The significance of the first day of Sukkot

דְרוּשׁ לְחַג הַסּוּכּוֹת

אוֹ יְבוֹאָר וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְחֶשְׁבּוֹן עֲוֹנוֹת. וְנִרְאָה לוֹמַר עַל דֶּרֶךְ זֶה, וְגוֹ'. וְאִיתָא בִּגְמָרָא (תנחומא אמור פכ"ב) דְּהִנֵּה כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר חֶסֶד עֶלְיוֹן יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְכִי רִאשׁוֹן הוּא וַהֲלֹא ט"ו הוּא, אֶלָּא רִאשׁוֹן אָז הַחֶסֶד בְּעַצְמוֹ מְלַמֵד זְכוּת עַל כְּנֶסֶת

"וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וְגוֹ'." (ויקרא כג:מ)

"You shall take them on the first day..." (Varikra 23:40)

The pasuk instructs us to fulfill the mitzvah of taking the four species – the Etrog, lulav, hadasim, and aravot on the first day of Sukkot, which occurs on the fifteenth day of Tishrei.

Torah's style of describing the mitzvot of the other holidays in which the date of the holiday is mentioned. Why, then, does the Torah refer to it as on "the first day?"

אֶלָּא רִאשׁוֹן לְחֶשְׁבּוֹן עֲוֹנוֹת.

Rather, the Gemara answers that it (the first day of Sukkot) is the first day for the calculation of sin. During the days between Yom Kippur and Sukkot, one is not held accountable for his sins. The "new year" for calculating one's culpability for sins begins on the first day of Sukkot.

וְאִיתָא בִּגְמָרָא (תנחומא אמור פכ"ב) וְכִי רִאשׁוֹן הוּא וַהֲלֹא ט"ו הוּא,

The following question is found in the Gemara (Tanchuma, Parashat Emor 82:2): Why is Sukkot referred to as "the first day?" Is it really the first day of the month of Tishrei? It is in actuality the fifteenth day of Tishrei? The Torah could have said to fulfill the mitzvah of taking the arbah minim on the fifteenth day of Tishrei, which would be consistent with the

Why are we not held accountable for our sins until the holiday of Sukkot?

וְנִרְאָה לוֹמַר עַל דֶּרֶךְ זֶה, דְּהִנֵּה כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר חֶסֶד עֶלְיוֹן יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, אָז הַחֶסֶד בְּעַצְמוֹ מְלַמֵּד זְכוּת עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל,

יִשְׂרָאֵל, וּמָה הוּא הַלִימוּד זְכוּת - שֶׁנּוֹשֵׂא עָוֹן, הַיְינוּ שֶׁשֵׁם אֵ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד עֶלְיוֹן כִּבְיָכוֹלא, נוֹשֵׂא עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְעַצְמוֹי, הַיְינוּ כִּבְיָכוֹל אֲנִי חַיָּיב בְּדָבָר זֶה שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים עֲוֹנוֹת חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאִלּוּ לֹא הָיָה לָהֶם צָרוֹת הַלָּלוּ בְּוַודַּאי הָיוּ עוֹשִׂים רְצוֹנִי בֶּאֱמֶת, וְאִלּוּ הָיָה לָהֶם פַּרְנָסָה בְּרֵיוַח וְלֹא יִהְיוּ מְחוּסְרֵי פַּרְנָסָה כְּמוֹ עַתָּה, בְּוַודַּאי הָיָה לָהֶם פְּנַאי יוֹתֵר לַעֲשׂוֹת רְצוֹנִי, וְאִלּוּ לֹא הָיָה לָהֶם בְּחִינַת הַסְתָּרָה כָּזוֹ וְהָיוּ יְכוֹלִים לְהִסְתַּכֵּל בְּיִקְרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּוַודַּאי הָיוּ מִשְׁתּוֹקְקִים וְנִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשָׁם לַה' עַד כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ מַמָּשׁי.

We may suggest according to this approach that when the heavenly, Divine kindness is stirred, the attribute of kindness itself defends K'nesset Yisrael, the Jewish people.

וּמָה הוּא הַלִימוּד זְכוּת - שֶׁנּוֹשֵׂא עָוֹן.

What is the "defense" or "justification?" That Hashem bears our sins.

Hashem takes responsibility for the sins of the Jewish people in three ways:

הַיְינוּ שֶׁשֵׁם אֵ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד עֶלְיוֹן כִּבְיָכוֹל, נוֹשֵׂא עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְעַצְמוֹ,

This means that Hashem's name א-ל, which represents Divine kindness, so to speak, independently bears the sins of the Jewish people. This is in accordance with the pasuk (Micha 7:18) that describes Hashem's thirteen attributes of mercy. Of those thirteen attributes, the first is מִי אֵ-ל כָּמוֹךְ (G-d who is like you?).

