תמצית הש"ס מסכת סוכה
סדר הסוגיות במסכת סוכה
פרק ראשון במסכת סוכה עוסק בכשרות הסוכה והסיכוך
גובהה וגודלה, דין סוכה עגולה, דיני מחיצות הסוכה כגון מספר הדפנות וכללי הכשר הדפנות ע"י גוד אסיק וכדומה, וכן דיני הסכך האם צריך לעשות את הסכך לשם חג או לשם צל, מה כשר לסיכוך, ושלא יהיה חמתה מרובה מצילתה, ושלא יהיה תחת אילן או בית או סוכה אחרת או קירוי אחר, כמה מקרים שפסולים משום תעשה ולא מן העשוי, שימוש בתקרת ביתו לסוכה, מתי אהל שנמצא בתוך סוכה מחשיב את מי שבתוכו שאינו נמצא בסוכה, פסולים דרבנן בסכך כגון גזירת חבילות או גזירת תקרה, ומה הדין כשיש בסכך מקום ללא סיכוך או עם סכך פסול.
יובאו כמה דעות בשיטת חכמים שסוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה פסולה, והנ"מ בין הטעמים, וכן יבואר מדוע המשנה נקטה שסוכה הגבוהה מכ' אמה פסולה, ואילו במחלוקת חכמים ורבי יהודה לגבי מבוי שהוא גבוה למעלה מכ' אמה המשנה נקטנה שמבוי שהוא גבוה למעלה מכ' אמה ימעט.
ב. ת"ק פוסל סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה
ורבי יהודה מכשיר, ובברייתא איתא שר"י מכשיר עד ארבעים וחמישים אמה.
הגמ' שואלת למה במתני' דהכא
לגבי סוכה גבוהה מכ' תני לשון פסולה, ואילו במבוי שהוא גבוה למעלה מכ' תני ימעט. דין מבוי הוא שאם המבוי סתום מג' צדדים והצד הרביעי פתוח לרה"ר, ובני החצרות עוברים דרך המבוי לרה"ר, הרי מדאורייתא המבוי הוא רה"י לבני החצרות ומותר לטלטל שם, ומדרבנן אסור להוציא מהחצרות למבוי מפני שהמבוי הוא רשות משותפת לכל החצרות וזה דומה לרה"ר, ואין מותר הטלטול במבוי אא"כ ישתתפו בני כל החצרות בפת או ביין, ויניחו אותם באחת החצרות. ובצד שהמבוי פתוח לרה"ר צריך להניח שם לחי זקוף, או קורה מכותל לכותל, ואם קורה זו גבוהה מכ' אמה צריך להניחה נמוך יותר.
תירוץ א'- סוכה דאורייתא ומבוי דרבנן
רש"י מבאר שדין כ' אמה בסוכה נאמר בהלכה למשה מסיני לפני שנשנית המשנה, וממילא שנה התנא שהיא פסולה, והיינו שלא נעשתה כפי שנאמר בהלמ"מ, אבל מבוי שא"צ לקורה אלא מדרבנן, א"כ המשנה היא המקור הראשוני לדין זה, ולהכי תני ימעט.
תירוץ ב'- סוכה שהלכותיה מרובות
ואם היה כותב ימעט היה צריך להאריך ובכל דין לכתוב נוסח אחר, כגון סוכה שאינה גבוהה י' טפחים יגביה, להכי תני פסולה, דלעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה, ומבוי שהלכותיו במשנה זו מועטות, תני ימעט.
מקור וטעם הפסול, והנ"מ בין הטעמים-
לרבה ילפינן מ"למען ידעו דורותיכם כי בסוכות" שצריך שהאדם יעשה את הסוכה באופן שידע שהוא יושב בסוכה, וסוכה הגבוהה מכ' לא שלטה עינא בסכך סוכה היינו הסכך, כשמה. (ואע"פ שלפשוטו של מקרא הכונה שיזכרו את ענני הכבוד, מ"מ דרשינן ליה לדרשה).
ומה שאמר רבי יאשיה שאם הדפנות מגיעות לסכך כשרה לכו"ע למעלה מכ', (וס"ל שאין נ"מ בגודל הסוכה לענין הפסול בלמעלה מכ'), אתיא כרבה, דכשהדפנות מגיעות לסכך שלטא בה עינא, דאם הטעם משום עראי או צל, אין סיבה להכשיר כשהדפנות מגיעות לסכך.
לרבי זירא ילפינן מדכתיב "וסוכה תהיה לצל" שצריך לשבת בצל הסוכה, וביותר מכ' קים להו לרבנן שהאדם יושב בצל הדפנות ולא בצל הסוכה, דצל הדפנות מגיע זה לזה וא"צ סכך. ואמנם בעשתרות קרניים הסוכה כשרה אף שבעמק בין ההרים אין החמה זורחת, דדל עשתרות קרנים מהכא איכא צל סוכה.
ומה שאמר רב הונא שאם יש בסוכה יותר מד' אמות על ד' אמות כשרה לכו"ע ונחלקו מז' טפחים עד ד' אמות, אתיא כרבי זירא, משום שאז גם למעלה מכ' איכא צל סוכה, ומ"מ להכשר סוכה י"ל שרב הונא מודה שא"צ אלא ז' טפחים על ז' טפחים.
ומה שאמר רב חנן בר רבה שסוכה שמחזקת יותר מראשו ורובו (והיינו כשמיסב על מיטה, כדרך אכילתם) ושולחנו, כשרה אף ביותר מכ' אמה, זה דלא כחד שהרי לא שלטא עינא בסכך, וליכא צל, וצריך לעשותה קבע, וטעמו אינו ידוע.
לרבא ילפינן מדכתיב "בסוכות תשבו שבעת ימים" שצריך ישיבה בדירת עראי, ולמעלה מכ' צריך לעשותה דירת קבע. אמנם למטה מכ' שיכול לעשותה עראי אף אם עשאה קבע כשרה, דאין סברא לומר שהתורה פוסלת קבע, דבכלל קבע עראי, אלא כוונת התורה ששיעור גובהה היינו שיכולה לעמוד בצורה עראית.
