, והיה מקום לחשוב שתפלותיו הראשונות היו לריק ח"ו, אך אין הדבר כן, כי בכל תפלה ותפלה עשה עוד חתירה לקרב את הישועה, עד שלבסוף זכה ונפתחו לו שערי שמים לתפלתו ונושע.

וכן כתב בייטב לב (פ' חיי שרה) בשם ספר קול יעקב (פרשת לך) להמגיד מדובנא, לפרש מה שאמר הקב"ה לפני שגילה לאברהם אבינו את דינה של סדום (בראשית יח יז-יח) 'וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, ואברהם היו יהיה לגוי גדול', ונלאו המפרשים להבין מה ענין זה לזה. וביאר, דהנה לכאורה יש להבין, מפני מה גילה השי"ת לאברהם אבינו את דינה של סדום, והלא גלוי וידוע היה לפניו ית' שלא יוכל אברהם לפעול בתפלתו להצילם, וכמו שהיה בסופו של דבר שהפך ה' את סדום ועמורה, ואם כן לאיזה תכלית גילה לו הקב"ה את אשר הוא עושה. אמנם ממה שסיפר לו השי"ת דברים כהווייתן מוכח שהיתה רצונו ית"ש שבכל אופן יתפלל בעדם, אע"פ שלא יוכל לפעול עבורם להצילם. והיינו טעמא, כי גלוי וידוע היה לפניו ית' שאברהם אבינו עתיד להעמיד את כלל ישראל, ולכן אף אם לא יועילו תפלותיו עתה, מכל מקום יעמדו תפלותיו אלו לזרעו אחריו לדורותם, להוושע מכח תפלות אלו בדבר ישועה ורחמים. וזהו פירוש הכתוב 'וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה', ואע"פ שהיה גלוי וידוע לפניו ית"ש, שאין כעת מקום לתפלתו על אנשי סדום, לא נמנע מלגלות לו את עונשם ודינם, כי מכל מקום לא יהיו תפלותיו עליהם לריק, שהרי ואברהם היו יהיה לגוי גדול', ויועילו התפלות לבניו אחריו עד סוף כל הדורות, עכ"ד.

ומוסיף בייטב לב לבאר לפי זה מה שאמרו חז"ל (ברכות כו:) 'כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו, ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום, דכתיב (בראשית יט כז) 'וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה". וצ"ב הכוונה. דהנה איתא בגמרא (ברכות ו:) 'מאי כרום זלות לבני אדם (תהלים יב ט), אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן'. ופירש"י 'דברים העומדים ברומו של עולם - כגון תפלה שעולה למעלה'. ומבואר הפירוש בספרים הקדושים, כי לפעמים מתפלל האדם על איזה דבר ואינו נענה, ונדמה לו שתפלתו חזרה ריקם ח"ו, אך האמת היא, שתפלתו עלתה למעלה ופעלה את פעולתה במקום עליון, ועוד יבוא זמן שיראו את תועלתה. והיינו שאמרו על התפלה 'דברים העומדים ברומו של עולם', שכל התפלות שמורות ועומדות למעלה, אבל 'בני אדם מזלזלין בהן', כי לפי שאין רואים תיכף את הישועה הם סוברים לתומם שתפלתם חזרה ריקם ח"ו, עכ"ד.

וזה כוונת אמרם 'הקובע מקום לתפלתו', שהוא על דרך (אבות פ"ד מ"ג) "אין לך דבר שאין לו מקום', שאף כאשר האדם מתפלל על איזה דבר ואינו נענה בתפלתו, חלילה לו לחשוב שתפלתו חזרה ריקם, אלא עליו להיות 'קובע מקום לתפלתו', כלומר שידע ויאמין דהגם שלא פעלה תפלתו עכשיו על אותו דבר שהתפלל עליה, מכל מקום תפלתו לא היתה לריק ח"ו, ויש לה מקום בזמן אחר, שאז ישלח השי"ת עזרו וישועתו בכח אלו התפלות שבשעתם היה נראה שלא נענו.