הַיְינוּ כִּבְיָכוֹל אֲנִי חַיָּיב בְּדָבָר זֶה שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים עֲוֹנוֹת חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאִלּוּ לֹא הָיָה לָהֶם צָרוֹת הַלָּלוּ בְּוַודַּאי הָיוּ עוֹשִׂים רְצוֹנִי בֶּאֱמֶת,

Hashem declares, so to speak, "I am responsible for the sins of the Jewish people, for if not for their troubles they would certainly fulfill my will with sincerity."

וְאִלּוּ הָיָה לָהֶם פַּרְנָסָה בְּרֵיוַח וְלֹא יִהְיוּ מְחוּסְרֵ פַּרְנָסָה כְּמוֹ עַתָּה, בְּוַודַּאי הָיָה לָהֶם פְּנַאי יוֹתֵר לַעֲשׂוֹת רְצוֹנִי,

Hashem continues "If they would have abundant income and not be in need as they are currently, they would certainly be more available to fulfill my will."

וְאִלּוּ לֹא הָיָה לָהֶם בְּחִינַת הַסְתָּרָה כָּזוֹ וְהָיוּ יְכוֹלִים לְהִסְתַּכֵּל בְּיִקְרָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּוַודַּאי הָיוּ מִשְׁתּוֹקְקִים וְנִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשָׁם לַה' עַד כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ מַמָּשׁ.

Hashem concludes in one last defense of the people: "If they did not experience the concealment of Hashem's providence such as this, they would be able to gaze at the glory of Hakadosh Baruch Hu and would certainly desire and yearn for Hashem until their souls are consumed. If the Jewish people would keenly sense Hashem and be aware of Hashem's involvement in our lives, they would not sin. Hashem, therefore, takes the responsibility for their transgressions since Hashem hides His presence. (See Sefer Kedushat Levi, Derasha for Rosh Hashana)

During Sukkot the Divine kindness is stirred and Hashem accepts responsibility for our sins

וְהִנֵּה עַתָּה בְּחַג הַסּוּכּוֹת מִתְעוֹרֵר הַחֶסֶד עֶלְיוֹן יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ דְּאִיתָא בַּכְּתָבִים (פרי עץ חיים שער חג הסוכות פ"א) וְשֵׁם אֵ"ל שֶׁהוּא חֶסֶד עֶלְיוֹן כִּבְיָכוֹל הוּא נוֹשֵׂא עָוֹן לְעַצְמוֹ. וְזֶהוּ וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן', וּפָרִיךְ הַגְּמָרָא לָמָּה נִקְרָא

Now, on the holiday of Sukkot the Divine kindness is stirred, as is mentioned in the Kabbalistic writings of the Arizal's student, Rav Chaim Vital (Pri Eitz Chaim, Sha'ar Chag HaSukkot 1). There, it is explained that the name א-ל, which represents the Divine kindness, so to speak, bears the sins of Israel on its own.

וְזֶהוּ וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן',

This is the meaning of the pasuk "you shall take for yourself on the first day...":

כי ענין השם יתברך ברוב חסדו דרכו להטיב, כשבא לפני כסא הכבוד חס ושלום עונותיהן של ישראל, הוא מלמד זכות על ישראל עם קדושו. ובשני בחינות, הבחינה האחת, שאומר הם אינם חייבים על עונותיהן כלל וכלל, כי בידי הכח והגבורה, ובידי למנוע אותם מלעשות שום דבר נגד רצוני, ואני כביכול בעצמי גורם לעונותיהן, כהא דכתיב (מיכה ד, ו) 'ואשר הרעותי', ונמצא לפי זה מגדיל העונות והם עולים למעלה. וזה חד אמר נושא כו', הרמז שנושא העון למעלה לעצמו, שנאמר (שם ז, יח) 'נושא עון'. ויש עוד בחינה שהקב"ה מלמד זכות על ישראל על עונותיהם, דהיינו שאומר מחמת שהם למטה ואינם רואין את כבודי על ידי זה הם חוטאים, כי אלו היו רואין למעלה את כבודי לא היו חוטאים כלל. וזהו 'יכבוש עונותינו' למטה, מחמת שהם למטה הם חוטאים, והזכיות הם גוברים על ישראל.