ב: שאר האמוראים לא מתרצים כרבה, משום ד"למען ידעו דורותיכם" איירי בידיעה לדורות שאבותיהם ישבו בענני כבוד. ולא תירצו כרבי זירא, משום ש"וסוכה תהיה לצל" היינו לימות המשיח, (ולרבי זירא מדכתיב וסוכה ולא וחופה, שמעת מינה תרתי). ולא תירצו כרבא, משום קושית אביי למה סוכה מברזל כשרה.
מעשה בהילני המלכה בלוד שהיתה סוכתה גבוהה מכ' והיו זקנים יוצאים ונכנסים לשם ולא אמרו לה דבר, אמרו לו משם ראיה והלא אשה היתה ופטורה מן הסוכה, אמר להם והלא ז' בנים היו לה, ואין לומר שהיו קטנים, שהרי היו לה ז' בנים, וא"א שאין בהם אחד שא"צ לאמו, וקטן שאינו צריך לאמו חייבים לחנכו ולהרגילו למצוה שהוא ראוי לה, וא"ת שלא הקפידה על מצוות דרבנן, הרי כל מעשיה לא עשתה אלא ע"פ חכמים.
ג. למ"ד שהמחלוקת לגבי הכשר סוכה למעלה מכ' הוא רק בסוכה קטנה, צ"ל אף שאין דרך מלכה לישב בקיטוניות, מ"מ היו בסוכה קיטוניות, ורבנן סברי שהיא ישבה בקיטוניות משום צניעותא, אבל בניה ישבו בסוכה גדולה, ולכן לא אמרו לה דבר. ור"י סובר שאף בניה ישבו עמה ואעפ"כ לא אמרו לה דבר. וזה ניחא לרב הונא, שהמחלוקת היא עד ד' על ד', אבל לרב חנן שנחלקו רק בז' טפחים, הרי לא שייך שז' בנים ישבו בז' טפחים.
שיעור סוכה
לב"ה די שתהא מחזקת ראשו ורובו, ולב"ש צריך שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו, ולרבי צריך שיהא בה ד' אמות על ד' אמות, ואמר רב שמואל בר יצחק שהלכה כב"ש, ובעוד ו' מקומות הלכה כב"ש, (סדין פטור מציצית, צריך לתת בציצית ד' חוטין ולא ג', צריך שחוטי הציצית יהיו משולשלים שיעור ד' אצבעות ולא ג', מכבדים את הבית ואח"כ נוטלים לידים, מי שאכל ושכח ולא בירך צריך לחזור).
מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית
ב"ש פוסלים (אף אם הסוכה גדולה כשיעור הנצרך לשיטתם), שמא ימשך אחר שולחנו, וב"ה מכשירים ולא גזרינן שמא ימשך.
דיני בית שאין בו ד' על ד'
בית שאינו בו ד' אמות על ד' אמות אינו נחשב לבית, מפני שהוא אינו ראוי לדירה, ויש בזה נפקא מיניה לכמה דינים, וכדלהלן.
בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות, פטור מן המזוזה
וממעקה, ואינו מיטמא בנגעים, ואינו נחלט בבתי ערי חומה אלא פודהו לעולם ויוצא ביובל כקרקע בלא בנין, ואין חוזרים עליו מעורכי המלחמה בבנה בית חדש ולא חנכו, וטעמא דהנ"ל משום שבכל אלו כתיב "בית", "מזוזות ביתך", כי תבנה בית חדש", "ובא אשר לו הבית".
ג: ואין מערבים בו ואין משתתפים בו ואין מניחים
בו עירוב, משום דלא חזי לדירה, וצריך להניח את העירוב בבית שבחצר ולא בבית שבחצר אחרת, ואם הניח בבית שער (-בית קטן שלפני השער מבפנים או מבחוץ, והשומר יושב שם), או אכסדרא, או מרפסת (מקום מוגבה שעולים אליו בסולם ונכנסים ממנו להרבה בתים), אינו עירוב, מפני שכל מי שיוצא ונכנס עובר דרך שם. דהנה חכמים תיקנו שחצר שפתוחים לה הרבה בתים, והם יוצאים דרכה לרה"ר, צריך לערב את החצר ולעשותה רשות אחת, ע"י שכולם יתנו פת בסל אחד, שבזה נחשב שכולם דרים בבית שנתנו בו את העירוב. וכן תיקנו שחצרות הפתוחות למבוי צריכות להשתתף יחד, ובית פחות מד' על ד' א"צ לתת לעירוב או לשיתוף, דאין רשותו כלום, ואין לתת בו עירוב כיון שא"א לומר שכולם דרים בו. אבל שיתופי מבואות שאפשר להניח גם בחצר שבמבוי שאינה מקורה, כיון שהשיתוף מצרף את החצרות שהם עצמם אינם דירה, (אמנם צריך להניחו במקום משתמר), אפשר להניח גם בבית שאין בו ד' על ד', דסלק הקפו וקירויו נמצא השיתוף עומד באויר החצר, אבל בחצר שבמבוי אחר אין להניח שיתופי מבואות.
ואין עושים אותו עיבור בין ב' עיירות אף אם אין בינו לעיירות יותר מע' אמה ושיריים (דאם יש בו ד' על ד' הוא מצרפם לעיר אחת למנות אלפים אמה מחוצה להם), ולא דמי לבורגנין (-צריף של שומרי פירות או של ציידי עופות), דחזו למילתייהו ללינת לילה אחד, אבל הוא אינו ראוי לדירה קבועה.
ואין האחים והשותפים חולקים בו. והיינו דהנה באחים שחלקו חצר עם כמה בתים ואחד לקח ג' בתים קטנים והשני לקח בית גדול, לרב הונא מחלקים את החצר לפי הבתים ומקבל אחד ג' רבעים והשני רביע, מפני שהחצר מיועדת לכניסה ויציאה, ולהכנסת משאות ולפורקם לפני פתחי הבתים, ולרב חסדא מקבלים לכל פתח ד' אמות כנגד הפתח לפי רוחב הפתח, ושאר החצר מתחלקת בשווה. ובאופן זה בית שאין בו ד' על ד' לא חשיב בית לענין חלוקת החצר בין לרב הונא בין לרב חסדא, משום דלמיסתר קאי. ולענין חלוקה, בחצר קטנה אין חולקים עד שיהא בה ד' אמות לכל אחד.