וילפינן לה מן הכתוב וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה", והיינו כי תפלה זו התפלל אברהם לאחר שהפך ה' את סדום ועמורה, וכדכתיב שם וישקף על פני סדום ועמורה ועל כל פני ארץ הככר וירא והנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן', ואע"פ שביום האתמול עמד והרבה להתפלל עליהם ולבסוף לא נתקבלה תפלתו, עם כל זה לא נשבר בקרבו, וביום מחר וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם', ובא שוב להתפלל לפני ה', והטעם כי ידע והאמין שהגם שלא הועילו עכשיו תפלותיו להצילם מעונשם, מכל מקום עדיין עומדין תפלותיו עתה לפני ה' ברומו של עולם ויש להם מקום בדורות העתידים, ובעת שיהיו עשרה צדיקים יגן ה' על כל המקום בזכות תפלתו של אברהם. ולכך המתפלל באופן כזה שקובע מקום לתפלתו, שיודע שכל תפלה יש לה מקום וסופה שתועיל, אלקי אברהם בעזרו, עכ"ד.

התפלה גם כאשר אין אין רואים תיכף הישועה מביעה על תוקף האמונה

ובזה יובן מדוע נקראת התפלה בשם 'זריעה', דהנה בנוהג שבעולם, כאשר האדם זורע את שדהו, אף שעדיין עליו להמתין זמן רב עד שיוכל לקצור את פירותיה, אין האדם נשבר ומתייאש על שאינו רואה בצמיחת הפירות תיכף ומיד, כי הוא יודע שהוא עשה את שלו והשלים פעולתו לזרוע את שדהו, ולבסוף עוד יצמח פרי הארץ לגאון ולתפארת, וכמו כן על האדם לדעת ולהכיר בעבודת התפלה, שכל תפלה היא בבחינת 'זריעה', וכיון שהוא עשה את שלו והתפלל לפני בוראו, בוודאי עוד יזכה בבוא הזמן שיציץ פרי ויהי פורח, אע"פ שאין הוא רואה מיד שנענתה תפלתו, ועובר זמנים טובא ועדיין לא ראה פרי בעמלו, כי שום תפלה אינה הולכת לריק, ועוד יבוא הזמן שיזכה לראות בפרי תפלתו.

רביה"ק זי"ע בדברי יואל (הו"ר אות ח) מבאר כי נקרא יום זה בשם 'הושענא רבה', על שם הכתוב (איכה ג כג) 'רבה אמונתך', כי ביום זה יש להתפלל עבור האמונה שנקראת 'רבה', עיי"ש לדרכו. אך לדרכינו י"ל כי יום זה מביע את גודל ותוקף אמונתן של ישראל בהשי"ת, דהנה אחר שכבר התפללו ישראל ושפכו שיח לפני השי"ת בימי ראש השנה ויום הכיפורים, שיעלה זכרונם לפניו לטובה לחיים ולשלום, מכל מקום כאשר בא יום 'הושענא רבה', פותחים שוב בתפלות ותחנונים לפני אדון כל, והיא בחינת 'קוה אל ה' חזק ויאמץ לבבך וקוה אל ה".

והנה ידוע מספרים הקדושים כי עיקר מעלת התפלה היא, שעל ידה נתגלה ונתברר האמונה שבלב האדם, שמאמין שרק הבורא ב"ה בידו להציל ולהושיע, ולכן בכל עת צרה וצוקה אין לו מנוס ומפלט כי אם להתפלל ולשפוך שיחו לפניו ית"ש, כי מבלעדו אין מי שיכול להושיעו. וגדולה כח האמונה להשפיע על ידה כל מיני השפעות טובות, ו'אמונה' היא מלשון 'המשכה' (עי' באוהב ישראל פרשת נח), שיש בכחה להמשיך שפע טוב להאי עלמא, ומכיון שהתפלה מביעה את האמונה שבלבו של אדם, בזה גורמת להמשיך למטה את השפע הגדול. אכן כאשר אין האדם נענה בתפלתו תיכף, ובכל זאת אינו מזניח עצמו, אלא ממשיך לקוות ולהתפלל אל ה', הרי מעלת תוקף האמונה שנתגלה ונתברר אז על ידי התפלה, היא פי כמה מאשר האמונה שנתגלה ונתברר על ידי התפלה בזמן שרואה בחוש שתפלתו עושה פירות, שאף בזמן שלמראית עין אין רואה שתפלתו פועלת, מאמין הוא שרק הבוי"ת לבדו יש בידו להציל ולהושיע. ולכן נקרא יום זה בשם 'הושענא רבה', שמביעה על תוקף אמונתן של ישראל, שחוזרים ומתפללים להקב"ה עוד ועוד.