רִאשׁוֹן וַהֲלֹא ט"ו הוּא, וּמְתָרֵץ הַגְּמָרָא שֶׁלְכָךְ נִקְרָא יוֹם רִאשׁוֹן, שֶׁמְרַמֵז שֶׁבָּזֶה הַיּוֹם הַבּוֹרֵא עוֹלָמִים בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל נוֹשֵׂא עֲוֹן לְעַצְמוֹ עַל יְדֵי שֵׁם אֵ"ל שֶׁהוּא חֶסֶד עֶלְיוֹן, וְזֶהוּ מְרוּמָּז בְּתִיבַת רִאשׁוֹן גִימַטְרִיָּא אֵ"ל עֲוֹנת, הַיְינוּ שֶׁשֵׁם אֵ"ל נוֹשֵׂא עָוֹן לְעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל. נוֹשֵׂא עֲוֹנוֹת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל,

וּפָרִיךְ הַגְּמָרָא לָמָּה נִקְרָא רִאשׁוֹן וַהֲלֹא ט"ו הוא,

The Gemara asked why it is called the first day when it is in fact the fifteenth day of the month of Tishrei.

הַיְינוּ שֶׁשָּׁם אֵ"ל נוֹשֵׂא עֲוֹנוֹת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל,

This refers to the idea that the name א-ל bears the sins of K'nesset Yisrael, so to speak.

וּמְתָרֵץ הַגְּמָרָא שֶׁלְכָךְ נִקְרָא יוֹם רִאשׁוֹן, שֶׁמְרַמֵז שֶׁבָּזֶה הַיּוֹם הַבּוֹרֵא עוֹלָמִים בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל נוֹשֶׂא עֲוֹן לְעַצְמוֹ עַל יְדֵי שֵׁם אֵ"ל שֶׁהוּא חֶסֶד עֶלְיוֹן,

The Gemara answered that it is called the first day since this expression alludes to the idea that on this day of Sukkot (the 15th of Tishrei) the Creator of all worlds independently bears the sins of Israel through the name א-ל, which represents Divine kindness.

וְזֶהוּ מְרוּמָז בְּתֵירוּץ הַגְּמָרָא שֶׁלְכָךְ נִקְרָא רִאשׁוֹן לְחֶשְׁבּוֹן עֲוֹנוֹת מֵחֲמַת שֶׁבָּזֶה הַיּוֹם נֶחְשָׁב תֵּיבֶת עֲוֹנֹת לְשֵׁם אֵ”ל יִתְבָּרַךְ, הַיְינוּ שֶׁשֵׁם אֵ"ל נוֹשֵׂא עָוֹן לְעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל.

This is hinted to in the Gemara's answer that the 15th of Tishrei, which is the first day of Sukkot, is referred to as the "first day" of the calculation of sin since on this day the word "sins" (עֲוֹנֹת) is for א-ל. This means that the name א-ל bears the sins for itself, so to speak. This represents how Hashem accepts liability for the misdeeds of the Jewish people.

וְזֶהוּ מְרוּמָז בְּתֵיבַת רִאשׁוֹן גִּימַטְרִיָּא אֵ"ל עֲוֹנת,

This is alluded to in the word ראשון (first), which is the gematriya of the words א-ל עונות (G-d who bears sins).

Summary:

The Bat Ayin explains an enigmatic statement of Chazal, which suggests the idea that Hashem withdraws accountability for sin from the Jewish people in the days that follow Yom Kippur, culminating with Sukkot. Why should the Jewish people merit to be free from sin during this time?

In the days that follow Yom Kippur and particularly on the first day of Sukkot, Hashem's kindness is expressed and Hashem takes responsibility for the transgressions of the Jewish people in three ways. First, Hashem declares that their failure to keep all of the mitzvot can be attributed to the abundance of troubles and sources of distress in life. Due to the strain of enduring such difficulty, the Jewish people is unable to dedicate proper attention and energy to fulfilling the mitzvot. Second, Hashem claims that their failure to keep the mitzvot is a result of the tremendous strain involved in earning one's livelihood. This financial burden certainly takes away one's focus and strength that would otherwise be used for the fulfillment of mitzvot. Lastly, the "hester panim" (concealment of Hashem's presence) makes the fulfillment of the mitzvot difficult. When one feels abandoned because he does not perceive Hashem's involvement in his life or feels great difficulty connecting to Hashem because he doesn't perceive Hashem's presence in his life, it is nearly impossible to earnestly fulfill the mitzvot. In each of these three ways Hashem defends the Jewish people and declares that they cannot be held accountable for their misdeeds.

On the first day of Sukkot, which is associated with Hashem's name א-ל, the Divine Kindness is prevalent and Hashem defends the Jewish people in the manner described above. This is alluded to in the word ראשון (the first), which is used by the Torah to describe the holiday of Sukkot, and is the gematriya of א-ל עונות (G-d who bears sin). This means that on the first day of Sukkot, Hashem removes the burden and liability of sin from us.