הגמ' אומרת שהדינים הנ"ל הם גם לרבנן שמכשירים סוכה בפחות מד' על ד', דשאני סוכה דדירת עראי בעינן ולא בית.
הכשר סוכה גבוהה כ' אמה או נמוכה מי"ט
סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' פסולה לפי חכמים כפי שנתבאר לעיל דף ב', ומי שיש לו כזו סוכה והוא רוצה להכשירה הוא צריך להניח דבר קבוע בקרקע הסוכה באופן שממנו לסכך אין יותר מכ' אמה, או להנמיך את הסכך. ולהלן יבואר מה נחשב דבר קבוע להגביה את קרקע הסוכה, ומה הדין אם אותו דבר קבוע אינו נמצא בכל הסוכה, ומה הדין כשראשי הענפים יורדים ללמטה מכ'. וכן יבואר בסוכה שגובהה י' טפחים האם ענפים ממעטים את גובהה, ומה השיעור שצריך לחקוק בקרקעיתה כדי להגדיל את גובה הסוכה.
ד. מיעוט גובה הסוכה- כרים וכסתות לא הוי מיעוט מפני שלא יניחם שם לכל ימי החג משום הפסד ממונו, ואע"פ שביטלם לא מהני משום דבטלה דעתו אצל כל אדם. תבן או עפר, אם ביטלם בפיו הוי מיעוט. ואם עתיד לפנות את העפר, או תבן אפי' בסתמא, לא הוי מיעוט. ואם אינו עתיד לפנות את התבן, וכן עפר בסתמא, זה תלוי במחלוקת רבי יוסי ורבנן לגבי טומאה להחשיב בית ביש שם חלל טפח לענין שלא תהא טומאת מת שבבית עולה לרקיע, שלרבנן אינו בטל, ולרבי יוסי בטל, אבל תבן אינו בטל בסתמא אפי' לרבי יוסי, מפני שהוא ראוי לבהמה ולהסקה או לטיט.
היתה גבוהה מכ' והוצין יורדים לתוך כ', אם צילתם מרובה מחמתם אי שקלת לסכך העליון, כשרה. והנה הגמ' אומרת שלר"מ דאמות בנין וכלים הם בינוניות ו' טפחים (ולא של ה' טפחים כמו אמת היסוד והסובב והקרנות ושל ריבוע מזבח הפנימי, ויש אמה גדולה יותר בחצי אצבע), ניחא, אבל לר"י דס"ל שאמת בנין ו' טפחים ושל כלים חמשה, א"כ גובה הארון עם הכפורת היה שמונה וחצי, וא"כ הכרובים היו י"א וחצי. ולדבריו צ"ל ששיעור י"ט של מחיצה לא כולל הסכך, הוא הלכה למשה מסיני.
מנין שהכפורת גבהה טפח
כפורת נתנה תורה שיעור אורכה ורחבה, ולא שיעור קומתה, ולומדים שיעור קומתה מפחות שבכלים, והיינו המסגרת דכתיב בה "מסגרת טפח". ולא ילפינן מכלים גופייהו, דתפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת שמי שתופס את המרובה הוא נראה כשקרן, דשמא עליו לתפוס את המועט, ומשל הוא. ואין לומדים מציץ שהוא רחב ב' אצבעות, או מהזר ששיעורו משהו, מפני שלומדים מכלי ולא מהכשר כלי, והיינו כמ"ד שהמסגרת היתה למטה. ולמ"ד שהמסגרת היתה למעלה גם היא הכשר כלי, ולפ"ז לומדים מהמסגרת ולא מהציץ או הזר, מפני שבהם לא נתנה תורה מידה כלל. ולרב הונא "פני" הכפורת היינו טפח, דילפינן גז"ש מ"פני" הכרובים, דגמירי שלא היו פחותים מטפח, ד"כרוב" היינו כתינוק (דבבבל תינוק נקרא רביא), והא דכתיב "פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם" היינו שאחד היה קטן ואחד היה גדול.
ציץ דומה כמין טס של זהב, ומוקף מאוזן לאוזן, וכתוב עליו בב' שורות, י'ה מלמעלה וקדש לי מלמטה, ור"א ברבי יוסי מעיד שראהו ברומי והיה כתוב עליו קדש לד' בשיטה אחת.
שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני
נאמרו בתורה איסורים שונים כגון איסורי אכילה ודיני טומאה, והתורה לא אמרה מהו השיעור המינימלי לדינים אלו, וכן יש דינים בענין חציצה בטבילה ובכללי מחיצות שאינם כתובים בתורה, ואמר רב חייא בר אשי בשם רב שדינים אלו נאמרו למשה בסיני, וכדלהלן.
מסקנת הגמ' שמה שאמר רב חנין דהא דכתיב ארץ חיטה ושעורה וכו' כל הפסוק לשיעורים נאמר (וכדלהלן), אינו אלא אסמכתא.
ו. חיטה
שאם נכנס לבית המנוגע לבוש בבגדיו, הוא טמא מיד והם טהורים עד שישהה כדי אכילת פרס חצי ככר, מפת חיטים שזמן אכילתה פחות מפת שעורים, מיסב שאינו טרוד ושוהה בדברים אחרים, ואוכל בלפתן, דכתיב "והשוכב בבית יכבס את בגדיו והאוכל בבית יכבס את בגדיו", ומרבינן שוכב בלא אוכל או אוכל בלא שוכב מדכתיב ב"פ "יכבס בגדיו", וא"כ הא דכתיב "האוכל" היינו שהשוכב טעון כבוס בגדים אם שהה בכדי אכילה, אבל גופו טמא מיד דכתיב "והבא אל הבית יטמא", אבל אם נכנס עם בגדיו וטבעותיו בידו, והוא והם טמאים מיד דגם הם בכלל "והבא אל הבית יטמא".