ובזה מובן מה שאנו כופלים לומר 'הושענא למענך אלקינו הושענא', וכן בכל בקשה ובקשה אנו אומרים ב' פעמים 'הושענא'. להורות כי אין אנו מבקשים ומתפללים רק פעם אחד ותו לא מידי, אלא אנו חוזרים לבקש ולהתפלל עוד ועוד, בבחינת "יחזור ויתפלל', כי יודעים ומאמינים אנו שכל תפלה ותפלה אינה הולכת לריק ח"ו, ועוד נזכה לראות בפירותיה.

ואפ"ל על פי מה שכתב בחתם סופר (דרשות ח"ב דף שעו) לבאר הכתובים (מלכים-א יז א) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי, ולבסוף אמר לו הקב"ה (שם יח א) לך הראה לאחאב ואתנה מטר על פני האדמה, ואז הלך אליהו וקיבץ את כל ישראל אל הר הכרמל, וקידש שם שמים ברבים, ולבסוף כתיב (שם לט) וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים, ואז כתיב (שם מד) הנה עב קטנה ככף איש עולה מים, וירד גשם.

ענני הכבוד נעשו ע"י ע"י תפלות ישראל במצרים

ומבאר כי ידוע שהגשמים מתהווים בטבע מאידים העולים מהארץ והבל פה אנשי העולם, ואם ההבל העולה הוא מהבל פי דוברי נבלה ולשון הרע ורכילות, אזי הגשמים המתהווים מזה המה מלוכלכים מזוהמת קליפת עוונות ופשעים, והמאכלים המתהווים מזה מטמאים אוכליהם ביתר שאת באופן שיחיה הבל פיהם של שנה הבאה ותבואתה רע יותר משל אשתקד, ועל ידי זה גשמי שנה הבאה ותבואתה רע וגורם טומאה ומרי יותר, ומגדל אנשים רעים וחטאים, ושוב יגדלו האנשים את הגשמים רע יותר בשנה השלישית מבשנית וכן לעולם חוזר חלילה, עד שנעשו מושרשים בחטא וטומאה עד כי אין תרופה למכתם.

ולכן אמרה תורה (דברים יא טז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר ה' נותן לכם, כי מטובו של אלקי ישראל לעצור השמים ולא יהיה מטר רע ולא יולידו פירות רעים, עד שיכנע לבבם הערל וישובו אל ה' ויטהרו האויר. והיינו דכתיב ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה, או ואבדתם מהרה, כלומר או שיעצר השמים כדי שישובו ויטהר האויר, ואם לא יעצר ועל ידי זה יתרוששו בטומאה, על ידי זה ואבדתם מהרה.

והנה בימי אחאב היתה ירידת המטר לעונש, כי לולא שנעצרו על ידי אליהו היו מגיעים לואבדתם מהרה, אמנם בהתלוצץ אחאב עם אליה נשבע שלא יהיה מטר כי אם לפי דבר"י דייקא, כפי ההבל שיצא בקדושה על פי דברי אליהו או צדיק כדומה לו לא על פי הבל הרשעים, ולכן כששלחו ה' ליתן מטר והיה יודע שהאויר טמאה, קיבץ כל ישראל אל הר הכרמל וקדש שם שמים ברבים, וצעקו ה' הוא האלקים, ומהבל פי אותה הצעקה נעשה עב קטנה ככף איש שהרי לא היה כי אם הבל של שני דבורים, והם היו לברכה, עכ"ד.

