תכלית כל הנסיונות הם כדי שיתפעל האדם מהפיכו
במדרש פליאה איתא, לא נתקררה דעתו של איוב עד שראה בסכת בסכת בסכות. והוא פלאי.
ואפ"ל עפ"י דברי מרן רביה"ק זי"ע בדברי יואל (פ' וישב עמוד ר') לבאר מה דאיתא בירושלמי (סנהדרין פ"ד ה"ב) אילו היתה ניתנה התורה חתיכה לא היה לרגל עמידה. ופירשו המפרשים שאילו היתה התורה פסק הלכה בלא נטיית הדעת לכאן ולכאן, לא היה קיום להעולם, דהתורה צריכה שתהיה נדרשת מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא. וראוי להבין הכוונה בזה, אמאי לא היה קיום להעולם אילו ניתנה התורה פסק הלכה. ומבאר עפ"י מה שכתב בישמח משה (פ' חוקת) לבאר מה שאמרו חכמינו ז"ל (גיטין מג.) אין אדם על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן, דהנה כלל גדול הוא דכל דבר נתפעל מהפיכו, ואף דבר שכאשר הוא לעצמו אין לו כוחות חזקים כל כך, מכל מקום בהפגשו עם מנגדו והפיכו מתפעל הוא ביתר שאת ועוז בעוד כוחות, אשר אילו היה נשאר כמות שהוא לא היו לו כל אלו הכוחות. ולכן על ידי המכשלה והטעות שהיה לו בלימודו נפעל מאוד כשמרגיש בו, ומגביר שכלו ובא לידי שלימות ההשגה, להיות שכל דבר נתפעל מהפיכו, עכ"ד. ולפי זה מבוארים דברי הירושלמי 'אילו היתה התורה ניתנה חתיכה לא היה לרגל עמידה', דהיינו שההכרח הוא שתנתן התורה פנים לכאן ולכאן, דעל ידי שיש פנים לכאן ולכאן, יתפעל מהפכיות ויגביר שכלו יותר, ויתברר ההלכה לאמיתה, אך אם היתה התורה ניתנה לא היתה לרגל עמידה, שלא היו יכולים לברר ההלכה לאמיתה, עכ"ד.
ויסוד זה שכל דבר נתפעל מהפיכו נצרך מאוד לכך שיוכל האדם להחזיק מעמד נגד נסיונות היצר, ולא ימעדו קרסוליו, וכמו שכתב בקדושת יום טוב (פ' תזריע) בשם המפרשים לבאר כוונת מאמרם (בר"ר פ"ט ס"ז) טוב זה יצר טוב מאוד זה יצר הרע. כי מהיצר הרע יוצמח טובה גדולה עד מאוד, מה שלא היה אילו היה היצר טוב לבדו, כי מכיון שיש גם כח היצר הרי תתפעל כח הקדושה ביתר שאת ויתר עז להתגבר עליו. וממנו נקח לעבודת ה' שבעת שיהיה האדם רוצה לעשות ולקיים איזה מצוה ממצוות תורתינו הק', ויראה שנזדמן לפניו איזה עיכוב ומניעה אשר תעמוד לפניו כחומת ברזל לעצרהו מלעשות מעשה המצוה, לא יחשוב אז בדעתו להמנע מעשיית המצוה באמרו כי מן השמים עכבוהו. רק אדרבה ישתדל בזריזות ובשמירה יתירה לעשות ולקיים את התורה ואת המצוה, וישכיל ויבין את זאת כי כל העיכובים העומדים לנגדו, אין תכליתם רק שעל ידם יתפעל מהפיכו, ויבא לשלימות יותר, עכ"ד.
ולפי זה י"ל דהנה על איוב הלא העיד הכתוב (איוב א ח) איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע, וכאשר באו עליו היסורים היתה טענתו בפיו כי רוצה הוא לעבוד את ה' כאשר עם לבבו, ומדוע שלחו אליו יסורים וחליים רעים המונעים בעדו מלעבוד את בוראו כראוי. אך כאשר ראה 'בסכת בסכת בסכות' ג' פעמים נתקררה דעתו, דהנה בגמרא (סוכה ו:) איפליגו רבנן ורבי שמעון בדין כמה דפנות צריכה הסוכה, וקא מיפלגי בפירוש הני ג' בסוכות אי יש אם למקרא אי יש אם למסורת, עיי"ש. ולכאורה קשה מדוע לא כתבה תורה בפירוש מכמה דפנות יש לעשות הסוכה, אלא כתבה 'בסכת בסכת בסכות', שבזה שייך פלוגתא אי יש אם למקרא אי יש אם למסורת. אך טעם הדבר הוא כנ"ל, שכל דבר נתפעל מהפיכו, דעל ידי שיש פנים לכאן ולכאן, יתפעל מהפכיות ויגביר שכלו יותר, ובזה ישיג עומק אמיתת הדין, וכאשר ראה זאת נתקררה דעתו כי בזה השכיל לדעת שכל היסורים המונעים בעדו מלהתקרב אל בוראו, אינם כי אם שעל ידם יתפעל מהפיכו, ויתעלה במעלות רמות יותר.