שעורה- עצם כשעורה מן המת, מטמא במגע ובמשא, ואינו מטמא באוהל עד שיהיה שדרה או גולגולת שלימה או רוב מנין איברי אדם.
גפן- רביעית יין לנזיר.
תאנה- כגרוגרת להוצאת אוכלים בשבת.
רימון- כלי בעלי בתים שניקבו שיעורם כרימונים, והיינו שאם ניקב נקב שאין רימון יוצא משם הכלי מקבל טומאה, כיון שבעה"ב חס על כליו ואם אינם ראוים לזיתים הוא משתמש בהם לרימונים, אמנם כלי שעומד להמכר טהור בנקב כל שהוא.
זית שמן- שרוב שיעוריה -מת ונבילה וחלב ודם ופיגול ונותר וטמא וגיד הנשה, כזיתים.
דבש – והיינו מיני מתיקה, ככותבת הגסה לאיסור אכילה ביוה"כ דכתיב ביה "אשר לא תעונה" ולא כתיב ביה אכילה.
חציצין- כתיב "ורחץ את בשרו במים", וילפינן שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים, ומדכתיב "את" ילפינן שגם בשער, הטפל (-הדבוק) לבשר, יש חציצה, (והיינו בנימא אחת קשורה ומקפיד עליה, אבל בשלש קשורות אינו חוצץ כיון דלא מיהדק שפיר ועיילי ביה מיא, ובשתים ספק). ויש הלכה למשה מסיני שאין חציצה אלא ברובו המקפיד כגון אם רוב שערו מטונף בטיט או קשור אחד אחד, אבל באינו מקפיד זה בטל לגוף כיון שאין סופו ליטלו ואינו חוצץ, וחכמים גזרו גם ברובו שאינו מקפיד או במיעוטו המקפיד, גזירה אטו רובו המקפיד, אבל במיעוט שאינו מקפיד לא גזרו, מפני שאין גוזרים גזירה לגזירה.
ו: מחיצין- לר"י ילפינן מהלכה למשה סיני ששיעור מחיצת סוכה י' טפחים, ולר"מ (דס"ל שהאמה היא ו' טפחים, ולדבריו לומדים מחיצת סוכה מהארון והכרובים, וכנ"ל דף ה') ילפינן מהלכה דין גוד אחית או אסיק כגון פי תקרה יורד וסותם, לבוד בפחות מג' טפחים, ודופן עקומה בפחות מד"א.
דפנות הסוכה
אין צריך שיהיו לסוכה ד' מחיצות שלימות מד' הצדדים, אלא לרבנן צריך ב' דפנות ועוד טפח בצד השלישי, ולר"ש צריך ג' דפנות ועוד טפח בצד הרביעי. הגמרא מבארת במה נחלקו ר"ש וחכמים, והיכן מעמידים את הטפח הנוסף הנ"ל, וכן יבוארו דינים נוספים בהכשר מחיצות הסוכה כשהדפנות אינם שלימות.
כמה דפנות צריך בסוכה- לרבנן צריך שתי דפנות שלימות, והשלישית יכולה להיות אפי' טפח. ולר"ש צריך ג' שלימות, ורביעית אפי' טפח.
במה נחלקו-
אפשרות א'- לרבנן יש אם למסורת, וכיון דכתיב ב"פ "בסכת" "בסכת תשבו" "ישבו בסכת", ופ"א "בסוכות הושבתי", הרי ד' דפנות, וחד איצטריך לגופיה, וההלכה מלמדת שהשלישית כשרה אפי' בטפח. ולר"ש יש אם למקרא, וקרינן ג"פ "בסוכות" הרי כאן ו', וחד קרא איצטריך לגופיה, וההלכה מלמדת שהרביעית כשרה אפי' בטפח. כשיש סתירה ביניהם. ועי"ש שהקשו סתירות בדעות התנאים.
אפשרות ב'- לכו"ע יש אם למקרא, ונחלקו אי סככה בעי קרא, או לא אלא נפקא ממשמעות הפסוק, דסוכה בלא סכך לא נקראת סוכה.
אפשרות ג'- לכו"ע יש אם למסורת, ונחלקו אם ההלכה באה לגרוע או להוסיף.
אפשרות ד'- לכו"ע ההלכה באה לגרוע, ונחלקו אם דורשין תחילות או לא.
אפשרות ה'- ר"ש לומד מ"וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר", וסוכה בלי די מחיצות אינה מחסה מזרם.
ז. היכן מעמידים את הטפח הנוסף
לרב וללוי מעמידו כנגד היוצא במקום שאחת המחיצות נגמרת, וכן מורין בבי מדרשא, ושאלו את רב למה אין להעמידו כנגד ראש תור –באלכסון, ורב שתק. וי"א שעושה טפח שוחק (-ד' אצבעות שאינם נוגעות זו בזו, שזה טפח ומשהו), ומעמידו פחות מג"ט לדופן וע"י לבוד יש מחיצה ד"ט, שזה רוב דופן של ז"ט שהוא שיעור הכשר סוכה.
סוכה העשויה כמבוי- לרב יהודה מעמיד מחיצה טפח באיזה רוח שירצה, ולי"א הנ"ל יעשה מחיצה ד' ומשהו ויניחה פחות מג' לדופן כדי שע"י לבוד יהיה כאן ז"ט, והכא לא סגי בטפח שוחק, כיון שאין ב' הדפנות צמודות.
דעת רבא בענין צורת הפתח בדופן השלישית- י"א שלרבא צריך לעשות צוה"פ ע"י הטפח, והיינו שיחלק את הטפח לשתים, ויניחם בב' הצדדים, ויתן קנה על גביהם, והצוה"פ נחשבת סתימה מעלייתא. וי"א שלרבא צוה"פ מועילה אף ללא מחיצה טפח, ולפ"ז הקנים לצוה"פ שיעורם כל שהוא. וי"א שלרבא צריך לעשות גם מחיצה טפח בפחות מג"ט סמוך לדופן, וגם צוה"פ ע"י שיניח קנה כנגדו וקנה על גביהן.