ולפי יסוד זה שהעננים מתהווים מכח דיבורי האדם, יתכן לומר שענני הכבוד נתהוו מכח אלו התפלות שהתפללו בני ישראל בהיותם בגלות מצרים, דהנה במשך גלות מצרים לא התייאשו ישראל מן הרחמים וזעקו והתפללו אל ה', כדכתיב (שמות ב כג) ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה, וכתיב (דברים כו ז) ונצעק אל ה' אלקי אבותינו. ואף שנתארך זמן רב עד שזכו בני ישראל לראות פרי תפלותיהם, כי שנים אחר שנים היו שרוים בגלות קשה ומר, ולא ראו שום אור בעיניהם, והיה נראה למראית עין כאילו תפלותיהם אינן נשמעות, אעפ"כ לא הזניחו עצמם ולא נתייאשו, אלא המשיכו לזעוק ולהתפלל להשי"ת. אכן כשזכו ישראל לצאת ממצרים אז ראו ששום תפלה לא היתה לריק, ובכח וזכות תפלות אלו זכו לבסוף ליציאת מצרים ולכל הטובות שהיה להם אחר כך, לקבל את התורה על הר סיני, לאכול את המן ולשתות מי באר, ולבנין המשכן שהשרה השי"ת את שכינתו ביניהם, ולכל המעלות העליונות שזכו אליהם בהיותם ארבעים שנה במדבר, שכל זה היה בזכות וכח תפלות אלו שהתפללו במשך שנות גלותם במצרים, ששום אחת מהם לא הלכה לאיבוד ח"ו.

ולכן תיכף בצאת ישראל ממצרים הקיפם בענני כבודו ית"ש, להורות להם שכל התפלות שהתפללו בגלות מצרים לא הלכו לריק, שמתפלות אלו נתהוו ענני הכבוד שהקיפום במדבר, אע"פ שבשעתו לא ראו מהם פירות, אף אחת מהם לא היתה לריק, ולבסוף זכו בכוחם לכל המעלות עליונות, שהכל היה בתוך ענני הכבוד אלו שנעשו מן התפלות שהתפללו בגלות מצרים.

ובזה מובן שפיר מה שענין ענני הכבוד מתייחס ליציאת מצרים, וכאמור כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, כי ענני הכבוד הורו לכלל ישראל, שכל אותן התפלות שהתפללו בגלות מצרים לא היו לריק. ולכן אמר הכתוב על זה למען ידעו דורותיכם', כי יסוד זה נחוץ עד מאוד לכלל ישראל בכל הדורות, שידעו כוחה של תפלה ששום תפלה אינה הולכת לריק, כמו שהיה אצל כלל ישראל במצרים, שהרבה שנים צעקו והתפללו לפני ה', והיה נראה כאילו אין התפלה מועלת ח"ו, אך לבסוף ראו שאף אחת מהם לא שבה ריקם.

ולפי זה אפשר לפרש מה שבזוה"ק (אמור דף קג.) נקראת הסוכה בשם 'צילא דמהימנותא', שהרי מצות הסוכה היא לזכר ענני הכבוד, שמורה על כך ששום תפלה שמתפלל בר ישראל לפני קונו, אינה הולכת לריק, וזה מורה ובא על אמונתן של ישראל, שאע"פ שאין רואים במו עיניהם פירותיה של התפלה, מאמינים הם שהשי"ת שומע תפלת כל איש ישראל, ושום תפלה אינה הולכת לריק.

ולכן נקבע יום 'הושענא רבה' דייקא בכלות ימי חג הסוכות, שהרי חג הסוכות שהיא לזכר ענני הכבוד, קובעת בלבבות ישראל שכל תפלת כל איש ישראל אינה שבה ריקם, ומשום כן על האדם להרבות תמיד בתפלה, לכן דייקא בחג הזה פותחים שוב להתפלל אע"פ שכבר התפללו תפלות רבות בימים הנוראים, להורות שאע"פ שהתפללו תפלות רבות כל כך, אעפ"כ כל תפלה ותפלה אינה הולכת לריק.

השי"ת יעזור שנזכה לפתיחת הלב להתפלל כדבעי, ויתקבלו תפלותינו לרחמים ולרצון, ונזכה לרחמים וחסדים נגלים, ובקרוב נזכה לישועת כל ישראל ושמחתן בביאת גואל צדק בב"א.