דיני מחיצה לענין שבת ולענין סוכה-
דופן סוכה כדופן שבת כגון לענין שמחיצה של שתי בלא ערב כשרה לסוכה כמו לשבת, ובלבד שלא יהיו הקנים רחוקים ג"ט זה מזה, דכיון שהם בתוך ג"ט הוי לבוד וחשיב כולו עומד, ומהני אפי' בקנה שאינו אלא בעובי אצבע ויש עומד מרובה על הפרוץ. וכן מחיצה של ערב בלא שתי כשרה אם אין בין החבלים ג"ט. ואם העומד מרובה ויש מיעוט מקומות שיש שם מרחק ג"ט בין הקנים, כשר משום דהוי כפתחים.
פרוץ מרובה על העומד כשר בסוכה, דסגי בשתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח, אפי' אם יש בדפנות הראשונות והגג זה הדפנות, כעין כוורת, או אם סמכה לכותל באלכסון והגג והדפנות הם אחד, ואינה נאה לדירה.
ב' מחיצות כהלכתן ושלישית טפח לרבא זה מתיר טלטול בשבת של סוכות אף שבשבת רגילה צריך ג' מחיצות כדי לעשות את המקום לרה"י ולהתיר להעביר מהסוכה לבית הסמוך לה, מיגו דהוי דופן לענין סוכה.
סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשר לסוכה לרבא בשבת של סוכות, מיגו דהוי דופן לענין שבת (למ"ד לחי משום מחיצה). לרש"י איירי במבוי מפולש ששם לחי בדופן השלישית, שזה כשר אפי' באין הלחי רחב טפח.
ז: סיכך ע"ג פסי ביראות כשרה אע"פ שאין כאן שתי דפנות שלימות אלא רק דיומדין בד' הרוחות אמה מכאן ואמה מכאן בכל צד, מיגו דהוי דופן לענין שבת להתיר למלא מהבור שהוא רה"י לתוך הדיומדין.
סוכה שחמתה מרובה מצילתה פסולה מפני שהמועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו. לר' יאשיה אף חמה מחמת דפנות פוסלת, דכתיב "וסכות על הארון את הפרוכת" נמצא שאף פרוכת שהיא מחיצה נקראת סכך. ולרבנן דווקא חמה מחמת סיכוך פוסלת, וקרא אתא למימר שיכפפו את הפרוכת מעט.
התנאים הסוברים שסוכה דירת קבע בעינן
מצינו כמה מחלוקות בדיני סוכה, והגמרא מבארת שדעות התנאים דלהלן שורשם אחד, והוא שצריך שהסוכה תהיה "דירת קבע" והיינו שתהיה ראויה לשימוש קבוע ונראית כביתו.
רבי שסובר שצריך שהסוכה תהיה ד' על ד'. ר"ש שמכשיר רק בג' כהלכתן ורביעית טפח, דכתיב "למחסה ולמסתור מזרם".
ר"י שמכשיר סוכה גבוהה מכ' אמה.
ר"ג שפוסל סוכה בראש העגלה דמחזי כעראי כיון דנייד, או בראש הספינה שהיא גבוהה ויש שם רוח חזקה העוקרת את הסוכה, (ור"ע מכשיר).
ב"ש שפוסלים ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בבית כיון שאינה ראויה לתשמיש.
ר"א שפוסל סוכה העשויה כמין צריף שהיא משופעת והגג זה הדפנות, כעין כוורת, או אם סמכה לכותל באלכסון והגג והדפנות הם אחד, ואינה נאה לדירה.
אחרים הפוסלים סוכה העשויה כשובך (-עגולה), לפי שאין לה זויות.
דין סוכה עגולה וחשבון גודל המרובע והעיגול
שיטת רבי ששיעור גודל הסוכה הוא לפחות ד' אמות על ד' אמות. הגמרא מבארת לפי דבריו מה הגודל שצריכה להיות סוכה עגולה כדי שיהיה בה שיעור ד' אמות על ד' אמות, לפי כללי היחס בין המרובע לעיגול, וכדלהלן.
ריו"ח מכשיר סוכה עגולה, אם יש בהקיפה כדי לישב כ"ד בני אדם.
ח. הגמ' מבארת שריו"ח סובר כרבי שצריך סוכה ד' על ד', ואם יושבים כ"ד בני אדם בעיגול, ומודדים את העיגול לא כולל מקום ישיבתם, הרי כאן י"ח אמות, (דמקום ישיבת אדם היא אמה, ואם ההקף החיצוני הוא כ"ד נמצא האורך הוא ח' שזה שליש, ואם נוריד אמה בכל צד שהרי יושבים בשני צידי העיגול נגיע לאורך ו' אמות, וההקף שהוא פי שלש הוא י"ח אמה), וסוכה שיש בה ד' על ד' שיעור העיגול שלה הוא שבע עשרה פחות חומש, (מפני שצריך שבתוך חלל העיגול נוכל להכניס ריבוע של ד' על ד' כולל הזויות, ושיערו חכמים שכל אמה מרובעת אלכסונה הוא אמה וב' חומשי אמה, וא"כ ד' אמות אלכסונם הוא חמש אמות וג' חומשי אמה, והקפם הוא י"ז פחות חומש, דשיעור ההקף הוא פי שלש משיעור האלכסון, דכתיב בים שעשה שלמה "עשר באמה משפתו אל שפתו עגול סביב וקו שלושים באמה יסוב אותו"), ולחומרא לא דק, ואף שהוסיף כאן ו' חומשי אמה, מ"מ ברוחב העיגול לא הוסיף אלא שליש שזה ב' חומשי אמה, ופורתא לא דק.
ואין לומר שהחשבון הוא שעיגול של ד' על ד' הוא י"ב (שזה פי שלש מהרוחב), וכשמרבעים את השטח מסביב לעיגול צריכים להוסיף יותר רביע. מפני שלא מגיעים בחשבון זה אלא לט"ז אמות. ואין לומר ששלשה אנשים יושבים בשתי אמות, וא"כ ההקף החיצוני שלהם הוא ט"ז, וכדי שיהיה בחלל ריבוע של ד' על ד' צריך י"ז פחות חומש, ואין לומר דלא דק כיון שיש בזה קולא.
ח: רבנן דקיסרי מבארים שריו"ח התכוון להקף החיצוני של כ"ד בני אדם היושבים בעיגול, ואף שעיגול שנמצא בתוך ריבוע הוא רבע פחות מהריבוע, מ"מ ריבוע שנמצא בתוך עיגול הוא חצי פחות מהעיגול דהיינו שהריבוע הוא שני שליש מהעיגול, וא"כ ריבוע שהקפו ט"ז העיגול שסביבו הוא כ"ד. אך דבר זה אינו נכון במציאות אלא אמה מרובעת אלכסונה הוא אמה וב' חומשי אמה.
כמה דינים בהכשר הסוכה
שתי סוכות של יוצרים שבפנימית מצניע קדרותיו ודר, ובחיצונה עושה מלאכתו ומוכר, הפנימית אינה סוכה, דאף דקיימא לן כבית הלל שא"צ לעשות את הסוכה לשם חג, מ"מ לעולם מפני שכל דירתו שם. והחיצונה כשרה לסוכה דכיון בעינן שיהיה ניכר שהוא דר בה לשם סוכה, וחייבת במזוזה שכל השנה אינו דר בה איכא היכרא שהוא דר בה לשם סוכה, ופטורה ממזוזה לעולם, מפני שאינה דירה אלא מעבר, ואין לחייבה מדין בית שער שחייב במזוזה מדרבנן, מפני שגם הפנימית אינה קבועה.
סוכת גנב"ך (גויים שעשאוה לדור בה בימות החמה, נשים, בהמה, כותים דקסבר גירי אריות הם, והיינו שהמשיכו לעבוד את אלוהיהם, אבל אם מחמת אריות התגיירו באמת הוו גרים), ורקב"ש (רועים, בורגנים, קייצים, שומרי פירות שעשאוה לישב בה מפני השרב, והם ישראלים, ולא עשאוה לשם חג), כשרה, ובלבד שתהיה מסוככת כהלכתה, והיינו לשם צל ולא לצניעות בעלמא, דבעינן סוכה לשם צל מהשמש.
י"א שגנב"ך זה יותר חידוש לפוטרם משום דקביעי, וי"א שרקב"ש זה יותר חידוש לפוטרם משום שהם של בני חיובא.
ט. עשית הסוכה לשמה- סוכה שעשאה יותר מלי יום לפני החג, לבית שמאי פסולה דבעינן עשיה לשמה, דכתיב "חג הסוכות תעשה לך", ולב"ה כשרה, ואיתא בירושלמי שצריך לחדש בה דבר, י"א טפח, וי"א כל שהוא על פני כולה, ולב"ה ילפינן מהתם שעושים סוכה בחולו של מועד, וב"ש סברי אין עושים סוכה בחולו של מועד אם לא עשאה מתחילה, ואם עשה את הסוכה לשם חג, או בתוך ל' יום לסוכות, כשרה לכו"ע, דכיון של' יום לפני החג שואלים ודורשים בהלכות החג, בסתמא עשייתה לשמה.
עצי סוכה אסורים כל שבעה, דכתיב "חג הסוכות שבעת ימים לד' ", כשם שחל שם שמים על החגיגה לאוסרם עד הקטרת אימורים שאז זכו בהם משלחן גבוה, ו"חג" הוא מלשון חגיגה, כך חל שם שמים על הסוכה.
לשמה בציצית- ציצית שעשאה מן הקוצים חוטים שנקרעו בזמן אריגת הבגד ונשארו תלויים בו והם בולטים כקוצים, או מן הנימין חוטי התפירה שבקצה הבגד, או מן הגרדין חוטי הטלית עצמם שנשארו מהאריגה, פסולה, דכתיב "גדילים תעשה לך" לשם חובך. ואם עשאה מן הסיסין, לרב כשרה כיון שנתלו בבגד לשמה, ולשמואל פסולה דבעינן גם טויה לשמה.
סוכה גזולה פסולה, דכתיב "וחג הסוכות תעשה לך". וכן ציצית גזולה פסולה, דכתיב "ועשו להם".
סוכה שיש לה כסוי נוסף מלבד הסכך כתיב "בסכת תשבו שבעת ימים", ודרשו חז"ל ממה שהתורה כתבה בסכת בכתיב חסר שצריך שיהיה רק סכך אחד על הסוכה, למעט סוכה שהיא תחת אילן או תחת סוכה אחרת או תחת תקרת הבית. ולהלן יבוארו אופני הפסול וההכשר בסוכות אלו, והאם סדין או נוי סוכה פוסלים את הסוכה.
ט. סוכה תחת האילן- אם האילן צילתו מרובה מחמתו הסוכה פסולה, כאילו עשאה בתוך הבית, דמחובר פסול לסיכוך דכתיב "באספך מגרנך ומיקבך" ממה שאתה מאסף כגון פסולת גורן ויקב. ואם האילן חמתו מרובה מצילתו, אם חבט -השפיל את ענפי האילן ועירבם עם הסכך הכשר, ואין נראים בעין, כשרה, ומצטרפים ענפי האילן להשלים לצילתו מרובה מחמתו, משום ביטול ברוב, אבל בלא חבט פסול כיון שהסכך הפסול מצטרף לסכך הכשר וכיון שאינו מעורב אינו בטל, ולא גוזרים אטו היכא דלא חבטן ששם אין ביטול כיון שאינם מעורבים, ומותר לעשות כן לכתחילה. וכן הא דתנן הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבן והסיכוך הכשר הוא הרוב, כשרה, היינו בשחבטן שאז הכל נחשב כשר, אבל בלא חבטן צריך צלתה מרובה מחמתה ללא מה שהדלה. וכתב רש"י דשמעינן מהכא שאפשר לסכך על קני הגג, אע"פ שהם סמוכים זה לזה בפחות מג', כיון שחמתן מרובה מצילתן.
סוכה על גבי סוכה-
סוכה תחת סוכה (וכן סוכה תחת אילן) פסולה, דכתיב "בסכת". והיינו היכא ששתי הסוכות צילתן מרובה מחמתן, ובאופן זה הסוכה התחתונה פסולה, והעליונה כשרה אם הסכך שלה נמצא עד כ' אמה, ואם הסכך של העליונה גבוה יותר מכ' אמה מהגג של התחתונה שזה הקרקעית של העליונה, גם העליונה פסולה.
י. ואם העליונה חמתה מרובה מצילתה ולמטה מכ', והתחתונה צילתה מרובה מחמתה, התחתונה כשרה שאינה נחשבת סוכה תחת סוכה כיון שהעליונה חמתה מרובה מצילתה, ואין סכך העליונה פוסל משום סכך פסול כיון שהוא בתוך כ', והעליונה פסולה כיון שחמתה מרובה מצילתה, אבל אם העליונה למעלה מכ', דעת רש"י שזה פוסל אף בחמתה מרובה, כיון שסכך למעלה מכ' הוא סכך פסול, וקמ"ל שלא גוזרים שמא יבואו לצרף סכך פסול לסכך כשר, והיינו להכשיר אף כשהסכך של העליונה למעלה מכ'.
ואם התחתונה חמתה מרובה מצילתה דהוא כמאן דליתא, והעליונה צילתה מרובה מחמתה, והסכך של העליונה בתוך כ' לקרקע, שתיהן כשרות ע"י סכך העליונה.
ההבדל בין סכך לסכך כדי להחשיבם לב' סוכות- לרב הונא טפח, כדמצינו לענין טומאה שרק טפח מביא את הטומאה אם יש קורה ארוכה ויש טומאה תחת אחד מראשיה כל מה שתחת הקורה טמא אם היא רחבה טפח ויש שם חלל טפח, ודין זה הוא הלכה למשה מסיני, וחוצץ מפני הטומאה אם יש כלי מעל הטומאה, ובפחות מטפח הוי טומאה רצוצה שהיא בוקעת ועולה. ולרב חסדא ולרבה בר אבוה ד' טפחים, דלא מצינו מקום חשוב פחות מד"ט, ולשמואל השיעור לפסול הוא י' טפחים כשיעור הכשר הסוכה, דהא משום ב' סוכות פסלה קרא.
ר"י אומר אם אין דיורים בעליונה התחתונה כשרה- אין נ"מ בדיורים בפועל, אלא כל שהיא ראויה לדיורים פסולה. ולשמואל ליכא לפרושי שנחלקו בפחות מי', שהרי לשיטתו אף לת"ק כשרה בפחות מי', וכן אם אין העליונה יכולה לקבל כרים וכסתות ולישן שם, אינה פוסלת, אלא נחלקו היכא שראויה לקבל כרים וכסתות ע"י הדחק, דרבנן סברי שכיון שיכולה לקבל ע"י הדחק יש שם תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה. סוכה על העליונה וממילא התחתונה פסולה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה, ולר"י כיון דליכא תשמיש
אע"פ שאין מקבלים טומאה, מפני שנשתנה צורתם), אבל בשל סיב מסככים. (י"ב:). נסרים שאינם רחבים בשיעור הפוסל, אבל הם משופים, אפשר לסכך בהם, ולא גזרו שמא יבואו לסכך בכלים. (ט"ו.).
מאכל אדם הרי הוא מקבל טומאה ואין מסככים בו. ושושי והיזמי אינם מאכל אדם ומסככים בהם, אבל שווצרי אין מסככים בו מפני שריחו רע, והיגי אין מסככים בו מפני שעליו נושרים ואדם יוצא בגללו מן הסוכה. (י"ג.).
מחצלת- מחצלת קנים אם עשאה בהדיא לשכיבה הרי היא מקבלת טומאה ואין מסככים בה, ואם עשאה בהדיא לסיכוך מסככים בה ואינה מקבלת טומאה. ואם עשאה בסתמא, לרבא גדולה כשרה ובקטנה לת"ק פסולה ולר"א כשרה, ולרב פפא קטנה פסולה, ובגדולה לת"ק פסולה ולר"א כשרה. ובגמ' איתא שמחצלת קנים או חילת, אם היא קלועה מסככים בה, ובארוגה מחלוקת, ואם יש לה שפה לכו"ע אין מסככים בה. ומחצלת של שיפה וגמי גדולה כשרה וקטנה פסולה. (י"ט: כ').
ירקות שמתייבשים מהר אע"פ שהם פסולים לסיכוך משום שהם מקבלים טומאה, וסכך פסול פוסל בארבעה טפחים, מ"מ הם פוסלים בג"ט כדין אויר, כיון שהם מתייבשים. ולענין זרעים שביטלם לסוכה, כתבו התוס' שאין זה כשר לסיכוך כיון שעתיד לסתור את הסוכה, או שזה פסול משום תעשה ולא מן העשוי, והסתפקו התוס' היכא דביטלם לפני שהניחם ולא עשה מעשה.
סיכוך באוכל המחובר לפסולת- הבוצר ענבים לגת אם הפסולת מרובה על האוכל מסככים בהם, ואם לאו אין מסככים בהם. ובקוצר לסכך יש מחלוקת אם דנים רק את האוכל לפסול, או שיש לפסולת דין ידות שגם היד מצטרף לפסול. ואם קצצם לאכילה לכו"ע גם היד מצטרף לפסול. ואם קצצם לאכילה ונמלך לסכך בהם, יש מחלוקת אם מחשבה מועילה לבטל דין ידות, או היכא שיש אויר לכל אורך הסוכה. ולקמן (י"ט.) מבואר ברש"י שאויר פחות מג"ט אין ישנים תחתיו, וכתב הרא"ש דהיינו היכא שהאויר הוא לכל אורך הסוכה, והר"ן כתב דהיינו כשראשו או רובו תחת האויר. והתוס' (שם) כתבו שאפשר לישן תחת האויר.
סיכוך בחבילות- אין לסכך בחבילה קשורה, דפעמים אדם מניח חבילתו על גבי סוכתו כדי ליבשה ונמלך עליה לסיכוך, שאז זה פסול משום תעשה ולא מן העשוי, ולכן גזרו שאין לסכך בחבילה אף כשמניחה לשם צל. ואיתא בירושלמי שאין חבילה פחותה מכ"ה קנים. ואם פתח את החבילה, היכא שהאיסור הוא משום שהפתיחה היא כמו נענוע. (י"ב). אגד חד לאו שמיה חבילה, ואגד שלש הוי חבילה, ובשתים יש מחלוקת רבי יוסי ורבנן. (י"ג.). קנים שאגדם למנין מסככים בהם, כיון שאין דרך להצניעם אגודים. אגד שאינו עשוי לטלטלו באותו אגד, נחלקו בגמ' אי הוי אגד. (י"ג:).
סיכוך בנסרים- במתני' (י"ד.) איתא שלר"י מסככים בנסרים, ור"מ אוסר. שיטת רב שנסרים פחות מד"ט כשרים לכו"ע, וכל המחלוקת היא בנסרים רחבים ד"ט, ונחלקו אם יש גזירת תקרה, וטען ר"י שהרי בתקרה שאין עליה מעזיבה ב"ה מתירים לנענע משום תעשה ולא מן העשוי, או ליטול אחת מבינתיים, ורק ב"ש מצריכים דווקא ליטול אחת מבינתיים, שזה מעשה מעליא. ור"י מתיר אף לישן תחתיהם, ואף אם יש בצד הסוכה ד' אמות של נסרים של ד"ט, אין מצטרפים לפסול. ור"מ אוסר לסכך בהם, (וסובר שגם לב"ה בתקרה שאין עליה מעזיבה צריך ליטול אחת מבינתיים), ואין לישן תחתיהם, וכמה נסרים מצטרפים לד' אמות מן הצד לפסול את הסוכה. ולל"ב (י"ז:) שגם באמצע סכך פסול פוסל בד"ט, א"כ ה"ה באמצע הסוכה. ולשמואל נסרים רחבים ד"ט לכו"ע אין מסככים בהם ואין ישנים תחתיהם, ובפחות מג' לכו"ע מסככים בהם, ונחלקו ברחבים בין ג' לד' טפחים. ושני נסרים שביחד הם יותר מד"ט והם באמצע הסוכה (לישנא קמא), או שביחד הם ד' אמות והם בצידי הסוכה (לישנא בתרא), לר"י אינם פוסלים את הסוכה, ולר"מ הם פוסלים את הסוכה. ובתקרה שאין עליה מעזיבה, המחלוקת היא אם פקפוק מועיל לבטל ממנה שם תקרה או לא. נסרים הרחבים ד"ט שהפכם על צידיהם פסולים, משום שנעשו כשיפודים של מתכת. (י"ד. – ט"ו.).
סוכה שלא נעשית לצל כגון החוטט בגדיש פסול משום תעשה ולא מן העשוי, ואם כשהגדיש היה חלל טפח במשך ז"ט כשיעור הכשר סוכה, אותו מקום כשר לסוכה, (והתוס' מסתפקים אם טפח מספיק לכו"ע או שי"א שצריך ד"ט). (ט"ז.).
דין סכך שאינו מעל כל חלל הסוכה- אם יש בסוכה מקום שאינו מקורה כלל, הרי אם יש בזה ג"ט, בין באמצע בין בצד, זה פוסל את הסוכה. וסכך פסול, אם הוא בצד הסוכה אינו פוסל אלא בד' אמות, מפני שעד ד' אמות אומרים דופן עקומה. ובאמצע י"א שגם שם זה פוסל בד' אמות, שזהו השיעור לפסול, וי"א שבאמצע זה פוסל כבר בד' טפחים. ולענין לפסול את שאר הסוכה, אם גם כשנוציא את המקום שיש בו סכך פסול נשאר למקום הכשר ג' מחיצות הרי זה כשר, ואם לאו פסול. ולישן תחת סכך פסול, דעת הרז"ה שמותר עד ד"ט, ודעת הראב"ד שרק עד ג"ט מותר. סכך פסול ולידו אויר, אין מצרפים אותם לשיעור אחד לפסול אף בשיעור החמור. (י"ז). ואם יש אויר ג"ט, אם הסוכה גדולה והאויר בצידי הסוכה, יכול למעט את האויר ע"י סכך פסול ולהכשירו, ואם האויר באמצע הסוכה נחלקו רב אחא ורבינא אם אומרים לבוד באמצע הסוכה. וכתבו התוס' שכל המחלוקת היא היכא שיש אויר לכל אורך הסוכה. ולקמן (י"ט.) מבואר ברש"י שאויר פחות מג"ט אין ישנים תחתיו, וכתב הרא"ש דהיינו היכא שהאויר הוא לכל אורך הסוכה, והר"ן כתב דהיינו כשראשו או רובו תחת האויר. והתוס' (שם) כתבו שאפשר לישן תחת האויר.
סוכה תחת האילן, אם האילן צילתו מרובה מחמתו הסוכה פסולה, ואם האילן חמתו מרובה מצילתו כשרה רק אם עירב את ענפי האילן עם הסכך. ונחלקו הראשונים אי איירי כשהסוכה צילתה מרובה מחמתה רק בצירוף האילן, או כשצילתה מרובה מחמתה ללא האילן. (ט:).
סוכה תחת סוכה, ושיעור הסוכה העליונה י"א טפח וי"א ד"ט וי"א י"ט, אם שניהם צילתן מרובה מחמתן העליונה כשרה והתחתונה פסולה, ואם העליונה חמתה מרובה מצילתה, אין התחתונה פסולה, ואם הסכך של העליונה הוא למעלה מכ' נחלקו הראשונים אם התחתונה פסולה כשהיא בפני עצמה צילתה מרובה מחמתה. ואם התחתונה חמתה מרובה מצילתה, והעליונה צילתה מרובה מחמתה, והסכך של העליונה למטה מכ', שתיהם כשרות. וכל זה כשהעליונה יכולה לקבל כרים וכסתות של התחתונה, אבל בלאו הכי אין העליונה פוסלת את התחתונה, ואם יכולה לקבל ע"י הדחק, ר"י מכשיר וחכמים פוסלים. (ט: - י.).
